העיתוי הנוכחי, ערב סיום כהונתו של אביחי מנדלבליט בתפקיד היועץ המשפטי לממשלה, הוא העיתוי שבחר מבקר המדינה מתניהו אנגלמן לחשוף שיניים ולצאת למתקפה על סמכויותיו של היועץ.
הודעה שהגיש לפני ימים אחדים מבקר המדינה לבג"ץ – במסגרת העתירות בעניין החלטות ועדת ההיתרים בעניינו של ראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו – חושפת את מהלכו של מבקר המדינה.
תקציר הפרקים הקודמים: נתניהו פנה במהלך השנתיים האחרונות כמה וכמה פעמים לוועדת ההיתרים, שתפקידה לדון בבקשות של חברי ממשלה להתיר להם לחרוג מכללי ועדת אשר למניעת ניגוד עניינים. בבקשותיו ביקש נתניהו שיתירו לו לקבל כספים מבן דודו נתן מיליקובסקי (שהלך לעולמו לפני כחצי שנה) וכן לקבל הלוואה במיליוני שקלים מאיש העסקים ספנסר פרטריץ', בנימוק שהכספים נדרשים לו לשם מימון הגנתו המשפטית.
בתחילה הפגינה ועדת ההיתרים גישה קשוחה (ומתבקשת), ואולם לאחר שחבריה הוחלפו על ידי המבקר הנוכחי אנגלמן, שינתה ועדת ההיתרים את גישתה וקיבלה החלטות סלחניות ונרפות כלפי נתניהו.
בתחילה הפגינה ועדת ההיתרים גישה קשוחה (ומתבקשת), ואולם לאחר שחבריה הוחלפו על ידי המבקר הנוכחי אנגלמן, שינתה ועדת ההיתרים את גישתה וקיבלה החלטות סלחניות ונרפות כלפי נתניהו
מנדלבליט הלך בכיוון ההפוך: בעוד שבתחילת הדרך נקט גישה של העלמת עין וסלחנות כלפי הכספים שזרמו – עוד לפני קבלת ההיתר – לכיסו של נתניהו, בהמשך, ובנימוק שמידע חדש נגלה לפניו ב"פרשת המניות", הקשיח את עמדתו וקבע כי מדובר בהפרה של הוראות חוק המתנות.
משמעות עמדתו זו של מנדלבליט היא שלמבקר המדינה ולוועדת ההיתרים אין כלל סמכות לדון בבקשותיו של נתניהו – שהרי היועץ המשפטי לממשלה הוא ראש התביעה הכללית במדינת ישראל, והוא אמון על אכיפת החוק הפלילי. אם הוא קובע שקבלת טובות ההנאה ממיליקובסקי ומפרטריץ' על ידי נתניהו מהוות הפרת חקיקה פלילית, ממילא אין כל משמעות לקביעות של המבקר ושל ועדת ההיתרים, שכן אלה אינם מוסמכים "להלבין" מבחינה מנהלית מעשים שנקבע שהם פליליים.
זו הייתה רוח הודעתו של היועץ לבג"ץ בחודש שעבר. מבקר המדינה החליט להתעמת עם היועץ. אפשר אולי לסווג את המחלוקת הזו כמעין ויכוח אקדמי לשם שמיים בעניין גבולות הגזרה שבין היועץ המשפטי לממשלה למבקר המדינה, אבל בהינתן שמדובר בהחלטות הניתנות במסגרת תיק נתניהו המורחב, מוטב שלא לנקוט תמימות יתר.
החלטת ממשלה בלבד
השאלה היא שאלה מורכבת, מאחר שהיא עוסקת בסוגיית ניגוד עניינים של חברי הממשלה. מצד אחד, היועץ המשפטי הוא הפרשן המוסמך של הדין כלפי הרשות המבצעת.
ניגוד עניינים של חברי הממשלה הוא אחד מתחומי הפעולה המוכרים של מחלקת ייעוץ וחקיקה, המגבשת גם את הסדרי ניגוד העניינים של השרים וראש הממשלה, עם כניסתם לתפקידם. אם חבר ממשלה חורג מהדין בנושא הזה, כמו בנושאים אחרים, תפקידו של היועץ לטפל בכך, בכלים מנהליים ולפעמים גם פליליים.
מצד שני, כללי ועדת אשר עוסקים כל-כולם בהסדרת ניגוד העניינים בעבודתם של חברי הממשלה, והפעלתם של כללים אלה הופקדה בידיו של מבקר המדינה. מכוחם של הכללים הללו, הוקמה גם ועדת ההיתרים, שתפקידה לאשר לחבר ממשלה, במקרים חריגים, לפעול בניגוד לכללים.
אלא שכללי ועדת אשר אינם "חיקוק" – לא חוק של הכנסת וגם לא תקנות. הם עוגנו בהחלטת ממשלה בלבד. אם ייקבע שאכן הנושא הזה מצוי כולו בסמכות המבקר ואינו בסמכות היועץ, נשאלת השאלה האם לממשלה יש סמכות לקבוע הוראות שיפקיעו למעשה סמכויות מידיו של היועץ המשפטי לממשלה. לא פשוט.
משום כך, גרס היועץ בהודעתו לבג"ץ כי לו ולמבקר יש "סמכות מקבילה" בנושאים האלה. לא שלמבקר יש סמכויות בתחום הפלילי, אלא שגם היועץ מוסמך לקבוע האם פעולה כלשהי של שר בממשלה נעשית בניגוד עניינים, מכוח היותו הפרשן המוסמך של הדין עבור הרשות המבצעת, וגם למבקר המדינה – מכוח כללי אשר.
למבקר, כאמור, יש עמדה אחרת בעניין: "עמדת מבקר המדינה היא שאין בכללי ועדת אשר הקניית סמכות כזו ליועץ המשפטי לממשלה", נכתב בהודעת המבקר וועדת ההיתרים לבג"ץ, "בניגוד לסמכות שהוקנתה למבקר המדינה בכללי אשר לבדוק מילוי הוראות וכללי אשר בידי השרים, ליועץ המשפטי לממשלה לא הוקנתה סמכות כזו".
"עמדת מבקר המדינה היא שאין בכללי ועדת אשר הקניית סמכות כזו ליועמ"ש. בניגוד לסמכות שהוקנתה למבקר בכללי אשר לבדוק מילוי הוראות וכללי אשר בידי השרים, ליועמ"ש לא הוקנתה סמכות כזו"
עוד הודיע המבקר כי "קביעה שליועץ המשפטי לממשלה יש סמכויות לקבוע מראש האם התנהגות מסוימת מהווה אי-קיום של כללי אשר – עומדת בניגוד לכוונת מתקין הכללים, שקבע במכוון כי הגורמים המופקדים על קיום הכללים יהיו גורמים שמחוץ לרשות המבצעת".
ועוד: "הגם שהיועץ המשפטי לממשלה הוא הפרשן המוסמך של החוק עבור חברי הממשלה והרשות המבצעת, הרי שבענייננו אין מדובר בהוראת חוק או דין, כי אם בכללי אתיקה".
ועוד טרח המבקר להזכיר כי מוסד המבקר הוא עצמאי – אולי רמז לכך שמוסד היועץ המשפטי לממשלה אינו נהנה מעצמאות? – וכן, שהיועץ המשפטי עצמו הוא "גוף מבוקר" על ידי המבקר עצמו, מה שאולי אמור לרמז שהמבקר נמצא מעל היועץ בשרשרת המזון.
וכל זה, עוד לפני שהגענו לקרב הגרסאות בין המבקר לבין היועץ בשאלה מתי נחשף בפני מנדלבליט המידע בדבר כוונתו של נתניהו ליטול הלוואת ענק מחברו פרטריץ'.
מנדלבליט טען שלמד על כך רק בשנה האחרונה, אך המבקר הגיש מסמכים המלמדים ש"מתווה ההלוואה" הובא על ידי הלשכה המשפטית של משרד מבקר המדינה לעיונו של היועץ כבר בשלבים מוקדמים יותר. בשלבים המוקדמים, כאמור, היועץ לא מצא פגם בכספים שעמדו להיות מוזרמים לכיסו של נתניהו, בהקשר של חוק המתנות. גם בהקשר הזה חווה מנדלבליט התעוררות מאוחרת.
מנדלבליט טען שלמד על כך רק בשנה האחרונה, אך המבקר הגיש מסמכים המלמדים ש"מתווה ההלוואה" הובא על ידי הלשכה המשפטית של משרד מבקר המדינה לעיונו של היועץ כבר בשלבים מוקדמים יותר
נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות הורתה כי העתירות בעניין זה יובאו לדיון בהקדם – אך הדיון נקבע בסופו של דבר לחודש מרץ 2022, אחרי תום כהונתו של מנדלבליט. אולי עד אז ייכנס לתפקידו יועץ חדש, או שיכהן ממלא מקום זמני, אין לדעת. אך אפשר כבר עכשיו להעריך שלהיבט הפרסונלי תהיה השפעה על מידת המוטיבציה של הגופים במסגרת ריב הסמכויות ביניהם.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
מאחר ומנדבליט הוא התובע את נתניהו אז ברור שהוא אמור לקבוע איך מותר לנתניהו להתגונן והוא אמור למנוע מנתניהו אפשרות הוגנת להתגונן. הרי הכלל הוא שחייבים להרשיע את נתניהו גם אם הוא לא אשם בכל מחיר. זאת עמדת מנדבליט ותומכיו מהשמאל ולעזאזל הדמוקרטיה.
מתניהו אנגלמן היה ונותר מוטה לטובת נתניהו, מעולם לא היה מבקר סלחן יותר וחסר ביקורת כמו זה, הוא אפילו לא מעמיד פנים… ההטייה כל כך ברורה ובוטה שזה חייב להיבדק. אני ממש מופתע שהעיתונות לא כותבת או חוקרת את העניין.