הגלובוס השחור: מזהם השבוע

משה מינץ נשמע השבוע מדוכדך: "כשהביוב זרם, זה היה מאוד מסריח. עכשיו כשהוא עומד, כבר ממש אי אפשר לעמוד בצחנה".

מינץ, איש רשות הטבע והגנים, הסתובב השבוע בשמורת נחל פרת (ואדי קלט), הקניון המרהיב ועתיר המטיילים שמתפתל במדבר יהודה, ובחן בעיניים כלות את נזקי הזיהום האדיר שספגה (כפי שניתן לראות בווידיאו שצילם דני לומס).

הבוצה – בדיוק כמו שזה נשמע, מדובר בחלקים המוצקים בביוב – החלה לשקוע בגבים, והניסיון לשטוף אותם בזרם חזק של מים הבהיר שתהליך הניקוי לא יהיה קל.

"זו העונה שבה השמורה הכי יפה", קונן מינץ. "השמורה פתוחה למטיילים אבל בעיקר כדי שיוכלו לראות את גודל האסון. אין מה לדבר על טבילה במים וגם על פיקניק בניחוח ביוב אני לא יכול להמליץ".

הכול התחיל לפני כשבועיים. מטיילים בשמורה הבחינו בזרם עכור, ריחני ועתיר קצף ששוצף באפיק הנחל. נדרש לא מעט זמן כדי להבין מה קרה: התברר שעבריינים, או שמא קבלנים, והכי סביר – קבלנים שהם עבריינים – שפכו ערימות עצומות של פסולת על גבי צינור גדול של "הגיחון", תאגיד המים הירושלמי, שאוסף את הביוב של הבירה וסביבתה ומוביל אותו אל מכון טיהור השפכים "אוג".

"זו העונה שבה השמורה הכי יפה. היא פתוחה למטיילים אבל בעיקר כדי שיוכלו לראות את גודל האסון. אין מה לדבר על טבילה במים וגם על פיקניק בניחוח ביוב אני לא יכול להמליץ"

בשלב מסוים הצינור התבקע תחת משקל הפסולת שנערמה עליו והביוב פרץ החוצה וזרם הישר לאפיק הנחל ומשם במורד לשמורה. אנשי "הגיחון" נזקקו לימים ארוכים עד שהצליחו להגיע אל הקטע השבור בצינור: בתנאי שטח לא קלים, הם פינו טונות פסולת בעובי של כמה מטרים שכיסו את הצינור. רק בתחילת השבוע הושלמה המלאכה והביוב חזר לזרום במקום שבו הוא אמור.

לתאגיד "הגיחון" אין סמכויות אכיפה וכלים לבצע משימות שיטור, אבל אפשר לתמוה איך קטע מהצינור ששייך לו הלך ונקבר מתחת להר פסולת בלי שאיש בתאגיד היה מודע לכך, ואם היה מודע – מדוע לא התריע.

מעבר לקו הירוק, המנהל האזרחי אמור לאכוף את חוקי הסביבה ולהגן על התשתיות, אבל שוב ושוב נראה שהוא סובל ממחסור בכוח אדם, נוכחות דלה בשטח ואולי גם חשש להתעמת עם גורמים שנימוסים והליכות הם לא הצד החזק שלהם.

מהארכיון: פועלים פלסטינים עובדים על הנחת צינור הביוב במט"ש נחל אוג (צילום: אמיר בן-דוד)

בשורה התחתונה, מה שמתרחש בשטחים הוא לא פחות מטרגדיה סביבתית שכולם – ישראלים ופלסטינים – סובלים ממנה ומשלמים עליה מחיר כבד.

בשורה התחתונה, מה שמתרחש בשטחים הוא לא פחות מטרגדיה סביבתית שכולם – ישראלים ופלסטינים – סובלים ממנה ומשלמים עליה מחיר כבד

שמורת פרת, אגב, פתוחה לבני שני העמים ובכל פעם שביקרתי בה נתקלתי באוכלוסייה מגוונת. במזרח הפרוע הישראלי, כל התופעות השליליות שאנחנו מכירים ממערב לקו הירוק מועצמות בסדרי גודל.

בחסות אזור הדמדומים השלטוני-משפטי, העוני והתשתיות העלובות ביישובים הפלסטינים והסכסוך שסופו לא נראה באופק, הטבע משמש כפח אשפה עצום והריבונות מתמצית בביטוי אין דין ואין דיין. אין דרך לייפות את זה: מישהו לקח השבוע פיסת גן עדן וחרבן עליה. הנזקים והניחוחות יישארו כאן עוד זמן רב.

הגלובוס הירוק: אביר הסביבה של השבוע

זה היה אחד השבועות המוצלחים במאבקם רב השנים של תושבי ערד נגד תכנית כריית הפוספטים בשדה בריר הסמוך לעיר: הערר שהגישה השרה להגנת הסביבה תמר זנדברג עצר את קידום התכנית של כיל רותם (לשעבר רותם אמפרט) לפחות עד שיתקיים דיון בממשלה.

מפעל של כיל רותם סמוך לדימונה ב-2015 (צילום: Talucho/Flash90)

לממשלה יש לא פחות מ-180 יום לכנס את הדיון, ובמציאות שבה כולם משחקים על זמן, הקפאה כזו משולה לכך שהכדור נבעט ליציע לחצי שנה.

מדובר ברגע משמעותי במערכה הזו משתי סיבות: על פי החלטת הממשלה, הדיון יעסוק בשאלה הרחבה של מדיניות כריית הפוספטים של ישראל. זנדברג סבורה שיותר מדי דברים בתחום הסביבה – מישהו אמר קצא"א? – קורים בשטח ומכתיבים את הכללים והמציאות.

זנדברג מציעה לבצע היפוך: קודם לקבל החלטה מה המדיניות ולאן רוצים להגיע, ומזה לגזור את המהלכים. יש טיעונים בעד ונגד המשך כריית פוספטים בישראל, ותפקידה של הממשלה לבחון את התמונה הכוללת ולגבש אסטרטגיה. קשה לדעת איך יסתיים הדיון בממשלה, אבל לו אני עידן עופר, לא הייתי רגוע.

לא פחות מעצם בלימת התכנית, החדשות המעניינות הן המעורבות של חברי הכנסת מרע"ם במהלך: במשך שנים, המאבק נגד הכרייה ממותג בשדה התקשורתי והציבורי כמאבקם של תושבי ערד. רק שערד מרוחקת מספר קילומטרים משטח הכרייה העתידי; יש יישוב הרבה יותר קרוב, שיושב ממש על משבצת השטח המדוברת – אל פורעה.

במשך שנים, המאבק נגד הכרייה ממותג כמאבקם של תושבי ערד. רק שערד מרוחקת מספר קילומטרים משטח הכרייה העתידי; יש יישוב הרבה יותר קרוב, שיושב ממש על משבצת השטח המדוברת – אל פורעה

מפעלי כיל רותם במישור רותם (צילום: גרינפיס)

המדובר ביישוב בדואי מוכר שמונה כ-5,000 תושבים ובשטחו גם בית ספר יסודי גדול. תושבי אל פורעה יהיו הנפגעים הראשונים מהכרייה, אם תהיה, אבל בשיח הציבורי והתקשורתי הם כמעט שקופים.

עד הקואליציה הנוכחית. המהלך של זנדברג משקף את עמדתה בנושא, אבל הוא נעשה בתיאום ולאחר דיאלוג עם ואליד טאהא ומנסור עבאס. פתאום הבדואים כבר לא שקופים, פתאום גם להם יש נציגות שנוכחת בצמתי קבלת ההחלטות ומשפיעה על המציאות הסביבתית, חברתית וכלכלית של הנגב. אחרי הכול, גם הם תושבי חבל הארץ הזה, עוד לפני קום המדינה ובטרם מישהו תכנן לכרות בו פוספטים.

פתאום הבדואים כבר לא שקופים, פתאום גם להם יש נציגות שנוכחת בצמתי קבלת ההחלטות ומשפיעה על המציאות הסביבתית, חברתית וכלכלית של הנגב

טיפ ירוק לשבת

במקומות עבודה רבים שואפים להיפטר מהחד"פים ולעבור לכלים רב-פעמיים, אבל לא בדיוק יודעים איך לעשות את זה. במשרד להגנת הסביבה זיהו את המצוקה וחיברו מדריך למקום העבודה שמבקש להיגמל מפלסטיק.

המדריך לצמצום השימוש בכלים חד פעמיים (צילום: המשרד להגנת הסביבה)

אחד הסעיפים במדריך עוסק בשאלה שעולה לא פעם, בהקשר משרדי וגם ביתי: איזו שטיפת כלים יותר חסכונית במים – במדיח או ידנית? לפי המשרד להגנת הסביבה, התשובה ברורה: עדיף מדיח.

"הנתונים מראים", כותבים המחברים, "כי השימוש במדיח כלים ביתי שאוחסן במלואו חסכוני וידידותי יותר לסביבה לעומת שטיפה בברז – 8 ליטר לעומת 36 ליטר".

אל החישוב היבש מוסיפים גם את הפן הפסיכולוגי: מעבר לשימוש במדיח, סבורים במשרד להגנת הסביבה, יגביר את המוטיבציה לעבור לכלים רב-פעמיים אצל אלה שנרתעים משטיפת כלים – קבוצה שכוללת, כידוע, את רוב המין האנושי.