טלסקופ החלל ג'יימס וב עושה את דרכו בימים אלה אל המסלול הסופי שלו סביב השמש לעבר "L2" – נקודה בחלל הממוקמת כ־1.5 מיליון קילומטרים מכדור הארץ. מדובר בהמתנה ארוכה ומייסרת עבור אסטרונאוטים וחוקרים.

בנקודה L2, הטלסקופ הרגיש והמתוחכם ביותר ששוגר אי־פעם לחלל יהיה מסוגל להתגונן מפני מקורות החום והקרינה הסמוכים העיקריים – השמש, כדור הארץ, הירח ו/או הרכיבים האלקטרוניים ומנועי הניהוג שלו עצמו – באמצעות מגן חום עצום, שגודלו כגודל מגרש טניס.

עד אז, הרבה דברים צריכים להסתנכרן זה עם זה. מגן החום, למשל, מורכב מחמש שכבות דקיקות. החומר העבה ביותר מבין השכבות נקרא קפטון והוא בעובי חמש מאיות המילימטר בלבד. קיימות אינספור נקודות כשל במנגנון הפריסה שלו.

המראה הראשית – מראת הטלסקופ הראשונה ששוגרה אי־פעם לחלל במקטעים ניידים – צריכה גם היא להתפרס באופן מושלם על מנת שהטלסקופ יוכל להציץ, כפי שמקווים, ביקום הקדום.

המהנדס האופטי של טלסקופ החלל ג'יימס וב, לרקין קארי, בודק שני מקטעי מראה על דגם אב טיפוס במרכז טיסות החלל גודרד בגרינבלט, מרילנד, 2014 (צילום: כריס גן / נאס"א, באמצעות AP)

מערכת גלגלים מאפשרת להפנות את הטלסקופ אל יעדי התצפית, לסובב ולכוון את מקטעי המראה. כמו כן לטלסקופ מערכת קירור ייחודית והוא מסוגל לתקן את מסלולו הסופי כדי להגיע לייעדו סביב L2. כל המערכות האלה חייבות לעבוד בצורה מושלמת משום שאין עדיין טכנולוגיה המאפשרת לנאס"א לשלוח מישהו פיזית לתיקון תקלות.

וב הוא הימור עצום. מונומנט שהושקעו בו 10 מיליארד דולר. הפרויקט הזה כל כך מורכב וכל כך מבטיח עד שנדמה שמדובר בהתגרות יהירה באלים. באופן חריג, עבור בעלי הנטייה לאמונות תפלות, נראה שעד כה הכול פעל מצוין.

וב הוא הימור עצום. מונומנט שהושקעו בו 10 מיליארד דולר. הפרויקט הזה כל כך מורכב וכל כך מבטיח עד שנדמה שמדובר בהתגרות יהירה באלים

שיגור הטלסקופ מכדור הארץ היה כל כך מוצלח עד שנאס"א הודיעה כי יידרש פחות דלק לתיקוני מסלול, מה שעשוי להאריך בכמה שנים את משך פעילותו של וב, שהוערך בכעשר שנים.

זמן קצר לאחר השיגור, בחג המולד, מייקל קפלן – מהנדס לשעבר בנאס"א שהוביל את תכנון הטלסקופים בסוכנות החלל בשנות ה־90 והיה אחד מיוזמיו של וב – שוחח עם זמן ישראל.

מביתו בקולורדו הוא התייחס לאופן שבו וב מתח את גבול יכולות ההנדסה האנושית; על הרחבת הידע האוניברסלי בנושא היקום המוקדם; על הסיבה לכך שתרבות החדשנות של ישראל יכולה באופן פרדוקסלי לפגוע בהנדסת החלל שלה; ולאן ימשיך חקר החלל הלאה.

קפלן, בן 66, ניהל קריירה ארוכה בתחום החלל. במשך עשור הוא עבד על מכ"מים חלליים לאיתור טילים בליסטים בין־יבשתיים סובייטיים במעבדת המחקר של חיל הים האמריקאי בוושינגטון.

משם המשיך ל"בול אירוספייס" – חברה מקולורדו שבנתה את מראת הכוורת של וב – עבר לבואינג, שם עבד על גשושיות חלל, ולאחר מכן גר חמש שנים מתוקות–מרירות בישראל, שבמהלכן התאזרח ועבד באופן הדוק עם SpaceIL, עם סוכנות החלל הישראלית ועם התעשייה האווירית.

מייקל קפלן (צילום: באדיבות המצולם)

קפלן חזר לארצות הברית ב־2015 ועסק במערכות לווייני מזג אוויר בחברות כמו ריית'יאון. כיום הוא משמש כסגן נשיא בחברת בלקן, חברת הנדסה אמריקאית גדולה שעובדת רבות עם הממשל האמריקאי.

אמרת שיש כלל לא כתוב בתכנון חלליות: "אתה רוצה מספר מינימלי של חלקים נעים. כל דבר שנע עלול להיכשל". המטרה העיקרית של הטלסקופ וב היא לספק הצצה ליקום המוקדם. כדי לעשות את זה, וב חייב לכלול מאות חלקים נעים עם מאות נקודות כשל שונות. למה וב שווה את הסיכון?
"כשטלסקופ החלל האבל שוגר [1990], אנשים הפגינו מול כן השיגור כי הם פחדו שהוא הולך לראות את אלוהים, כאילו הוא או היא מסתתרים מאחורי העננים, והאבל הולך לחשוף את זה. התמונות ששלח האבל הופיעו על העמודים הראשיים של המגזינים משום שהן נראו כמו יצירות אומנות. יש משהו עמוק ונפלא בעובדה שהקיום הטבעי בכל הדרו הופך לאומנות.

"התמונות ששלח האבל הופיעו על העמודים הראשיים של המגזינים משום שהן נראו כמו יצירות אומנות. יש משהו עמוק ונפלא בעובדה שהקיום הטבעי בכל הדרו הופך לאומנות"

"אבל האבל היה מוגבל בשל גודל הצמצם שלו, הרגישות של הגלאים והמכשירים שלו ובשל העובדה שהוא לא היה מאוד קר. רוב האנשים לא יודעים את זה, אבל האבל למעשה משקיף רק כ־35% מהזמן.

"65% מהזמן הוא מתחמק מכדור הארץ, מהירח ומהשמש, מפני שאנחנו לא רוצים שהאור שנפלט מכדור הארץ, השמש או הירח ייכנס לטלסקופ ויהרוס את המכשור שלו. הוא גם לא יכול לראות אורכי גל ארוכים יותר מאינפרא אדום קרוב.

"חלקי היקום העתיקים ביותר [שהאור שנפלט מהם נע במשך הזמן הארוך ביותר ביקום המתפשט, ולכן אורכי הגל שלהם נמתחו במידה הרבה ביותר] עברו לתחום האינפרא אדום הרחוק יותר".

תמונה של "תינוקיית הכוכבים" LH 95 בענן מגלן הגדול, שהתקבלה מטלסקופ החלל האבל (צילום: נאס"א / HubbleSite)

כדי לראות אינפרא אדום רחוק, כדי לראות את האור שנע לעברנו מהיקום הקדום, המכשור שלך צריך להיות קר מאוד כי עצמים חמים זוהרים, מה שמונע ממך לראות אור מרוחק. כלומר, כדי לראות רחוק יותר וב צריך להיות קר יותר, רגיש יותר. איך התחיל הפרויקט השאפתני הזה?
"הדיונים על טלסקופ שיחליף את האבל החלו בשנות ה־80, אבל רק בתחילת שנות ה־90, זמן קצר לאחר השיגור של האבל באפריל 1990, החלה עבודת תכנון רצינית יותר. ועדה של מדענים בשם 'HST and Beyond' ('טלסקופ החלל האבל ומעבר לו'), בראשותו של האסטרונום אלן דרסלר ממצפה הכוכבים של מכון קרנגי, שאלה 'מה נעשה אחרי האבל?'

"באותו זמן הייתי מנהל התוכניות המתקדמות באסטרופיזיקה במטה של נאס"א. התפקיד שלי היה לתכנן טלסקופים עתידיים. אז נפגשתי עם חברי הוועדה והצגתי בפניהם את מצב הטכנולוגיה הנוכחי.

"חברי הוועדה אמרו שהם רוצים לחפש גלקסיות צעירות ושהם צריכים לשגר טלסקופ בעל מראה ראשית בקוטר ארבעה מטרים [קוטר המראה של האבל הוא 2.4 מטרים]. למה ארבעה מטרים? כי זו המראה הגדולה ביותר שיכלה להתאים לרקטות הקיימות.

"היה אז לנאס"א מנכ"ל חדש יחסית, דן גולדין, שהגיע מחברה בשם TRW, שכיום היא חלק מנורת'רופ גראמן [הקבלנית שבנתה את וב]. דן היה מנהיג שנוי במחלוקת. הוא הסתכל על דברים בצורה שונה. בעולם המדעים הפלנטריים הוא רצה משימות קטנות.

טלסקופ האבל כפי שהוא נצפה ממעבורת החלל דיסקברי, פברואר 1997 (צילום: נאס"א)

"הוא טבע את הביטוי 'מהיר יותר, טוב יותר, זול יותר'. אבל קטן לא עובד באסטרונומיה. אתה לא יכול להקטין את הטלסקופים אם אתה רוצה לראות יותר. אז הוא אתגר אותנו עם שינוי פרדיגמה גדול באסטרונומיה: שבירת מחסום המראה הבודדת.

"אתה לא יכול להקטין את הטלסקופים אם אתה רוצה לראות יותר. אז הוא אתגר אותנו עם שינוי פרדיגמה גדול באסטרונומיה: שבירת מחסום המראה הבודדת"

"הוא היה טכנולוג. כשהוא היה ב־TRW הוא פיתח מוצרים עבור הצבא, בין היתר, מראות שמורכבות ממקטעים. היו שם טלסקופים קרקעיים וגם חלליים, שקלטו גלים תת־מילימטריים או גלי רדיו. הם לא היו עשויים מחתיכה אחת אלא מחלקים בצורת משושים שחוברו יחד. אז הוא ידע שהטכנולוגיה הזאת קיימת.

"בפגישה של האגודה האמריקאית לאסטרונומיה ב־1996 בטוסון, אריזונה, ישבתי בשורה הראשונה. לידי ישב אלן דרסלר. דן עמד על הדוכן. הוא הסתכל על אלן ואמר, 'אני רואה כאן את אלן דרסלר. כל מה שהוא רוצה זה מראה בגודל ארבעה מטרים… אז אמרתי לו, למה אתה מבקש דבר צנוע כל כך? למה לא ללכת על שישה או שבעה מטרים?'

"ואז אלן אמר, 'למה לא שמונה?' בתגובה דן היכה באגרופו בדוכן ואמר, 'נמכר!' כאילו זאת מכירה פומבית.

"אז 'טלסקופ החלל מהדור הבא', כמו שקראנו לו בהתחלה, תוכנן במקור להיות בגודל של שמונה מטרים, מטרה שהצריכה מראה מחולקת. אבל לא היה לנו מושג ממה הוא יהיה עשוי. כל הטלסקופים שהוטסו לחלל עד אז – האבל היה הגדול ביותר – היו עשויים מזכוכית שדוקקה באמצעות חיתוך בסילון מים או ליטוש, כי זכוכית היא חומר כבד".

אחת התמונות האחרונות שהתקבלו מ"בראשית" לפני שהתרסקה על הירח, 11 באפריל 2019 (צילום: באדיבות SpaceIL)

המראה של האבל, בקוטר 2.4 מטרים, שוקלת 828 ק"ג. אם מחשבים לפי המשקל הזה למטר מרובע, קוטר של שמונה מטרים – כלומר פני שטח גדולים פי 10 – יגיע ליותר מ־10 טון.
"אז חשבנו על צורן קרביד, על חומרים מרוכבים עם שכבה דקיקה של זכוכית מלמעלה ועל בריליום – שבסופו של דבר ניצח. שאפנו להפחית את צפיפות המסה פי עשרה [והמטרה הושגה; מקטעי מראת הבריליום של וב שוקלים כ־20 ק"ג כל אחד]. התחרות נמשכה כמה שנים. השקענו אולי 50 מיליון דולר כדי להבין את הטכנולוגיות הזאת.

"היינו צריכים להבין גם איך תתבצע פריסת המראה. האם תהיה זרוע רובוטית שתפרוס את הלוחות המשושים שלה בחלל כמו חפיסת קלפים? האם היא תתקפל? איך מרכיבים את המראה השלמה מהחלקים?

"האתגר היה למצוא מכשור שיצליח לעמוד בטמפרטורות קריוגניות, ב־40 מעלות קלווין [כ־270 מעלות צלזיוס מתחת לאפס]. כל מכשירי התנועה וכל המנועים והחיישנים העדינים, כולם צריכים לעבוד בטמפרטורות קרות מאוד.

"האתגר היה למצוא מכשור שיצליח לעמוד בטמפרטורות קריוגניות, בכ־270 מעלות צלזיוס מתחת לאפס. כל מכשירי התנועה וכל המנועים והחיישנים העדינים, כולם צריכים לעבוד בטמפרטורות קרות מאוד"

"מגן השמש לא נתפס בעינינו בהתחלה כאתגר גדול, אבל בסופו של דבר הוא התברר ככזה מבחינת הפריסה. במקור חשבנו שמגן השמש יהיה מתנפח. אז כשאתה מצרף את כל המנגנונים ומסכם הכול יחד, הבעיה הכוללת של פריסה מורכבת ואמינה ב־100% הייתה אתגר, והדרך היחידה להתמודד עם זה היה לערוך ניסויים.

אילוסטרציה: פריסת החלקים של טלסקופ החלל ג'יימס וב (צילום: Conceptual Image Lab via AP)

"אף אחד לא עשה לפני כן משהו מורכב כל כך בחלל. ידענו שזה הולך להיות מורכב, אבל לא ציפינו לרמה כזאת של מורכבות. בדרך כלל אתה מפחית את הסיכון בשימוש בחלקים נעים באמצעות גיבוי. אם המנוע הראשי כושל, יש לך מנוע נוסף. אבל לא כל דבר אפשר לגבות.

"אף אחד לא עשה לפני כן משהו מורכב כל כך בחלל. ידענו שזה הולך להיות מורכב, אבל לא ציפינו לרמה כזאת של מורכבות. בדרך כלל אתה מפחית את הסיכון בשימוש בחלקים נעים באמצעות גיבוי"

"כשאתה פורס חוט שמושך את מגן השמש ויוצר בו מתח, אתה לא יכול לחבר מנוע נוסף לרכיב כזה. עברנו מהכלל 'הימנע מחלקים נעים' ל'למד לחיות עם חלקים נעים'. אנחנו [המהנדסים של וב] מאמינים שבמגבלות הידע שלנו כבני אדם, ניתחנו ובדקנו כל מה שיכולנו. אתה משקיע בזה את מיטב המוחות, יש לך תוכנית, ואז אתה פשוט צריך להאמין שזה יעבוד".

הדרך היחידה לשמור על טמפרטורה נמוכה מספיק בטלסקופ כדי לראות את אור האינפרא אדום הרחוק היא להציב אותו במרחק של כ־1.5 מיליון קילומטרים מכדור הארץ, רחוק פי ארבעה מהירח. אז מה היתרונות שמצדיקים את הוויתור על האפשרות לתקן תקלות במכשיר כל כך מורכב?
"בנקודה L2 תמיד שורר לילה. יש לך מגן שמש בגודל של מגרש טניס שחוסם את האור שמגיע מהשמש, מכדור הארץ ומהירח. חצי מהשמיים תמיד חשוכים. משמעות הדבר היא שבשונה מהאבל, מתבצע איסוף מדעי כל הזמן.

"בחמש שנים אתה יכול לקבל אותו זמן צפייה שהאבל צבר במשך 15 שנה, כי האבל צופה רק ב־35% מהזמן. אז אפילו שמשך הזמן של המשימה הראשית הוא קצר יותר [במועד השיגור נאס"א העריכה שהדלק יספיק לעשר שנות פעילות], הוא יהיה מאוד מאוד יעיל".

צוותי השיגור מנטרים את הספירה לאחור לקראת שיגור אריאן 5 ועליו טלסקופ החלל ג'יימס וב, 25 בדצמבר 2021 (צילום: נאס"א/ביל אינגולס/נאס"א באמצעות AP)

אז ברור למה כולם כל כך חרדים, הסיכון גדול וההבטחה עוצמה. בוא נדבר עליך. הכשרה בפרינסטון, משרד ההגנה, נאס"א, בואינג. אלה לא קורות החיים הרגילים שפוגשים אצל עולים חדשים. מה גרם לך לעבור לישראל ב־2010?
"זה היה בסתיו של 2009. אני גר בבולדר, קולורדו. החלון שלי משקיף על בסיס הרי הרוקי. עברתי לכאן כדי לעבוד עבור 'בול אירוספייס'. עזבתי את 'בול' והלכתי לעבוד בשביל בואינג על משימות פלנטריות. הכול היה נפלא.

"אבל הבן הצעיר שלי למד באותה תקופה באוניברסיטה, והתחיל להתעניין בהמרה לנצרות. הוא הצטרף לאחווה ששכנעה אותו – הוא התחיל לדבר על יהדות משיחית. שאלתי חברים מה אני יכול לעשות כדי לנער אותו קצת. הם אמרו, 'קח אותו לישראל'.

"אף פעם לא הייתי בישראל לפני כן. חשבתי על זה, אבל זה תמיד היה ישראל או ילוסטון, ישראל או הגרנד קניון. לבקר בישראל מעולם לא היה בראש הרשימה שלי, וזה כנראה ככה אצל רוב יהודי ארצות הברית.

"אז תכננתי ביקור. התייעצתי עם הרבָּה שלי ועם אנשים אחרים איך להשיג הרפתקה רוחנית, משמעותית. העצה הראשונה שלהם הייתה, 'אל תתארח בבתי מלון, תמצא חדרים להשכרה בבתים של אנשים. ככה יהיה לך יותר קשר [למקום].

רציתי לעורר את החלק היהודי בנשמה של הבן שלי. בקיצור, זה לא עבד עליו, אבל זה בהחלט עבד עליי. חזרתי הביתה, וחברים אמרו שהם מרגישים שחל בי שינוי. אני לא דתי אבל אני אדם רוחני. לא ידעתי מה זה עלייה. נפגשתי עם הרבה שלי והיא אמרה, 'אה, אתה הולך לעשות עלייה'. אמרתי, 'אני לא יודע מה זה, אבל אני חושב לעבור לישראל".

מייקל קפלן מתחת לדגם של מטוס הנושא את הטלסקופ "סופיה" שהוא סייע בפיתוחו (צילום: באדיבות המצולם)

במשך חמש שנים נפגשת עם כל הדרג הבכיר של התעשייה האווירית ושל תוכנית החלל הישראלית. איך נראה עולם החלל הישראלי בעיני מישהו שבא מנאס"א ומבואינג?
"במשך חמש שנים ניסיתי למצוא את התפקיד שלי, אבל לא מצאתי פתיחות כלפי אדם בעל ניסיון שמגיע עם השקפות שונות. לדוגמה, אמרתי לצוות של SpaceIL, 'אתם לא חושבים בצורה נכונה על יתירוּת'.

"נכון, אין סכנה לחיי אדם, אבל אתם עומדים להיות על הבמה הבינלאומית. כל תלמיד בית ספר בישראל הולך לצפות בנחיתה. אתם צריכים לחשוב לעומק על מה עלול להשתבש ולהשקיע את הכסף שנדרש כדי לוודא שזיהיתם את מצבי הכשל.

"כשצפיתי בנחיתה של בראשית [באפריל 2019], היה אפשר לראות בדיוק מה השתבש. אתה רואה את קריאת הגובה והמהירות על הצג, ובגובה שניים או שלושה קילומטרים פתאום המהירות ירדה לאפס.

"כשצפיתי בנחיתה של בראשית [באפריל 2019], היה אפשר לראות בדיוק מה השתבש. אתה רואה את קריאת הגובה והמהירות על הצג, ובגובה שניים או שלושה קילומטרים פתאום המהירות ירדה לאפס"

"חשבתי, כל יחידת המדידה כשלה – החיישן שאומר לך שאתה בתנועה. אם החיישן אומר שאתה לא בתנועה, המחשב של החללית אומר, 'אנחנו על הקרקע, נחתנו' ומכבה את המנועים. התרסקות. חשבתי לעצמי, החלק הזה בטח עלה 100 דולר.

"היה להם חזון נהדר, אבל הסתכלתי על התוכנית שלהם כשנפגשנו לראשונה ב־2011, ראיתי את חוסר ההבנה המוחלט לגבי העלות של התוכנית הזאת. הם גייסו 24 מיליון דולר. אז שאלתי, 'באיזה דלק אתם משתמשים [במחיר כזה]? אני חושב שאתם משתמשים באונובטניום [חומר בדיוני]'.

"עבדתי על נחתות ירח בבואינג. קודם כול אתה צריך להבין כמה דלק תצטרך, אתה קובע את גודל מכל הדלק ואז אתה קובע את גודל המנועים. נחתת היא מכל דלק מעופף. שאלתי את הצוות בבואינג, 'מה העלות המינימלית של הנחתת כלי כלשהו על הירח?' והתשובה הייתה 150 מיליון דולר – בגלל הדלק, הממדים של המכל ושל כל השאר.

"אם אתה מעמיס 50 קילוגרם של מצלמות ומכשירים מדעיים, זה יעלה יותר. וזה עם צוות מנוסה. כאן היה צוות לא מנוסה. הם בחורים חכמים אבל הם מעולם לא עשו את זה קודם לכן. חישבתי את ההפרש של עלות העבודה, סוג המשימה, אינפלציה, והגעתי לתג מחיר של 100 מיליון דולר.

"במשך שלוש השנים דפקתי לבחורים האלה על הראש ואמרתי, 'איפה ה־76 מיליון הדולר הנותרים?'. שלדון אדלסון הגיע לביקור והם התכוונו לבקש ממנו עוד שמונה מיליון דולר. אמרתי, 'לא, תבקשו ממנו 80. יש לו. אם יישאר עודף, תגידו לו שתבנו את מוזאון המדע על שם שלדון אדלסון'.

"שלדון אדלסון הגיע לביקור והם התכוונו לבקש ממנו עוד שמונה מיליון דולר. אמרתי, 'לא, תבקשו ממנו 80. יש לו. אם יישאר עודף, תגידו לו שתבנו את מוזאון המדע על שם שלדון אדלסון'"

משגר אריאן 5 של חברת אריאן ספייס ממריא כשעליו טלסקופ החלל ג'יימס וב, 25 בדצמבר 2021, בסיס החלל האירופי קורו, גיניאה הצרפתית (צילום: נאס"א, באמצעות AP)

"בסוף זה עלה 100 מיליון דולר אבל הם בזבזו שנים. בסופו של דבר הם העבירו את זה לתעשייה האווירית [לבניית הנחֶתת], שבה יש מקצוענים אמיתיים. זאת הייתה מטרה נהדרת, אצילית, אבל אי אפשר לעשות את זה עם מתנדבים. הם היו זקוקים לעזרה אבל היו גאים. המנהלים לא היו מוכנים להקשיב".

האם SpaceIL מייצגת את תעשיית התעופה והחלל של ישראל באופן כללי?
"ראיתי את זה רווח גם בישויות אחרות. ראיתי טעויות שאני לא יכול לדבר עליהן. זה מתסכל מאוד. אני מאמין שאם SpaceIL היו מקשיבים מההתחלה, המשימה הייתה מצליחה. למנהלי הצוות לא היה מושג איך לבצע משימת חלל, הם חשבו שאפשר לכנס אנשים בחדר עם פיצה ולפתור בעיות במהלך סוף שבוע".

"ראיתי טעויות שאני לא יכול לדבר עליהן. זה מתסכל מאוד. אני מאמין שאם SpaceIL היו מקשיבים מההתחלה, המשימה הייתה מצליחה. למנהלי הצוות לא היה מושג איך לבצע משימת חלל"

מה שאתה מתאר כפגם מתואר בדרך כלל כאחת מנקודות החוזק – הנכונות לקרוא תיגר על דרכי פעולה מקובלות ולקחת סיכונים.
"תראה, אם כיפת ברזל הייתה מפותחת בארצות הברית, היא עדיין הייתה על שולחן השרטוטים. אבל התרבות הזאת לא בהכרח עובדת בתחום החלל. ברגע שאתה משגר משהו הוא חייב לעבוד. אין הזדמנות שנייה. זה לא כלי טיס בלתי מאויש שאם הוא מתרסק אתה לומד, מתקן ומנסה שוב.

"קיבלתי הרבה מהתקופה ששהיתי בישראל. הייתי גרוש כשעברתי לשם ופגשתי את אשתי הנוכחית בירושלים. היא הייתה מצפון קליפורניה. הכרתי הרבה חברים והיו לי הרבה חוויות מרגשות ומשמעותיות כשחייתי בישראל, אז אלה היו חמש שנים מדהימות. אבל זה היה מתסכל מאוד מבחינה מקצועית, מפני שאני חושב שיכולתי להועיל הרבה יותר בקידום תוכנית החלל.

תמונת אילוסטרציה: עולים מצפון אמריקה לישראל מגיעים בטיסה מיוחדת מטעם הסוכנות היהודית וארגון נפש בנפש לנמל התעופה בן-גוריון, 23 ביולי 2013 (צילום: יוסי זליגר/פלאש 90)

"מישהו אמר לי, 'אם היית עובר לישראל מוקדם יותר, והיית משרת בצבא' – כי הרבה מצוותי הניהול הבכירים שירתו יחד, ולי לא היה היתרון של החוויה התרבותית הזאת. פגשתי מאז אנגלוסקסים אחרים שעברו לישראל אחרי גיל 50. תרבות הניהול בישראל מתקשה לקלוט אנשים מנוסים שמגיעים מבחוץ, לתת להם מקום סביב השולחן, להקשיב למה שיש להם לומר ולהיפתח לשינוי כיוון.

"אני חושב שאם הצוותים היו מקשיבים, 'בראשית' הייתה יכולה להיות הצלחה. היא הייתה יכולה לזכות בתחרות. לא היו מבזבזים עליה כל כך הרבה זמן. במשך שלוש שנים היינו 'שלושה חודשים מסקר תיכוּן ראשוני' [ציון דרך מרכזי בתחילת מחזור החיים של פרויקט].

"אני חושב שאם הצוותים היו מקשיבים, 'בראשית' הייתה יכולה להיות הצלחה. היא הייתה יכולה לזכות בתחרות. לא היו מבזבזים עליה כל כך הרבה זמן"

"יש את היומרה הזאת, שהיא נהדרת, אבל צריכה להיות גם הכרה במגבלות וצריכה להיות נכונות להביא אנשים מבחוץ שבאמת מכירים את התחום.

"זה לא רק בתחום החלל. ראיתי את זה גם ברפואה. רופאים מנוסים באים לישראל ומקבלים תפקידים זוטרים במקום להיות מנהלי מחלקות. דיברתי עם מישהו מארגון 'נפש בנפש', הצעתי שהם יעזרו לעולים שמגיעים עם מומחיות בכירה להשתלב בתפקידים שהם יוכלו להועיל בהם.

מנהל חטיבת החלל של התעשייה האווירית בישראל, עופר דורון, עומד לפני החללית "בראשית" במהלך מצגת של עמותת SpaceIL והתעשייה האווירית ביהוד, 10 ביולי 2018 (צילום: AP Photo/Ilan Ben Zion)

"אני לא בטוח שהייתי עושה עלייה אם הייתי יודע שאני אחווה את המכשולים האלה. בסופו של דבר פשוט מצאתי את עצמי מספק הרבה ייעוץ בתחום החלל לאירופה ולארצות הברית, וחשבתי, 'למה אני גר בישראל?' ואז החלטתי שעדיף שאחזור, כי היכולת שלי להועיל כאן היא אפס".

"אני לא בטוח שהייתי עושה עלייה אם הייתי יודע שאני אחווה את המכשולים האלה. בסופו של דבר פשוט מצאתי את עצמי מספק הרבה ייעוץ בתחום החלל לאירופה ולארצות הברית, וחשבתי, 'למה אני גר בישראל?'"

יכול להיות שהניסיון שלך עם תעשיית החלל בישראל מעיד על כך שהחלל הוא מטבעו משחק של מעצמות, שדרוש תקציב כמו של נאס"א כדי לעשות משהו משמעותי בחלל?
"העתיד הוא מסחרי. מאז שחזרתי מישראל [ב־2015] ועד עכשיו שני דברים השתנו משמעותית בתחום החלל. האחד הוא הירידה בעלויות השיגור, שהתחילה עם חברת SpaceX ומשגר פאלקון 9. בעבר, כדי לשלוח משהו לחלל היו משתמשים במשגרי אטלס ודלתא, וכל שיגור היה עולה 150–200 מיליון דולר.

"עכשיו אנחנו מדברים על 50–60 מיליון, רבע מחיר, כי המשגר ניתן לשימוש חוזר. אילון מאסק יישם בצורה נכונה תהליך פיתוח לפי מתודולוגיית אג'ייל (agile) בתחום התעופה והחלל. ישראל מתמצאת בזה; ככה הישראלים מפתחים תוכנה. אתה לא בונה את כל המוצר ואז בודק אותו, אלא בונה קצת ובודק, ואז שוב בונה ובודק, צוותים עובדים במקביל ובהמשך משלבים.

"הדבר השני שמאסק עשה הוא לתכנן מנועים שלא מגיעים למלוא העוצמה שלהם. אם אתה רוצה לעשות שימוש חוזר במשהו, אתה לא יכול להביא אותו לקצה גבול היכולת שלו. אתה מפעיל אותו בכ־75% מהיכולת. זו הייתה הצלחה אדירה.

החללית המאוישת דרגון של SpaceX מגיעה לתחנת החלל הבינלאומית לצורך עגינה, 24 באפריל 2021 (צילום: נאס"א, באמצעות AP/ארכיון)

"אני זוכר שישבתי בקפטריה של בואינג עם כמה מהנדסים של דלתא אחרי כישלון השיגור השני של פאלקון 1 [מרץ 2007], והם אמרו, 'הוא לעולם לא יצליח לעשות את זה'. אוי, כמה שהם טעו.

"אני זוכר שישבתי בקפטריה של בואינג עם כמה מהנדסים של דלתא אחרי כישלון השיגור השני של פאלקון 1 והם אמרו, 'הוא לעולם לא יצליח לעשות את זה'. אוי, כמה שהם טעו"

"הדבר הנוסף שקרה, היה מהפכת האלקטרוניקה הזעירה שהונעה על ידי הטלפונים החכמים. לווייני קובייה – שהיו צעצועים שאוניברסיטאות השתמשו בהם להכשרת מהנדסים – הפכו ללווייני תקשורת, מזג אוויר וחישה מרחוק. המשימה האחרונה למאדים שוגרה יחד עם שני לוויינים זעירים בשם MarCO, שהוכיחו שהדבר אפשרי. הם פועלים כממסרים.

"אני יודע שנבחנות משימות פלנטריות שבהן החללית הראשית תחוג [סביב כוכב הלכת] וכמה לווייני קובייה יישלחו כגשושייות כדי לחקור את השכבה העליונה באטמוספרה של אותו כוכב.

"אם הם יישרפו – זה לא עניין גדול, אבל עד אז הם מעבירים מידע שלא היה מתקבל אחרת. משימות מהסוג הזה לא היו אפשריות ללא הבשלה של הרבה מהטכנולוגיה של לווייני קובייה. הם הפכו מצעצוע לפתרון בעולם האמיתי.

מפקד משלחת 46 סקוט קלי מחוץ לתחנת החלל הבינלאומית, 21 בדצמבר (צילום: נאס"א, באמצעות AP)

"המשמעות של שני השינויים האלה היא שנפתחו הזדמנויות עסקיות בחלל, שלא היו קודם לכן. זה מושך הון השקעות עצום. הצמיחה המהירה של כלכלת החלל תעזור גם למדעי החלל.

"נאס"א עומדת לעזוב את תחנת החלל הבינלאומית בסוף העשור הנוכחי ולעבור למושבות חלל מסחריות. לא קשה לחזות שאחת המושבות האלה תתמקד בשילוב אסטרופיזי לבדיקה והרכבה עבור מצפי חלל עתידיים. גוררות חלל כבר מפותחות באופן פרטי. הרבה מהתשתית לבניית היורשים של וב כבר תהיה שם.

"נאס"א עומדת לעזוב את תחנת החלל הבינלאומית בסוף העשור הנוכחי ולעבור למושבות חלל מסחריות. לא קשה לחזות שאחת המושבות האלה תתמקד בשילוב אסטרופיזי לבדיקה והרכבה עבור מצפי חלל"

"ההון הפרטי מפתח תשתית בחלל. נאס"א וסוכנויות חלל אחרות לא יצטרכו לשלם על פיתוח של יכולות. עכשיו, פתאום, נאס"א יכולה לשלם על השימוש ביכולות. ייתכן מאוד שעד שנתחיל לחשוב על ספינת הדגל הגדולה הבאה אחרי ג'יימס וב, לרובוטיקה כבר יהיה תפקיד מפתח.

משמאל, טלסקופ החלל האבל חג סביב כדור הארץ; מימין, הדמיה של טלסקופ החלל ג'יימס וב (צילום: נאס"א, באמצעות AP)

"הטלסקופים העוצמתיים של העתיד אולי יהיו בגודל 15 או 20 מטרים, ואני מאמין שהם יורכבו וייבדקו בחלל על ידי שילוב כלשהו של רובוטים ואסטרונאוטים. היעדר שירות רובוטי הוא אחת החרטות הגדולות שלי בקשר לווב. כשתכננו את וב אמרו לנו לא לעשות אותו 'בר־שירות'. הסיבה הייתה העלות.

"הטלסקופים העוצמתיים של העתיד אולי יהיו בגודל 15 או 20 מטרים, ואני מאמין שהם יורכבו וייבדקו בחלל על ידי שילוב כלשהו של רובוטים ואסטרונאוטים. היעדר שירות רובוטי הוא מהחרטות הגדולות שלי בקשר לווב"

"האבּל היה נכשל אם אי־אפשר היה לבצע בו משימות שירות. אבל כדי שבני אדם יוכלו לבצע בו משימות כאלה האבל נזקק ל'דירוג אנוש', מדובר בדבר יקר. למשל, אין לו קצוות חדים בשום מקום, כי אתה לא רוצה שום דבר שעלול לקרוע חליפות חלל ולהרוג אנשים בטעות בזמן שהם עובדים עליו.

"אבל מה שלא ידעתי בזמנו היה ש־DARPA [הסוכנות הצבאית לפרויקטים מחקריים מתקדמים] עבדה על רעיון לשירות רובוטי בשם אורביטל אקספרס. הוא נבנה על ידי בואינג. מאוחר יותר עבדתי על זה עם הצוות של בואינג, סיימנו את הפיתוח.

"אם הייתי יודע על זה אז, הייתי דוחף לאפשרות של שירות רובוטי לטלסקופ, כי הדבר היחיד שמגביל את אורך החיים של ג'יימס וב הוא דלק. בסופו של דבר ייגמר לו הדלק בשביל להישאר בנקודה L2.

הדמיה של החללית הבלתי מאוישת פארקר מגיעה אל השמש, 14 בדצמבר 2021 (צילום: Steve Gribben/Johns Hopkins APL/NASA via AP)

אז וב הוא לא בר־שירות בכלל? גם אם היה אפשר להפעיל רובוט שיעשה את זה, המנגנון שנדרש לכך לא נמצא במקום המתאים מבחינה מבנית? ברגע שייגמר הדלק זהו זה?
"עשינו הרבה דברים עם האבל [שבמקור היה אמור לסיים את פעילותו ב־2005] שהיו בלתי אפשריים כביכול, משימות שירות שלא חשבנו שיהיה אפשר לבצע אבל האריכו את אורך החיים שלו

"הדבר הגדול הבא, בעיניי, הוא לחשוב איך למנף את תשתית החלל המתפתחת, דברים כמו סטארשיפ [המשגר הבין־כוכבי שמתכננת SpaceX] או משגר ניו גלן של חברת בלו אוריג'ין, שחופת המטען שלו גדולה פי שניים או אפילו שלושה, כך שאפשר לשגר מודולים גדולים ומראות גדולות מאוד. אלה דברים שישנו את המשחק.

"הדבר הגדול הבא, בעיניי, הוא לחשוב איך למנף את תשתית החלל המתפתחת, כך שאפשר לשגר מודולים גדולים ומראות גדולות מאוד. אלה דברים שישנו את המשחק"

"או שאולי נוכל להעביר אסטרונאוטים מתחנת חלל שנעה במסלול לווייני נמוך סביב כדור הארץ לרכב העברה מסלולית כדי לצאת לנקודה L2.

"יש כל מיני סוגים של פרדיגמות אדריכליות שאנחנו יכולים לדמיין כדי למנף את המצב שאנחנו נמצאים בו היום ואת המצב שאנחנו צועדים לקראתו, שיהוו שינויי פרדיגמה. לחלל יש עתיד מזהיר".