בלילה שבין שישי לשבת ניפרד לשלום מ-2021 ונצלע – בחשש ובתקווה, ועם מסכה על הפנים – ל-2022. העשור הנוכחי הנחית על ראשנו קורנס ואנחנו עדיין מתקשים להתאושש מהמהלומה ששינתה סדרי עולם. המגיפה גם הציבה מולנו מראה, והדמות שניבטת ממנה לא מחמיאה במיוחד.

זה לא מקרי שהישראלים בחרו כמילת השנה את "טירלול" וזה כנראה לא מקרי שהשיר המושמע ביותר בתחנות הרדיו בישראל ב-2021 (פלוס 15 מיליון צפיות ביוטיוב) הוא "סיבת הסיבות" של ישי ריבו. להיט פופ דל קלוריות וקל לעיכול, שמתחנף ליושב במרומים ומבקש "רק פתח לנו שערי אמונה, שערי הבנה, שאין לנו מלך אלא אתה / סיבת הסיבות / עילת העילות / נורא תהילות / ורק לך נאה להודות / על כל הימים וכל הלילות".

כנראה שאין ברירה: חייבים לדבר על אלוהים.

מאז שעמדתי על דעתי, אני אתאיסט. אבל השבוע, לראשונה בחיי, נשאתי עיניי אל המרום בתקווה ובאמונה וראיתי את האור. הבשורה ירדה עליי מלמעלה והכתה בי כברק. אני מאוהב ומסוחרר. אני אביתר בנאי ושולי רנד רוקדים עם חנן בן-ארי וישי ריבו כל הדרך מכפר חב"ד לאומן. גם אני גיליתי סוף-סוף את אבינו שבשמיים. קוראים לו ג'יימס ווב.

אני מאוהב ומסוחרר. אני אביתר בנאי ושולי רנד רוקדים עם חנן בן-ארי וישי ריבו כל הדרך מכפר חב"ד לאומן. גם אני גיליתי סוף-סוף את אבינו שבשמיים. קוראים לו ג'יימס ווב

הטלסקופ ג'יימס ווב (צילום: NASA)

אם אין לכם מושג על מה אני מתפייט פה, זה רק כי למרבה הצער החמצתם את הדיווחים על האירוע ההיסטורי, שנבלעו בסחרור החדשותי הרגיל. הבליחו לרגע ומיד נעלמו בין העדכונים האחרונים על התפשטות האומיקורן, הוויכוחים על התו הירוק, השמחה על הדרבי האדום, הממים על הטלאי הצהוב, ההתאבדות של חיים ולדר, ההשתוללות של כרמל שאמה הכהן הגדול מרמת גן או המפגש המפתיע בין בני (הבוחש בקפה) גנץ לראש הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס.

כל האירועים החדשותיים המסעירים הללו, שאינני מזלזל בהם חלילה, מתגמדים אל מול ההישג האנושי הכביר, מצית הדמיון ומעורר ההשתאות, של שיגור הטלסקופ ג'יימס ווב אל החלל.

אם רק היינו מסוגלים לשלוף את חוטמנו מתוך זוטות היומיום שממררות את חיינו, אם רק יכולנו לשאת את מבטנו אל מעבר לאופק, ג'יימס ווב היה מפיח בכולנו תקווה, נוסך בנו גאווה, ממלא אותנו אנרגיה ומזכיר לנו שהמין האנושי לא חייב להיות קטנוני, נכלולי ונקמני, אלא מסוגל גם לגדולה של ממש. ושאם רק נצליח להתגבר על מחלוקות ולשתף פעולה, גם השמיים לא יעמדו בדרכנו.

אם רק יכולנו לשאת את מבטנו אל מעבר לאופק, ג'יימס ווב היה מפיח בכולנו תקווה, נוסך בנו גאווה, ממלא אותנו אנרגיה ומזכיר לנו שהמין האנושי לא חייב להיות קטנוני, נכלולי ונקמני, אלא מסוגל גם לגדולה של ממש

ואז באמת נוכל להפנות את מבטנו אל על ולשיר לג'יימס ווב יחד עם ישי ריבו: "יצאנו מתיבת הנוח אל מציאות אחרת / לפדות את אסירי הכוח ולכודי הרשת / גם לקבל את השחור לבן, עם כל צבעי הקשת / משנה אבות פרק ג' / חביב אדם שנברא בצלם".

בעולם מתוקן, ג'יימס ווב היה עומד במרכז שיעורים בבתי ספר. פותח מהדורות חדשות. משוררים היו כותבים עליו פואמות. ילדי גן היו מפסלים אותו בפלסטלינה (יש לו צורה חמודה מאוד). ג'יימס ווב הוא העתיד, התקווה והחלום שזהר ארגוב ייחל להם כששר "בדד".

ג'יימס ווב המקורי, שניהל את נאס"א בשנות השישים המסעירות של פרויקט אפולו ומת ב-1992, ודאי רוקד משמחה בקברו שבבית העלמין ארלינגטון, אסיר תודה על כך שקראו על שמו את טלסקופ החלל החדש.

ג'יימס ווב הטלסקופ משייט עכשיו מעלינו, אחרי ששוגר בהצלחה בתאריך הסמלי של צוהרי יום חג המולד מבסיס החלל "קורו" בגינאה הצרפתית, וטס אל החלל על גבי רקטת אריאן-5. כעת הוא עושה את הדרך הארוכה – 1.5 מיליון קילומטר – אל נקודה בחלל שנקראת נקודת לגראנז' 2L, שם הוא ינוע בסנכרון מופלא על ציר שבו כדור הארץ יסתיר אותו מהשמש.

הוא עושה כעת את הדרך הארוכה – 1.5 מיליון קילומטר – אל נקודה בחלל שנקראת נקודת לגראנז' 2L, שם הוא ינוע בסנכרון מופלא על ציר שבו כדור הארץ יסתיר אותו מהשמש

הוא שוקל קצת יותר משישה טון. אורכו 21.6 מטרים. הוא נושא מראה עצומה בקוטר 6.6 מטרים שמורכבת מ-18 פאנלים עשויים בריליום, מתכת כסופה שעמידה לחום גבוה.

עבודה על הטלסקופ ג'יימס ווב בנאס"א (צילום: NASA)

הפאנלים הללו מצופים זהב ומוגנים במגיני שמש, שגודלם כמגרש טניס. המראה העצומה הזו, והמכשור העדין והמשוכלל שמחובר אליה, יספקו למדענים על כדור הארץ תמונה פי 100 יותר מדויקת מזו שסיפק טלסקופ החלל הקודם, האבל. אם הכול יתנהל כשורה, ג'יימס ווב יתחיל בעוד כמה חודשים להעשיר את ידיעותינו על תולדות הייקום, גודלו, עתידו והסיכוי למצוא בו חיים נוספים.

כדי שהכול באמת יתנהל כשורה, יצטרכו מהנדסי הפרויקט להתגבר קודם על לא פחות מ-344 אתגרים טכנולוגים מורכבים, שתקלה בכל אחד מהם תכשיל את הפרויקט כולו. במקרה כזה, עשרה מיליארד דולר ו-30 שנות עבודה של מאות מדענים, מהנדסים וטכנאים בכל העולם ירדו לטמיון.

מדובר בעשרות שלבי ביניים, שמתרחשים ממש עכשיו אי שם בחלל, שבהם כל המנגנונים העדינים שמרכיבים את ג'יימס ווב ייפרסו בזה אחר זה וייכנסו בהדרגה לפעולה. קודם ייפרסו מגיני השמש, שיגוננו על המערכת מחום, ואז יתחילו להתחבר הפאנלים, שמרכיבים את המראה המרכזית, בתהליך אוטומטי ואוטונומי, שכאמור – אסור שתתרחש בו אפילו תקלה קטנה אחת.

קודם ייפרסו מגיני השמש, שיגוננו על המערכת מחום, ואז יתחילו להתחבר הפאנלים, שמרכיבים את המראה המרכזית, בתהליך אוטומטי ואוטונומי, שכאמור – אסור שתתרחש בו אפילו תקלה קטנה אחת

התהליך המורכב הזה מתנהל הרחק מחוץ לדמיון הרגיל שלנו, שמתקשים להתמודד עם תקלות במייבש הכביסה או בממיר של הטלוויזיה.

המראה המרכזית על טלסקופ ג'יימס ווב (צילום: NASA)

בסופו תופעל מערכת אופטית משוכללת בטמפרטורה של מינוס 233 מעלות, כשבצד השני של הטלסקופ, זה הפונה לשמש, הטמפרטורה באותו זמן תהיה חמה ביותר מ-300 מעלות. וכל הקונסטרוקציה הכבירה הזו אמורה לתפקד בהצלחה במשך שנים בלי מגע אדם, במרחק 1.5 מיליון קילומטר מכדור הארץ. חסדי השם.

אז אם אנחנו כבר נדרשים לחסדי שמיים, אני בוחר בלי היסוס במגע האלוהי של ג'יימס ווב. הלוואי שבשנת 2022 שמתחילה מחר, נשאב כולנו השראה ואמונה מהעובדה שבני אדם כמונו (רק חכמים, נחושים, יעילים וחרוצים יותר) הצליחו לשתף פעולה, להתגבר יחד על קשיים טכנולוגיים בלתי נתפסים, והעמידו יחד פרויקט בינלאומי חוצה גבולות ומעורר הערצה, שלא נועד למטרות רווח, לביצור כוח פוליטי, או להגשמת פנטזיות לאומיות, אלא רק כדי להעמיק את הידע וההבנה של המין האנושי כולו על היקום. הנה משהו ששווה לישי ריבו לשיר לו שירי תהילה.

הלוואי שבשנת 2022 שמתחילה מחר, נשאב כולנו השראה ואמונה מהעובדה שבני אדם הצליחו לשתף פעולה, להתגבר יחד על קשיים טכנולוגיים בלתי נתפסים, והעמידו יחד פרויקט בינלאומי חוצה גבולות ומעורר הערצה

בעידן של תיאוריות קונספירציה, פייק ניוז, חשדנות כלפי רופאים ומדענים, קיטש רליגיוזי, אמונות טפלות ואינספור הבלים, הצליחו מאות מדענים ואלפי מהנדסים מ-14 מדינות (אף אחת מהן לא במזרח התיכון) להעמיד יחד את הפלא הזה.

זה נשגב בעיניי. בעזרת השם ג'יימס ווב, ייפתחו גם לנו שערי אמונה ושערי הבנה.

הטלסקופ ג'יימס ווב וכל הצוות של נאס"א שבנה אותו (צילום: NASA)