אין ועדת חקירה, המשפט זוחל והגוף המטייח אחראי על סודיות הדיונים

מערכות הביטחון והמשפט עושות הכול כדי למסמס את תיק 3000: התאריך לדיון הראשון במשפט, שאמור להתנהל בדלתיים סגורות, אפילו לא נקבע - והמלמ"ב, הגוף שלכאורה טייח תלונות על רכש האמל"ח, אחראי על סודיות הדיונים ● במקביל, המדינה מיהרה לתבוע חמש מרגלות לאיראן – תיק ללא תועלת או בצע־כסף ● איפה זה ואיפה 10 מיליון האירו של מיקי גנור ● פרשנות

מפגינים, הקוראים לחקור את הצטיידות צה"ל בצוללות, מוחים בכביש 1, 14 בנובמבר 2020 (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)
יונתן זינדל, פלאש 90
מפגינים, הקוראים לחקור את הצטיידות צה"ל בצוללות, מוחים בכביש 1, 14 בנובמבר 2020

1

תיק 3000

קבוצה גדולה של קצינים בכירים בדימוס ניסו להזכיר לציבור הישראלי את פרשת הצוללות וכלי השיט. ביום שישי האחרון הם יצאו למסע מחאה מול ביתו של שר החוץ וראש הממשלה החליפי יאיר לפיד, כדי ללחוץ עליו ועל פוליטיקאים אחרים להקים ועדת החקירה בנושא הרכש הביטחוני בחיל הים בשנים 2015–2016. את הקבוצה הוביל יו״ר התנועה לאיכות השלטון עו"ד אליעד שרגא.

הם דורשים לבחון, במסגרת ועדה שבראשה יעמוד שופט מבית המשפט העליון, את תהליך קבלת ההחלטות המוזר, בלשון המעטה. תהליך שבו ראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו מסתיר משר הביטחון שלו דאז משה יעלון את מתן האישור שלו לממשל הגרמני למכור צוללות למצרים, זאת בזמן שרכש שלוש הצוללות עבור ישראל נמצא במחלוקת.

הפרשייה הסבוכה הזאת הולכת ונעלמת מהתודעה הציבורית ככל שחולף הזמן.

בין המשתתפים במחאה: רב אלוף במילואים משה יעלון; היועץ לביטחון לאומי לשעבר עוזי ארד; מפקד חיל האוויר לשעבר דן חלוץ; אלוף במילואים עמירם לוין; אלוף במילואים איל בן ראובן; אלוף במילואים דן הראל; עו"ד אליעד שרגא ובכירים נוספים.

מערכות הביטחון וגם המערכת המשפטית דואגות למחוק את הסיפור מהתודעה ולהרחיק אותו מהביקורת הציבורית.

ההתנגדות הבסיסית של היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט להקמת ועדת חקירה התבססה על הטיעון שהתיק הפלילי של מדינת ישראל נגד אבריאל בר־יוסף, מיקי גנור, דוד שרן, אליעזר זנדברג, רמי טייב ושי ברוש בעבירות של שוחד, תיווך לשוחד, הונאת מס, והונאות – עמוד ותלוי בבית המשפט המחוזי בתל אביב.

"אין לכחד כי שורה של תמיהות הנוגעות לתהליך קבלת ההחלטות בפרשת כלי השיט עדיין מרחפת כחשרת עבים ממעל"

התנועה לאיכות השלטון עתרה לבג"ץ והגישה תצהירים משורת בכירים בטענה שהיועץ המשפטי לא הורה על חקירת נתניהו בנושא וכי אין לחסום את הקמת ועדת החקירה. העתירה נדחתה, אך השופט עמית קבע: "אין לכחד כי שורה של תמיהות הנוגעות לתהליך קבלת ההחלטות בפרשת כלי השיט עדיין מרחפת כחשרת עבים ממעל".

בינתיים, המשפט הפלילי בקושי מתקדם. הפרשה נחשפה בתכנית "המקור" על ידי העיתונאי רביב דרוקר בנובמבר 2016 לפני יותר מחמש שנים. היא נחקרה במשך כמה שנים ובדצמבר 2019, לפני יותר משנתיים, הודיעו היועץ המשפטי לממשלה מנדלבליט ופרקליט המדינה לשעבר שי ניצן על החלטתם להגיש כתב אישום כפוף לשימועים.

בעקבות השימועים, שניים מהחשודים המקוריים הוסרו מכתבי האישום – בן דודו של ראש הממשלה לשעבר עו"ד דוד שמרון ומפקד חיל הים לשעבר אליעזר צ'ייני מרום.

כתב האישום הוגש בבית המשפט המחוזי בתל אביב בחודש מאי 2021, לפני שמונה חודשים. מאז ההליכים נמרחים סביב נושא הסדרת הייצוג של הנאשמים. עורכי הדין חייבים להיות מאושרים כבעלי סיווג ביטחוני, משרדיהם צריכים להיות ממוגנים ודיון מקדמי שבמקדמי, שאמור היה להיערך זה מכבר, נדחה פעם אחר פעם.

כתב האישום הוגש בבית המשפט המחוזי בתל אביב בחודש מאי 2021, לפני שמונה חודשים. מאז ההליכים נמרחים סביב נושא הסדרת הייצוג של הנאשמים

בחודש דצמבר הייתה אמורה להיערך ישיבה מקדמית בתיק. היא נדחתה לשבוע הראשון של ינואר וגם אז לא התקיימה. כעת הדיון אמור להיערך ב־27 בינואר. בדיון הזה אמור סגן נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב השופט בני שגיא לדון בשאלה הבאה: באיזה תאריך ידון בית המשפט בשאלת הדלתיים הסגורות.

לפי שעה מסתמן שעיתונאים יורשו להיכנס לסקר את הדיון המקדמי, אך, כאמור, הדיון (ולכן גם הסיקור) יתמקד אך ורק בשאלה של מתי ייקבע דיון נוסף בנושא עריכת המשפט בדלתיים סגורות. רק לאחר מכן יתחיל, מתישהו, המשפט. מדובר כנראה בעוד כמה חודשים.

תהלוכת מפגינים בכביש 1, 14 בנובמבר 2020 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)
תהלוכת מפגינים בכביש 1, 14 בנובמבר 2020 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

העיתונאי גידי וייץ פרסם בהארץ שעל שמירת סודיות הדיונים הפליליים בתיק הזה מופקד הממונה על הביטחון במערכת הביטחון, מה שהופך את הכול לתיאטרון אבסורד. לפי הפרסום, המלמ"ב הוא הגוף שטייח בזמן אמת תלונות שונות על רכש האמל"ח בחיל הים. כלומר, למלמ"ב יש אינטרס מובהק שהכול יתנהל תחת מעטה חשאיות.

ההתנהלות של רשויות אכיפת החוק בסיפור הצוללות אינן עולות בקנה אחד עם סטנדרטים של מדינה דמוקרטית. פרטי הפרשה נחשפו באינספור תוכניות טלוויזיה, טורים בעיתונות ועתירות לבג"ץ.

על שמירת סודיות הדיונים הפליליים בתיק הזה מופקד המלמ"ב, מה שהופך את הכול לתיאטרון אבסורד. לפי הפרסום, המלמ"ב הוא הגוף שטייח תלונות שונות על רכש האמל"ח

אחד מפרטי המידע המרכזיים נחשף על ידי ראש הממשלה לשעבר נתניהו בראיון מפורסם בערוץ 12 לקרן מרציאנו. הוא הודה בכך שהסתיר משר הביטחון יעלון את עובדת היתר מכירת הצוללות למצרים.

אחד התיקים הפליליים החשובים ביותר במדינה, עם נאשם מרכזי החשוד בהשגת סכומי שוחד חסרי תקדים בגובה של יותר מ־10 מיליון אירו, יהיה סגור וחסום בפני הציבור.

מיקי גנור (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)
מיקי גנור (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)

2

איראן, מגע עם סוכן חוץ ומסירת מידע לאויב

אתמול (רביעי) הודיע שב"כ על הגשת כתב אישום נגד חמישה אזרחים ישראל. ארבע נשים, בנות 40–50 ילידות איראן ודוברות פרסית, וגבר אחד – בן זוגה של אחת הנשים. ארבע הנשים מוחזקות במעצר עד תום ההליכים ושמן מצוין כ"פלוני" על גבי כתבי האישום שנמסרו לתקשורת. הגבר שוחרר למעצר בית בתנאים מגבילים וכך יוחזק במהלך המשפט.

העונשים המקסימליים על העבירות הנ"ל גבוהים. "מי שקיים ביודעין מגע עם סוכן חוץ ואין לו הסבר לכך, דינו מאסר 15 שנים", נכתב בחוק העונשין. על עבירת "מסירת ידיעה העלולה להיות לתועלת האויב". אפשר לחטוף עד 15 שנה גם כן. בעבירה השנייה מואשמות רק חלק מהנשים.

הסוכן האיראני ראמבוד נמד, שניסה לגייס נשים ישראליות (צילום: שב"כ)
הסוכן האיראני ראמבוד נמד שניסה לגייס נשים ישראליות (צילום: שב"כ)

נאשמת 1 נעצרה ב־1 בדצמבר 2021 וכתב האישום נגדה הוגש על ידי עו"ד קובי מושקוביץ מפרקליטות מחוז ירושלים אתמול, 12 בינואר.

נאשמות 2 ו־3 נעצרו ב־21 בנובמבר וב־24 בנובמבר וכתב האישום נגד שתיהן הוגש על ידי מושקוביץ ב־8 בדצמבר 2021, לפני יותר מחודש. לפי פרטי כתב האישום, בין השתיים היה קשר במהלך השנים. הסוכן האיראני חיבר ביניהן כדי שיסדירו את העברת הכספים ביניהן.

שלוש מהנאשמות לא ראו עורך דין במשך 20 ימים. זה אולי לא חריג בתיקים מהסוג הזה, ואפילו מותר על פי חוק, ובכל זאת זה מטריד

נאשמת 4 ונאשם 5 הם בני הזוג, נעצרו ב־15 וב־16 בדצמבר, וכתב האישום נגדם הוגש על ידי מושקוביץ ב־3 בינואר. שלוש מהנאשמות לא ראו עורך דין במשך 20 ימים. זה אולי לא חריג בתיקים מהסוג הזה, ואפילו מותר על פי חוק, ובכל זאת זה מטריד, במיוחד כשקוראים את כתבי האישום ורואים את רמת החובבנות והאוויליות שבהתנהגות שלהן.

בשב"כ ובפרקליטות מחוז ירושלים המתינו עד לתיק האחרון כדי לחשוף את המקרה. מטרת החשיפה, כך נאמר לזמן ישראל, היא שהציבור הישראלי יהיה מודע לפניות הנעשות ברשתות החברתיות לאזרחים ישראלים וכדי שאנשים יוכלו להבין איך נשאבו אותן נשים לסיפור הזה.

על פניו, לפי כתבי האישום, מדובר במרגלות דמיקולו. הן קיבלו סכומים פעוטים, כך שלא היה שם בצע־כסף עצום  – רק לחשוב על 10 מיליון האירו של גנור ולהבין את פערי הפשיעה. המידע שהן סיפקו לסוכן האיראני הוא בדיחה.

לא ברור איזה "תועלת" – כהגדרת חוק העונשין – צמחה לאיראנים מצילומי המבנים, הדיסקית הצבאית, התגיות ובניין השגרירות האמריקאית כשהוא מטושטש. כל הפריטים הללו גלויים בחיפושי גוגל או ויקיפדיה פשוטים.

בית המשפט העליון בירושלים, אפריל 2021 (צילום: שמואל בר-עם)
בית המשפט העליון בירושלים, אפריל 2021 (צילום: שמואל בר-עם)

לא ברור איזה "תועלת" – כהגדרת חוק העונשין – צמחה לאיראנים מצילומי המבנים, הדיסקית הצבאית, התגיות ובניין השגרירות האמריקאית כשהוא מטושטש. כל הפריטים הללו גלויים בחיפושי גוגל

הן העבירו לאיראנים קליפים מהטלוויזיה ואפילו למפעיל האיראני התחיל להימאס והוא אמר להן שלהוריד מידע מלינקים בטלוויזיה אפילו הוא יכול. העברת הכספים, לפחות באחד מהמקרים, נעשתה על אדמת טורקיה, בזמן שאחת הנאשמות שהתה שם בטיול עם בן זוגה.

האם הן ידעו שהן מנהלות שיחות עם סוכן איראני ולא סתם עם אזרח דביל מהצד השני? התשובה לכך ככל הנראה היא: כן. בידי שב"כ מצוי מידע מודיעיני שמצביע על כך שארבעתן היו מודעות לעובדה שהן לא מפטפטות עם טרול או יהודי סקרן.

פעילות אזרחים ברשתות, בשיחות ווטסאפ או בתוכנות מסרים אחרות עם אזרחי הכפר הגלובלי – אינן דבר חריג. מסתבר שגם כתבי אישום בתחום המגעים עם סוכנים איראניים זה כבר לא עניין נדיר. בחודש יולי 2021, הוגש בפרקליטות דרום כתב אישום נגד איש עסקים בדואי מוכר, יעקב אבו אל־קיעאן, בגין יצירת קשר עם מתווך עיראקי, תוך שהוא מנסה לקבוע פגישה עם סוכן איראני.

במקרה ההוא שמו לא הושם תחת איפול. אולי כי אבו אל־קיעאן היה מועמד ברשימה לכנסת ברשימת תל"ם של משה יעלון. הוא מואשם בדיוק באותם הסעיפים: מגע עם סוכן חוץ ומסירת מידע לאויב. כל הפעילות של אבו אל־קיעאן התנהלה באמצעות הווטסאפ, ונמתחה על פני קצת יותר משנה.

איש העסקים הבדואי אבו אל־קיעאן בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, יולי 2021 (צילום: Flash90)
איש העסקים הבדואי אבו אל־קיעאן בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, יולי 2021 (צילום: Flash90)

הדבר המעניין הוא שגם במקרה אבו אל־קיעאן, אחד המקומות בו שאפו האיראנים לקיים איתו פגישה היה טורקיה. הטורקים לא אישרו לאיראנים להיכנס ולכן הלוקיישן המקווה הועבר לדובאי. לפי כתב האישום, המתווך העיראקי לא הצליח לסדר לעצמו כניסה לדובאי וביקש מאבו אל־קיעאן לשכנע את שב"כ לסדר לו כניסה לדובאי.

בסופו של דבר, הקורונה גמרה את פעילות הריגול ואף אחד לא הצליח לטוס ליעדי הפגישות המוצעים. במקרה נוסף, שהסתיים בדצמבר 2021, מאי־בת מסארוה, תושבת טייבה בת 27, הודתה שקיימה קשר של התכתבות באמצעות הפייסבוק עם פעיל בחיזבאללה. אותו פעיל, שהציג את עצמו בשם עלי, פנה אליה בעברית וסיפר לה שהוא עיתונאי לבנוני שעובד על כתבה שנושאה יחסי ישראל–לבנון.

מסארוה שלחה לו תמונות של כיפת ברזל, בסיס חצרים, אזור מעבר ארז, כלי רכב צבאיים, גדר המערכת בראש הנקרה, בית חולים, מרכז העיר חיפה ועוד. באחת הפעמים פנה אליה הסוכן וביקש ממנה להשתתף בהרצאתו של העיתונאי יוסי מלמן בנושא חיזבאללה וישראל, ולהפנות אליו שאלה שניסח עבורה: "האם יש סיכוי למלחמה בין חיזבאללה לישראל".

מסארוה מילאה אחר ההוראות ושלחה לעלי קטע וידאו עם השאלה והתשובה. היא הורשעה במסגרת הסדר פלילי בעבירות של מגע עם סוכן חוץ ומסירת ידיעה לאויב, ונידונה לשנתיים וחצי בפועל ועוד 12 חודשים על תנאי. באותו המקרה היא לא קיבלה כסף וגם לא הוזמנה לפגישה בטורקיה.

כוח לוחם של חיזבאללה בדרום לבנון (צילום: AP Photo/Mohammed Zaatari)
כוח לוחם של חיזבאללה בדרום לבנון (צילום: AP Photo/Mohammed Zaatari)

מעניין שמדינת ישראל החליטה להסתיר את שמות החשודות לנוכח העובדה שהציבור זכה לדעת את שמותיהם של לפחות שלושה נאשמים אחרים בעבירות דומות

ויש את המקרה של יסמין ג׳אבר ממזרח ירושלים. אף שהגיעה ללבנון כדי להשתתף בכנס, היא קיימה מפגשים עם אנשי חיזבאללה בטורקיה, כך שאפילו שהקשר הראשוני עם מפעיליה נוצר דרך הרשתות החברתיות, ג׳באר חרגה בהרבה מכתבי האישום לעיל.

היא הועמדה לדין על מגע עם סוכן חוץ ומסירת מידע לאויב וגם על חברות בארגון טרור. ג׳אבר הודתה באישומים והיא מרצה עונש של שנתיים וחצי מאסר.

יש להניח שקיימים מקרים נוספים. האירוע האחרון, של ארבע הנאשמות, נראה על הצד הקל ביותר של העבירות הנ"ל. מעניין שמדינת ישראל החליטה להסתיר את שמות החשודות לנוכח העובדה שהציבור זכה לדעת את שמותיהם של לפחות שלושה נאשמים אחרים בעבירות דומות בשנים האחרונות.

עוד 1,537 מילים ו-1 תגובות
סגירה