בסופו של דבר הכול הסתכם ב־0.2 שניות.
שבריר הזמן הזה הוא מה שמנע מנבחרת מזחלות השלג (בובסליי) של ישראל להעפיל – לראשונה אי פעם – למשחקי החורף האולימפיים שמתקיימים השנה בבייג'ין.
לאחר חודשים של אימונים, תחרויות, תקוות ואמונה – הנבחרת סיימה במרחק של מקום אחד בלבד מהקריטריון להשתתפות במשחקים האולימפיים. אבל למרות התבוסה, לאדם "איי ג'יי" אדלמן – שייצג את ישראל בתחרות הסקלטון (מזחלת יחיד) באולימפיאדת 2018 ומי שנתפס כמניע הפיזי והרוחני של הנבחרת – אין שום כוונה לוותר.
"אלה היו רק שתי עשיריות השנייה, זה הרף עין", אומר אדלמן בן ה־30 בריאיון לזמן ישראל, יום אחרי שהנבחרת קיבלה את ההודעה שלא העפילה למשחקים. "זה קשוח… קשה מאוד שלא להרגיש אכזבה".
"המשימה הזאת עוד לא הושלמה. צריך להשלים אותה. יש לי הרבה מוטיבציה לגרום לזה לקרות ב־2026. אני כבר מכין תוכניות בשביל שזה יקרה"
במקום להתכונן לנסיעה לבייג'ין, אדלמן – יהודי שומר מצוות מבוסטון – חזר לארצות הברית כדי לחפש דירה ועבודה. הוא גם מתכוון להשלים תואר שני במנהל עסקים באוניברסיטת ייל. אבל הראש שלו כבר חושב על ארבע השנים הבאות – על האולימפיאדה הבאה במילאנו.
"המשימה הזאת עוד לא הושלמה. צריך להשלים אותה", הוא אומר. "יש לי הרבה מוטיבציה לגרום לזה לקרות ב־2026. אני כבר מכין תוכניות בשביל שזה יקרה".
איש לא יכול להגיד שאדלמן לא מציב לעצמו מטרות לטווח הרחוק. ב־2014, זמן קצר אחרי שסיים את לימודיו במכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס (MIT), הוא החליט להתחרות כנציג ישראל בגביע צפון אמריקה בסקלטון, ספורט שלא היה לו בו שום ניסיון קודם.
למרות סדרה של כישלונות מוקדמים ולא מעט תסכול, אדלמן סירב לוותר על מטרתו להפוך לנציג הראשון אי פעם של ישראל בתחרות הסקלטון האולימפית. הוא הגשים את החלום הזה ב־2018 והפך לנציג ישראל הראשון בספורט מזחלות כלשהו (בובסליי, סקלטון או לוז').
לאחר אולימפיאדת פיונגצ'אנג, אדלמן הציב לעצמו מטרה חדשה: לייצג את ישראל בתחרות הבובסליי האולימפית, כנהג מזחלת. למרות המאמצים האדירים, גם הנבחרת הזוגית וגם נבחרת הארבעה של ישראל לא הצליחו להשיג את הקריטריון האולימפי.
משום שנבחרת המזחלות לא תשתתף במשחקים האולימפיים השנה, המשלחת הישראלית לאולימפיאדת בייג'ין תהיה מצומצמת ביותר ותכלול שישה ספורטאים בלבד, זאת לעומת העשרה שהתחרו במשחקים לפני ארבע שנים ו־90 הספורטאים שהשתתפו באולימפיאדת טוקיו בקיץ האחרון.
הנבחרת האולימפית הישראלית השנה מורכבת מארבעה מחליקים על הקרח – אחד בהחלקה מהירה ושלושה בהחלקה אומנותית, בהם ילידת ארצות הברית היילי קופס בת ה־19 – לצד שני מחליקי סקי אלפיני – האחים נועה וברנבש סולוש, ילידי הונגריה.
אדלמן פתח את תחום החלקת המזחלות בפני ספורטאים ישראלים נוספים, אך אף אחד מהם לא הצליח להחליק אל רשימת הנציגים האולימפיים. ג'ורג'ינה כהן, שעלתה לארץ מאנגליה, נאלצה לפרוש מתחרות הסקלטון בעקבות זעזוע מוח, ומתחרה הסקלטון הישראלי־אמריקאי ג'ארד פיירסטון סיים את הסבב במרחק שלושה מקומות בלבד מהקריטריון האולימפי.
"לא להגיע לאולימפיאדה זה מאכזב", כתב פיירסטון באינסטגרם בשבוע שעבר. "אבל למזלי, אני עדיין יכול לומר ששלוש העונות האחרונות היו הצלחה גדולה. המטרה הסופית שלי הייתה להשתמש בבמה שלי כספורטאי ישראלי כדי להשפיע על אנשים לתמוך בישראל וכדי להיות שגריר חיובי של העם היהודי".
"אנחנו רוצים להפוך את זה למסורת"
אף שישראל השתתפה בפעם הראשונה בתחרות הסקלטון האולימפית רק ב־2018, רוב הישראלים ודאי יופתעו לגלות שההתאחדות הישראלית לבובסליי וסקלטון קיימת כבר 20 שנה. את ההתאחדות, הידועה כ"בובסליי סקלטון ישראל", מנהלים דיוויד גרייבס ולארי סידני, שניהם ספורטאי מזחלות בעברם.
"אנחנו מנהלים את התוכנית הזאת כבר 20 שנה אבל לפני שבע שנים הוועד האולימפי הישראלי הכיר בנו כספורט אולימפי", אומר גרייבס בריאיון לזמן ישראל מביתו בקנדה מוקדם יותר החודש. "אנחנו מחוברים לתשתית של הספורט הזה. אנחנו מחויבים להמשיך את התוכנית".
גרייבס מספר כי כבר 20 שנה הוא שומע בדיחות שמשוות את ישראל לנבחרת המזחלות של ג'מייקה, כפי שהונצחה בסרט "ג'מייקה מתחת לאפס" מ־1993. "תני לי להגיד לך רק דבר אחד על תוכנית המזחלות הג'מייקנית. הם אלה שהפכו את הספורט הזה לכל כך פופולרי. בלעדיהם הוא לא היה כל כך מוכר".
גרייבס מספר כי אחרי שאדלמן ייצג את ישראל לראשונה באולימפיאדת 2018, נציגי הוועד האולימפי רצו לדעת "אם זה יכול להיות משהו קבוע, שאפשר לצפות לו מדי ארבע שנים – שיהיה לנו סיכוי ממשי לייצג את ישראל בספורט המזחלות.
"זה מה שמניע אותי כנשיא הפדרציה, אני לא רוצה שזה יהיה פלא אולימפי חד־פעמי. אנחנו רוצים להפוך את זה למסורת. אנחנו רוצים להיות חלק מהשיח האולימפי כל ארבע שנים".
"אני לא רוצה שזה יהיה פלא אולימפי חד־פעמי. אנחנו רוצים להפוך את זה למסורת. אנחנו רוצים להיות חלק מהשיח האולימפי כל ארבע שנים"
ישראל אומנם לא ידועה בזכות ענפי הספורט החורפיים שלה או באקלים חורפי, אבל בכל הנוגע לבובסליי וסקלטון, אומר גרייבס, מדינות רבות אחרות שמתחרות בענף סובלות מחסרונות דומים.
"המציאות היא שיש כ־12 או 13 מתקני מסלולים פעילים בעולם", הוא אומר ומציין שרובם נמצאים בגרמניה, ארצות הברית וקנדה. "יש למעשה רק כעשר מדינות שבאמת יש להן מתקנים כאלה.
"אז כל מדינה שנייה שמתחרה – ויש כ־65 או 70 מדינות שמתחרות בספורט מזחלות – נמצאת באותו מצב כמו ישראל מבחינת מתקנים. מדובר גם מדינות חורפיות אחרות, זה לא שפשוט יש לך מסלול מזחלות. זה לא כמו משטח החלקה על הקרח".
נואשים למשאבים
המכשול העיקרי שעמד בדרכה של הנבחרת, אומר אדלמן, היה היעדר מימון. זאת בזמן שמדובר בספורט יקר במיוחד. "אם היינו מגיעים [לאולימפיאדה], היינו הנבחרת עם המימון הקטן ביותר, בפער גדול", הוא אומר.
"אנחנו פשוט צריכים מישהו שירים את הכפפה, וזה די מוזר לי, אם לומר בכנות, זה מאוד מוזר לי שכל כך קשה למצוא מישהו שיתמוך במשהו שיכול להיות כזה הישג מדהים עבור ישראל. זה יכול להוות השראה עבור דור שלם".
אדלמן מספר שהוא השקיע את כל כספו בתחזוקת הנבחרת ובחלום האולימפי שלה. הוא מאמין שהנבחרת הייתה מצליחה להתברג למשחקי החורף בקלות אם הם היו זוכים למימון מלא. "הקדמנו את ג'מייקה – שנבחרת הארבעה שלה הצליחה לעמוד בקריטריון – עד אמצע העונה, ואז הם קנו מזחלת חדשה ופשוט מחצו אותנו אחר כך", אומר אדלמן.
לחברי הנבחרת האחרים, לדבריו, "היו רק חודש וחצי להתחרות [על הקריטריון], והסיבה היחידה שהיה להם רק חודש וחצי ולא חמישה חודשים, או שנה כמו לנבחרות האחרות, היא שלא יכולתי לממן אותם. לא יכולתי להביא אותם למשך חמישה חודשים".
אדלמן מוסיף כי פנה למגוון בעלי נבחרות ותורמים בניסיון לגייס תמיכה, אבל לרוב חזר בידיים ריקות. "למה אף אחד לא רוצה לקחת סיכון? מפני שאף אחד לא עשה את זה עד עכשיו", הוא אומר. "זאת הבעיה, אף אחד לא עשה את זה עד עכשיו אז אף אחד לא מאמין בזה. אני לא יכול לקבל את זה".
"למה אף אחד לא רוצה לקחת סיכון? מפני שאף אחד לא עשה את זה עד עכשיו. זאת הבעיה, אף אחד לא עשה את זה עד עכשיו אז אף אחד לא מאמין בזה"
הוא מאמין ש"המשימה שלי, המטרה שלי בחיים, היא לקדם את ישראל בדרכים שאחרים לא מוכנים או לא יכולים. במקרה הזה גם לא מוכנים".
בשונה מסקלטון, בתחרות הבובסליי מדובר במאמץ קבוצתי. אף שאדלמן היה הנהג היחידי בקבוצה, הצטרף אליו צוות מגוון – אמיתי צמח, מנחם חן, רומן שרגייב, ורד פווארסה ועמית הס.
"לא היה שום דבר אישי במשימה הזאת. זה היה מאמץ קבוצתי של האנשים המיוחדים ביותר שיצא לי אי פעם לעבוד איתם", אומר אדלמן. "הם דחפו את הדבר הזה, הם באמת עשו את זה. הם דחפו את הדבר הזה הכי רחוק שאפשר".
בסופו של דבר, הוא אומר, הנבחרת הייתה במרחק שתי עשיריות השנייה מהשגת הקריטריון האולימפי – זאת חרף העובדה שכל הסיכויים היו לרעתה.
"הם התחרו בקלות נגד הטובים שבטובים, בלי כלום, רק עם כוח רצון, עם גאווה ועם לב", הוא אומר. "אני מקווה שאנשים שרואים את זה ושואלים 'את יודעת מה היה חסר להם?' יידעו שהדבר שהיה חסר לנו הוא משאבים".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנודי כבר עם יהודי ארהב שמשתמשים בדגל שלנו כדי להגיע לאוליפיאדות כי הם בחיים לא יכנסו לנבחרת ארהב
רוכב סוסים שכמעט הרג את הסוס בטוקיו. נבחרת בייסבול שקיבלה מכולם בראש. ועכשיו זה? אנשים שלא גרו כאן שנה, לא דוברי עיברית, אין להם שום כוונה לחיות כאן אי פעם. ומוצאים מישהו.י שימכור את זה בכתבה אוהדת. מבחינתי אין הבדל בינו לבין גולש איטלקי שלא הצליח להגיע לנבחרת איטליה לאוליפיאדה