מעולם לא נשאלתי אם אינני אלים מטעמי מוסר. מעולם לא נשאלתי אם אני לא אונס, לא שודד ולא רוצח מטעמי מוסר. כן נשאלתי האם אני לא אוכל בעלי חיים מטעמי מוסר.
1
השאלה הזאת לא מפסיקה להפתיע אותי. כי השואל/ת מניח/ה או רוצה לרמוז שיש לי איזה "מוסר" מיוחד, שונה משלו/ה, שבגינו אני נמנע מלאכול חיות אחרות.
והאמת? ממש לא, אין לי כזה. המוסר שלי הוא אותו אחד שיש לשואל/ת. זה המוסר הבסיסי ביותר, ששולל השגת הנאה או רווח באמצעות פגיעה קשה, התאכזרות עד כדי שפיכות דמים, במישהו אחר, שסבל ונהרג בעבור ההנאה או הרווח האלה.
זה בדיוק אותו מוסר שפוסל שוד, אונס או רצח, למרות שמישהו נהנה או מרוויח מהמעשים האלה, אבל באמצעות פגיעה קשה ואלימה במישהו אחר, בגרימת סבל גדול למי שמסוגלים ללא ספק לסבול.
2
אפשר להקשות על דוגמאות הרצח, האונס והשוד ולטעון שכולן מתיחסות לסבל והרג של בני אדם, על כן כולנו פוסלים את המעשים האלה כלא מוסריים בעליל, ולהגיד שהמוסר שלנו לא מגיע עד לבעלי חיים אחרים. אך האם זה נכון? ממש לא.
3
לו היה זה נכון, שהמוסר שלנו מסמן גבול בין סבלנו לבין סבלם של בעלי חיים אחרים, לא הינו מחוקקים חוק נגד גרימת "צער בעלי חיים". אבל העובדה היא שחוק כזה כן קיים, והוא קובע:
"לא יענה אדם בעל חיים, לא יתאכזר אליו ולא יתעלל בו בדרך כלשהי." – חוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים), התשנ"ד–1994.
כלומר, אנחנו כולנו, כחברה, מכירים באי מוסריות הפגיעה הזאת בבעלי חיים חשים אחרים.
שאלה: מי מאיתנו לא מסכימים עם האיסור הזה?
עד היום, לא פגשתי אפילו אדם אחד שהאיסור הזה על פגיעה בבעלי חיים לא מקובל עליו, ומסיבות "מוסריות" לחלוטין. כולם פוסלים ומגנים התאכזרות בבעלי חיים חשים.
4
לכן, המוסר שלי – שבגינו אינני אוכל חיות אחרות, מעונות ונשחטות – אינו שונה מהמוסר של כל הסובבים אותי. כולנו – כחברה – מסכימים באי מוסריות הפגיעה הקשה בבעלי החיים, כפי שבא לידי ביטוי בחוק צער בעלי חיים המקובל על כולם, ממש כולם.
5
אם כך, מיותר לשאול אותי מאילו טעמים אינני אוכל חיות. התמיהה והסתירה אינן אצלי. הסתירה מצויה אצל התומך בחוק צער בעלי חיים מטעמי מוסר, אך אינו נמנע מהפרת אותו עקרון בדיוק בעבור רווח או הנאה מהפגיעות הקשות האלה בבעלי חיים.
6
אין ספק שבמאה ה-21 בחברה שאנחנו חיים בה, יש שפע חסר תקדים במזון שאינו מופק מהתאכזרות ומהרג בעלי חיים אחרים. מעולם, מאז יש בני אדם על כדור הארץ, לא היה קל יותר להתרחק משותפות לזוועות האלה.
במאה ה-21, בחברה שלנו, יש שפע חסר תקדים במזון, שאינו מופק מהתאכזרות והרג בעלי חיים אחרים. מעולם, מאז יש בני אדם על כדור הארץ, לא היה קל יותר להתרחק משותפות לזוועות האלה
7
אם תשאלו את לב טולסטוי, מחבר 'מחלמה ושלום', 'אנה קרנינה' ויצירות רבות אחרות, גם במאה ה-19 לא היתה הצדקה כזאת, לכן כבר אז היה מדובר במעשה לא מוסרי:
"בן אדם יכול לחיות ולהיות בריא בלי להרוג בעלי חיים כדי לאכול אותם; משום כך, אם הוא אוכל בשר הוא משתתף בלקיחת חיים של בעל חיים אך ורק למען גרגרנותו. ולנהוג כך לא מוסרי. אם האדם שואף לחיות חיים הגונים, מעשה ריסון העצמי הראשון שלו הוא מפני פגיעה בבעלי חיים."
הצדקה ב-2019? בוודאי שאין!
8
אני לא מתעסק בכפיית מוסר של אחד על אחר. אני בעד התנהגות התואמת את המוסר העצמי. האם כליאה, התאכזרות ושפיכות דמים של בעלי חיים חשים, בעבור בילויים והנאות גסטרונומיות, האם כל זה תואם את המוסר שלי?
9
ובמאה ה-21, אין מנוס מלהוסיף ולשאול על צרכנות כזאת, שתומכת בפליטת גזי חממה מסיבית, בביזבוז קיצוני של מים, בביעור יערות ופגיעות קשות נוספות בהיקף חסר תקדים – האם אני יכול להצדיק צרכנות כזאת כי… "טעים לי"?
10
צריכת אוכל שמופק מבעלי חיים במאה ה-21 היא פשע רב תחומי מובהק, אפילו לפני שסופרים את נזקיה הקשים לבריאות ולחיי אדם.
מעולם לא גרמו תעשיות האוכל מחיות נזקים בהיקפים אדירים כמו בימינו.
מעולם לא היה קל להפסיק לצרוך ולממן אותה כמו בימינו.
11
אז מאיזה טעם אני לא אוכל מן החי? מהטעם שטעם לא מצדיק הכל.
והגיע הזמן לקחת אחריות.
בבחירה הזאת, אני לא תלוי באף פוליטיקאי, מושחת או ישר. זה רק אני, זה רק אתה וזאת רק את. והצלחת שלנו.
דתל"ש חילוני, ארגנטינאי טבעוני ומערער סידרתי על הסדר הקיים מתוך אמונה מפוקפקת באפשרות להשאיר אחרינו פחות בלגאן ממה שמצאנו כשהגענו. מחבר הספר 'בועה בקרקעית הים', גרוש ואב לשני בנים
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
הנסיון שלך לעשות לוגיזציה מוחלטת של החלטה רגשית מעורר כבוד וחמלה. כבוד – כי כל נסיון לצמצם סבל של כל יצור חי הוא ראוי, והוא גם מכמיר לב משום שהוא לא מחזיק מים, אפילו לא לחלוחית של מים. המוסר שלך כן שונה משלי והעצם של הכלב תמונה ב"מישהו אחר". מישהו אחר מבחינתי זה מישהו, אדם בעיקר, ואולי גם כלבים וחתולים אליהם פיתחנו קשר רגשי עמוק. הוא לא כולל תרנגולות וביצים ובוודאי שלא כולל שרימפס וסקלופס. כן, המוסר שלנו שונה כי אתה מרחם על סקלופס ואני לא. כן, חוקי צער בעלי חיים נועדו למנוע סבלן של חיות, והם חוקים ראויים בהם אני תומך. אני מזעדע מעינוי חיות, גם כאלה שאני אוכל. מדובר בסבל מיותר. ואני מעריץ את טולסטוי, שספריו מלאים מתכונים למאכלי בשר, ואני מאמין שבשר הוא חלק טבעי לחלוטין מהתפריט שלנו, ויש לי הוכחות מחקריות לעניין. נקודה אחרונה – אני לא רואה את ההבדל הסנטיאנטי בין סקלופס לפטרוזיליה. יש מחקרים שמראים רגשות עמוקים אצל צמחים. עצם הקיום שלי הוא על חשבון אורגניזמים אחרים, רבים, ואני לגמרי בסדר עם זה.