מעולם לא נשאלתי אם אינני אלים מטעמי מוסר. מעולם לא נשאלתי אם אני לא אונס, לא שודד ולא רוצח מטעמי מוסר. כן נשאלתי האם אני לא אוכל בעלי חיים מטעמי מוסר.
1
דתל"ש חילוני, ארגנטינאי טבעוני ומערער סידרתי על הסדר הקיים מתוך אמונה מפוקפקת באפשרות להשאיר אחרינו פחות בלגאן ממה שמצאנו כשהגענו. מחבר הספר 'בועה בקרקעית הים', גרוש ואב לשני בנים
שנת המלחמה הייתה שנה קשה מכל הבחינות. נדמה שאנחנו ביום אחד ארוך שלא נגמר. סיוט מתמשך. אבל נושא אחד זועק יותר מכל ומסמל את השבר הנוראי שהגענו אליו.
במהלך השנה האחרונה החברה הישראלית עברה שינוי, ונדמה שהקונצנזוס שהיה ונעלם לגבי חשיבות החזרת החטופים – מסמל זאת יותר מכל. יחד איתו נעלמו ערכים שהיוו בסיס לקיומנו כאן. הערבות ההדדית, פדיון שבויים, אחריות המדינה לאזרחיה. לקיחת אחריות אישית.
דפנה צרויה היא אזרחית ותיקה, תל אביבית. פעילה ויזמית חברתית. נציגת תל אביב במועצת האזרחים הוותיקים הארצית, שהוקמה על ידי הגוינט וקרן דליה ואלי הורביץ. בעלת הפודקאסט "בטל בשישים", שבו יחד עם שני שותפים מדברים על הגיל השלישי מזווית ייחודית ועם הומור.
בשנות השבעים הייתי הכי קרוב מאי-פעם בימי חיי להיות בעלים, או לפחות היורש, של נכסים ומזומן בשווי מוערך של 60 מיליון מארק גרמני – באותם ימים עדיין לא הומצא היורו, והמארק המערב-גרמני היה מטבע רציני וחזק ובשימוש בינלאומי, כמעט כמו הדולר.
הייתי באותם ימים בחור צעיר ורווק, שלמד סוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת תל-אביב והתפרנס מעבודתו כמרכז שבט צופים. בעבודתי זאת, שאותה אהבתי מאוד, נהגתי להוציא את החניכים מהשבט לטיולים רבים בסופי שבוע.
מבצע "כנפי דרור" יצא לדרך מרגשת. חטופות ראשונות חזרו הביתה. ועדיין לא ברור האם הפסקת האש הזמנית תוליך להפסקת המלחמה. האם בנימין נתניהו יוסיף להיאחז בנוסחה המטורללת של "מלחמה עד לניצחון המוחלט".
וגם אני חוששת מהשלכות צפויות של מלחמה שאין רואים את סופה, "מלחמה שאף פעם לא די לה", כמאמר יהודה עמיחי. נזקיה כבר ניכרים. התמשכות המלחמה כבר פוגעת בלכידות החברתית, בכלכלה, במשמעת של החיילים המותשים.
שלומית טנא היא עיתונאית לשעבר (ב"על המשמר" ובהמשך ב"ידיעות אחרונות")..יוצאת קיבוץ. ב-1981 החלה בסיקור עיתונאי שוטף של הקיבוצים.
"כרגע אנחנו בתקופה אפלה שהאופטימיות הריאליסטית היא לראות איך אני מגן על הילדים שלי"
ברוכים הבאים לעידן טראמפ 2.0
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
הניסיון של אייל נבו לבטל אמירה כי היא לוגית מידי והוא עוד מנסה לעשות זאת בעזרת טיעונים בעלי אופי לוגי הינה חברת כל הגיון. שכן אם לוגיקה והיגיון אינם מעניינים אותך כאשר דנים ברגשות אז היית יכול להסתפק באיזה אוסף הברות שרק מבטאים את הצלילים הרגשיים שהתעוררו בך כשקראת את הטקסט. כי איזו משמעות יש לטיעוניך המנסים לשכנע בהגיונם הלוגי? ועוד כאשר אנחנו דנים בעניינים רגשיים… זה בסך הכל ניסיון לבטל אמירה ללא שום מאמץ רציני רק בגלל שהאמירה הגיונית מידיי. לא יותר מבריחה מפוחדת.
הנסיון שלך לעשות לוגיזציה מוחלטת של החלטה רגשית מעורר כבוד וחמלה. כבוד – כי כל נסיון לצמצם סבל של כל יצור חי הוא ראוי, והוא גם מכמיר לב משום שהוא לא מחזיק מים, אפילו לא לחלוחית של מים. המוסר שלך כן שונה משלי והעצם של הכלב תמונה ב"מישהו אחר". מישהו אחר מבחינתי זה מישהו, אדם בעיקר, ואולי גם כלבים וחתולים אליהם פיתחנו קשר רגשי עמוק. הוא לא כולל תרנגולות וביצים ובוודאי שלא כולל שרימפס וסקלופס. כן, המוסר שלנו שונה כי אתה מרחם על סקלופס ואני לא. כן, חוקי צער בעלי חיים נועדו למנוע סבלן של חיות, והם חוקים ראויים בהם אני תומך. אני מזעדע מעינוי חיות, גם כאלה שאני אוכל. מדובר בסבל מיותר. ואני מעריץ את טולסטוי, שספריו מלאים מתכונים למאכלי בשר, ואני מאמין שבשר הוא חלק טבעי לחלוטין מהתפריט שלנו, ויש לי הוכחות מחקריות לעניין. נקודה אחרונה – אני לא רואה את ההבדל הסנטיאנטי בין סקלופס לפטרוזיליה. יש מחקרים שמראים רגשות עמוקים אצל צמחים. עצם הקיום שלי הוא על חשבון אורגניזמים אחרים, רבים, ואני לגמרי בסדר עם זה.