דניאל אדר
הזמן של
דניאל אדר

דתל"ש חילוני, ארגנטינאי טבעוני ומערער סידרתי על הסדר הקיים מתוך אמונה מפוקפקת באפשרות להשאיר אחרינו פחות בלגאן ממה שמצאנו כשהגענו. מחבר הספר 'בועה בקרקעית הים', גרוש ואב לשני בנים

פסח - למה אני לא חוגג את זה?

דמיינו שאנחנו כותבים ביחד סיפור. לא סתם סיפור אלא אחד שנוכל ללמוד אתו וממנו, שנוכל לחגוג סביבו ערכים מהחשובים שיש לנו: עשיית צדק, שחרור המשועבדים, חירות.

רעיון: היו היה לפני אלפי שנים בארץ לא ממש רחוקה עם גדול, חזק ואכזר. העם הזה שיעבד והתאכזר למיליונים, במיוחד לעם נחמד אחד שהפך משועבד וחסר ישע. ואז, מגיע אל חדש לאזור, ובאמצעות נציגו מעניש קשות את העם האכזר בדרכים רבות ומשונות, באוויר, במים וביבשה, בבריאות – שלהם ושל בעלי החיים האחרים – ובהרג המוני של בני אדם, כולל ילדים, תינוקות ובעלי חיים רבים. מה אומרות/ים?

דתל"ש חילוני, ארגנטינאי טבעוני ומערער סידרתי על הסדר הקיים מתוך אמונה מפוקפקת באפשרות להשאיר אחרינו פחות בלגאן ממה שמצאנו כשהגענו. מחבר הספר 'בועה בקרקעית הים', גרוש ואב לשני בנים

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,141 מילים
בהחלט. ועוד לא הזכרנו שמסופר על טבח המוני של ילדים, מבוגרים ובעלי חיים חפים, כולם מפשע שחיו בממלכה, לא בדמוקרטיה. ואם זה לא מספיק מזוויע, אפילו מהמלך עצמו נלקח חופש הבחירה על ידי האל י... המשך קריאה

בהחלט.
ועוד לא הזכרנו שמסופר על טבח המוני של ילדים, מבוגרים ובעלי חיים חפים, כולם מפשע שחיו בממלכה, לא בדמוקרטיה.
ואם זה לא מספיק מזוויע, אפילו מהמלך עצמו נלקח חופש הבחירה על ידי האל יהוה, כדי שיוכל להראות את כוח ההרס וההרג שלו. נהרות של דם חפים מפשע כדי להראות את כוחו.
חרפה גדולה לחגוג ערכים איומים כאלה במאה ה-21.

איך אומרים פריווילגי ביידיש ובערבית מרוקאית?

בשנות ה-70 של המאה הקודמת התחילו מדינות אחדות לחייב נוסעים ברכב לחגור חגורות בטיחות. במדינות אחרות החובה הוטלה בשנות ה-80 וה-90. רבים ברחבי העולם לא אהבו את אי הנוחות החדשה ובעיקר מחו נגד העובדה שממשלה מכתיבה לפרט מה לעשות בגופו.

בשנות ה-90 החלו מדינות אחדות לאסור על עישון בברים, מסעדות ושאר מקומות ציבוריים, שעד אז הפרט היה חופשי לבחור בעצמו כיצד לנהוג בהם ומה לשאוף לראותיו. במדינות אחרות האיסור הוטל בתחילת המילניום. רבים ברחבי העולם לא אהבו את האיסור החדש, ובעיקר מחו נגד העובדה שממשלה מכתיבה לפרט מה לעשות בגופו.

זכויות וחרויות הפרט הן במרכז השיח הציבורי במאה ה-21 יותר מאי פעם, ואין חולקים על כך שזאת התפתחות ראויה לעומת העבר. עם זאת, לעתים יש התנגשות בין חרויות אלה לבין הרצון להגביל אותן משיקולים של טובת הכלל. כיצד אנחנו מגיבים אז?

1. כמעט כל הזכויות

במשך כמעט שני עשורים בארגנטינה מעולם לא רדפו אותי, לא הפלו אותי ולא שללו ממני אף זכות יסוד. למעט העובדה השולית, שכדי להיות נשיא המדינה הייתי צריך להיות נוצרי קתולי, ולא הייתי. כך קבעה החוקה (עד הרפורמה ב-1994).

דתל"ש חילוני, ארגנטינאי טבעוני ומערער סידרתי על הסדר הקיים מתוך אמונה מפוקפקת באפשרות להשאיר אחרינו פחות בלגאן ממה שמצאנו כשהגענו. מחבר הספר 'בועה בקרקעית הים', גרוש ואב לשני בנים

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,722 מילים ו-1 תגובות

אין יריבות כמו בין שכנים קרובים. אפילו הקללות זהות

כשהייתי נער, היינו מבלים כמעט כל קיץ באורוגואי. כדי להגיע מבואנוס איירס, חוצים את הנהר Río de La Plata. לפני שנשפך לאוקיינוס האטלנטי, הנהר מגיע לרוחב של מעל 200 קילומטרים ונחשב הרחב בעולם (הספרדים הראשונים שהגיעו אליו כינו אותו "ים מתוק"). אבל בשני הצדדים מתיחסים אליו בחיבה כאל "השלולית שמפרידה ביננו", כי בסך הכל מדובר בשתי תרבויות מאוד דומות וקרובות בכל מובן, שרק בגלל נסיבות היסטוריות אינן חלק מאותה מדינה.

בשני הצדדים מתיחסים בחיבה לנהר Río deLa Plata, שרוחבו מעל 200 ק"מ, כאל "השלולית שמפרידה ביננו", כי בסך הכל מדובר בשתי תרבויות מאוד דומות וקרובות בכל מובן, שרק בגלל נסיבות היסטוריות אינן חלק מאותה מדינה

דתל"ש חילוני, ארגנטינאי טבעוני ומערער סידרתי על הסדר הקיים מתוך אמונה מפוקפקת באפשרות להשאיר אחרינו פחות בלגאן ממה שמצאנו כשהגענו. מחבר הספר 'בועה בקרקעית הים', גרוש ואב לשני בנים

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 699 מילים

אמא שלך רפורמית ואבא שלך הומו סאפיינס

המילה 'דת' איננה ממוצא שמי כמו רוב המילים בשפה העברית, ומקורה מפרסית. משמעותה המקורית: חוק.

משום כך, המילה דת מופיעה בספרי התנ"ך הקשורים לפרס: במגילת אסתר, בספר דניאל ובספר עזרא – במובן חוק, צו, פקודה. המושג 'דת משה' פירושו חוקי משה, כלומר הצווים שיש למלא על פי הכתוב בתורה.

דתל"ש חילוני, ארגנטינאי טבעוני ומערער סידרתי על הסדר הקיים מתוך אמונה מפוקפקת באפשרות להשאיר אחרינו פחות בלגאן ממה שמצאנו כשהגענו. מחבר הספר 'בועה בקרקעית הים', גרוש ואב לשני בנים

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 487 מילים

מתי תלמד אותי את הפרש?

כשאחי נולד שמחתי מאוד
וחשבתי: סוף סוף יהיה לי עם מי לשחק בבית!
הייתי בסוף כיתה א', כמעט בן שבע.

ביום שההורים הביאו אותו הביתה מבית החולים, אחותי הגדולה ואני לא הלכנו לבית הספר.
גם בגלל זה שמחתי!

הסתכלתי עליו כל היום. רוב הזמן הוא ישן, אחרי הרבה זמן התעורר, בכה, שתה חלב וחזר לישון.

אז חשבתי שכנראה יקח הרבה זמן עד שיוכל לשחק איתי.
שאלתי את אימא שלי אם זה נכון שיקח הרבה זמן
והיא אמרה שכן.
טוב, לפחות הוא כבר נולד, חשבתי.

אז חשבתי שכנראה יקח הרבה זמן עד שיוכל לשחק איתי. שאלתי את אימא שלי אם זה נכון שיקח הרבה זמן והיא אמרה שכן. טוב, לפחות הוא כבר נולד, חשבתי

כשהיה בן שלוש החלטתי ללמד אותו שחמט כדי שיוכל לשחק איתי.
שחמט היה המשחק שהכי אהבתי חוץ מכדורגל, אבל לא היה לי עם מי לשחק בבית, רק עם חלק מהחברים.
ולא כל יום יכולים לבוא אליי חברים או אני אליהם.

הסברתי לו כל יום על כלי אחד, כדי שלא יתבלבל.
קודם על המלך, למחרת על המלכה, אחר כך הצריח, הרץ והחיילים,
קודם איך החיילים מתקדמים, וביום אחר איך הם אוכלים.
ושיחקנו בכל יום עם הכלים שהיו ידועים עד אותו יום.
השארתי את הפרש לסוף כי הוא הכי קשה.

כשהסברתי לו מה עושה הפרש הוא לא הבין.
לא ידעתי אם להסביר לו הרבה פעמים עד שיבין או לחכות שיגדל עוד קצת.
בסוף החלטתי לחכות עוד קצת כי רציתי שיהיה לו כיף לשחק ולא יצטרך להתאמץ יותר מדי.
אז שיחקנו בלי פרשים
כמעט בכל יום.

בכל פעם ששיחקנו שאל אותי "מתי תלמד אותי את הפרש? אולי עכשיו כבר אבין?"
ולפעמים אמר "אני בטוח שאבין עכשיו!"

אחרי כמה חודשים, כשהיה כמעט בן ארבע, היתה לי תחושה שעבר מספיק זמן והוא התרגל כבר לכל שאר הכלים. אז יום אחד שאלתי אותו אם הוא רוצה ללמוד איך זז הפרש.
הוא אמר "כן, בטח!" אז הסברתי לו.

הוא הבין מיד איך מזיזים פרש כי כבר היה כמעט בן ארבע, והיה מאוד שמח.
גם אני שמחתי מאוד. סוף סוף שחמט אמיתי!

עכשיו אנחנו משחקים הרבה שחמט, ועם פרשים
כמעט בכל יום.

מתוך 'ילד עם ותק' (ספר עם סיפורי ילדים שטרם ראה אור)

דתל"ש חילוני, ארגנטינאי טבעוני ומערער סידרתי על הסדר הקיים מתוך אמונה מפוקפקת באפשרות להשאיר אחרינו פחות בלגאן ממה שמצאנו כשהגענו. מחבר הספר 'בועה בקרקעית הים', גרוש ואב לשני בנים

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 316 מילים ו-1 תגובות

לעגל פינות או לרבע מעגל? מחשבות בבוקר שאחרי

ליברמן ילך רק עם ה'ליכוד' ו'כחול לבן' ובלי החרדים.
הליכוד ילך עם ליברמן רק עם החרדים.
'כחול לבן' ילך עם ה'ליכוד' רק בלי נתניהו.
ה'ליכוד' ילך לאן שילך רק עם נתניהו.

מה הפתרון?

זה היה יכול להיות די מאתגר אם זאת היתה חידת הגיון. אבל מדובר בסך הכל בפוליטיקה. לכן ה"הגיון" שונה לגמרי, והתשובה היא ריבוע המעגל ו/או עיגול הפינות. כלומר, קובעי העקרונות ומצהירי ההצהרות המרשימות, יהיו אלה ש"יגמישו" אותן קמעה, לאור המפגש הלא סימפטי עם המציאות.

דתל"ש חילוני, ארגנטינאי טבעוני ומערער סידרתי על הסדר הקיים מתוך אמונה מפוקפקת באפשרות להשאיר אחרינו פחות בלגאן ממה שמצאנו כשהגענו. מחבר הספר 'בועה בקרקעית הים', גרוש ואב לשני בנים

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 656 מילים ו-1 תגובות

אם הרוב אינו מעוניין בדמוקרטיה

תפקיד הבחירות בדמוקרטיה איננו לבחון מה טוב ומה רע, אלא לאפשר ספירה כמותית. אם הרוב אינו מעוניין בדמוקרטיה, לא ניתן לכפות אותה עליו על ידי מיעוט. 

אם הרוב אינו מעוניין בדמוקרטיה ליברלית – עם הפרדת רשויות עצמאיות ומתפקדות, עם שלטון החוק החל גם על השליטים, עם שויון בפני החוק, עם שומרי סף שלא ממונים על ידי השליטים ולא יראים מפניהם, עם רשות שופטת עצמאית ולא מסורסת שבולמת עריצות השילטון, עם תקשורת חופשית, ביקורתית, לא מפוחדת ולא מאויימת, עם שויון זכויות בין כל האזרחים ללא הבדלים – אם הרוב אינו מעוניין בדמוקרטיה כזאת, לא ניתן לכפות אותה עליו על ידי מיעוט.

זאת לא תהיה הפעם הראשונה שחברה נסוגה ממצב של דמוקרטיה מתפקדת, בתהליך שראשיתו באמצעות הכלים הדמוקרטים עצמם (בחירות, חקיקה וכו').

זאת לא תהיה הפעם הראשונה שחברה נסוגה ממצב של דמוקרטיה מתפקדת, בתהליך שראשיתו באמצעות הכלים הדמוקרטים עצמם (בחירות, חקיקה וכו').

למעשה, אפילו הספונסר של ראש הממשלה שלנו, המיליארדר שלדון אדלסון, כבר ציין לפני מספר שנים ש"לא נורא אם ישראל לא תהיה דמוקרטיה. זה לא כתוב בתורה". אחרי הכל, דמוקרטיה זה לא עסק מניב כמו קזינו במקאו בעלות של 4.4 מיליארד דולר.

דמוקרטיה, כמו בריאות, מוערכת בעיקר כאשר כבר איננה.

לכן, אזהרות מוקדמות על פגיעה צפויה, בבריאות או בדמוקרטיה, פחות משכנעות את המוזהרים – מאשר הפגיעה עצמה כאשר היא כבר מתממשת.

משום כך, הרוב יזהה פגיעה קשה שכבר התרחשה, אך לא בהכרח ישתכנע מראש לגבי סכנת פגיעה קשה שצפויה. התסמונות ידועות: לי זה לא יקרה, אסור להשוות, ודומיהן.

כלום לא קשור לכלום וכאן, אף אחד לא רוצה להיות 'הראשון לזהות'.

אזהרות מפני חורבן, הן תמיד תפקיד של מיעוט. מיעוט שאומר: גם לי זה יכול לקרות אם לא אזהר, גם לנו.

חשוב לזכור ולא להתבלבל: בניגוד לאידיאל בספורט, בדמוקרטיה לא הטוב יותר מנצח אלא הפופולארי יותר. בעל הרייטינג והיכולת לסנוור ולעוור. החזק והגדול יותר, מספרית

וכידוע מההיסטוריה, לא תמיד (בלשון המעטה) יש בכוחו של המיעוט להצליח לשכנע באזהרותיו ולמנוע חורבן גדול. בגלל זה הוא מיעוט.

חשוב לזכור ולא להתבלבל: בניגוד לאידיאל בספורט, בדמוקרטיה לא הטוב יותר מנצח אלא הפופולארי יותר, בעל הרייטינג והיכולת לסנוור ולעוור, החזק והגדול יותר, מספרית.

תפקיד הבחירות בדמוקרטיה איננו לבחון מה טוב ומה רע. תפקיד הבחירות הוא לאפשר ספירה, ורק הכמות קובעת. רק הכמות היא הקריטריון ל"ניצחון".

מה טוב ומה רע, מה בנה ושיפר ומה הרס והשחית – רואים אחר כך, רק אחרי ההתממשות, של ההבטחות או של האזהרות.

בתמונה: אירופה בחורבנה הגדול במאה הקודמת. אזהרות המיעוט באירופה מפני אוטוריטאריות, הרס הדמוקרטיה ומוסדותיה, פאשיזם ואפליות על בסיס דגל (דג"ל: דת, גזע, לאום) לא שיכנעו את הרוב ולא מנעו את האסונות הגדולים.

תפקיד הבחירות בדמוקרטיה איננו לבחון מה טוב ומה רע. תפקיד הבחירות הוא לאפשר ספירה, ורק הכמות קובעת. רק הכמות היא הקריטריון ל"ניצחון"

החורבן הממשי לעומת זאת, כן שיכנע את הרוב בצורך לבנות חברה מושתתת על ערכים אחרים, יותר פלורליסטית, יותר דמוקרטית, יותר פתוחה לאחרים, מבוקרת ומאוזנת, ללא עריצות הרוב נגד המיעוט וללא שליטים מעל לחוק וחסינים מפניו.

חורבן איננו תוצאה רק של פצצות

דתל"ש חילוני, ארגנטינאי טבעוני ומערער סידרתי על הסדר הקיים מתוך אמונה מפוקפקת באפשרות להשאיר אחרינו פחות בלגאן ממה שמצאנו כשהגענו. מחבר הספר 'בועה בקרקעית הים', גרוש ואב לשני בנים

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 458 מילים
סגירה
בחזרה לכתבה