בין דברי הביקורת לצד גילוי התמיכה שהשופטת לשעבר אתי כרייף מקבלת מאז שהתראיינה בשבוע שעבר בתוכנית "עובדה", בולט הדיון על העובדה כי קיבלה ציונים נמוכים "בקורס השיפוט".
מעטים בציבור שמעו על "קורס השיפוט" הזה, שבו כרייף קיבלה ציון של 4.5 נקודות מתוך 10. וגם אלה שמכירים את אותו ה"קורס" ואף אלה שהשתתפו בו אינם מכירים חלק מהמידע על אודותיו, שחלקו שמור רק ליודעי ח"ן.
אחד השלבים במסלול שעוברים המועמדים לכהן כשופטים הוא מפגש אינטנסיבי של שלושה ימים בהנחיית שופטים, פסיכולוגים ועורכי דין שבו נבחנת לעומק התאמתם האישית לתפקיד. המפגש איו מוגדר כ"קורס" אלא כ"מרכז הערכה" ושמו הרשמי הוא "מרכז הערכה למבקשים להתמנות לכהונה שיפוטית מיון ובחירת שופטים".
שלושה ימים של סימולציות ושיחות
"מרכז ההערכה" אינו מקום כלשהו אלא מפגש בין השופטים, הפסיכולוגים והמועמדים שמתקיים במלון או בית הארחה.
עד 2019 השתתפו בכל מפגש 21 מועמדים והוא נמשך חמישה ימים וחצי, מיום ראשון בבוקר עד שישי בצהריים. באותה שנה הוחלט לקצר את המפגשים ולהקטין את מספר המועמדים ל-12.
המועמדים ישנים במלון שבו מתקיים מרכז ההערכה ושוהים בו לכל אורך המפגש. ב-2021 נערכו שמונה מפגשי מרכז הערכה בהשתתפות 93 מועמדים.
את מרכזי ההערכה מנהל גוף בשם המרכז להכשרה והשתלמות שופטים ששייך להנהלת בתי המשפט. את הסדנאות, ההרצאות והמשימות שבהן משתתפים המועמדים מעביר צוות של שלושה שופטים או שופטים בדימוס ושני פסיכולוגים, שנמצאים שם כדי לגבש הערכה על אופיים ואישיותם של המועמדים ולקבוע אם הם מתאימים לדרישות האישיות המיוחדות של התפקיד.
מאז 2016 מצטרף אליהם גם עורך דין מטעם לשכת עורכי הדין – דרישה שהתקבלה בוועדה לבחירת שופטים בלחץ שרת המשפטים דאז איילת שקד ויו"ר לשכת עורכי הדין דאז אפי נוה.
בראש מרכז ההערכה עומד תמיד שופט, לרוב שופט או שופטת בדימוס בבית המשפט העליון. השנה ניהלו את המרכזים נשיא העליון לשעבר, השופט בדימוס אשר גרוניס, שופטי העליון נועם סולברג, ניל הנדל, ענת ברון ויעל וילנר, שופט העליון בדימוס אליעזר ריבלין והשופט בדימוס ומנהל בתי המשפט לשעבר משה גל.
השנה ניהלו את המרכזים נשיא העליון לשעבר אשר גרוניס, שופטי העליון נועם סולברג, ניל הנדל, ענת ברון ויעל וילנר, שופט העליון בדימוס אליעזר ריבלין והשופט בדימוס ומנהל בתי המשפט לשעבר משה גל
עורכי הדין שהשתתפו מטעם הלשכה בהנחיית מרכזי ההערכה השנה היו ז'ק חן, יוסי מנדלסון, שמואל מורן, סיגל שמילוף, אסתר בר ציון ונדב ויסמן.
מטרת קיומם של מרכזי ההערכה, לפי הנהלת בתי המשפט, היא "לעמוד על מידת התאמת המועמדים לכהונה שיפוטית". המועמדים משתתפים בסימולציות של משפטים והליכים משפטיים, שיחות, סדנאות, ומתבקשים להביע את דעתם בסוגיות משפטיות ואתיות, לשוחח ביניהם בקבוצות, לנאום ולהגיש עבודות כתובות.
תנאי הלינה, האוכל וכו' במרכזי ההערכה מצוינים; התוכנית אינטנסיבית מאוד, מבוקר עד לילה. כותרת עוקצנית של ב"דה מארקר" כינתה את המפגשים "כמו ב'האח הגדול'". הכינוי הזה מרגיז את עורכי הדין והשופטים שהשתתפו במרכזי ההערכה שאיתם שוחחנו, שכולם מתארים אותן כרציניות, מעמיקות ומקצועיות, כלומר, ההיפך הגמור מריאליטי.
"זה אחלה קורס, באמת, אחד הקורסים הכי מעניינים ורציניים שעשיתי בחיים", אומר עורך הדין, הבורר והמגשר רון בן מיור. "יש המון סימולציות, ופעילות בקבוצות סגורות עם כל מיני שאלות בתחום המוסרי והמקצועי כאחד.
"בתחום המוסרי שואלים למשל 'בשביל מי אתה כותב פסק דין? בשביל שאחרים יקראו, או בשביל המצפון שלך?' או 'האם ראוי שלשופט יהיה עמוד ברשתות החברתיות'?
"בתחום המוסרי שואלים למשל 'בשביל מי אתה כותב פסק דין? בשביל שאחרים יקראו, או בשביל המצפון שלך?' או 'האם ראוי שלשופט יהיה עמוד ברשתות החברתיות'?"
"בתחום המקצועי שאלו, למשל: 'האם זה שיש הרבה פשרות בסיום של הליכים משפטיים מגדיל את העומס על בתי המשפט או מקטין אותו'? זאת שאלה שבוחנת בקיאות מקצועית, כי למתבונן מבחוץ זה נראה שפשרות מורידות את העומס, אבל מי שבקיא יודע שהן מעודדות אנשים להגיש תביעות נוספות ולכן מעלות את העומס.
"המטרה היא לראות את ההתאמה האישיותית של האדם לתפקיד, מה שאי אפשר לגלות בריאיון של עשר דקות שעושים בוועדה לבחירת שופטים ובוועדת המשנה שלה. האם הוא מסוגל לאובייקטיביות? האם הוא קשוב, ופתוח לשמוע גם את הזולת, או דוגמטי ומקובע? איך הוא מתייחס לאנשים? איך הוא ידבר אליהם בדיון? האם הוא רהוט, יודע להתבטא? מוסרי? אלה שאלות מכריעות על ההתאמה לתפקיד שאין דרך אחרת לענות עליהן".
![יו"ר לשכת עורכי הדין, אבי חימי (צילום: באדיבות המרואיין)](https://static.zman.co.il/www/uploads/2022/02/avi-khimi-280x360.jpg "יו"ר לשכת עורכי הדין, אבי חימי (צילום: באדיבות המרואיין)")
"רוב משך הזמן של הקורס הוא סימולציות, סימולציות בלי סוף", אומר נשיא לשכת עורכי הדין, עו"ד אבי חימי, "המועמדים מדמים את כל הצדדים, שופטים, מתדיינים, נאשמים, עורכי דין. מקבלים סיטואציות מוכרות מעולם המשפט וגם בלת"מים ואירועים מורכבים. מנסים לראות איך הם מתמודדים. אתה נמצא כל דקה תחת עיניים פקוחות, שיבינו מי אתה והאם יש לך מה שנקרא 'מזג שיפוטי'".
בסיום מרכז ההערכה המנחים מעבירים לוועדה לבחירת שופטים חוות דעת מפורטת אודות המועמדים, טופס הערכה מובנה על כל מועמד וכן ציון מספרי מ-0 עד 10, כאשר הציונים מעל 5 נחשבים "עבר" ומתחת ל-5 "נכשל", כמו במערכת החינוך.
למועמדים לא נאמר מה הציון שלהם והם אינם רואים את טפסי ההערכה וחוות הדעת. הם מקבלים שורה מקוצרת של משפט אחד, כמו, למשל, "למועמד יש אישיות מתאימה אך ניסיונו המקצועי אינו מספיק".
למועמדים לא נאמר מה הציון שלהם והם אינם רואים את טפסי ההערכה וחוות הדעת. הם מקבלים שורה מקוצרת של משפט אחד, כמו, למשל, "למועמד יש אישיות מתאימה אך ניסיונו המקצועי אינו מספיק"
הנהלת בתי המשפט אינה מפרסמת את הקריטריונים לפיהם השופטים מעניקים את הציונים וחוות הדעת והם אינם ידועים לציבור וגם לא למועמדים עצמם, לא לפני שהשתתפו במרכז ההערכה ולא אחר כך.
לא ברור גם מה השפעתו של הציון על סיכויי המועמד להיות שופט וכיצד ייתכן שיש שופטים, כמו כרייף, שכשלו במרכז ההערכה ובכל זאת התמנו לכס המשפט.
בעבר גם לא היה ידוע מה הציונים למועמדים בקורסים. בתגובה לביקורת על חוסר השקיפות, החלה הנהלת בתי המשפט לפרסם את אחוזי ההצלחה – והתברר שהם נמוכים מאוד.
ב-2021, רק 35.5% מהמועמדים עברו את המרכז (כלומר, קיבלו ציון 5 ומעלה) ואילו 64.5% לא עברו. אתי כרייף קיבלה ציון 4.5, כך שבקרב כלל המועמדים לכהונת שופט הציון שלה היה מעל לממוצע.
רק 35.5% מהמועמדים עברו את המרכז (כלומר, קיבלו ציון 5 ומעלה) ואילו 64.5% לא עברו. אתי כרייף קיבלה ציון 4.5, כך שבקרב כלל המועמדים לכהונת שופט הציון שלה היה מעל לממוצע
העובדה שמועמדים שנכשלו במרכז ההערכה מתמנים לשופטים בכל זאת פורסמה עוד לפני שהתפוצצה פרשת כרייף. שופט העליון בדימוס אליעזר ריבלין צוטט ב-2018 כאומר: "שופטים שנכשלו בקורס למועמדים לשפיטה ממונים בכל זאת".
ריבלין, ששימש באותה תקופה כנציב תלונות הציבור על שופטים, צוטט ב"גלובס" כאומר: "הגיע הזמן לבחון את הקשר בין כישלון השופטים המכהנים בקורסים הללו לתפקודם". ריבלין הציע "לבדוק קשר אפשרי בין הציונים בקורס למספר התלונות המוצדקות על אותם שופטים ותוכנן".
ואולם, לשם כך, לפי אותו ציטוט, "נדרש שיתוף פעולה מצד הנהלת בתי המשפט". ריבלין לא טען שאין שיתוף פעולה כזה, אך הדבר השתמע מדבריו. ריבלין סירב להתראיין לכתבה זו ולהתייחס לנושא כיום.
ח"כ לשעבר נורית קורן, שהייתה חברת הוועדה למינוי שופטים והתראיינה בתוכנית "עובדה" שבה שודר הריאיון עם כרייף, ציינה שכרייף לא הייתה השופטת היחידה שלא עברה את הקורס: "אפילו על ציון 3 מתוך 10 אנחנו ממנים".
ככל הידוע, לא פורסמה סטטיסטיקה שמבהירה כמה מהשופטים המכהנים לא עברו, ובוודאי שלא פורסם מידע כזה אודות אחד מהם. ככל הידוע, הסטטיסטיקה שריבלין מבקש ליצור, שתשווה בין ציוני השופטים לביצועיהם, אינה קיימת.
גורם המעורה בעבודת הוועדה למינוי שופטים מסביר כי הוועדה לוקחת את ציוני מרכז ההערכה בחשבון לצד שיקולים אחרים, ולכן יש מועמדים שעוברים את מרכז ההערכה אך אינם מתמנים מסיבות אחרות, כמו העדר ניסיון, וכאלה שאינם עוברים אך מתמנים מסיבות אחרות, כמו ניסיון רלוונטי. השאלה, האם אחת הסיבות הנוספות הללו היא קשרים, או אג'נדה פוליטית, נותרה ללא מענה.
ההסבר הוא שהוועדה לוקחת את ציוני מרכז ההערכה בחשבון לצד שיקולים אחרים, כמו ניסיון רלוונטי או היעדרו. השאלה, האם אחד השיקולים הנוספים הללו היא קשרים, או אג'נדה פוליטית, נותרה ללא מענה
"הקורס הזה מתנהל בלי שאף אחד יודע שום דבר", אומר עו"ד בכיר שהשתתף בקורס. "לא יודעים מה הקריטריונים שלפיהם נותנים ציונים, ואני מקווה שיש כאלה בכלל. עורכי הדין בקורס הם כמו שחיין שנכנס למערבולת. מערכת המשפט לא אוהבת לחשוף מידע ולקבל ביקורת, ועושה דברים במחשכים".
אם הקורס נועד להבין את אישיות המועמד ולראות אם הוא מתאים לשפיטה, אולי זה חמקמק ומורכב מכדי להגדיר בקריטריונים ברורים?
"טענה מעניינת אבל לא מקובלת. היום אפשר להגדיר כל דבר. יש מדדים אישיותיים, יש כלי ניהול שמעריכים ומגדירים אנשים. אם לא מגדירים לפי קריטריונים מדידים, לפי מה יגדירו, תחושות בטן? שופט מכריע בתיק פלילי, הוא פועל לפי תחושת הבטן שלו או לפי דיני ראיות וראיות פורנזיות?"
"היום אפשר להגדיר כל דבר. יש כלי ניהול שמעריכים ומגדירים אנשים. אם לא מגדירים לפי קריטריונים מדידים, לפי מה יגדירו, תחושות בטן? שופט מכריע בתיק פלילי לפי תחושת או לפי דיני ראיות וראיות פורנזיות?"
אחד המנחים במרכזי ההערכה, ששוחח עם זמן ישראל שלא לייחוס, אמר כי הקריטריונים שהשופטים, הפסיכולוגים ועורכי הדין מניחים לנגד עיניהם הם הקריטריונים למינוי שופטים המפורטים בחוק כללי השפיטה:
ידע ומיומנות בתחום המשפט, כולל בקיאות משפטית; רב-גוניות בתחומי המשפט השונים, תפיסה משפטית, יסודיות בהכנת החומר המשפטי; כושר הבעה וניסוח בכתב ובעל-פה; יעילות וכושר ביצוע, לרבות כושר ארגון וניהול, סדר בעבודה, דייקנות, כולל עמידה בלוח זמנים, חריצות, גישה עניינית ותכליתית לעבודה, יעילות והספק בעבודה;
סמכותיות וכושר לנהל דיון, כושר החלטה והכרעה, ישוב הדעת, הבחנה בין עיקר לבין טפל, התחשבות בכל הנתונים, והיכולת להגיע להחלטות נכונות; מזג שיפוטי המתבטא, בין היתר, בסבלנות, בסובלנות, בפתיחות ואופי יציב;
שקט נפשי, יכולת עמידה בלחצים, יכולת ליצירת קשר עם אנשים; גינוני משפט; אינטגריטי, יושר אינטלקטואלי, הגינות כלפי הזולת, אמות מידה מוסריות, עצמאות בחשיבה ואי-תלות; חוכמה ותבונה; תדמית המועמד בעיני הזולת בתחום המקצועי ובחיי היומיום; מוטיבציה.
מרכזי ההערכה, הסביר לנו אותו גורם מקצועי, עם האינטימיות, האינטנסיביות, הסימולציות, הדיונים, והאפשרות שניתנת למנחים להכיר את אישיותם של המועמדים, הם הדרך לבדוק אם האחרונים עונים לדרישות האישיותיות הנעלות שמציב החוק.
לצורך הכנת כתבה זאת שוחחנו עם שלושה עורכי דין שעברו מרכזי הערכה, ביניהם עו"ד בן מיור, שנבחר לתפקיד שופט אך החליט לבסוף שלא להפוך לשופט מסיבות אישיות; וכן שני עורכי דין שלא נבחרו לתפקידי שופטים וסירבו להיחשף בשמם.
אף אחד מהם לא ידע מה הקריטריונים לפיהם ניתנים הציון וההערכה בסוף הקורס ומה כתוב בהערכה. עם זאת, מהשיחה עמם עולה כי הרגישו שהשופטים והפסיכולוגים בודקים בצורה עניינית ורגישה אם הם מתאימים להיות שופטים, בערך לפי הקריטריונים שמופיעים בחוק.
אחד המועמדים שנדחו אמר: "מבחינתי הקורס היה מצוין. מעניין, מאתגר, אפילו כיף, חשתי שהתהליך ענייני מעמיק וראוי. ככל שהתוצאות לגביי לא מובנות לי, מי יודע, אולי הם רואים דברים שבאמת חשובים".
"התמיהה הגדולה יותר היא התעלמות ממה שאדם עושה 18 שנה כדי להכין עצמו למועמדות לתפקיד. יש בעיה בסיסית של כבוד האדם, שלא יושבים עם כל מועמד חמש דקות כדי לתת התייחסות. אין שקיפות. בכל אופן, אין לי רצון לנגח את המערכת. אני פגוע אבל ממשיך לכבד".
"התוצאות לגביי לא מובנות לי, אבל אולי הם רואים דברים חשובים. יש בעיה בסיסית של כבוד האדם, שלא יושבים עם כל מועמד חמש דקות כדי לתת התייחסות. אין שקיפות"
כתבה של ענת רואה שפורסמה ב-2015 בעיתון "כלכליסט" ובה התראיינו עו"ד שהשתתפו בקורס הציגה תמונה קשה יותר. בכתבה צוטט אחד מעורכי הדין כאומר: "נוצרת דינמיקה שרוצה רק תשובות הכי קונפורמיסטיות, מתיישרות, ואת האנשים הכי אפורים, מערכתיים, בלי חשיבה עצמאית".
אותו עורך דין סיפר שנשאל, האם היה מוכן לפרסם מאמר אקדמי שבו הוא חולק על עמדת בית המשפט העליון, וכשהשיב שכן הרגיש שהתשובה לא מצאה חן בעיני המנחים.
אותו עורך דין סיפר שנשאל, האם היה מוכן לפרסם מאמר אקדמי שבו הוא חולק על עמדת בית המשפט העליון, וכשהשיב שכן הרגיש שהתשובה לא מצאה חן בעיני המנחים
מהכתבה עולה שמרכזי ההערכה מעדיפים רשמים, עוזרים משפטיים ופרקליטים שכבר עובדים בבתי המשפט על עורכי דין ממשרדים פרטיים. באחד הקורסים, נטען, היו חמישה עוזרים משפטיים מהעליון, שכולם עברו ומונו לשיפוט.
"שופט בעליון מכיר אותם מהעבודה היום-יומית", טען אחד המרואיינים בכתבה. "מה, הוא לא יעביר את העוזר של הקולגה שלו? הרי מחר זה יהיה הפוך והקולגה שלו יהיה המנחה בקורס. לא מעריכים את הפרקטיקה, את העו"ד מהשטח עם הניסיון. זה פוגע במערכת המשפט". עורך הדין סיפר עוד על שופט שלא הסכים לפסוק לו הוצאות על שליחויות כיוון שלא ידע, לטענתו, מה הם שליחים.
אחד המנחים של מרכזי ההערכה שאיתו שוחחנו הכחיש את הטענות על ניגוד עניינים. גורם בהנהלת בתי המשפט אף הדגיש כי אם שופט מגלה שבמרכז הערכה שבו הוא אמור להנחות אמור להשתתף עוזר שלו, או עו"ד במשפט שהוא שופט בו, הוא מנסה להעביר את המועמד למרכז הערכה אחר או משעה את עצמו מההנחיה. לדבריו: "נזהרים מאוד-מאוד-מאוד מכל ניגוד עניינים כזה".
ואילו הטענה על העדפה למשפטנים מהמגזר הציבורי דווקא לא הוכחשה, אבל יש מי שחושב שהיא מוצדקת.
"אני מהמגזר הפרטי, אבל אני יכול להבין למה מעדיפים להעביר משפטנים מהמגזר הציבורי", אומר בן מיור. "שופט צריך להיות באיזשהו ניתוק, הוא צריך להסתכל על המציאות מרחוק ולא להיות מעורב. למי שעכשיו הגיע ממשרד מסחרי עלולים להיות ניגודי עניינים שיצטרך להתאמץ להתגבר עליהם בשפיטה".
"שופט צריך להיות באיזשהו ניתוק, הוא צריך להסתכל על המציאות מרחוק ולא להיות מעורב. למי שעכשיו הגיע ממשרד מסחרי עלולים להיות ניגודי עניינים שיצטרך להתאמץ להתגבר עליהם בשפיטה"
"מי שעובד בהנהלת בתי המשפט או בפרקליטות מכיר יותר טוב את מערכת המשפט, וזה גם יתרון. רשמים ועוזרי שופטים הלכו לשם במיוחד כדי להיות שופטים, זה הדרייב שלהם, אז יש להם מוטיבציה יותר גבוהה ממי שפתאום אחרי שנים במשרד פרטי החליט להיות שופט.
"ויש גם עניין פשוט של הוגנות כלפי המועמדים: הרשמת הגיעה לתפקיד במיוחד כדי להיות שופטת, היא מחכה לזה חמש שנים, זה נראה לי בסדר גמור לתת לה הזדמנות יותר טובה".
ועם זאת, גם לבן מאיור יש ביקורת על הליך בחירת השופטים. לדבריו, "הקורס מצוין, הבעיה היא המקרים שבהם מתעלמים מהקורס. מדוע מועמדים שנכשלים בקורס הופכים להיות שופטים? איך ייתכן? האם למי שלא עובר טסט נותנים לעלות על הכביש? לקושרי הקשרים הפתרונים. חברי הוועדה לבחירת שופטים אחראים לכשל מערכתי. או שתתנו משקל מכריע לקורס או שתבטלו אותו".
חוסר השקיפות לגבי הקריטריונים למעבר הקורס לא מפריע לך?
"מפריע מאוד! צריכה להיות שקיפות, בוודאי. חוסר השקיפות הוא חלק מאותה בעיה שאני מדבר עליה: הרי אף אחד לא יודע לא מה הקריטריונים, וגם מה הם עושים עם הציונים בקורס אחר כך וכמה, אם בכלל, הם משפיעים על המינוי של השופטים, או שזה נשאר בגדר המלצה בלבד. בוודאי שצריך לפרסם גם את זה וגם את זה. צריך לפרסם הכול חוץ ממידע פרטני על המועמדים עצמם".
"הקורס מצוין, הבעיה היא המקרים שמתעלמים ממנו. מדוע מועמדים שנכשלים בקורס הופכים להיות שופטים? האם למי שלא עובר טסט נותנים לעלות על הכביש? או שתתנו משקל מכריע לקורס או שתבטלו אותו"
בקורס נמצאים רק שופטים ופסיכולוגים. אם הקורס יכריע בבחירת השופטים זה ינטרל את השפעת הפוליטיקאים, נבחרי הציבור, ובעקיפין – הציבור. שופטים הם רשות שלטונית. הם לא אמורים להיות כפופים איכשהו לריבונות העם?
"לא, לא, בכלל לא. לעם לא צריכה להיות שום השפעה על בחירת השופטים. השופטים אמורים להיות מנותקים לגמרי משיקולים פופוליסטיים ופוליטיים.
"מי שחושב ששופט הוא גוף פוליטי טועה. קודם כל, בתי משפט רגילים, מחוזי, שלום, דנים לרוב בדברים טכניים שאין להם נגיעה לפוליטיקה, וצריך בהם שופטים מקצועיים, לא פוליטיים. וגם בעליון, שופטים באמת טובים פוסקים פסיקות שמנוגדות לאג'נדות הפוליטיות שמיוחסות להם. אשר גרוניס נתן סנוקרות לממשלות ימין וברק נתן החלטות שהיו מכות לשמאל. הם אנשי מקצוע".
"אם זה היה תלוי בי, הייתי מכניס להליך בחירת השופטים גם אנשי אקדמיה, ואת הפוליטיקאים מוציא ממנו לגמרי. מה שכן, אני מסכים שצריך להיות יותר פיקוח ציבורי על הליך בחירת השופטים. פיקוח, מבחוץ, על תהליך לא שקוף שמתנהל רחוק מעיני הציבור. אבל לא מעורבות".
עו"ד חימי לא מסכים עם הטענות על חוסר שקיפות: "קראתי את הכתבות שדיברו על 'קורס מסתורי', 'קורס במחשכים'. לא אוהב את המינוח הזה. מעבר לסגנון, יש מאות אם לא אלפי אנשים שעברו את הקורס, אין בו שום דבר סודי".
אנשים שעברו את הקורס בלי לדעת מה הקריטריונים שלפיהם נותנים להם את הציון בסוף הקורס ומה המשקל של הקורס, אם בכלל, בהחלטה על המינוי.
"יש יתרונות לשקיפות, אבל יש יתרון בזה שהמועמדים לא יודעים על מה הם נבחנים ולא יכולים להכין את עצמם".
אתה יודע כמה שופטים לא עברו את הקורס, והאם יש הלימה בין הציונים שלהם בקורס להערכה אליהם כשופטים?
"לא, אני לא יודע על נתון כזה. אולי הוא קיים, אבל אני לא מכיר".
וגם בזה אתה לא רואה בעיה של חוסר שקיפות?
"לא, אני לא רואה בזה בעיה. זה קורס מצוין ויש שקיפות במידת הצורך".
"מבחינה מקצועית, נראה לי שזה קורס מאוד רציני שמתנהל מצוין. בוא נפריד בין איך שהקורס מנוהל ובין שיקולי הוועדה וההתנהלות שלה מסביב לקורס", אומרת ד"ר לימור זר גוטמן, ראש המרכז לאתיקה משפטית ע"ש וינר ומרצה על אתיקה המשפטית בפקולטה למשפטים של המכללה למנהל.
"הבעיה היא לא בתוכן הקורס אלא בהיעדר מידע על אודותיו. הייתי מצפה שהנהלת בתי המשפט תפרסם מידע על הקורס – כמה מהשופטים המכהנים עברו? אם יש המון שלא עברו, אז יכול להיות שהקורס המצוין הזה חסר משמעות, לא שווה כלום.
"הייתי מצפה שהנהלת בתי המשפט תפרסם מידע על הקורס, כמה מהשופטים המכהנים עברו? אם המון לא עברו, יכול להיות שהקורס המצוין הזה חסר משמעות, לא שווה כלום"
"יש כלים סטטיסטיים די קלים כדי לדעת כמה תלונות הוגשו נגד שופטים שלא עברו והאם יש קורלציה בין תפקודם בקורס וכשופטים. אולי יתברר שיש קורלציה כזאת, ואז לא ברור למה ממשיכים להעביר אותם? אולי יתברר שאין, ואז בשביל מה הקורס"?
יכול להיות שלא רוצים לשים את הזרקור על שופטים והתנהלותם כדי לא לפגוע באמון הציבור בשופטים הקיימים? הרי אי אפשר פתאום להחליף אותם.
"אז אולי לפרסם ציונים של שופטים זאת צנעת הפרט. אולי, אני גם לא בטוחה, אם זה בסדר שיש שופטים שלא עברו את הקורס, למה להסתיר אותם? אבל חייבים לפרסם את הסטטיסטיקה. ואני חוששת שזה פשוט חוסר רצון".
"אולי לפרסם ציונים של שופטים זאת צנעת הפרט. אני גם לא בטוחה, אם זה בסדר שיש שופטים שלא עברו את הקורס, למה להסתיר אותם? אבל חייבים לפרסם את הסטטיסטיקה. ואני חוששת שזה פשוט חוסר רצון"
"יש בעיה של שקיפות במערכת המשפט בישראל, שהתנהלות הוועדה לבחירת שופטים בכלל וסביב הקורס הזה בפרט היא חלק ממנה. ואיפה שאין שקיפות, בחושך, זה המקום שבו נוצרת רטיבות וצומחים טחב ועובש. זה המקום שצצים בו תופעות וטיפוסים כמו אפי נווה והנזקים שהם עושים".
מדוברות הנהלת בתי המשפט לא נמסרה התייחסות לכתבה ולטענות שהועלו בה.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם