המנהלים הבכירים בחברה הפרו חובת זהירות, התרשלו בביקורת והבדיקות שביצעו, לא דאגו לפיקוח ראוי וגרמו לנזק שבו החברה – או יותר נכון לקוחותיה ובעלי המניות שלה – שילמו כ-900 מיליון דולר קנס והוצאות משפט. כל זה קרה באחת מפרשות הסיוע להלבנת הון החמורות ביותר שנעשו על ידי גוף עסקי במדינה.

אם הסיפור הזה היה קורה לחברה עסקית מן המניין, הרי שראשיה כבר מזמן היו נמצאים עמוק בתוך חדרי חקירות ותחת אזהרה. לכל הפחות היו נדרשים להחזיר את הכסף או חלקו שקיבלו באותה תקופה. אלא שחוק אחד לציבור וחוק אחד לבנקים.

אם הסיפור הזה היה קורה לחברה עסקית מן המניין, הרי שראשיה כבר מזמן היו נמצאים עמוק בתוך חדרי חקירות ותחת אזהרה. לכל הפחות היו נדרשים להחזיר את הכסף או חלקו שקיבלו באותה תקופה

המעשים החמורים הללו בוצעו על ידי הבכירים לשעבר בבנק הפועלים על פי דוח שפרסמה השבוע ועדה "בלתי תלויה", בראשות שופט בית המשפט העליון בדימוס יורם דנציגר. מדובר בפרשת הסיוע להעלמות המס של בנק הפועלים שהתרחשה בתחילת המאה ונמשכה לתוך העשור הקודם.

אלא שבמקביל לדוח החריף, הוועדה גם החליטה באופן תמוה לפטור את בעלי התפקידים שאחראים לפרשה או להתרשלות בניהול החקירה – וביניהם המנכ"ל דאז ציון קינן והיו"ר לשעבר יאיר סרוסי – מלהשיב כספים לקופת הבנק. השניים לא נדרשו אפילו להחזיר חלק מהבונוסים שקיבלו בזמן כהונתם בגובה מצטבר של כ–22 מיליון שקל כל אחד.

מנכ"ל בנק הפועלים לשעבר ציון קינן (צילום: יוסי זליגר/פלאש90)

ההכרזה על ועדה זו, בראשות השופט לשעבר דנציגר, כ"בלתי תלויה" היא בהחלט שיא חדש של זלזול באינטליגנציה של הציבור, בפרשה שהתברכה כבר בשבירת שיאי זלזול קודמים. הוועדה הרי מונתה על ידי הדירקטוריון של בנק הפועלים ומומנה על ידי הבנק עצמו. מדובר, לפיכך, בוועדה שהיא אם כל התלויות.

אבל מה לנו להלין על התנהלות הוועדה ובנק הפועלים, כשאפילו הפיקוח על הבנקים (שנעלמו עקבותיו בפרשה זו) יחד עם מערכות החוק במדינה עשו הכול כדי לטאטא את הפרשה מתחת לשטיח המלוכלך הרבה קודם לכן.

מה לנו להלין על התנהלות הוועדה ובנק הפועלים, כשאפילו הפיקוח על הבנקים (שנעלמו עקבותיו בפרשה זו) יחד עם מערכות החוק במדינה עשו הכול כדי לטאטא את הפרשה מתחת לשטיח

בינואר 2015, הודיע היועמ"ש לשעבר יהודה וינשטיין על פתיחת בדיקה בפרשת סיוע להעלמות מס זהה שבוצעה בבנק לאומי. הבדיקה נמרחה והגיעה עד משמרתו של היועמ"ש היוצא אביחי מנדלבליט.

למנדלבליט הייתה לכאורה עבודה די קלה. לאומי הרי הודה כבר בכל האשמות מול האמריקאים עוד ב-2014. זה לא מנע גם מהיועמ"ש למשוך עוד כשנה וחצי, עד שהורה על פתיחת חקירה פלילית בנושא בשנת 2017. לקח למנדלבליט עוד כמעט ארבע שנים כדי לסגור את התיק בטענה ש"הראיות שבתיק אינן מקיימות סיכוי סביר להרשעה".

יהודה וינשטיין ואביחי מנדלבליט עושים חפיפה, ב-31 בינואר 2016 (צילום: קובי גדעון/לע"מ)

בין השאר טענה הפרקליטות בנימוקי הסגירה כי "ניתן משקל מהותי לעמדת משטרת ישראל, אשר מצאה לאחר בחינת מכלול החומרים שנאספו, כי פוטנציאל מיצוי החשדות הוא נמוך ביותר". המשפט הזה היה הגיוני אילו באמת הייתה מתבצעת עבודת חקירת משטרה רצינית בפרשה זו.

המדינה הודתה בעתירה שהגישה לבג"ץ עמותת "צדק פיננסי" נגד המריחה של החקירה, כי אף לא חשוד אחד נחקר באזהרה בפרשה, למרות החשדות החמורים שעמדו מול מנהלי הבנק.

המדינה הודתה בעתירה שהגישה לבג"ץ עמותת "צדק פיננסי" כי אף לא חשוד אחד נחקר באזהרה בפרשה, למרות החשדות החמורים שעמדו מול מנהלי הבנק

חוץ מפשיטה אחת על שלושה סניפי לאומי, שנראתה יותר כהצגה לתקשורת, לא פורסם או נודע לתקשורת על אף מהלך חקירתי גלוי או סמוי אחר שביצעה המשטרה. סביר להניח שתחת חקירה כזו גם פוטנציאל מיצוי החשדות נגד ברני מיידוף היה נמצא כ"נמוך ביותר".

אלא שבעניין אותה פרשה בה מעורב הפעם בנק הפועלים, מנדלבליט החליט לוותר אפילו על ההצגה שהתקיימה בחקירת הפרשה של לאומי. הוא לא פתח באף בדיקה או חקירה מטעם המדינה בעניין. כך הופקרה המדינה לדוח ועדה שמומנה על ידי בנק הפועלים.

שופט בית המשפט העליון בדימוס יורם דנציגר (צילום: פלאש90)

הוועדה עצמה הוקמה בעיקר כדי לתת מענה לתביעה נגזרת ותביעות ייצוגיות שהוגשו נגד הבנק ובמסגרתן היא התבקשה לבדוק אפשרות להסדר מול חברות הביטוח של הבנק ואת ההיתכנות להשבת כספים ממנהלי הבנק באותה תקופה.

יתכן שהיועמ"ש הזמני, פרקליט המדינה עמית איסמן – שהוא כבר השלישי שמטפל בפרשה – יתבקש עתה במסגרת המשפט לאשר או לדחות את מסקנות הוועדה. זו בהחלט תהיה הפתעה אם דווקא עכשיו איסמן יחליט לקלקל את ההצגה של שני קודמיו.

ממשרד המשפטים לא נמסרה תגובה.