ביום שישי הגיע ראש המודיעין הפלסטיני מאג'ד פרג' לשכם, הצטופף בתוך קהל פלסטיני ונאם באירועי ההספדים שאורגנו בעיר לזכרם של שלושת פעילי "גדודי חללי אל-אקצא" של פת"ח שנהרגו שלושה ימים קודם לכן במבצע התנקשות ישראלי.

פרג' לא נוהג להופיע בפומבי. הוא לא נתפס כאיש שמחפש את אור הזרקורים ובדרך כלל פועל בצללים. בניגוד לג'בריל רג'וב ואישים אחרים בפת"ח שרגילים לכבוש את מסכי הטלוויזיה, פרג' הוא דמות פחות תקשורתית.

האיש אומנם נמצא במעגל הראשון והקרוב ביותר ליו"ר הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס (אבו מאזן), ונחשב לאחת הדמויות הבכירות והמשפיעות ביותר בתהליכי קבלת ההחלטות אצל הראיס, אך נדמה שהחיפוש אחר אהבת הקהל הוא לא בדיוק כוס התה שלו.

אבל ביום ששי האחרון פרג' הפתיע. הוא יצא לרחוב ונאם לציבור בפאתוס ששמור למנהיגים.

ראש המודיעין הכללי הפלסטיני מאג'ד פרג' (צילום: צילום מסך)

"כל משפחותינו איבדו שהידים, אסירים ופצועים. אנחנו באותה סירה. נישאר עם השומר על עקרונותיו ופועל להשגת חלומותיו לעצמאות, חופש וסיום הכיבוש השנוא", אמר פרג' כשמסביבו תלויות תמונות של "שלושת הגיבורים השהידים" שחוסלו.

העובדה כי הוא זה שנשלח לחזית ההסברה מצביעה על המשבר החמור שאבו מאזן ופת"ח מצויים בו. יממה לפני נאום פרג', אבו מאזן דאג להעביר מסר לקהל הרב והמשולהב שהתקבץ בשכם. הפעם היה זה בכיר פת"ח מחמוד אלעאלול שעמד על הפודיום והחזיק טלפון נייד שממנו בקע קולו של יו"ר הרשות. הטון היה אותו טון אבל התוכן היה אחר. המילים חריפות, יוצאות דופן, חורגות מהלקסיקון המוכר.

יממה לפני נאום פרג', אבו מאזן דאג להעביר מסר לקהל הרב והמשולהב שהתקבץ בשכם. הפעם היה זה בכיר פת"ח מחמוד אלעאלול שעמד על הפודיום והחזיק טלפון נייד שממנו בקע קולו של יו"ר הרשות

"פשע ההרג המכוון שעשה הכיבוש הציוני העושק נגד עמנו לא יעבור, ולא נסכים שזה יחזור על עצמו. לא ניתן לשתוק על הפשעים האלה. היינו סבלניים במשך 73 שנה, לא נסבול יותר מזה. נחזיר להם (לישראל) מנה אחת אפיים. אנחנו המותקפים, הם התוקפים", אמר אבו מאזן – אותו אבו מאזן שנפגש עם שר הביטחון בני גנץ, פגישות שבמהלכן הוא נשמע מפויס הרבה יותר.

ימים מתוחים עברו על הראיס. כינוס הוועד הפועל של אש"ף בשבוע שעבר לאשרור מינוי מקורביו לתפקידי מפתח בהנהגה העתידית, חשף את עומק השבר בין אבו מאזן לבין הפלגים הפלסטינים האחרים, וכן את הפילוג בתוך תנועת פת"ח עצמה, הן ברמת ההנהגה והן ברמת השטח.

הלווייתם של שלושת הפלסטינים שנהרגו בשכם, 8 בפברואר 2022 (צילום: AP Photo/Majdi Mohammed)

מאז הוא נתון למתקפה חריפה ביותר. במרכזה – האשמות כי הוא ואנשיו "חטפו" את המוסדות הפלסטיניים והשתלטו על אש"ף. ברקע יש עוד כמה משקעים שהציבור זוקף לחובתו. רבים לא שכחו את התרגיל הפוליטי שעשה סביב דחיית הבחירות. כל זה עטוף בשכבה עבה של ביקורת לפיה תנועת פת"ח ואבו מאזן זנחו את המאבק המזוין נגד ישראל.

ואז בא אירוע ההתנקשות בשכם ששפך עוד שמן למדורה. בעקבותיו גברה הביקורת נגד הרשות הפלסטינית בשל התיאום הביטחוני שהיא מקיימת עם ישראל. אלא שאבו מאזן הגיב מהר מאוד לאירוע וניצל אותו לתועלתו. מי שמואשם בשיתוף פעולה עם ישראל קיבל כעת הזדמנות להראות לציבור שלו כי תנועת פת"ח לא ויתרה על דרך ההתנגדות מול ישראל, וכי היא מצמיחה מתוכה "גיבורים" ולוחמים בשטח.

כנופיות, התארגנויות ומליציות של פת"ח – בהן "גדודי חללי אל-אקצא" – היו אולי רדומות יחסית בעשור האחרון, אך הן מעולם לא הפסיקו להיות פעילות. עד כה אבו מאזן לא העז ללכת נגדם עד הסוף. בעיני הציבור וההנהגה הפלסטינית הם תמיד ייחשבו "הנערים הטובים", צעירים עם מעמד מיוחד, חלקם מבוקשים על ידי ישראל, הדור החדש שמייצג את התנגדות.

ב-15 השנים האחרונות, אבו מאזן שיחק איתם פינג פונג: פעם עוצר, פעם משחרר. הדלת ממשיכה להסתובב גם היום. מדי פעם נראו התנגשויות בין מנגנוני הביטחון של הרשות הפלסטינית לפעילי חללי אל-אקצא – בעיקר במחנות בלאטה, אל-אמערי וג'נין – אלא שזה קרה רק כשאבו מאזן חש איום על מעמדו.

צעירים פלסטינים נלחמים בכוחות צה"ל בשכם, 9 בפברואר 2022 (צילום: Wisam Hashlamoun/Flash90)

הוא נתן להם לפעול כל עוד הם לא מביכים אותו עם פיגועי טרור גדולים, וכל זמן שהם לא פועלים נגדו או חוברים ליריביו, בין אם מוחמד דחלאן או חמאס. כל אימת שניסו להתרומם באמצעות נשק ותמיכה מגורמים אחרים בפת"ח או מחוצה לה, אבו מאזן הורה למנגנונים לפעול.

אבל הצעירים האלה יודעים מה שגם אבו מאזן יודע: כל עוד הם פועלים במסגרת פת"ח, קשה לרשות הפלסטינית לרסק אותם. היחס שלהם להנהגה הפלסטינית מורכב. הם נזהרים בכבודו של הראיס, ונזהרים מלצאת נגדו אישית. מצד שני, הם כועסים על הרשות ומנהיגי פת"ח בשל הדיאלוג עם ישראל, המצב הכללי בגדה והטענות לשחיתות. הם נשארים נאמנים לפת"ח, אך לא בהכרח לאבו מאזן.

אבו מאזן מבין שפה טמון אחד האתגרים הגדולים שלו. חמאס מהווה אמנם איום אסטרטגי ומשמעותי, אך האיום המיידי והדחוף הוא כנופיות פת"ח שהתעצמו במשך השנים, וממשיכות להתחזק.

אבו מאזן מבין שפה טמון אחד האתגרים הגדולים שלו. חמאס מהווה אמנם איום אסטרטגי ומשמעותי, אך האיום המיידי והדחוף הוא כנופיות פת"ח שהתעצמו במשך השנים, וממשיכות להתחזק

חמאס מתקשה לבנות את עצמו מבחינה צבאית בגדה בשל פעולות הסיכול של ישראל ומדיניות המעצרים של הרשות. הארגון בעיקר בונה על תמיכת דעת הקהל בגדה כדי להתחזק שם פוליטית, אך מנהיגיו יודעים שזה לא מספיק וכי עליהם ליצור בריתות חדשות כדי לחתוך את "ראש הנחש", אבו מאזן.

נשיא הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס (אבו מאזן) (צילום: AP Photo/Nasser Nasser)

אחרי שחמאס הצליח לקרב אליו את החזית העממית, הוא ינסה לגרור גם את פעילי ההתארגנויות של פת"ח בגדה למחנה שלו. זאת משימה לא פשוטה. למרות המרמור שחמושים של פת"ח ואישים פוליטים בתנועה חשים כלפי אבו מאזן, הם עדיין לא ממהרים לחצות את הרוביקון.

אבו מאזן מצידו לא רוצה אנרכיה ברחובות ולכן מעוניין לרסן את חמושי פת"ח, אבל גם זה בערבון מוגבל. הוא שומר אותם כקלף. ביום שבו יפרוץ עימות עם ישראל, הוא יצטרך אותם בחזית. הוא גם ער לפופולריות שלהם ויודע שהרחוב הפלסטיני לא יסכים שהרשות תפרק אותם מנשקם.

אבו מאזן מצידו לא רוצה אנרכיה ברחובות ולכן מעוניין לרסן את חמושי פת"ח, אבל גם זה בערבון מוגבל. הוא שומר אותם כקלף. ביום שבו יפרוץ עימות עם ישראל, הוא יצטרך אותם בחזית

אין לו סיבה אמיתית להילחם בסוררי פת"ח כל עוד הם לא קוראים תיגר על שלטונו. אם יעשה זאת, הוא יגרום להם להתרחק ממנו וליפול לזרועות חמאס. זה הרי בדיוק מה שחמאס רוצה שיקרה. אבו מאזן מבקש למנוע זאת, ולא ימהר לספק לחמאס את תאוותו.

וכך התחרות בין שני הצדדים היריבים מתחדדת ועוברת לשלב חדש: המאבק על השליטה בפעילי השטח של פת"ח.