"אני מחזיק אצבעות ומקווה שהאהבה שלי לילדיי ותשומת הלב שהענקתי להם יפצו אותם על המחירים הכבדים שהם שילמו במהלך השנה האחרונה". את הדברים האלה אמר הורה במסגרת מחקר שנערך בקנדה, שבדק את השפעת מגפת הקורונה על ההורות.
אחת המסקנות המרכזיות במחקר שפורסם בסוף השנה שעברה היא שגם בזמנים של לחץ, קושי וחרדה – הדאגה והאהבה לילדים לא רק שאינן פוחתות, אלא אף מהוות את אחד מגורמי הלחץ המשמעותיים, לא פחות ואף יותר מהלחצים הכלכליים.
מומחים מעידים כי בייחוד בתקופה זו, יותר ויותר הורים פונים לסיוע לילדיהם אך בה בעת לא מודעים שהם אלה הזקוקים לטיפול
על פי המחקר, הדאגה ההורית באה על חשבון הטיפול בעצמך. בחברה הישראלית, חברה שמקדשת את ערך המשפחה ושמה את הילד במרכז, זה ניכר במיוחד. מומחים מעידים כי בייחוד בתקופה זו, יותר ויותר הורים פונים לסיוע לילדיהם אך בה בעת לא מודעים שהם אלה הזקוקים לטיפול.
"לעתים להורים יש פנטזיה, 'תתקנו לי את הילד, אני לא קשור או לא מסוגל'. הם נמצאים במכבש לחצים – אי ודאות לגבי הילדים, המגפה, הפרנסה – לצד הדאגה להוריהם המבוגרים", מסבירה הפסיכולוגית החינוכית הדס רון גל.
"ההורים נמצאים במרכז ולכן הלחץ עליהם הוא הגדול ביותר. אנחנו רואים הורים מותשים רבים, הורים שעוסקים בהישרדות, בהתגברות על קושי שנמשך עוד ועוד. מעבר לכך, זה ידוע שעם ההורות נולדת גם האשמה.
"לעתים התחושות השליליות כל כך חזקות עד שזה מכניס הורים רבים למקום של הדחקה והכחשה. מחשבות בסגנון של 'מה יחשבו עליי? איזה מין הורה אני?' כואב לראות ולחשוב שאתה לא מצליח בגידול ילדיך כפי שרצית. הורים מתקשים לראות את מקום הזה. לכן חשוב לעבוד עם הורים על החוזקות שלהם, ללמד אותם לעזוב את המקום השלילי".
בזמן שהפרקטיקה הטיפולית למדה לשים את הילד במרכז, הפרקטיקה להורות לא התפתחה במקביל. הורים לא תמיד מודעים לקושי הנפשי הכרוך בהורות, והמודעות בקרב אנשי המקצוע המקיפים אותם – כמו אנשי חינוך ורפואה – מועטה מאוד. לכן, הורים החווים קושי לרוב מתבוססים ברגשות אשם, לא פונים לעזרה ומגדילים את הסבל שלהם ושל ילדיהם.
הורים לא תמיד מודעים לקושי הנפשי הכרוך בהורות, והמודעות בקרב אנשי המקצוע המקיפים אותם – כמו אנשי חינוך ורפואה – מועטה מאוד
זמן קצר לפני משבר קורונה הקימו רון גל וד"ר דרור אורן – פסיכולוג קליני וחינוכי – את פורום אמפטי"ה לקידום הרווחה הנפשית של ההורה. הפורום מורכב מפסיכולוגים ומטפלים מוסמכים רבים, פועל בשותפות משרד הבריאות ומהווה חלק מקואליציית הארגונים האזרחית למען הפסיכולוגיה הציבורית.
"ברגע שאדם הופך להורה זה הופך להיות הציר המשמעותי בחייו, ציר שיש לו עליו שליטה חלקית בלבד. גם אם מישהו מצליח לדמיין את עצמו בסיטואציה, בפועל הכול כל הזמן משתנה", מסביר ד"ר אורן, מחבר הספר "הורות במחשבה שנייה".
"כשילד הולך לגן יש התמודדות מסוג אחד, מתגברים עליה, ואז הוא מתחיל להרביץ בבית הספר וצריך להתמודד עם זה, ועד שמצליחים – הוא מתחיל את גיל ההתגברות וכן הלאה. כל שלב בגידול הילדים מביא איתו הפתעות חדשות.
"ילדים הם בלתי צפויים ומגיבים שונה ממה שהכרנו בבית שבו גדלנו – כל אלה גורמים לתחושות קשות בקרב ההורים. רבים מהם לא מבינים עד כמה ציר ההורות שולט על איכות החיים שלהם, לעתים הרבה יותר מכל ציר אחר, יותר מזוגיות ותעסוקה. אבל קשיי הורות נחשבים לפחות לגיטימיים בחברה הישראלית, לכן קל יותר לשלוח ילדים לטיפול ולא את ההורים".
הקושי הייחודי של ההורים בישראל נובע מההקשר התרבותי־חברתי שמציב גבוה את ערך המשפחה ועידוד הילודה. "משנות ה־70 כל החברה המערבית שמה את הילד במרכז. אבל במדינות אירופה למשל – כמו בלגיה או צרפת – נראה הרבה משפחות עם ילד אחד שלוקח חלק מסוים בחיי הוריו, אך גדל בסיוע הסבא והסבתא וגם עם עזרה חיצונית", מסביר ד"ר אורן.
"הורים רוצים לפתח קריירה, רוצים שוויון זכויות בין אבות לאימהות, אבל החברה מכתיבה שהילד אמור להיות מרכז עולמם"
"גם בישראל ערך האינדיבידואל והמימוש העצמי עלה בשנים האחרונות. הורים רוצים לפתח קריירה, רוצים שוויון זכויות בין אבות לאימהות, אבל החברה מכתיבה שהילד אמור להיות מרכז עולמם.
"איך מסתכלים על הורים שמשאירים את הילדים עם מטפלת כל יום עד 19:00 בערב כדי לפתח קריירה? איך מסתכלים על אישה שחוזרת לעבודה כמה שבועות אחרי הלידה? כאן מתחילים הקשיים הייחודיים סביב הזהות ההורית".
טיפול ייחודי
רון גל זיהתה את הצורך לאבחן הורים כאוכלוסייה הדורשת יחס טיפולי ייחודי לא רק כאשת מקצוע אלא גם מתוך ניסיון החיים שלה כאימא צעירה לשלושה בנים. "בן זוגי הוא רופא ואבא מאוד מעורב. איש משפחה נהדר. יחד עם זאת, מרבית נטל הגידול הפיזי והחינוכי של הילדים הוא עליי", מספרת רון גל.
"בהורות שלי אני משתדלת לאזן בין התפקיד האימהי שלי, שמהווה, גם מתוך בחירה, חלק הארי בחיי, לבין תפקידיי האחרים כמו בת זוג ואשת קריירה". רון גל מסבירה כיצד במקום להיכנע לנסיבות של משבר הקורונה – אפשר להתבונן בצרכי ההורה ובכך לשפר את מצב המשפחה כולה.
"במהלך הקורונה גרנו ברעננה בדירה בלי מרפסת או חצר עבור הילדים, והבנו שאנחנו צריכים לעשות שינוי. עברנו לגור במועצה מקומית באזור השרון וזה נתן לנו אוויר לנשימה, תרתי משמע.
"היום יש לנו גינה שנפתחת לגן שעשועים וזה נותן לילדים מרחב לקפוץ ולרוץ בסביבה חברתית טובה. הסיפור שלי הוא רק דוגמא לאופן שבו אנשי מקצוע יכולים להסתכל על המצב הנתון ולעזור בהרחבת משאבי ההתמודדות".
אחת המטרות המרכזיות של הפורום היא להכשיר מקצועית פסיכולוגים ומטפלים מוסמכים לעבודה עם הורים, ולפתח את הידע המקצועי בתחום. "היום יש הרבה אנשי מקצוע מטעם עצמם – גורואים שמסבירים מה לעשות ואיך להתנהל.
"אבל מה שמתאים להורה אחד לא מתאים להורה אחר. אחד מסוגי ההתערבות הנפוצים היום זה הדרכת הורים. זה נהדר ומאפשר לרכוש ידע, אבל אני לא מדבר על זה. מי שמטפל בהורים צריך להכיר את ההורה ולהבין איך יהיה לו טוב יותר. לפעמים לא צריך יותר מפגישה אחת או שתיים כדי לשנות את כל מציאות חייו".
הפורום לא מכשיר רק אנשי טיפול ועוסק גם בהנגשת הנושא בקרב אנשי חינוך, רופאים, אנשי פארא־רפואה ואנשי מקצוע אחרים שפוגשים הורים באופן יומיומי ויכולים לזהות קושי. "אנחנו עובדים מול רופאים כדי לגייס אותם לשים לב לא רק לפן הרפואי אלא גם ליחסים בין ההורה לילד, זאת בהנחה שזה יכול לחסוך להם הרבה עבודה.
"אם, למשל, יש ילד שמביאים אותו לבדיקה כל שני וחמישי, אז צריך לבדוק לא רק את הרקע הבריאותי אלא לשים לב ליחסים עם ההורים. איך ההורה חווה את זה? איזו חרדה נוצרת בבית? האם החרדה היא אצל ההורה או אצל הילד? יש פה דינמיקה שלמה שההפרעה של הילד היא רק חלק מהתמונה.
"אולי רופא יוכל להבחין שהבעיה היא לא רפואית ולהפנות את המשפחה לאיש מקצוע מתחום אחר ובכך לעזור וגם לחסוך לעצמו עבודה. אנחנו עובדים עם אנשי חינוך לראות בהורה שותף לחינוך הילדים ולא כגורם מפריע ומתלונן.
"במהלך משבר קורונה נוצר קושי גדול בין הורים למורים, כשהלמידה התרחשה במרחב הביתי דרך הזום. גם אנשי פרא־רפואה, כמו קלינאות תקשורת, ריפוי בעיסוק, תזונה – יתקשו לעזור לילדים בלי שההורים יתגייסו כחלק מהתהליך. אנחנו עוזרים להם לראות את הצד של ההורים כדי שיוכלו לגייס אותם לתהליך העבודה עם הילד".
"הורים עוסקים רק בהישרדות ולא לוקחים פסק זמן לחשוב על ההורות שלהם, וממשיכים כך עד שהילדים גדלים או עוזבים את הבית ואז זה כבר מאוחר מדי"
הפורום פועל גם מול ההורים עצמם ומנגיש את עבודת הפסיכולוגים והמטפלים באמצעות הרצאות, סדנאות וקורסים. למשל, קורס שמסייע להורים עם פחדים וחרדות אצל ילדים הונגש לפלטפורמת קמפוס איי אל מטעם המועצה להשכלה גבוהה וישראל דיגיטלית.
"זה חשוב כי סיוע להורים הזקוקים לעזרה נפשית יכול לעזור גם להתפתחות הילד. מחקר שנערך בשנת 2005 בארה"ב מצא כי לחץ הורי משפיע על הרווחה הנפשית של ילדים ומשפיע על תפקודם החברתי. ילדים שהיו חשופים למידה גבוהה של לחץ הורי הראו יכולות חברתיות נמוכות יותר גם במסגרות החינוכיות, כלומר, בנפרד מהוריהם.
"דהיינו, הלחץ ההורי משפיע על ילדיהם לא רק כשהם נמצאים בקרבתם", אומרת רון גל. "הורים עוסקים רק בהישרדות ולא לוקחים פסק זמן לחשוב על ההורות שלהם, וממשיכים כך עד שהילדים גדלים או עוזבים את הבית ואז זה כבר מאוחר מד", מסכם ד"ר אורן.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו