סעיף 7(א) לכללי האתיקה לשופטים, קובע כי "שופט יימנע ממעשים שאינם הולמים את מעמדו של שופט או העלולים לפגוע בדימויה של מערכת השיפוט". סעיף 18 לאותם כללים קובע כי "שופט יימנע מהביע בפומבי דעה בעניין שאינו משפטי בעיקרו והשנוי במחלוקת ציבורית".

סעיף 29 לכללים, העוסק בהרצאות, מזהיר את השופטים כי עליהם לנהוג "במידת הזהירות הראויה והמתחייבת ממעמדם, תוך שמירה על גישה מאוזנת והימנעות מנימה פולמוסית". סעיף 39(א) מצהיר בתמצית: "שופט אומר את דברו בפסקי דין ובהחלטות".

על-פי כל המבחנים הללו שבקוד האתי של השופטים, נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות ביצעה היום (חמישי) שורה של הפרות אתיות, במכתב הפומבי שפרסמה, ושנמענו הוא ח"כ דוד אמסלם.

על-פי כל המבחנים הללו שבקוד האתי של השופטים, נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות ביצעה היום (חמישי) שורה של הפרות אתיות, במכתב הפומבי שפרסמה, ושנמענו הוא ח"כ דוד אמסלם

בעולם מקביל שבו היה נפתח הליך משמעתי נגד חיות, היא הייתה עשויה להיעזר באמור בסעיף 40(ג) לכללים, שלפיו "נתבקשה תגובתו של שופט על מידע שהיעדר תגובה מיידית עליו עלול לגרום נזק שאינו הפיך, ובפי השופט תגובה חד-משמעית שיש בה כדי להביא את העניין לסיומו, רשאי השופט למסור תגובתו". סעיף שאולי יכול להתאים בדוחק למקרה של חיות ולהצדיק את פרסום מכתבה. גם זה לא בטוח.

נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות (צילום: אורן בן-חקון/פול)

את כללי האתיקה לשופטים גיבשה לפני כ-15 שנה ועדה בראשות השופט מישאל חשין. בשנת 2012 התקיים כנס לכבודו של חשין, וחיות נשאה בו נאום שהוקדש לפועלו בתחום האתיקה.

היא סיפרה על חוות דעת שנתנה ועדת האתיקה זמן קצר קודם לכן, שבו נאסר על שופטת לפרסם בלוג קומי על אתרי היכרויות וסצנת הפנויות-פנויים, "בשל החובה המוטלת על השופטים לנהוג משנה זהירות בפרסום העלול להשליך על מעמדם". האם חיות נקטה במכתבה הפומבי לאמסלם משנה זהירות?

אין טעם להשחית מילים על התבטאויותיו השערורייתיות של אמסלם, על הטענות המכפישות ועל הסגנון המביש. לפני חודש וחצי יצא נגד השופט דוד מינץ והשבוע נגד השופטת יעל וילנר ונגד חיות עצמה.

אך תגובתה הפומבית של חיות מהווה שינוי דרמטי בדוקטרינת הפעולה של נשיאי בית המשפט העליון לדורותיהם. מאסטרטגיה של שתיקה והכלה ברוח התפיסה הקדומה של "שופט מדבר רק בפסקי דין", דרך המדיניות המתונה של נאומים מודאגים בכנסים משפטיים ברגעי משבר שלטוניים – שאפיינה את העשור האחרון – ועד הירידה המוחלטת לזירה התקשורתית היום, במכתב לאמסלם – ובעיקר בסגנונו.

תגובת חיות מהווה שינוי דרמטי בדוקטרינת הפעולה של נשיאי העליון לדורותיהם. מאסטרטגיה של שתיקה והכלה, דרך המדיניות המתונה של נאומים מודאגים – ועד הירידה המוחלטת לזירה התקשורתית היום

ח"כ דוד אמסלם על דוכן הכנסת (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

"אני תוהה מנין כל הרעל והשנאה שמביאים אותך לומר דברים קשים כל-כך על אנשים שאתה בכלל לא מכיר"; "אני מאמינה שמהמקום שאליו זכינו להגיע יש לנו – לי וגם לך – חובה לעשות טוב, לתרום לאחדות בישראל ולא לזרוע פילוג והסתה"; וזה לצד הגילוי כי "אני בהחלט נהנית לשתות לפעמים כוסית של ערק טוב עם המשפחה והחברים". האם חיות נמנעה מ"נימה פולמוסית", כמצוות כללי האתיקה?

שלוש עתירות הגיש אמסלם בשבועות האחרונים, במסגרת התפקיד המרענן שניכס לעצמו כעותר ציבורי. העתירה הראשונה – בדרישה למנות מנכ"ל לתעשייה האווירית, מבלי שהמנכ"ל המיועד טרח לעתור בעצמו ומבלי שאמסלם טרח לצרף אותו לעתירה – נדחתה על הסף בשל היעדר זכות עמידה (ובצדק). אמסלם הגיש עתירה לדיון נוסף בפסק הדין – צעד שכל משפטן מתחיל היה אמור לדעת שהוא מופרך לחלוטין – וחיות אכן דחתה אותה בהחלטה קצרה השבוע.

עתירה שנייה, שדרשה כי היועץ המשפטי לממשלה יפתח בחקירה פלילית נגד השר זאב אלקין, נדחתה בפסק דין שכתבה השופטת וילנר; עתירה שלישית, המבקשת לגייס לצה"ל את אזרחי ישראל הערבים, נחתה השבוע על שולחנה של השופטת דפנה ברק-ארז. היא הבחינה שאין בעתירה שום סימן לכך שאמסלם פנה לגורמים המוסמכים לפני הגשת עתירתו, ושלחה אותו להבהיר בתוך שבוע אם ערך "מיצוי הליכים" כנדרש.

מסיבותיו הוא, אמסלם מתעקש להגיש עתירות מגוחכות לבג"ץ. כנראה שהמטרה איננה ניצחון בזירה המשפטית. אך לנשיאת בית המשפט העליון אסור ליפול לבור שאמסלם כרה לה.

מסיבותיו הוא, אמסלם מתעקש להגיש עתירות מגוחכות לבג"ץ. כנראה שהמטרה איננה ניצחון בזירה המשפטית. אך לנשיאת בית המשפט העליון אסור ליפול לבור שאמסלם כרה לה

ח"כ דוד אמסלם משתלח בשופטי בית המשפט העליון מעל דוכן הכנסת, 16 בפברואר 2022 (וידיאו: ערוץ הכנסת)

הטחה פומבית של מילים כמו רעל, שנאה, פילוג, הסתה במי שהשבוע היא פסקה בעניינו, ועוד עשויה לשוב ולראות אותו באולמה כבעל-דין – היא שגיאה. בפעם הבאה שהיא תצטרך לפסוק בעניינו, חיות אולי תיאלץ לפסול את עצמה, ואם לא תעשה כן – אפשר שתהיה בידו טענה מוצדקת למשוא פנים, כלפי מי שכינתה אותו אדם המלא ברעל ושנאה.

בפעם הבאה שהיא תצטרך לפסוק בעניינו של אמסלם, חיות אולי תיאלץ לפסול את עצמה, ואם לא תעשה כן – אפשר שתהיה בידו טענה מוצדקת למשוא פנים, כלפי מי שכינתה אותו אדם המלא ברעל ושנאה

קשה להמשיך ולהפגין גישה סטואית של הפניית הלחי השנייה, תוך הימנעות מוחלטת מהשמעת קול בזירה הציבורית. אפשר גם שחיות הגיעה למסקנה שנוכח המתקפה הסדרתית של אמסלם כלו כל הקיצים, ונסיבות קיצוניות מצדיקות צעדים קיצוניים.

אך מקור כוחה של הרשות השופטת היה ונותר ביכולתה להימנע מצעקות השוק הרמות של המרחב הציבורי הישראלי. מכתבה של חיות שבר את הפרדיגמה הזו, והכניס את נשיאת בית המשפט העליון, ואיתה את מערכת השפיטה כולה, לעולם חדש ומסוכן.