משהו לא הסתדר לי עם האמירות הבוטות של ח"כ דודי אמסלם, הטענות על הקיפוח של בני עדות המזרח שנשארו מאחור, ועל הקידום של האנשים ששם המשפחה שלהם מסתיים ב-ביץ'.

עשרות שנים אני מלווה את הליכוד, את המנהיגים, את העסקנים, הפעילים והבוחרים בשטח. אני יודע שהשיח העדתי לא מקובל עליהם. אני יודע שהם מסתייגים ממנו. עבורם זו פגיעה של ממש, זלזול בכושר הבחירה והקידום המקצועי שאינו קשור במוצא. הם הרגישו תמיד מעבר לזה, במקום אחר. בעיקר מאז המהפך הפוליטי ב-1977.

מנהיגי הליכוד הלכו תמיד על אג'נדה מדינית, ביטחונית ולאומית. הם לא נופפו בדגל העדתי אלא רק ברגעים של מצוקה, כאשר היה נדמה שהשלטון נופל להם מהידיים.

מנהיגי הליכוד הלכו תמיד על אג'נדה מדינית, ביטחונית ולאומית. הם לא נופפו בדגל העדתי אלא רק ברגעים של מצוקה, כאשר היה נדמה שהשלטון נופל להם מהידיים

רגע כזה נרשם בבחירות 1981, במאבק האדיר בין הליכוד ומפלגת העבודה. מנחם בגין ניצל אז נאום הצ'חצ'חים של דודו טופז כדי לשאת נאום הסתה מפואר נגד ישראל הראשונה. בגין כמעט שהצית מלחמת אזרחים על רקע עדתי, אבל בסוף לקח את הבחירות.

יצחק שמיר, בנימין נתניהו או אריאל שרון לא הכניסו את הסיפור המזרחי לקמפיינים שלהם. הם לא רצו להפוך את הליכוד למפלגה עדתית, והשאירו את זה לתמ"י או בהמשך לש"ס, שעבורה הקיפוח המזרחי הוא סם חיים ואין לה שום עניין להתרחב מעבר למסר היחידי הזה שמשולבים בו גם אלמנטים דתיים.

אני זוכר שיחה שהייתה לי פעם עם יצחק שמיר. סיפרתי לו שאני בן עדות המזרח והעליתי את הטענות העדתיות הידועות. "אתה יכול לומר לי שמקפחים גם את הג'ינגי'ם. עזוב את זה", הוא חתך.

אני זוכר שיחה שהייתה לי פעם עם יצחק שמיר. סיפרתי לו שאני בן עדות המזרח והעליתי את הטענות העדתיות הידועות. "אתה יכול לומר לי שמקפחים גם את הג'ינגי'ם. עזוב את זה", הוא חתך

הסיפור העדתי בליכוד ריחף תמיד ברקע. כולם שם ידעו והרגישו כי זו מפלגת העם, ורוב העם הוא מזרחי, אבל הם לא רצו שזה יהיה הסמל על הקיר של מצודת זאב.

הם בוחרים בליכוד גם בגלל חשבונות העבר וההיסטוריה של המצוקה, אבל העיסוק רק בפער העדתי נראה להם כמו חוסר אחריות לאומית, סטייה מהעיקר. הם חשבו וחושבים שהם בשלטון כבר 45 שנה, און אנד אוף, והדיבור העדתי הולך ונעשה לא רלוונטי בהתאם.

אריאל שרון, דוד לוי ויצחק שמיר ב-1986 (צילום: משה שי/פלאש90)

וזה גם בא לידי ביטוי בשטח. מי שהלך על הטיקט העדתי הזה ניזוק בסופו של דבר. דוד לוי היה המנהיג המזרחי האותנטי ביותר שהיה בליכוד עד היום, הפופולריות שלו הרקיעה שחקים והוא היה אחד מראשי המחנות הגדולים במפלגה.

אולם, כשלוי ניסה לכבוש את ראשות הליכוד באמצעות המסר העדתי הבוטה ("אני היית בעיניהם קוף שירד מהעצים", כפי שאמר בנאום בהרצליה בפברואר 1992) הליכודניקים נטשו אותו. בפריימריז לוי הפסיד לנתניהו בהפרש גדול, ובסוף הוא נאלץ לעזוב את הליכוד ולהקים את מפלגתו העצמאית גשר, שאחרי כן חזרה לליכוד.

כשלוי ניסה לכבוש את ראשות הליכוד באמצעות המסר העדתי הבוטה ("אני היית בעיניהם קוף שירד מהעצים") הליכודניקים נטשו אותו. בפריימריז הוא הפסיד לנתניהו בהפרש גדול ונאלץ לעזוב את הליכוד

הפעילים בליכוד, וזה חזר על עצמו מאז ועד היום, לא רוצים לבחור את המנהיג שיוביל אותם רק על פי המוצא העדתי. מבחינתם זה זלזול בוטה באינטליגנציה. באוגוסט האחרון התראיינה מירי רגב לידיעות אחרונות. "אם המנהיגים ימשיכו לבחור מנהיגים של די-אן-איי לבן – יקום ליכוד מזרחי", איימה.

על הריאיון הזה רגב תתחרט כל ימיה. היא קיבלה אלפי תגובות. אנשי הליכוד הרגישו נעלבים. "טלפנתי למירי רגב אחרי הריאיון", סיפר לי אתמול חבר מרכז ליכוד, "אמרתי לה, 'איך את לא מתביישת? מה שקובע אצלנו זו העדה? אנחנו אנשים רציניים, לא טיפשים. אנחנו בוחרים את מי שראוי ולא את מי שיש לו צבע אחר. היא לא ידעה מה לענות לי".

הראיון של מירי רגב במוסף "7 ימים" בידיעות אחרונות, אוגוסט 2021

גם ברגע זה, המועמד אחרי נתניהו שמוביל בסקרים הוא ניר ברקת, אשכנזי עשיר שלא התבטא מעולם בנושאים עדתיים, שנוא נפשו של דוד אמסלם. גם ישראל כ"ץ, יריבו העיקרי של ברקת, לא הגיע מארצות ערב הרחוקות. גם לא יולי אדלשטיין, מקום ראשון בפריימריז האחרונים וכמובן שלא בנימין נתניהו.

גם ברגע זה, המועמד אחרי נתניהו שמוביל בסקרים הוא ניר ברקת, אשכנזי עשיר שלא התבטא מעולם בנושאים עדתיים. גם ישראל כ"ץ, יריבו העיקרי של ברקת, לא הגיע מארצות ערב הרחוקות. גם לא יולי אדלשטיין

במלים אחרות, המוצא יכול לסייע לך עד לנקודה מסוימת, אבל לא יעזור לך ברגע שתרצה לכבוש את ההנהגה. המזרחי היחידי שהיה יכול, אולי, להיות יו"ר הליכוד עד היום הוא יצחק מרדכי, ולא בגלל ההשתייכות העדתית. הליכודניקים רצו אותו בגלל העבר הצבאי והגישה הלאומית והחברתית שהתאימה להם.

מרדכי העדיף לעזוב את הליכוד לפני בחירות 1999, הצטרף למפלגת המרכז ואחר כך פרש מהחיים הפוליטיים אחרי שהורשע במעשים מגונים. בחודש הבא אמור מרדכי לפרסם ספר אוטוביוגרפי. מעניין מה הוא יספר על ימיו בליכוד.

מה שקורה עכשיו עם אמסלם קצת שונה. אמסלם תוקף את הקיפוח של המזרחים, אבל זה משתלב בתוך אווירת העליהום הכללית בימין בעקבות משפט נתניהו. אמסלם אומר את מה שהוא חושב ונשמע אמיתי, אבל יש כלפיו גם הסתייגויות ברחבי הליכוד.

אני לדודי ודודי לי ❤️???????? pic.twitter.com/9tFLAoGCAh

— Benjamin Netanyahu – בנימין נתניהו (@netanyahu) February 23, 2022

נתניהו עצמו גינה את הדברים שהטיח אמסלם בשופטי בג"ץ אבל אחר כך הוא מיהר להתפייס איתו, כי ברגע זה הוא לא צריך אויב עיקש ונחוש כמו אמסלם. אני מניח שבשיחה בין השניים שהתקיימה שלשום (שלישי) בכנסת אמר נתניהו לאמסלם כי עורכי הדין שלו הכריחו אותו להתנער מהדברים, והסיבות ברורות.

כך או כך, אמסלם יכול לרכוב על הגל העדתי עד העשירייה הראשונה, לא יותר. אם ירצה להתמודד על ראשות הליכוד ויניף רק את הדגל הזה, אנשי הליכוד ישלחו אותו לנצח בתחרות אחרת, אולי מאסטר-שף. הם מרגישים הרבה יותר גדולים מהסיפור הזה.