מרטין אברמוביץ – מנכ"ל ומייסד ארגון Jewish Major Leaguers המייצר קלפי אספנות של שחקני  בייסבול יהודיים – הגיע ל"קפה נרו" שבברוקלין כשעל ראשו כובע עם הכיתוב "יהודים בבייסבול", במעין קריצה לתפקידו.

אף שלבש חולצת טריקו של קבוצת הבייסבול "דורהאם בולס", הוא התחיל לגולל סיפור על חולצות אחרות, מתקופה אחרת לגמרי. סיפורו של אברמוביץ קשור לשרפה התעשייתית הגדולה ביותר בתולדות ניו יורק ולאחד האירועים המכוננים בתולדות תנועת העבודה האמריקאית.

ב־25 במרץ צוין יום השנה ה־111 לשרפה במפעל החולצות טריאנגל, בה נהרגו 146 פועלי טקסטיל, רובן נשים מהגרות יהודיות ואיטלקיות, בתוך 18 דקות בלבד.

לקראת יום השנה יצא לאור בארה"ב הספר Talking to the Girls: Intimate and Political Essays on the Triangle Shirtwaist Factory Fire ("לדבר אל הבנות: מסות אינטימיות ופוליטיות על השרפה במפעל החולצות טריאנגל), בעריכת אדביגה ג'ונטה ומרי אן טרסצ'אטי. 19 סופרים, אומנים, פעילים, אנשי אקדמיה ובני משפחה של פועלי טריאנגל השתתפו בהכנת הספר.

ביניהם נמנה גם אברמוביץ בן ה־81. אביו – שעבד כגזרן במפעל המקולל – נמלט מהשרפה. אחרי שהקדיש שנים לחקר הטרגדיה, אברמוביץ הבין שיכול להיות שאביו היה זה שהצית בטעות את השרפה ש"פילחה את מצפונם של אנשים בכל מקום".

"אף פעם לא הצלחתי לקבוע באופן חד משמעי שאבי גרם לשרפה במפעל החולצות טריאנגל", אמר אברמוביץ. ואכן, שמו של אביו – או של כל אדם אחר – לא נקשר עם סיבת השרפה – השלכת אפר בוער לפח. אף על פי כן, עצם האפשרות שהוא היה האחראי, הקשתה על חייו של אברמוביץ.

"בין אם זה היה האפר שהוא השליך או לא, העובדה שהוא היה רדוף רגשות אשמה כל חייו רודפת גם אותי", אמר אברמוביץ. "אני בטוח שהיו לו תחושות, או שאלות, לגבי מידת האחריות שלו".

500 עובדים עמלו בקומות השמינית, התשיעית והעשירית של בניין אש בגריניץ' וילג' בזמן שהאש פרצה. בעלי המפעל נהגו לנעול את דלתות היציאה ואת הדלתות שהובילו לחדר המדרגות כדי לפקח על ההפסקות

500 עובדים עמלו בקומות השמינית, התשיעית והעשירית של בניין אש בגריניץ' וילג' בזמן שהאש פרצה. בעלי המפעל נהגו לנעול את דלתות היציאה ואת הדלתות שהובילו לחדר המדרגות כדי לפקח על ההפסקות ולשמור על הסדר (וגם, לדברי אברמוביץ, כדי "למנוע מהבנות לגנוב בדים"). עובדים רבים קפצו אל מותם בשעה שכוחות הכיבוי ועוברי האורח הביטו בהם חסרי אונים.

שוטר מביט בגופות של עובדים ובהריסות בעקבות השרפה במפעל החולצות טריאנגל בניו יורק, 25 במרץ 1911 (צילום: Hulton Archive/Getty Images)

אין ספק שתנאי הבטיחות הפכו את השרפה הקטנה למלכודת מוות. הבעלים היהודים של המפעל, מקס בלאנק ואייזק האריס, זוכו מאשמת הריגה מדרגה ראשונה ושנייה במשפט שהתקיים ב־1911, אם כי בסופו של דבר – בתביעה אזרחית משנת 1913 – הם נמצאו אחראים לגרימת מוות ברשלנות.

הטרגדיה גרמה לאיגודי העובדים לדרוש תנאי עבודה טובים יותר ובטוחים יותר. לחץ הקהל גרם לעיריית ניו יורק לעדכן את דרישות הבטיחות במקומות העבודה, מה שבסופו של דבר הפך לחוק פדרלי בארה"ב.

אבל איך פרצה השרפה?

על פי ספרו של דיוויד פון דרייל משנת 2003, "טריאנגל: השרפה ששינתה את אמריקה", האש פרצה בפח השייך לגזרן בדים בקומה השמינית. הגזרן ניסה לכבות את הלהבות – ומשום שלא הצליח, נמלט. מי היה הגזרן הזה? פון דרייל טוען שמדובר באיזידור אברמוביץ, שם זהה לשמו של אביו של מרטין.

אין דרך לקבוע בוודאות של מי היה האפר שהושלך לפח, ופון דרייל מודה ש"יתכן שזה היה גזרן אחר". מרטין אברמוביץ' מצא את עצמו נובר בארכיון הלאומי, ברישומי מפקד האוכלוסין האמריקאי ובהיסטוריה המשפחתית כדי לענות על השאלה הזאת.

איזידור אברמוביץ (למעלה משמאל) עם בני משפחתו (צילום: באדיבות מרטין אברמוביץ)

איזידור, אביו של אברמוביץ, היה איש מעמד הפועלים שחי בברוקלין של שנות ה־40 במאה הקודמת. הוא התמחה בגזירת גזרות לשמלות נשים והשתייך לאיגוד הבינלאומי של עובדי ההלבשה לנשים. מאוחר יותר, בשנות ה־50 וה־60, אימו של מרטין, רוז, התפרנסה מתפירת תוויות לעניבות גברים והצטרפה לאיגוד עובדי ההלבשה המאוחד של אמריקה.

לפני נישואיו של איזידור, בגיל 18, הוא עבד כגזרן במפעל החולצות טריאנגל. עד מות אביו ב־1947, מרטין אברמוביץ' לא ידע דבר על הקשר של משפחתו לשרפה. "מתישהו בגיל ההתבגרות, בתחילת שנות ה־60, אימי הזכירה כבדרך אגב שהוא עבד בחברת ייצור החולצות טריאנגל בשנת 1911, והתמזל מזלו להיות בשליחות כלשהי כשהאש פרצה", הוא כתב במאמר שפרסם בספר החדש.

"מתישהו בגיל ההתבגרות, בתחילת שנות ה־60, אימי הזכירה כבדרך אגב שהוא עבד בחברת ייצור החולצות טריאנגל בשנת 1911, והתמזל מזלו להיות בשליחות כשהאש פרצה"

אחרי עדותם של בעלי טריאנגל, פון דרייל היה הראשון שהסיק כי האש פרצה בפח האשפה של איזידור אברמוביץ. לאברמוביץ נודע כי הסנגור במשפט תרם את תמלילי המשפט לספרייה במנהטן. התמליל עבר דיגיטציה על ידי מרכז קיל ללימודי עבודה באוניברסיטת קורנל. אברמוביץ איתר את העדות באינטרנט.

בינתיים, באתר Ancestry.com, הוא מצא רשומות של מפקד האוכלוסין משנת 1910, בהן הוזכר שמו של ישראל אברמוביץ, יליד רומניה, כ"גזרן במפעל חולצות". "זה היה חשוב מפני שתהיתי האם יתכן שאבי היה גזרן – תפקיד נחשב ומוערך בתחום – כבר בגיל 18", נזכר אברמוביץ.

"איזידור אברמוביץ בספרו של פון דרייל עשוי להיות אדם אחר עם שם זהה, אבל לפי מפקד האוכלוסין זה היה כנראה אבי כי הוא היה רשום לצד בני משפחה אחרים שאת שמותיהם הכרתי".

איזידור – שנקרא גם בשמות ישראל ואירווינג – ואחיו דיוויד, אכן היו גזרנים. הם גרו ברחוב אורצ'רד, מרחק קצר מבניין אש. בשנת 1910, על פי רשומות מפקד האוכלוסין האמריקאי, נהנה איזידור מקביעות בעבודה.

הפרטים בנוגע לשהותו של איזידור במפעל ביום בו פרצה השרפה מצויים בעדויות המשפט. אברמוביץ ענה על 76 שאלות במהלך עדותו. התשובות סוכמו על ידי פון דרייל. "אברמוביץ לקח את הכובע והמעיל שלו מהמתלה הסמוך כשהבחין באש בפח האשפה שלו", הוא כתב.

"יתכן שהגזרן עישן בחשאי או שאולי היה זה גזרן אחר – הם היו חבורה מלוכדת ואהבו לעמוד ולפטפט יחד. או שאולי היה זה העוזר של הגזרן. בכל מקרה, מפקד כוחות הכיבוי הגיע מאוחר יותר למסקנה שמישהו השליך גפרור או בדל סיגריה לפח של אברמוביץ לפני שכובו לחלוטין".

"מפקד כוחות הכיבוי הגיע מאוחר יותר למסקנה שמישהו השליך גפרור או בדל סיגריה לפח של אברמוביץ לפני שכובו לחלוטין"

על שאלות השופט בנושא פריסת קומת המפעל, מי היו העובדים הסמוכים והיכן הם היו כשפרצה האש, ענה איזידור אברמוביץ בעיקר ב"כן כבודו" ו"לא כבודו". הוא דיבר בבירור ובאנגלית. "מה היה הדבר הראשון שעשית כשראית את האש?" נשאל אברמוביץ שהשיב, "שפכתי עליה דלי מים".

אין דרך לאשר אם איזידור אברמוביץ הזה הוא אביו של מרטין. "יתכן שהיה עוד עובד בטריאנגל בשם איזידור אברמוביץ בזמן שאבא שלי היה עסוק בשליחויות", אומר אברמוביץ. משום שרישומי השכר עלו באש – אין דרך לדעת. אבל אם מדובר באותו אדם, עדותו במשפט הייתה שונה לחלוטין מהגרסה שסיפרה אימו של מרטין.

האם גרסת האם הייתה משהו שבעלה סיפר לה או שהם החליטו ביחד לשנות את הנרטיב? "אני מקווה שהוא אכן סיפר לה את האמת, ואימא שלי הייתה זו ששינתה את הסיפור", אמר אברמוביץ. הוא הוסיף כי אימו הסתירה ממנו במשך כשנתיים את העובדה שאביו מת. מרטין היה רק בן 7 כשאביו נפטר.

"אני גם תוהה אם אבי פשוט לא סיפר לה את האמת", המשיך אברמוביץ להרהר. "צריך לזכור, השרפה אירעה 18 שנים לפני שהם נישאו". קארל, אחיו הגדול של מרטין שחי בלונג איילנד ונמצא בשנות ה־90 המוקדמות לחייו, סיפר לאברמוביץ לאחרונה שאביהם התוודה בפניו שהיה במפעל, ראה את השרפה פורצת – וברח.

קארל סיפר לו כי בשנות ה־20 של המאה הקודמת, איזידור נעצר על ידי ה־FBI במסגרת מצוד אחר מי שנחשבו אנרכיסטים, מצוד שמאוחר יותר זכה לכינוי "פשיטות פאלמר". האם בעקבות השרפה בטריאנגל הפך אביו פעיל יותר מבחינה חברתית או פוליטית?

מרטין שלח שאילתות בנושא לארכיון הלאומי ול־FBI, אך עדיין לא הצליח לקבל מידע כלשהו על פעילותו הפוליטית של אביו.

בילדותו, בתחילת שנות ה־40 של המאה ה־20, שב אביו לאיתנו, עבד שוב כגזרן וחי עם משפחתו בדירת שני החדרים בברייטון ביץ' שבברוקלין. עם זאת, בתמונות המשפחתיות הוא נראה הרבה יותר מבוגר מגילו בפועל. בשנת 1946 הוא חלה בדלקת ריאות ובמחלת לב.

אברמוביץ זוכר שביקר את אביו בבית החולים קינגס קאונטי פעמיים, כשהיה רק בן שש. "אני זוכר שראיתי אותו מעמדת האחיות. פעם אחת אמרו לי להסתכל מחוץ לבניין – ושם, בחלון למעלה, בקושי יכולתי לראות פנים המחייכות לעברי".

איזידור אברמוביץ מת ממחלת לב בבית החולים קינגס קאונטי בגיל 54.

מרטין אברמוביץ (במרכז) עם בניו יוסף ויעקב ליד אתר השרפה בוושינגטון פלייס 29, גריניץ' וילג' (צילום: באדיבות מרטין אברמוביץ)

מרטין סיים את לימודיו במכללת ברוקלין בשנת 1961 עם תואר בספרות אנגלית, והמשיך לתואר שני בספרות באוניברסיטת ניו יורק בשנת 1962. הוא שימש כמנהל פיתוח תוכניות במחלקת הרווחה של עירית ניו יורק והמשיך לקריירה בשירות קהילתי יהודי. מרטין אברמוביץ פרש ב־2006 מתפקידו כסגן נשיא לתכנון בפדרציה היהודית של בוסטון.

(בנו, יוסף אברמוביץ, הוא עיתונאי לשעבר המתגורר בישראל ועומד בראש חברת האנרגיה גלובל קפיטל, חברת השקעות המתמחה באנרגיה סולארית. אשתו של יוסף היא הרבה והסופרת סוזן סילברמן).

אברמוביץ לא יודע אם אביו נשא את הסוד הנורא הזה בגפו או שהצליח לחלוק אותו לפחות עם אשתו או עם אדם אחר. "מדי יום אני שואל את עצמי שאלות שאין עליהן תשובה", הוא אומר. היעדר המידע והיעדרו של אביו, הוא מוסיף, השפיעו על התפתחותו הפסיכולוגית כילד ועל המשפחה שהקים כבוגר.

"בגלל שאיש לא ענה על שאלותיי, למדתי להתעלם מרגשותיי", אמר אברמוביץ. אם אביו אכן חש אשמה בגין חלקו באירוע הקשה, אברמוביץ תוהה אם זכה לנחמה כלשהי מהשיפור בתנאי ההעסקה שחל בעקבות הטרגדיה.

הוא מצטט את פרנסס פרקינס, שהייתה עדה לשרפה כעובדת סוציאלית וכיהנה מאוחר יותר כשרת העבודה של ארה"ב משנת 1933 עד 1945 – האישה הראשונה בתולדות ארצות הברית שהייתה חברה בקבינט האמריקאי. "אחד המשפטים המפורסמים שאמרה היה, 'תכנית הניו דיל החלה ב־25 במרץ 1911'".

"הסיבה שאני מספר את סיפורו של אבי עכשיו", הוא אמר, "היא שאני מקווה שהוא ימשוך מעט תשומת לב לתוכניות להקמת אתר ההנצחה. זהו חוב שאני חייב 'לבנות', בשם אבי"

מרטין אברמוביץ עצמו שימש כיועץ מתנדב במועצת המנהלים של ועדת העבודה היהודית של ניו אינגלנד והשתתף בשנת 2018 בקמפיין המוצלח "Fight for 15" של קואליציית הארגונים הקהילתיים RaiseUp Massachusetts למען שכר מינימום לעובדי מסצ'וסטס.

אברמוביץ הוא חבר הנהלה ב־Remember the Triangle Fire Coalition – קהילה חברתית המארגנת טקס הנצחה שנתי ביום השנה לשרפה. הקואליציה מתכננת לחנוך במקום האסון פסל ואתר וחינוכי. האתר מוכר היום בשם "בניין בראון" ואמורים לחנוך אותו ב־29 במרץ 2023.

הקואליציה גייסה עד כה שני מיליון דולר עבור אתר הזיכרון, והיא מנסה לגייס מיליון דולר נוספים. בעקבות התערבותו האישית של מושל ניו יורק לשעבר אנדרו קואומו, העירייה העבירה כספים רבים לקואליציה כמו גם תנועת העבודה. בקואליציה מקווים שתורמים מהקהילות היהודיות והאיטלקיות בניו יורק יתגייסו כדי להשלים את החסר.

אברמוביץ נעזר בניסיונו בעבודה עם הקהילה היהודית – ובסיפורו המשפחתי – כדי לתמוך במאמץ. "הסיבה שאני מספר את סיפורו של אבי עכשיו" ,הוא אמר, "היא שאני מקווה שהוא ימשוך מעט תשומת לב לתוכניות להקמת אתר ההנצחה. זהו חוב שאני חייב 'לבנות', בשם אבי".