בשבועות האחרונים החריף נשיא ארה"ב ג'ו ביידן את הטון נגד ולדימיר פוטין. תחילה הכריז כי פוטין לא יוכל להישאר בשלטון בשל מעשיו במלחמה באוקראינה, ובהמשך הגדיר אותו "פושע מלחמה שצריך לעמוד למשפט".
לא ברור כיצד מתכוון הנשיא האמריקאי ליישם את ההצהרות הללו, אך אין ספק כי חלומו של המערב הוא לגלות בוקר אחד שפוטין הודח מכיסאו על-ידי הציבור או על-ידי מקורביו הכנועים.
הבעיה היא שתסריט כזה הוא כמעט פנטזיה דמיונית. ב-22 השנים מאז נכנס פוטין לתפקיד הנשיא הוא החזיר את רוסיה בתהליך אגרסיבי ויעיל ממצב של דמוקרטיה חלקית למשטר אוטוריטרי, שבו הוא משמש כשליט נטול מתנגדים.
הבעיה היא שתסריט הדחת פוטין ע"י מקורביו או עמו הוא כמעט פנטזיה. ב-22 השנים מאז הפך פוטין לנשיא, הוא החזיר את רוסיה בתהליך אגרסיבי ויעיל מדמוקרטיה חלקית למשטר אוטוריטרי והפך לשליט נטול מתנגדים
רוסיה של שנת 2000 לא הייתה דמוקרטיה בסטנדרטים מערביים, אבל הייתה רחוקה מלהיות משטר אוטוריטרי. היא היוותה סוג של יצור כלאיים שמומחי יחסים בינלאומיים הגדירו "דמוקרטיה לא ליברלית".
בתקופה בה נבחר פוטין לראשונה, הגבילה חוקת רוסיה את משך כהונת הנשיא לשתי קדנציות של 4 שנים בלבד. 3 ערוצי החדשות המרכזיים היו בבעלות פרטית ולא היססו לבקר את השלטון. רוב משאבי המדינה היו בידיהם של בעלי הון עצמאיים ולא בבעלות הממשלה.
במשטר כזה, שבו יש אופוזיציה פעילה, תקשורת חופשית המבקרת את הנשיא ובעלי הון שאינם תלויים בו, פוטין היה מתקשה מאד לנהל מלחמה כה מזיקה לאורך זמן. אלא שרוסיה של שנת 2022 אינה דומה לזאת של ימיו הראשונים של פוטין.
ב-26.3.2000 זכה פוטין בפעם הראשונה בבחירות לנשיאות רוסיה ותפס באופן רישמי את מקומו של בוריס ילצין (3 חודשים לפני הבחירות כבר שימש כממלא מקום של ילצין החולה שפרש). ניצחונו בבחירות לנשיאות לא הושג בקלות, הוא זכה בסך-הכול ב-53% מהקולות ונזקק להתגייסות נמרצת של ערוצי תקשורת מרכזיים, שנשלטו על-ידי אוליגרכים חזקים, אשר סברו בטעות כי בחירתו של פוטין תשרת אותם ותאפשר להם להמשיך לשלוט בכלכלת רוסיה.
בבחירות לפרלמנט הרוסי זכתה מפלגתו של פוטין ב-73 מושבים בלבד מתוך 450 ונאלצה ולחלוק את הכוח השלטוני בקואליציה עם 3 מפלגות אחרות על-מנת להשיג רוב פרלמנטרי.
במשטר הקודם, עם אופוזיציה פעילה, תקשורת חופשית המבקרת את הנשיא ובעלי הון שאינם תלויים בו, פוטין היה מתקשה לנהל מלחמה כה מזיקה לאורך זמן. אלא שרוסיה של 2022 אינה דומה לזאת של ראשית כהונתו
מאז זרמו מים רבים בנהר. ב-2018 החלה הקדנציה הרביעית של פוטין. בבחירות הוא מחץ את יריבו, פאבל גרודינין, וזכה ב-76% מהקולות לעומת 11%. בפרלמנט, מפלגת "רוסיה המאוחדת" כבר מזמן אינה זקוקה לשותפים, היא זכתה ב-324 מושבים (מתוך 450) ונהנית משליטה מוחלטת.
ערוצי הטלוויזיה החופשיים והמשפיעים אינם קיימים יותר. חלקם נסגרו וחלקם עברו לבעלות הקרמלין. חוקת רוסיה, שהגבילה את כהונת הנשיא ל-8 שנים לכל היותר, תוקנה ומאפשרת כעת את המשך שלטונו של פוטין עד 2036.
אוצרות הנפט והגז בהם תלויה כלכלת רוסיה נמצאים בשליטה מוחלטת של הקרמלין, בין אם באמצעות בעלות ישירה של הממשלה ובין אם בבעלותם אנשי עסקים הסרים למרותו של פוטין.
כיצד הפך פוטין את רוסיה מדמוקרטיה חלקית לדיקטטורה?
מרבית הצעדים לביצור שלטונו בוצעו בקדנציה הראשונה של פוטין. בתקופה זאת חוסלו או רוסנו בצורה שיטתית מוקדי הכוח העצמאיים – האוליגרכים, האופוזיציה הפוליטית, החוקה הרוסית והתקשורת.
1
תיקון החוקה הרוסית ושליטה מוחלטת במערכת המשפט
הפיכת החוקה הרוסית לפלסטלינה והפעלת מערכת המשפט כנגד יריביו היו שני כלים קריטיים בריסוק יריביו הפוליטיים.
הפיכת החוקה הרוסית לפלסטלינה והפעלת מערכת המשפט כנגד יריביו היו שני כלים קריטיים בריסוק יריביו הפוליטיים
זמן קצר לאחר קריסת ברית-המועצות הפכה רוסיה למדינה עצמאית וכוננה חוקה שנועדה להפוך אותה לדמוקרטיה. החוקה אומנם יצרה מבנה של מדינה דמוקרטית, אבל העניקה לנשיא מספר יתרונות ביחסים מול מערכת המשפט.
התובע הכללי (פרקליט המדינה) ממונה ישירות על-ידי הנשיא ולאחר-מכן התובע אחראי לבדו על מינוי השופטים (אין ועדה למינוי שופטים) בדרגים הנמוכים יותר.
דרך זאת מקנה לנשיא יכולת השפעה משמעותית על מערכת המשפט, כאשר התובע הכללי יכול להפוך למעשה לזרועו הארוכה. ואכן, בתקופת פוטין זרוע זאת, כפי שניתן יהיה לראות בהמשך, הופעלה בעוצמה ובאכזריות נגד יריביו הפוליטיים.
אחד הסעיפים החשובים בחוקה הרוסית היה הגבלת כהונת הנשיא לשתי קדנציות, בדומה לחוקה האמריקאית. לקראת סיום הקדנציה השנייה של פוטין המתינו מדינות המערב בדריכות רבה כדי לראות האם פוטין יציית לחוקה ויפנה את כיסאו.
אנחת רווחה נשמעה כאשר פוטין הודיע לא יתמודד לקדנציה שלישית ויתמוך במועמדותו של דימיטרי מדבדב. האחרון אכן זכה בבחירות והוכתר כנשיא החדש, אולם תוך זמן קצר התברר כי פרישתו של פוטין הייתה רק למראית עין. הוא כיהן כראש-ממשלה תחת מדבדב והמשיך לשלוט בפועל ברוסיה. לקראת הבחירות הבאות ב-2012 הודיע מדבדב שלא יתמודד שוב, פוטין ניצל את הפירצה בחוקה שאיפשרה התמודדות חוזרת לאחר צינון של קדנציה ונבחר בקלות לתפקיד הנשיא בפעם השלישית.
מאז תוקנה חוקת רוסיה פעמיים, תחילה הוארכה קדנציית הנשיא מ-4 שנים ל-6. התיקון הבא כבר התיר "לאפס" את מספר הקדנציות של הנשיא, כלומר ב-2024 כאשר פוטין ישלים את הקדנציה הרביעית, תתחיל ספירה חדשה והוא יוכל להיבחר פעמיים נוספות עד שנת 2036.
תחילה הוארכה קדנציית הנשיא מ-4 שנים ל-6. התיקון הבא התיר "לאפס" את מס' הקדנציות שלו. ב-2024, כשישלים קדנציה 4, תתחיל ספירה חדשה שתאפשר לו להיבחר פעמיים נוספות עד 2036
2
חיסול האוליגרכים והשתלטות על הכלכלה ושוק התקשורת
הכינוי "אוליגרכים" ניתן קבוצה לקטנה וחזקה מאד של כ-20 בעלי הון שהחזיקו במוקדי הכוח המשפיעים ביותר – חברות הנפט והגז הגדולות, הבנקים וערוצי התקשורת המרכזיים. בשנות ה-90' היו האוליגרכים הקבוצה החזקה והמשפיעה ביותר בכלכלה ובפוליטיקה הרוסית.
קודמו של פוטין, בוריס ילצין, ניהל מדיניות כלכלית שהיטיבה עימם, מנע רפורמות שיפתחו את רוסיה לתחרות בינלאומית וניצל את השפעתו במערכת המשפט כדי להעלים עין מהתנהלות מושחתת שלהם. בתמורה זכה לתמיכה מאסיבית שלהם באמצעות הזרמת סכומי ענק לקמפיין הבחירות שלו וגיוס ערוצי התקשורת לתמיכה בו, מה שהביא (בקושי) לניצחונו בבחירות 96'.
ילצין החולה הלך ונחלש, ב-1999 קיבלו כמה מהאוליגרכים החלטה, להריץ את פוטין כיורש. בקמפיין הבחירות שוב הוזרמו תקציבי ענק לתמיכה ב"טירון הפוליטי", חלק מערוצי הטלוויזיה האדירו את שמו ועסקו בהכפשה יומית של יריביו.
זמן קצר לאחר בחירתו של פוטין הוא כינס את 20 האוליגרכים הבכירים לשיחת אזהרה מיתולוגית בקרמלין ובה הבהיר להם בשפה פשוטה שהמסיבה נגמרה. הפעולה של פוטין מול האוליגרכים נתפסה כלגיטימית ופופולרית מאד, היא שווקה כ"מלחמה בשחיתות" שללא ספק הייתה קיימת.
שניים מהאוליגרכים החזקים ביותר ולדימיר גוסינסקי ובוריס ברזובסקי, שהיו בעליהם של שלושת ערוצי הטלוויזיה המרכזיים, החליטו להעביר את פוטין סדרת חינוך.
שניים מהאוליגרכים החזקים ביותר ולדימיר גוסינסקי ובוריס ברזובסקי, שהיו בעליהם של שלושת ערוצי הטלוויזיה המרכזיים, החליטו להעביר את פוטין סדרת חינוך
השניים, שבימים אחרים היו יריבים מרים במאבק על השליטה בשוק התקשורת, חילקו גזרות, ערוץ NTV בבעלות גוסינסקי ניהל קמפיין כנגד המלחמה בצ'צ'ניה. ערוץ ORT של ברזובסקי הוביל קמפיין שני כנגד תפקודו של פוטין באירוע הטביעה של צוללת רוסית שהסתיים במותם של 118 אנשיה.
התגובה הייתה מהירה וקטלנית, גוסינסקי נעצר באשמה של מעילת כספים באחת החברות שהיו בבעלותו. כמה לילות בכלא חשוך במוסקבה הספיקו למיליארדר הנהנתן. הוא שוחרר בעסקה מאפיונרית שבה אולץ למכור את ערוץ הטלוויזיה שלו לקרמלין במחיר מעליב ובתמורה שוחרר ונס על נפשו מאדמת רוסיה.
אחת המרוויחות מהפרשה הייתה קבוצת הכדורסל של הפועל ת"א, שגוסינסקי מיהר לרכוש כדי להלבין חלק מהונו ולרכוש קשרים (תרתי-משמע) בישראל.
ברזובסקי, שהיה תומכו הגדול של פוטין בקמפיין הבחירות, הבין באיחור קל כי צפוי לו גורל דומה. ערוץ הטלוויזיה שלו הוסיף לתקוף את פוטין ולהאשים אותו בפרשת הצוללת. הזימון לחקירה באשמת הונאה בפרשה ישנה לא איחר להגיע.
בטרם תימצא הסיבה לכלוא גם אותו, הוא מיהר לעלות על המטוס הראשון ללונדון ומשם ניהל מלחמה אבודה. תוך חודשים ספורים איבד ברזובסקי את בעלותו על ערוץ הטלוויזיה הגדול ביותר ברוסיה לטובת ממשלת רוסיה. את מקור כוחו השני, חברת הנפט המשגשגת "סיבנפט", נאלץ להעביר לסגנו הצעיר רומן אברמוביץ', שנחשב בקרמלין כאוליגרך צייתן.
ברזובסקי נותר עד סוף ימיו אומלל ומפוחד בלונדון, ב-2013 התאבד, כשהוא מצוי בחובות כבדים. אברמוביץ' לעומתו, סיפק את הסחורה לקרמלין ומכר את חברת "סיבנפט" לממשלת רוסיה בסכום נאה של 13 מיליארד דולר, שמבטיחים לו עד היום חיי פאר על הציר בין לונדון לתל-אביב.
התגובה הייתה מהירה וקטלנית, גוסינסקי נעצר באשמה של מעילת כספים באחת החברות שהיו בבעלותו. כמה לילות בכלא חשוך במוסקבה הספיקו למיליארדר הנהנתן
חצי שנה מיום בחירתו הצליח פוטין להעביר לשליטה ישירה של ממשלתו את שני ערוצי הטלוויזיה המשפיעים ביותר ואחת מחברות הנפט הגדולות. שניים מהאוליגרכים החזקים והמוכרים ביותר נסו על נפשם. המסר הופנם היטב אצל האחרים. חלקם העדיפו ולמכור את אחזקותיהם לממשלה במחירים מעליבים ולעזוב את רוסיה ןאלה שנשארו הפכו למשת"פים כנועים של השליט החדש.
הנוסחה של פוטין ואנשיו לאילוף האוליגרכים הייתה פשוטה, מעצר באשמת עבירות מס או עבירה כלכלית אחרת, ולאחר-מכן הליך "פרוטקשן" קלאסי, זיכוי והודאה באשמה תמורת העברת עסקי האוליגרך לבעלות הממשלה במחיר מעליב.
חלק מהחברות שהולאמו, כמו גם ערוצי הטלוויזיה, נשארו בבעלות ישירה של ממשלת רוסיה, ואחרות הופרטו מחדש ונמכרו לידיים פרטיות של בעלים שהבינו היטב כיצד עליהם להתנהג, אם אינם מעוניינים לסיים בכלא סיבירי או במקלט מדיני בארץ אחרת.
על-פי ההערכות, בכל עסקה כזאת גזרו פוטין ומקורביו קופונים שמנים של מיליונים רבים (יש שיאמרו אף מיליארדים) שמפוזרים כיום ביאכטות, טירות וחשבונות בנק פיקטיביים ברחבי העולם.
על-פי ההערכות, בכל עסקה כזאת גזרו פוטין ומקורביו קופונים שמנים של מיליונים רבים (יש שיאמרו אף מיליארדים), שמפוזרים כיום ביאכטות, טירות וחשבונות בנק פיקטיביים ברחבי העולם
מוקד כוח אחרון סרבני וחשוב מכולם היה מיכאל חודרוקובסקי, האיש העשיר באירופה ובעליה של חברת הנפט הגדולה ברוסיה "יוקוס". חודרוקובסקי החזיק לא רק בהון עצום, אלא גם בקשרים ענפים בזירה הבינלאומית. הוא היה דמות מקושרת מאד בעולם העסקים האמריקאי (בראש מועצת המנהלים שלו עמד לא אחר מהנרי קיסינג'ר) והאירופאי.
חודרוקובסקי ניהל מאבק ציבורי גלוי נגד פוטין, תמך במפלגות אופוזיציה בפרלמנט ואף הודיע כי הוא שוקל להתמודד מול פוטין בבחירות 2004. בין השניים התקיימו מספר פגישות בקרמלין שתוארו כ"שיחות איום הדדיות" וחודרוקבסקי נחשב עד היום לאיש היחיד (והאחרון) שהעז להרים את קולו על פוטין במגרשו הביתי. הוא היה משוכנע שמעמדו בעולם מבטיח לו סוג של חסינות, מפני שפוטין שואף לבנות לעצמו מעמד לגיטימי בזירה הבינלאומית לא יעז לפגוע בו.
שנתיים של משחק הוגן מול היריב העקשן הספיקו לפוטין. ב-25 לאוקטובר 2003 פרצו כוחותיה של יחידה מיוחדת למטוסו הפרטי והמפואר של האיש העשיר ברוסיה. הוא נעצר יחד עם מנהל הכספים שלו באשמה של העלמת מס ותשלום שוחד לפוליטיקאים.
הדרך לכלא בסיביר הייתה קצרה. שותפיו הבכירים ובראשם ליאוניד נבזלין נמלטו לישראל ולמדינות נוספות. על חברת "יוקוס" הוטלו קנסות מפלצתיים באשמת פיגור בתשלומים, שהגיעו לסכום של קרוב ל-50 מיליארד והביאו אותה במהירות לחובות ענק.
לאימפריה הכלכלית לא היה סיכוי לעמוד בקנסות הללו כאשר בכיריה נמצאים במעצר או במדינות אחרות. הדרך להכרזה על ענקית הנפט כפושטת רגל ומשם הלאמתה לבעלות הממשלה הייתה קצרה, ההשתלטות על מוקדי הכוח בתקשורת ובכלכלה הרוסית הושלמה.
הדרך לכלא בסיביר הייתה קצרה. שותפיו הבכירים נמלטו לישראל ולמדינות נוספות. על חברת "יוקוס" הוטלו קנסות מפלצתיים בגין פיגור בתשלומים בקרוב ל-50 מיליארד, והביאו אותה במהירות לחובות ענק
3
השתלטות על המערכת הפוליטית וחיסול מפלגות האופוזיציה
בקדנציה הראשונה שלו כנשיא זכתה מפלגת "אחדות" שייצגה אותו בפרלמנט הרוסי (ה"דומא") ב-73 מושבים בלבד מתוך 450. היא הייתה המפלגה השנייה בגודלה, ונאלצה לשתף פעולה עם 3 מפלגות נוספות כדי להשיג רוב בפרלמנט. במצב כזה כמובן שכוחו של הנשיא בפרלמנט מוגבל, קיימת אופוזיציה משמעותית וישנה תלות בשותפות הקואליציוניות.
בבחירות הבאות בשנת 2004 כבר זכתה מפלגתו של פוטין, ששמה שונה ל"רוסיה המאוחדת", ב-223 מושבים (מתוך 450), וכיום היא שולטת בפרלמנט אופן מוחלט עם 324 מושבים בדומה, המאפשרים לפוטין להבטיח כל חוק או תקנה שנפשו חפצה. מרבית מפלגות האופוזיציה נעלמו והמעטות שנשארו הן חסרות משמעות.
ריסוק האופוזיציה ובניית הכוח של פוטין הושגו בשני צעדים עיקריים – העלאת אחוז החסימה ל-7%, מה שמחק את המפלגות הקטנות, ותיקון בחוקה שהפך את מושלי המחוזות ברוסיה לבובות שלו. רוסיה מחולקת ל-88 מחוזות, שלכל אחד מהם 2 נציגים בפרלמנט וסמכויות ניהול ברמה המקומית. בתקופת ילצין כל מחוז היה בוחר את המושל שלו, שהפך אוטומטית גם לנציג המחוז בדומא (הפרלמנט הרוסי).
פוטין ביצע תיקון דרמטי בחוקת רוסיה. בחירת המושלים על-ידי התושבים בוטלה והוחלפה במינוי ישיר על-ידי הנשיא. התיקון איפשר לנשיא למנות ולהחליף מושלים כאוות נפשו. בתמורה הם זכו לכיסא בפרלמנט כנציגי המחוז וכמובן כתומכי מפלגתו של פוטין. מושלי המחוזות הפכו מפוליטיקאים עצמאיים היכולים להתריס ולהיאבק כנגד הנשיא לפיונים, שקיומם תלוי בו ועל הדרך מבטיחים לו רוב עצום בפרלמנט.
ריסוק האופוזיציה ובניית הכוח של פוטין הושגו בשני צעדים עיקריים – העלאת אחוז החסימה ל-7%, מה שמחק את המפלגות הקטנות, ותיקון בחוקה שהפך את מושלי המחוזות ברוסיה לבובות שלו
לצד צעדים אלה, זכה פוטין גם לפופולריות אמתית בציבור הרוסי שראה אותו כמנהיג חזק מסוגם של המנהיגים הגדולים שהיו להם בעבר וכמי שמחזיר את רוסיה למרכז הבמה העולמית אחרי שנות ה-90' העגומות, בהן ירדה מגדולתה בזירה העולמית ונקלעה למשבר כלכלי קשה.
לכך ניתן להוסיף גם את השליטה המוחלטת שהשיג פוטין באמצעי התקשורת ובבעלי ההון, אלה ואלה כבר התגייסו לתמוך בו באופן מלא במערכת הבחירות השנייה ובמקביל לפגוע במתחריו חסרי הסיכוי.
הסיכוי להתקוממות אפסי
העולם החופשי מייחל ליום בו ירימו אזרחי רוסיה את ראשם ויתקוממו נגד המלחמה המיותרת והנזק הכבד שהיא גורמת לארצם, אלא שהתמונה העומדת לנגד עיניהם שונה בתכלית.
סקרים עדכניים של חברת הסקרים המובילה ברוסיה העלו כי התמיכה בפוטין נסקה מאז חודש ינואר (ערב המלחמה) מ-69% ל-83%. אחוז התמיכה במלחמה באוקראינה עומד על 81% ומעמדו של פוטין יציב ואיתן.
ההפגנות האזרחיות נגד המלחמה פסקו כמעט לחלוטין ואם קיימות הן אסורות לסיקור, על-פי ההערכות כ-15 אלף מפגינים נעצרו ונכלאו בשבועות הראשונים, מערכת המשפט הפועלת כזרועו הארוכה של פוטין תרמה גם היא את חלקה בעונשים קשים למפגינים.
ערוצי הטלוויזיה הנשלטים המרכזיים, המשמשים בפועל כערוצי תעמולה של פוטין והקרמלין, מציפה את האזרחים בשידורים מיוחדים המצדיקים את המבצע ל"מלחמה בנאצים באוקראינה". שרידי הביקורת שעוד התקיימו בעבר בתקשורת הכתובה ובאתרי אינטרנט מהווים כיום עבירה פלילית.
ההפגנות נגד המלחמה פסקו כמעט לחלוטין, ואם קיימות הן אסורות לסיקור. לפי ההערכות, כ-15 אלף מפגינים נעצרו ונכלאו בשבועות הראשונים. מערכת המשפט, זרועו הארוכה של פוטין, הענישה אותם קשות
מפלגות אופוזיציה אמתיות כבר מזמן לא קיימות, מרבית ההתנגדות חוסלה בקדנציה הראשונה, אך גם לאחר-מכן הוסיף פוטין להפעיל יד ברזל ולרדוף יריבים שהעזו להרים ראש (האחרון ביניהם היה אלכסיי נבאלני שנכלא לאחרונה, זמן קצר לאחר ששרד הרעלה מסתורית).
אל מול הסנקציות הכלכליות החריפות, השליטה המוחלטת של הממשלה בכלכלה הרוסית ובמיוחד במערכת הבנקאית ובשוקי הנפט והגז איפשרה לה לבצע פעולות בלימה.
הבנק המרכזי בלם את בריחת ההון מרוסיה באמצעות איסור על המרת הרובל למטבע זר וריבית מפנקת של יותר מ-10% על השארת הכסף בחשבון הבנק. צעדים אלה בלמו לחלוטין את התרסקות המטבע הרוסי. צעדים קיצוניים וחסרי הגיון כלכלי בטווח הארוך, אולם כאלה שבטווח הקצר מאפשרים לכלכלה להתייצב למרות הסנקציות הקשות.
רוסיה של שנת 2000 בה החל פוטין את כהונתו הייתה מדינה שונה בתכלית, שספק גדול אם פוטין היה מסוגל לנהל בה מלחמה פרועה ומזיקה מהסוג הזה. תקשורת פתוחה וביקורתית, אופוזיציה משמעותית בפרלמנט ובעלי הון עצמאיים (אף אם מושחתים) ששלטו באוצרות הגז והנפט – לא היו מאפשרים לו התמודדות לאורך זמן עם סנקציות מהסוג הקיים, שלא לדבר על שטיפת מוח שיקרית ומוחלטת באמצעי התקשורת. כל אלה כבר לא קיימים ברוסיה של היום.
אל מול הסנקציות הכלכליות החריפות, השליטה המוחלטת של הממשלה בכלכלה הרוסית ובמיוחד במערכת הבנקאית ובשוקי הנפט והגז איפשרה לה לבצע פעולות בלימה
המערב מייחל לנפילת פוטין. ביידן כינה אותו "פושע מלחמה". צרפת וגרמניה גירשו עשרות דיפלומטים רוסים. רוסיה הופכת למדינה לא לגיטימית בעולם. אולם עדיין הציפייה לתסריט שבו אזרחי רוסיה או מקורבי פוטין יהיו אלה שיעשו את העבודה המלוכלכת נראה כבעל סיכויים קלושים.
ד”ר למדעי המדינה וליחסים בינלאומיים. עבודת הדוקטורט שלי בנושא “כללי משחק בלוחמה א-סימטרית” זכתה בפרס הקרן ע”ש ענבר עטיה ז”ל למחקרים בנושא טרור.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
מורשתו של פוטין מסוכנת לרוסיה ולעולם יותר מכל. יש סיכוי שהסנקציות הכלכליות יחלישו את כלכלת רוסיה ויעזרו למחוק את מורשתו של הדיקטטור. אותי מפתיע שיש לפוטין הרבה אוהדים מחוץ לרוסיה למרות שיש להם תמונה בהירה יותר של המצב.