אזהרה: רשומה זו עלולה להכיל חומרים נפיצים, מילים לועזיות מסובכות עם המון "איזם" וקורט דברי כפירה – ועמכם הסליחה על כך. הוא בעיקר לא מומלץ למי שעדיין חושב שמשה הוא זה שקיבל את התורה ישירות מפי האל ומסר אותה לעם (בגמרא אף כתוב "משה כתב את ספרו"), וגם כתב על עצמו באותה הזדמנות:

"והאיש משה ענו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה" (דברים, י"ב: 3 -Yeah Right!)

הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי

אזהרה: רשומה זו עלולה להכיל חומרים נפיצים, מילים לועזיות מסובכות וקורט דברי כפירה. הוא בעיקר לא מומלץ למי שעדיין חושב שמשה הוא שכתב את התורה

ובגלל שהעסק הולך להיות כבד, להלן כמה שאלות קלות לחימום:

• מי הרג את גוליית, לנוכח הפסוק "וַתְּהִי עוֹד הַמִּלְחָמָה… וַיַּךְ אֶלְחָנָן בֶּן יַעְרֵי אֹרְגִים בֵּית הַלַּחְמִי אֵת גָּלְיָת הַגִּתִּי וְעֵץ חֲנִיתוֹ כִּמְנוֹר אֹרְגִים" (שמואל ב', פרק כ"א: 19)?
• איך יכול היה הנביא ישעיהו לדבר על "כורש משיחי", שעה שבעת מלכותו של של כורש כבר היה ישעיהו מת זה עשרות שנים (יש לפחות שני ישעיהו)?
• שמות החודשים ה"עבריים" – מה מקורם ומה משמעותם? כי השמות הם אכדיים והם יובאו בידי העולים מבבל. למשל, ניסן nisannu, ראש השנה הבבלי, משמעו "ניצן" באכדית.

מתן מענה לשאלות אלו, שיש עוד מאות כמותן, מסעיר את המחקר המקראי, בעיקר במאות האחרונות, מאז החלו חוקרים ביקורתיים לתאר את הפרכות, הכפילויות, האנכרוניזם – הבטחתי ולכן אקיים – והסתירות המהותיות שיש בין פסוקים שונים בתנ"ך.

נוסחה תיאוריה (שקצת התיישנה בינתיים) בדבר מקורות שונים, אשר בתהליך עריכה גאוני ומופלא "נתפרו" יחד לכלל ספר אחד. "ספר" אמרתי, אך למעשה מדובר באסופה, ספרייה שלמה, שאוגדה לכדי ספר אחד בתהליך ארוך וממושך. כזה שכלל גם עריכה וגם צנזורה ושבסופו הופיע מה שאנחנו מכנים היום "התנ"ך".

שאלות רבות מסעירות את המחקר המקראי במאות האחרונות, מאז החלו חוקרים ביקורתיים לתאר את ההפרכות, הכפילויות, האנכרוניזם והסתירות המהותיות שיש בין פסוקים שונים בתנ"ך

ולהפוך סיפור ארוך לקצר, אחד עם זקן עמד על מרפסת בבזל ואמר יאללה מדינה, והגענו והקמנו ונלחמנו וכבשנו ואוי-א-ברוך: בשטח המשוחרר, העתיר שמות ואתרים המוזכרים בתנ"ך, לא רק שלא נמצאו תימוכין של ממש לתיאורים ההיסטוריים שבתנ"ך – וזאת בהתעלם מהסתירות הבוטות בין המקורות השונים – אף נמצאו ממצאים רבים הסותרים כליל את המתואר בו.

באמת תקצר היריעה מלתאר את היקף הברוך, אבל החשוב לענייננו הוא האופן שבו נערכו למלחמה המחנות ניצים – ואני מתנצל מראש על התיאור הסכמטי והכוללני שלהלן – המחנה המכונה "מקסימליסטי" ומולו המחנה המכונה "מינימליסטי".

באופן גס: בעוד המחנה הראשון בא עם הטקסט התנכ"י אל השטח ומחפש שם אישורים לאמור בו, המחנה האחר נוקט עמדה ספקנית, לפיה מה שקיומו לא הוכח ונתמך בראיות, אינו אמת. היינו – בעוד המחנה הראשון מניח שהכתוב בתנ"ך אמת הוא, המחנה השני מניח את היפוכו של הדבר, עד שיוכח אחרת. ואחסוך לכם את המתח, טרם הוכח אחרת.

בתווך, מצויים חוקרים הפועלים ע"פ הסטנדרט המדעי ואף מודים בכל הבעיות העולות מן הטקסט התנכ"י, אך אינם סוברים שהכול עורבא פרח ושהתנ"ך הוא סיפורי בדים.

הם סבורים שהתנ"ך אכן מתאר מציאות חיים ריאלית, אך הוא אינו ספר היסטורי-מדעי אלא מכתם תיאולוגי. כזה שכולל גם מקטעי כרונולוגיה וגם גנאלוגיה, שיש בהם הרבה יותר משמץ של אמת והן אף מתיישבות בחלקן עם כרוניקות מקבילות מהתרבויות השכנות – בהן ארם, בבל, פרס ועוד. בין הבולטים בקרב אלה ניתן לציין את פרופ' ישראל קנוהל ואת דר' חגי משגב, אך יש עוד רבים אחרים.

בעוד שהמחנה הראשון בא עם הטקסט התנ"כי אל השטח ומחפש שם אישורים לאמור בו, המחנה האחר נוקט עמדה ספקנית, לפיה מה שקיומו לא הוכח ונתמך בראיות, אינו אמת

לצורך העניין נאמר, שבראש המחנה הראשון עמד פעם פרופ' יגאל ידין, שבכול מקום בו חפר מצא תימוכין לאמור בתנ"ך. למשל, בהתעקשותו על כך שהאורוות שבתל מגידו הן מתקופת מלכות שלמה. הוא זה שהעביר את השרביט לפרופ' אמנן בן-תור – המזוהה עד היום עם הגישה ה"תנ"כית" למחקר, אף שלעדותו שלו הוא אינו בקיא במיוחד בטקסט התנכ"י.

בראש הגדוד השני צועד – על לא עוול בכפו יש לומר – פרופ' ישראל פינקלשטיין, שהוא באמת סופרסטאר ברמה של כוכב רוק בתחום. הבעיה עם פינקלשטיין היא כפולה: מצד אחד, הוא שולט היטב בכל כך הרבה תחומים – ארכאולוגיה, היסטוריה, ביקורת המקרא ועוד – עד שנראה שמדובר בחבורה של אנשים המצטופפים יחד בגוף צנום אחד. מצד שני, מדובר בג'נטלמן של ממש, איש אדיב, מנומס וקר-רוח, שאינו מאבד את עשתונותיו בנקל.

ולמה זה חשוב? כי כמו כל מי שנתפס כיוצא נגד "קודשי ישראל"- ואיך כינה אותם פרופ' גליל, שיהיה לי רק בריא וחזק, "מכחישי תנ"ך" – פינקלשטיין חשוף למתקפות אכזריות, נבזיות, מלאות רעל וארס ואישיות, כאילו היה ה"סטרא אחרא" בכבודו ובעצמו.

אלא שנראה שככל שיענוהו, כן ירבה וכן יפרוץ. דבר אחד יודעים היטב גם מתנגדיו הקולניים ביותר של פינקלשטיין: לעולם לא תנצחו אותו בדו-קרב ישיר. תשאלו את פרופ' בן-תור על החוויה שעבר במסגרת פרק של "עושים תנ"ך"- ואין לי מספיק מילים כדי להמליץ על האזנה לפודקאסט הזה, שכל פרק בו הוא פצצה לפנים – שהייתה, יותר מכול, מכמירת-לב. פינקלשטיין פשוט השאיר לו אבק.

כמו כל מי שנתפס כיוצא נגד "קודשי ישראל"- ואיך כינה אותם פרופ' גליל – "מכחישי תנ"ך" – פינקלשטיין חשוף למתקפות אכזריות, נבזיות, מלאות רעל וארס ואישיות

אלא שהצגה זו חוטאת לאמת בעיקר משום שפינקלשטיין אינו "מכחיש תנ"ך" והוא סבור, למשל, בניגוד לאנשי האסכולה השנייה, שדוד ושלמה הם דמויות היסטוריות, אף אם תיאורם בתנ"ך לא מדויק כלל וכלל.

וכמו בכל דבר, היות ששאלת האותנטיות של התנ"ך אינה שאלה מדעית גרידא, אלא גם שאלה פוליטית, דתית, לאומית וזהותית – הוויכוח הופך למלחמת הכול בכול, מלווה בהשמצות הדדיות, שיח לא מדעי ולא עובדתי והמון פייק ניוז.

לאחרונה, בעיקר פייק ניוז. על דרך ההפרזה נאמר שגם תחום הארכאולוגיה, ודאי כפי שהוא מסוקר בתקשורת הישראלית, הפך לערימת שפוכת בלתי מסוננת של עפר ואפר ושברי חרסים חסרי ערך.

אז על מה בעצם הוויכוח הפעם? על כך בפרק הבא.

עו''ד חגי אפרתי הוא עו''ד עצמאי בתחום הליטיגציה האזרחית במקצועו, אך מקפיד להעשיר את עצמו בידע מכל תחומי החיים. נשוי באושר ואב לתאומות מקסימות בנות 3.5 שנים.