"חברי היקר", כתב נשיא בית המשפט העליון אהרן ברק לידידו, פרופסור למשפטים מאוניברסיטת ייל, במאי 2006, חודשים אחדים לפני שפרש מכס הנשיאות, "אולי יעניין אותך לשמוע על תיק חשוב מבית המשפט העליון, בעניין הזכות לאזרחות של בן-זוג של אזרח ישראלי ושל ילדיו. הזכות כוללת לא רק את הזכות להינשא, אלא גם לחיות בישראל".
המייל הזה, שכתב ברק, נכתב ימים אחדים לאחר שבית המשפט העליון פרסם את פסק דינו הראשון בעניין חוק האזרחות מ-2003, שמנע לראשונה התאזרחות בישראל של בני-זוג של אזרחים ישראליים – אם אותם בני-זוג הם פלסטינים.
פסק הדין מעורר המחלוקת ניתן בהרכב מורחב של 11 שופטים, ובו נדחו העתירות לביטול החוק על חודו של קול – שישה שופטים בדעת רוב קבעו שהחוק הוא חוקתי, בעוד שחמשת שופטי המיעוט צידדו בביטולו. ברק וידא שפסק הדין יפורסם גם בתרגום לאנגלית.
פסק הדין מעורר המחלוקת ניתן בהרכב מורחב של 11 שופטים, ובו נדחו העתירות לביטול החוק על חודו של קול – שישה שופטים בדעת רוב קבעו שהחוק הוא חוקתי, בעוד שחמשת שופטי המיעוט צידדו בביטול
מישאל חשין הוביל את קבוצת שופטי הרוב, ברק את המיעוט, והוא לקח מאוד קשה את ההפסד. בטרם נחתם פסק הדין, ברק התאמץ לשכנע כמה שיותר מחבריו להרכב לפסול את החוק, אך מאמציו כשלו. בצר לו, כתב לחברו הפרופסור שאמנם הפסיד בקרב, אבל בעצם ניצח במלחמה.
"חוות הדעת המרכזית הנוספת בפסק הדין ניתנה על ידי עמיתי מישאל חשין", כתב ברק. "הוא החליט שאין זכות חוקתית לחיי משפחה בישראל, ושגם אם זכות כזו קיימת – הפגיעה בה היא מידתית בגלל שיקולי ביטחון. שופט אחד הסכים לנימוקיו. שלושה שופטים נוספים הסכימו איתי בשאלת הפרת הזכות החוקתית, אך הסכימו עם חשין בשאלת הפגיעה המידתית בזכות".
"השופט האחד-עשר", כתב ברק ביחס לשופט אדמונד לוי שהעניק את הקול השישי לשופטי הרוב, "הסכים איתי הן בשאלת הפרת הזכויות והן באשר לפגיעה הלא מידתית בהן. אך למרות זאת הוא סירב לחתום על המסקנה שלי שהחוק הוא בלתי-חוקתי ולכן בטל, וזאת מאחר שהחוק אמור לפקוע בכל מקרה בעוד חודשיים.
"כפי שאתה רואה, טכנית עמדתי נחלה הפסד, אך מהותית יש רוב מוצק ביותר להשקפתי לכך שהחוק פוגע בזכות חוקתית לחיי משפחה. יש לי גם רוב דחוק לעמדה שהפגיעה היא לא-מידתית ולכן לא חוקתית".
"כפי שאתה רואה, טכנית עמדתי נחלה הפסד, אך מהותית יש רוב מוצק ביותר להשקפתי לכך שהחוק פוגע בזכות חוקתית לחיי משפחה. יש לי גם רוב דחוק לעמדה שהפגיעה היא לא-מידתית ולכן לא חוקתית"
באותו מייל הביע ברק גם את הערכתו לגבי גורלה של חקיקה עתידית, ככל שתוקפו של חוק האזרחות יוארך, נוכח מאזן הכוחות בתוך בית המשפט העליון: "אם הפרלמנט ינסה לחוקק שוב את החוק הקיים בלי כל שינוי", קבע הנשיא, "לפי עמדתו של בית המשפט החוק הזה יהיה בלתי חוקתי".
![היועץ המשפטי לממשלה לשעבר והנשיא בדימוס של בית המשפט העליון אהרן ברק בכנס של "מקור ראשון" בירושלים, 8 בדצמבר 2019 (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)](https://static.zman.co.il/www/uploads/2022/01/F191208YS37-1024x640.jpg "היועץ המשפטי לממשלה לשעבר והנשיא בדימוס של בית המשפט העליון אהרן ברק בכנס של "מקור ראשון" בירושלים, 8 בדצמבר 2019 (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)")
תחילתה של סאגה ארוכה
פסק הדין הזה, שבא בעקבות החלטת הממשלה משנת 2002 להגביל איחוד משפחות של אזרחים ישראלים ופלסטינים והחקיקה משנת 2003 שעיגנה את ההגבלה בחוק האזרחות, היה תחילתה של סאגה ארוכה, המלווה אותנו עד היום.
בחודש שעבר, ב-10 במרץ, אישרה הכנסת פעם נוספת את חוק האזרחות, לאחר חודשים של משבר פוליטי שנגרם עקב התנגדות בתוך הממשלה לחוק, המפלה לרעה את אזרחי המדינה הערבים.
בהתאם לחוק, לא יוכלו פלסטינים תושבי השטחים לקבל אזרחות או תושבות בישראל, אך לשר הפנים יש שיקול דעת לאשר היתר שהייה לגבר פלסטיני מגיל 35 ולאישה פלסטינית מגיל 25, לשם מניעת הפרדתם מבני זוגם שהם אזרחים ישראלים, וכן במקרים הומניטריים מיוחדים.
החוק נחקק כהוראת שעה זמנית לשנה, אך בסמכות הממשלה להאריכו, באישור הכנסת, בצו מיוחד (כלומר, לא בשלוש קריאות) לשנה אחת בכל פעם, ללא הגבלה.
מיד לאחר שנחקק החוק, הוגשה שוב לבג"ץ עתירה לביטולו. הממשלה והכנסת צריכות להשיב לעתירה עד אמצע חודש מאי, ובהמשך בוודאי ימונה גם הפעם הרכב מורחב לדון בה.
העתירה מגוללת את סיפורו של חוק האזרחות, ואת השינוי שעבר השיח הסובב אותו לאורך 20 השנים האחרונות – משיח ביטחוני, שהצדיק את מניעת "איחוד המשפחות" עם פלסטינים בטעמים ביטחוניים, לשיח לאומי-דמוגרפי, שמסיבה כלשהי אינו נתפס עוד כשיח גזעני.
"אין מקום לספק כי תכליתו הדומיננטית והעיקרית של החוק היא דמוגרפית-אידאולוגית", כתבו בעתירה משפטני ארגון עדאלה, "החוק דוחה את הרציונל של המשפט החוקתי שלפיו לא פוגעים בחירותו, כבודו וזכותו לשוויון של אדם על בסיס שיוכו הקולקטיבי-אתני.
"חוק זה אינו רק החוק הגזעני ביותר בספר החוקים הישראלי, אלא שאין אף מדינה בעולם שפוגעת במעמד האזרחות או התושבות של אזרחי או תושביה, שהליבה שלה היא הקמת משפחה, על רקע שיוך לאומי-אתני".
"חוק זה אינו רק החוק הגזעני ביותר בספר החוקים הישראלי, אלא שאין אף מדינה בעולם שפוגעת במעמד האזרחות או התושבות של אזרחי או תושביה, שהליבה שלה היא הקמת משפחה, על רקע שיוך לאומי-אתני"
הרכב חסר תקדים
העתירה הראשונה, כאמור, הוגשה ב-2003 ופסק הדין בה ניתן ב-2006. במהלך שנות הדיון בה, השתנה גודל הרכב השופטים שדנו בנושא הנפיץ. בשיאה, נדונה העתירה בפני הרכב חסר תקדים של 13 שופטי העליון. לאחר מכן פרשו שופטים, אחרים נכנסו לתיק ופסק הדין ניתן בהרכב של 11.
זה היה פסק הדין האחרון שעליו חתם חשין, בתום שלושה חודשים ממועד פרישתו מהעליון – הזמן שניתן לשופטים פורשים להשלים כתיבת פסקי דין – והוא היה נתון בלחץ אדיר, שמא השתהות של מי מחבריו להרכב בכתיבת חלקם תגרום לכך שפרסום פסק הדין יעוכב, וכתוצאה מכך חשין עצמו ייגרע מהרכב השופטים.
המחלוקת בין ברק לחשין בפסק הדין הזה הובילה אותו גם להתבטא באופן חריג נגד חברו, כשאמר בראיון כי "ברק מוכן שיתפוצצו 30-50 אנשים אבל שיהיו זכויות אדם", אמירה שעליה התנצל כמעט מייד. ואולם, כאמור, הקול המכריע היה בסופו של קולו של השופט אדמונד לוי.
המחלוקת בין ברק לחשין בפסק הדין הזה הובילה אותו גם להתבטא באופן חריג נגד חברו, כשאמר בראיון כי "ברק מוכן שיתפוצצו 30-50 אנשים אבל שיהיו זכויות אדם", אמירה שעליה התנצל כמעט מייד
"לא אסתיר", חשף לוי באופן נדיר טפח ממה שעבר עליו בעת כתיבת פסק הדין, "כי ההחלטה הייתה מלווה בלבטים קשים כאשר אני מיטלטל שוב ושוב בין השקפותיהם המנוגדות של חברי הנשיא ברק והמשנה לנשיא חשין".
לבסוף החליט לוי כי החוק אינו חוקתי וכי "לא יהיה מנוס מהכנסתם של שינויים אשר ימזערו את פגיעתו", ואולם בשל זמניותו של החוק – כבר אז הוא נחקק כהוראת-שעה המוארכת מדי שנה – צירף לוי את קולו לאלה של השופטים שנמנעו מלפסול את החוק.
תכליתו של החוק, שנקבעה כחוקתית, הייתה תכלית ביטחונית בתקופה רוויית פיגועים: "לצמצם את הסכנה הביטחונית ולהבטיח הגנה על חיי הציבור ושלומו". הזכויות הנפגעות, הנגזרות שתיהן מהזכות לכבוד האדם, הן הזכות לחיי משפחה והזכות לשוויון. באשר לעוצמת הפגיעה בזכויות הללו, הסכים לוי עם ברק ושופטי המיעוט כי הפגיעה אינה מידתית.
לוי סיכם: "אם לא ישכילו המשיבים למלא אחר שהתבקשו [למתן את הוראות החוק], ספק בעיניי אם יוכל החוק להתמיד ולצלוח את הביקורת השיפוטית גם בעתיד".
לוי סיכם: "אם לא ישכילו המשיבים למלא אחר שהתבקשו [למתן את הוראות החוק], ספק בעיניי אם יוכל החוק להתמיד ולצלוח את הביקורת השיפוטית גם בעתיד"
אפשר להבין מהיכן נבעה האופטימיות של ברק. אך הייתה זו אופטימיות קצרת מועד. במרץ 2007 שבה הכנסת וחוקקה את חוק האזרחות, שהאריך פעם נוספת את המניעה לקיים איחוד משפחות עם פלסטינים.
"המשיבים לא קיימו את חובתם ומיעטו מהצבתו של החוק על מכונו הראוי", כתב השופט אדמונד לוי בפתח פסק הדין בעתירות שהוגשו ב-2007, ופסק הדין בהן ניתן ב-2012, "בגלגולן הקודם נדחו העתירות בכפוף לתיקונו של החוק, תיקון שלא קרם עד היום עור וגידים".
גם פסק הדין הזה ניתן בהרכב של 11 שופטים. חלק מהשופטים התחלפו מאז ההרכב שדן בעתירות בסבב הקודם, אך התוצאה נותרה בעינה: גם העתירות הללו נדחו ברוב של שישה נגד חמישה. לוי עמד במילתו וצידד בביטול החוק. אך הפעם הוא היה במיעוט.
לוי חש מרומה. הוא דחה את העתירות הקודמות על יסוד זמניותו של החוק, וגילה כי החוק מוארך שוב ושוב ושוב. בפתח הפרק העוסק בהיותו של החוק "הוראת שעה", הוא ציטט את המשורר יהודה עמיחי: "אֵין נֶצַח גָּדוֹל מִדֶּלֶת שֶׁכָּתוּב עָלֶיהָ: סָגוּר הַיּוֹם. לָעַד תִּהְיֶה סְגוּרָה".
בפתח הפרק העוסק בהיותו של החוק "הוראת שעה", ציטט אדמונד לוי את המשורר יהודה עמיחי: "אֵין נֶצַח גָּדוֹל מִדֶּלֶת שֶׁכָּתוּב עָלֶיהָ: סָגוּר הַיּוֹם. לָעַד תִּהְיֶה סְגוּרָה"
בהמשך ציטט לוי את נציגי הממשלה, ששכנעו את הכנסת לחוקק את החוק ב-2003, והדגישו כי מדובר בחקיקה זמנית, לשנה אחת בלבד. ואולם, עד מועד פסק הדין ב-2012 הוארך תוקף החוק 13 פעמים – פעמיים בידי הכנסת ו-11 פעמים בידי הממשלה.
כך כתב לוי בסיום פסק דינו, בניסיון לשכנע את חבריו:
"אובדן צלמה הדמוקרטי של מדינת ישראל, וּויתור על מושכלות יסוד אשר שימשו מראשיתה, יהיו מהישגיהם העיקריים של המבקשים להכריתה. פגיעתו של החוק קשה היא. נזקו מהדהד. חקיקתו היא אירוע מכונן בתולדות הדמוקרטיה הישראלית. אף אם יש שיראו בכך קו פרשת מים ביחסים שבין רשויות השלטון, לא יוכל עוד בית המשפט להשקיף על אירוע זה מן הצד".
זה היה פסק הדין האחרון שעליו חתם לוי, שלושה חודשים לאחר מועד פרישתו שלו מבית המשפט העליון. גם הפעם, היה צורך לדחוק בשופטים האחרים בהרכב שימהרו לכתוב את חלקם בפסק הדין, על מנת שלא לדחוק את לוי מההרכב המכריע.
כעבור שנתיים הלך לוי לעולמו. הכנסת המשיכה והאריכה את חוק האזרחות, עד שבשנה שעברה – באחד מהרגעים שהוגדרו כניצחון פרלמנטרי לאופוזיציה בראשות הליכוד – סוכלה הארכת החוק, והאיסור על איחוד משפחות בוטל באופן זמני, עד שהקואליציה התעשתה והעבירה את הנוסח שעליו עמלה שרת הפנים איילת שקד.
הכדור נמצא שוב במגרשו של בית המשפט. שופטי הדור הנוכחי ייבחנו האם הם אכן עומדים על כתפי הדורות הקודמים, כפי שהם אוהבים לומר, והאם בית המשפט יוכל להשקיף על אירוע זה מן הצד.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם