אדולף היטלר הצעיר היה יותר חנון מעריץ. הוא נמנע כמעט לחלוטין מפעילות גופנית, למעט הליכות קצרות ושחייה מפעם לפעם, קרא רומנים בנושא המערב הפרוע והיה כל כך ביישן עד שמעולם לא העז לספר לסטפני, אישה צעירה שהכיר, שהוא מאוהב בה.
הדיוקן הזה נראה כמו דיוקן של איש צעיר רגיל לחלוטין, נכון? ההיסטוריון ברנדון גוטייה מציג בספרו החדש, Before Evil: Young Lenin, Hitler, Stalin, Mussolini, Mao, and Kim ("לפני הרוע: לנין, היטלר, סטלין, מוסוליני, מאו וקים כאנשים צעירים"), את סיפורי הילדות של שישה מהדיקטטורים הידועים ביותר לשמצה.
גוטייה אומר בריאיון לזמן ישראל שהוא מבין שהגישה "המאנישה" שלו "שנויה במחלוקת". "חלק מאיתנו רוצה לראות את האנשים האלה רק כמפלצת בהתהוות. מה כבר יכול להיות לך במשותף עם היטלר? זה יוצר זעם".
לדבריו, "הפשעים של (השישה) נגד האנושות היו מהמחרידים ביותר בהיסטוריה", כמו השואה ותוכנית הרפורמה הקטסטרופלית של מאו דזה־דונג, "הקפיצה הגדולה קדימה", שהובילה למותם של 43 מיליון בני אדם.
![עטיפת הספר "לפני הרוע" מאת ברנדון גוטייה (צילום: באדיבות ברנדון גוטייה)](https://static.zman.co.il/www/uploads/2022/04/9781948954624_FC-280x360.jpg "עטיפת הספר "לפני הרוע" מאת ברנדון גוטייה (צילום: באדיבות ברנדון גוטייה)")
עוד אמר גוטייה כי התמקד בתקופת הילדות שלהם לא כדי "לתת את הנוסחה המדויקת לרגע שבו הם הופכים מילדים לרודנים, אלא לכוון את הזרקור לאנושיות שבאי האנושיות – ביטוי שאנחנו לא שומעים לעיתים קרובות".
הרעיון לספר נוצר בעקבות טיול לקוריאה הצפונית ב־2015. גוטייה, שהיה אז דוקטורנט ליחסי אמריקה–קוריאה הצפונית באוניברסיטת פורדהם, זכה להזדמנות נדירה לבקר בדיקטטורה הקומוניסטית.
אחרי שראה את גופותיהם של קים איל־סונג – הדיקטטור האחרון בספר – ובנו קים ג'ונג־איל, הוא התחיל לחשוב על האנשים מאחורי המשטר – והחליט להרחיב את רשימת מושאי המחקר שלו. גוטייה בחר להתמקד בשנים המכוננות של השליטים – תקופה שהוא מכיר מתפקידו הנוכחי כמנהל החינוך הגלובלי בבית הספר דריפילד בניו המפשייר, שם הוא מלמד בני 14–18.
הספר יצא לאור בחודש אפריל, בו נולדו שני דיקטטורים ידועים לשמצה – קים איל־סונג (15 באפריל) והיטלר (20 באפריל). במהלך המחקר לספר, מצא גוטייה כמה ממצאים הנוגדים את האינטואיציה הכללית.
אף שנושאי המחקר שלו קשורים בעבותות לזוועות נוראיות ואחראים למותם של כ־90 מיליון בני אדם, בצעירותם הם לא הפגינו צדדים סדיסטיים כמו עינוי בעלי חיים, מה שמאפיין רוצחים סדרתיים
אף שנושאי המחקר שלו קשורים בעבותות לזוועות נוראיות ואחראים למותם של כ־90 מיליון בני אדם, בצעירותם הם לא הפגינו צדדים סדיסטיים כמו עינוי בעלי חיים, מה שמאפיין רוצחים סדרתיים כמו רוצח ה־BTK.
כל ששת הדיקטטורים היו תולעי ספרים. ולדימיר לנין טרף רומנים רוסיים כמו "עשן" של איוואן טורגנייב, בזמן שבניטו מוסולוני ספג את מצוקת העניים ב"עלובי החיים" של ויקטור הוגו.
אחדים מהם ניסו לחקות דמויות הרואיות מהספרות הלאומית שלהם: יוסיף סטלין אימץ את הכינוי "קובה" על שם גיבור הספר "רצח אב" של אלכסנדר קזבגי, בעוד שמאו מצא השראה בתיאור השליט הסיני סונג ג'יאנג בספר "גדת המים" מאת שי נאי נאן.
גוטייה אומר כי התיאורים האלה מתאימים לדיקטטור נוסף – ולדימיר פוטין. לפני שהצטרף לקג"ב, קרא פוטין את הספר "המגן והחרב" של ואדים קוז'ובניקוב – רומן מרגלים שהפך לסרט שובר קופות. בעקבותיו הוא נכנס למשרדי הקג"ב וביקש עבודה. מעסיקו העתידי סירב לו בנימוס.
לדבריו, הבגרות המוקדמת של פוטין היא "דוגמה למקבילים דומים". "זה לא סיפור שמתאר איך נוצר רוצח המונים", אומר גוטייה. "רואים שההורים שלהם לא היו אנשים רעים, הם היו הורים אוהבים, דואגים.
"כשפוטין היה סטודנט, אימא שלו נתנה לו מכונית (חפץ יקר ערך) אחרי שזכתה בלוטו. במקום למכור את כלי הרכב כדי שהמשפחה תוכל לעבור לדירה נחמדה יותר, משפחת פוטין העדיפו לתת אותו לבנם. חשבתי על זה הרבה בשבועות האחרונים", אומר גוטייה. "אני מתחרט שלא כללתי דיקטטור שביעי בסיפור".
היסטוריה פופולרית
אף שהספר מבוסס על מחקר אקדמי, גוטייה נמנע מהנוסח האקדמי המתלווה לביוגרפיות רבות המכר של היטלר מאת איאן קרשו או של סטלין מאת סטיבן קוטקין – כדי להנגיש את הספר. הוא גם מכנה את גיבוריו הצעירים במהלך הספר בשמות החיבה שלטעמו כינו זה את זה: כך, לנין ואחיו הגדול אלכסנדר אוליאנוב הפכו ל"וואלודיה" ו"סשה" בנרטיב של גוטייה.
ולדימיר איליץ' לנין הצעיר היה תלמיד מצטיין שנהנה מנסיעות לכפר, לבקתת הקיץ של אביו, איליה איליאנוב. אחרי מותו של איליה ב־1886 הצטרף סשה לקנוניה לרציחת הצאר אלכסנדר השלישי. הוא נתפס והוצא להורג כשנה לאחר מכן. לנין, שקודם לכן לא גילה שום עניין בתנועות המהפכניות ששטפו את רוסיה, הקדיש עתה את חייו למטרות אחיו המת.
"לנין לא היה אמור להיות מהפכן", אומר גוטייה. "התלייה של סשה שינתה את הכול מבחינתו. צריך להבין את המסלול להפיכת דיקטטור עתידי באמצעות ההשפעה של הרעיונות שעוררו בו השראה"
"לנין לא היה אמור להיות מהפכן", אומר גוטייה. "התלייה של סשה שינתה את הכול מבחינתו. הוא חשב שאחיו האמין כי אי אפשר לפעול בשום דרך אחרת. אם כך, צריך להבין את המסלול להפיכת דיקטטור עתידי באמצעות ההשפעה של הרעיונות שעוררו בו השראה".
בסך הכול, אומר גוטייה, ששת הדיקטטורים הפכו למי שהם באמצעות תמהיל רעיל של גורמים שלא בהכרח כללו טראומה, זאת אף שהיטלר, סטלין ומאו סבלו מאבות מתעללים. ההשפעה הגדולה ביותר על חייהם הצעירים היו "רעיונות שמקורם בהשכלה טובה, חשיפה לספרים ולאינטלקטואלים".
בשלב מאוחר יותר בחייהם, זה סייע להם לאמץ אידיאולוגיות כמו קומוניזם ופשיזם, תוך התייחסות מעטה מאוד לרצח ההמונים שהתלווה אליהן. ואלודיה הצעיר אומנם התאבל על אחיו, אך לנין המבוגר לא חש חמלה כלפי קורבנות המהפכה הרוסית.
באופן דומה, היטלר דאג לאמו בזמן שגססה מסרטן השד וכיבד את הרופא היהודי שלה, אדוארד בלוך. כמה עשורים לאחר מכן, קיבל הרופא אישור להגר מהרייך השלישי. בלוך העיד שהיה מדובר באירוע נדיר ליהודי בגרמניה הנאצית.
גוטייה נזכר בפרופסור ששאל אותו: "ברנדון, למי אכפת שהיטלר אהב את אימא שלו או שהיו לו רגעים של חמלה לפני השואה? לא עדיף להתמקד בקורבנות השואה?"
"חשבתי על זה הרבה בזמן שכתבתי את הספר", מודה גוטייה. "אם אנחנו מבקשים למנוע פשעים נוספים נגד האנושות בגלל שאכפת לנו כל כך מסבל הקורבנות, אנחנו מוכרחים לחזור לשורשים ולמצוא את בני האדם בסיפור, לחפש הסבר לרוע. אולם, לעולם לא נצליח לגמרי להבין הכול", הוא מוסיף.
מה ניתן להסיק מחוויות ילדות של דיקטטורים?
לעומת אותו פרופסור, כמה חוקרים דוגלים בגישה שונה. "זה תלוי במתודולוגיה. לא נעשה ניסיון לייצר אמפתיה אלא ליצור היגיון, למצוא דפוסים שיעזרו לבסס הבנה טובה יותר [להתפתחות דיקטטורים]", אומר תומס פגלו קפלן, מנהל המרכז ללימודי יהדות, שואה ושלום באוניברסיטת אפלצ'יאן סטייט.
קפלן תוהה אם הצורה שבה נכתב הספר עשויה לגרום לאנשים להבין בצורה שגויה דיקטטורים כמו סטלין, היטלר ומוסוליני – ורבים מהקוראים ימהרו להוסיף לרשימה הזאת גם את פוטין. לדבריו, יש כל מיני בעיות וחסרונות בניסיון להבין את הדרך המובילה לרוע.
פלורן בריירד, היסטוריון שואה שפועל בבית הספר ללימודים גבוהים במדעי החברה בפריז, שהיה חלק מצוות של 17 חוקרים שתרגמו את המהדורה החדשה של מיין קאמפף, תוהה מה אפשר להבין מילדותו של היטלר, כמו למשל הניסיון שלו להפוך לצייר, להחלטתו להפוך לדיקטטור.
"אנחנו לא יכולים להסיק מתקופת הילדות שום דבר לגבי האדם הבוגר שהוא יהפוך להיות בסופו של דבר, ובטח לא לגבי המנהיג הפוליטי שהוא נהיה אחרי 1933"
"אנחנו לא יכולים להסיק מתקופת הילדות שום דבר לגבי האדם הבוגר שהוא יהפוך להיות בסופו של דבר, ובטח לא לגבי המנהיג הפוליטי שהוא נהיה אחרי 1933", אומר בריירד. באופן אירוני, היטלר ייחס חשיבות רבה לשנותיו המוקדמות ולכן "שיפץ" אותן. ב"מיין קאמפף" הוא טען כי התעמת עם אדם חרדי לפני מלחמת העולם הראשונה.
בריירד טוען שמדובר בשקר: "היסטוריונים הוכיחו שהאנטישמיות שלו התפתחה אחרי מלחמת העולם הראשונה, ב־1918, אולי 1919, אבל לא לפני… האנטישמיות לא הייתה טבועה במורשת המשפחתית שלו או באופי שלו כאדם צעיר".
"רוב הביוגרפים של היטלר מכירים בכך שהוא היה אסיר תודה לרופא היהודי שטיפל באימו", מציין אריק קולרנדר, פרופסור להיסטוריה מאוניברסיטת סטטסון ומחבר הספר "המפלצות של היטלר: ההיסטוריה העל־טבעית של הרייך השלישי".
"יש כל מיני דברים מוזרים וסותרים שצריך לחקור. אני לא יודע אם [הספר] מאניש [את הדיקטטורים]. המורכבויות ההיסטוריות, הפסיכולוגיות, הסוציולוגיות בתוקפת הילדות של הדיקטטורים לא כל כך חריגות", אומר קולנדר.
"ביוגרפיות רבות על סטלין, מאו וקסטרו 'האנישו' או התבוננו במורכבות של האנשים האלה לפני שהם יצאו לעשות רע", הוא אומר. "זה נכון שמסוכן לעשות את זה באופן בלתי אחראי". מאידך, הוא מציין, זה "מראה לאנשים שכולם – גם אנשים שמאוד דומים לאנשים שאנחנו מכירים – יכולים להפוך לדיקטטורים, או לאנשים שמבצעים מעשים מחרידים באמת".
עבור גוטייה, הרגלי הקריאה של מוסוליני היו ההוכחה לדברים לעיל. "מוסוליני התאהב בוויקטור הוגו. בגלל הגילוי הזה חזרתי וקראתי את 'עלובי החיים'. זה היה מדהים", הוא דמיין את אביו של מוסוליני מחדיר בבנו את המסר, לסייע לעניים. "אבא שלו אמר לו, 'יש לך מחויבות לעשות את הדברים כמו שצריך, מחויבות לעשות משהו…' חשבתי על ההשפעה שיש למילים כאלה על אדם צעיר.
"האם המסר שלי הוא שאסור לאפשר לצעירים לקרוא את ויקטור הוגו? לא. היצירה של הוגו, לעיתים קרובות, עוררה דווקא את הרצון להפוך את העולם למקום טוב יותר". בה בעת, גוטייה עדיין מוטרד מהשאלה המרכזית: "איך הכול השתבש כל כך?"
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנורוב המידע שמתעסקים פה בספר הוא על דיקטטורים שבצעירותם היו עניים יחסית, על פי כן מובן מאיליו שלא יהיה עליהם שום מידע, הרי מי יטרח וירשום משהוא על משפחת איכרים ענייה, אחת ממיליונים? כתב הספר מתעסק בשטויות מוחלטות, בדיקה זריזה של כול ההיסטוריונים ומקורות הציטוטים מניבה שרוב המוחלט של המידע הזה הוא שיקרי, מומצא או מוערך ולרוב אין בו טיפת אמת. שום ציטוט לא סופק על ידי אנשים שהייתה להם גישה לדיקטטור בצעירותם, רוב המקורות הם "הכרתי את הבן דוד של השכן שלי שפעם לפני 20 שנה ביקר ברחוב שבו גר מוסוליני והוא ראה אותו פעם ומוסוליני לא אמר לו שלום לכן הוא היה ילד מופנם וזה למה הוא הפך לדיקטטור". האמת היא שהמקורות הנ"ל משרתים אינטרסים כולשהם, או של מדינות וקבוצות פוליטיות, או שפשוט משרתים את הסקרנות הטבעית שלנו, אך אמת אין בהם, רק ספקולציות, והכתב נכשל מלראות זאת וכמו ילד קטן האמין לכול מילה. כסופו של דבר זה ספר של "העתק הדבק" ללא עומק או חקירה שלא מתאגר כלל את השכל ונראה כמו בזבוז זמן מוחלט. אשמח לראות את הכתב באמת עושה עבודה וחוקר לעומק, משהוא מעבר להעתק הדבק מעמוד ויקיפדיה.