המילה "רוגלה" (תוכנת ריגול) נמצאת איתנו כבר עשרות שנים. היא חודשה אי־שם בשנת 2002 יחד עם מילים נוספות מתחום המחשבים כמו חומרה, תוכנה, קושחה ועוד. אבל היא לא תפסה.

"רוגלה" אופסנה במגירות של האקדמיה ללשון העברית עד שלפתע, בראשית שנת 2022, חל מפנה. העיתון "כלכליסט" האשים את חוקרי משטרת ישראל בשימוש ברוגלה נגד אזרחי המדינה ואז, למשך חודש ימים, הציבור שמע – בוקר וערב – על רוגלת "פגסוס". תחיית המתים. מילה בת 20 נטמעה בשפה.

הסיפור הזה של מילים מחודשות שלא נטמעו בשיח מוכר היטב לראשי האקדמיה ללשון העברית. קשה לחזות מתי תהיה לאיזושהי מילה מחודשת עדנה, מתי מישהו ישלוף אותה והיא תעבור לקדמת הבמה. חלקן שוכבות לבד, נוטות למות, במשך זמן רב, עד שיום אחד – בום טראח – הן שוב נחוצות.

קשה לחזות מתי תהיה לאיזושהי מילה מחודשת עדנה, מתי מישהו ישלוף אותה והיא תעבור לקדמת הבמה. חלקן שוכבות לבד, נוטות למות, במשך זמן רב, עד שיום אחד – בום טראח – הן שוב נחוצות

יו"ר האקדמיה ללשון העברית הפרופסור משה בר־אשר בן ה־82 מסביר כי יש מילים ששוכבות בצד שנים ארוכות עד שמישהו זקוק להן. "לפני עשרות שנים, התקשר אלי שר האוצר דאז משה ניסים ואמר לי, 'יש לי ריאיון בתוכנית 'ערב חדש' ואני אמור לדבר שם על תהליך הפְּרִיוָוטִיזַצְיָה. יש לך אולי מילה בעברית שתבטא את התוכנית הכלכלית הזו?' אמרתי לו: הלאמה והפרטה.

הפרופסור משה בר־אשר (צילום: טל שניידר)

"ניסים הלך לטלוויזיה ואמר את המילה 'הפרטה' ובו ברגע היא נתפסת חזק. אם מילה מגיעה בזמנה – אז היא יכולה לתפוס. עם הניסיון שלי, אני יודע לזהות מתי זה לא ילך", אומר בר־אשר בראיון לזמן ישראל.

אתה יכול לתת דוגמה למילה שלא תפסה?
"המילה יַעֶפֶת (ג'ט לג). כשחידשנו את המילה, הסופר אהרון מגד אמר לי, 'איזה מילה יפה, גם השורש שלה הוא 'עייף' וגם היא במשקל המחלות כמו צהבת וחזרת'. אבל אני אמרתי לו שעל אף שמדובר בחידוש יפה – זה לא יתקבל כי כל מי שנוסע לחו"ל ישתמש במילה הלועזית, ואלה שלא נוסעים לא צריכים אותה. זו מילה שתגיע רק לתשבצים, ואכן, זה המקום היחיד בו אפשר למצוא אותה היום.

"יש מילים שיש להן מזל, ויש מילים חסרות מזל", הוא מוסיף. "אני זוכר שפנו אלי בנוגע למילה 'אינטגריטי'. חידשנו אותה למילה 'יושרה'. זה מצא חן בעיני עיתון "הארץ" וכבר למחורת יואל מרקוס השתמש בה בטור שלו.

"בפסקה הראשונה הוא כתב את המילה 'אינטגריטי' ובסוגריים הוסיף 'יושרה'. אחרי עשר שורות הוא השתמש במילה 'יושרה' ובסוגריים הוסיף 'אינטגריטי' ואחרי עשר שורות נוספת הוא חזר עליה שוב, אך הפעם בלי סוגריים, וזה תפס".

"לעומת זאת, המילה מַשְׁחֵן (התקן בדוד קיטור של טורבינה) קיימת בעברית כבר מ־1952, אבל רק ב־1999, כשהח"כים החרדים פרשו ממשלת יצחק רבין בגלל הובלת משחנים בשבת, המילה עלתה וצמחה".

אתה יודע לזהות מראש מתי חידוש יצליח ומתי ייכשל?
"פיתחתי חוש שישי לזיהוי מילים נחוצות. ככל שהציבור זקוק למילה מסוימת, וככל שהיא קליטה, כך יש לה יותר סיכוי להתקבל. דובר בזמנו על הצירוף 'שדה תעופה'. החברים באקדמיה צחקו על זה. הם חשבו שאין לזה סיכוי כי בשנות ה־50 'שדה' היה קשור רק לחקלאות. אבל זה נתפס באופן מיידי".

במהלך השיחה עם בר־אשר, שהתקיימה בבניין הישן של האקדמיה ללשון העברית בקמפוס גבעת רם בירושלים, אני מנסה לאתגר אותו בחידושים לשוניים למילים המעסיקות את הציבור.

אינגייג'מנט, צ'אט, ניוזלטר, קורונה, מם, זום, וואטאבאוטיזם, בלוקצ'יין, סטרימינג – איך אומרים את זה בעברית?
בר־אשר לא מוכן להכרעות פזיזות בשפה העברית. לדבריו, חיכינו יותר מ־3,000 שנים (לחידוש המילים) – למה לא להמתין עוד שנה–שנתיים עד שהוועדות המקצועיות של האקדמיה יגיע להכרעה בנושא.

"לגבי 'אינגייג'מנט', אני חושב שהוועדה המקצועית קבעה שמדובר ב'מחויבות'", הוא אומר, "אני זוכר את הישיבה שבה זה נקבע ובעוד כחודש חלק מהוועדות יגישו לי את הסיכומים שלהן ונראה מה הוחלט".

ומה לגבי "קורונה"? למה אין לזה מילה בעברית?
"גם מגפת האיידס לא קיבלה מילה בעברית. לגבי 'קורונה', היה מי שהציע לקרוא לה "פנמת" (במשקל צהבת ואדמת), אבל ראינו שבגרמניה ניסו לחדש והציבור לא התחבר. החלטנו שגם אצלנו היא תישאר מילה בינלאומית".

"גם מגפת האיידס לא קיבלה מילה בעברית. לגבי 'קורונה', היה מי שהציע לקרוא לה "פנמת" (במשקל צהבת ואדמת), אבל ראינו שבגרמניה ניסו לחדש והציבור לא התחבר"

"מנווה": האקדמיה מתקשה לגייס כספים למשכן החדש

האקדמיה לשפה העברית עומדת בפני שינוי. לפני כעשור החליטה ממשלת ישראל על הקמת בית ללשון העברית בירושלים. המקום החדש קיבל את השם "מנווה" (המצאה של בר־אשר, מילה נרדפת ל"משכן").

מנווה אמור להיבנות בין הספרייה הלאומית למוזיאון ארצות המקרא, על דרך רופין בירושלים, ולהיות נדבך לאומי־היסטורי במה שיכונה "שדרת המוזיאונים". בשדרה כבר נמצאים היכל הספר – בו מוצגות מגילות ים המלח – ומוזיאון ישראל.

מגילות עתיקות שנמצאו בים המלח, 19 במאי 1997 (צילום: Nati Shohat/Flash90)

אולם, הפרויקט מתנהל בקצב איטי ומתקשה להתרומם. בר־אשר מעריך שהתקציב הכולל להקמת מנווה יגיע לכ־300 מיליון שקלים. לשם השוואה, הספרייה הלאומית, שבנייתה החלה ב־2016, הוקמה בעלות של כ־400 מיליון שקלים.

שיפוץ מוזיאון "אנו – מוזיאון העם היהודי" ("בית התפוצות" לשעבר) הוערך בכ־100 מיליון דולרים (כ־400 מיליון שקלים בערכים של אז). במקרה של "אנו", 18 מיליון דולרים הגיעו מתקציב המדינה, 30 מיליון דולרים ממשפחת נבזלין – אירנה נבזלין היא יו"ר הדירקטוריון של המוזיאון – ו־52 מיליון דולרים מתורמים בארץ ובעולם.

בר־אשר מציין שעד היום האקדמיה ללשון העברית הצליחה לגייס כתשעה מיליון שקלים מתורמים והממשלה העניקה בשלב הראשון 1.2 מיליון שקלים, והם מוכנים להקצות עד תשעה מיליון שקלים לפרויקט בפריסה למשך שלוש שנים.

האקדמיה ללשון העברית הצליחה לגייס כתשעה מיליון שקלים מתורמים והממשלה העניקה בשלב הראשון 1.2 מיליון. הם מוכנים להקצות עד תשעה מיליון שקלים לפרויקט

אם כך, חסרים לאקדמיה "רק" עוד 282 מיליון שקלים. הנהלת האקדמיה יוצאת בימים אלה למבצע גיוס תרומות, בארץ ובחו"ל, מתוך תקווה שגם יהודי התפוצות יראו בהקמת מוזיאון ומכון המחקר לאומי לשפה העברית יעד משמעותי לעם היהודי כולו.

ספרי תורה בבית הכנסת אל־פרנג' בדמשק (צילום: באדיבות ג'ו ג'אג'אתי)

"סיכמנו עם קק"ל שיתרמו סכום יפה", אומר בר־אשר, "אבל אני עדיין לא יכול לפרסם את גובה הסכום, בכל מקרה מדובר בפחות מ־10% ממה שאנחנו צריכים. אני עוד זוכר את הימים שבהם נשלחתי לגייס כספים בארה"ב לאוניברסיטה העברית.

"מתוך 100 איש שנפגשנו איתם, שניים הסכימו לתרום וזאת הייתה סנסציה. אני זוכר שטסתי חזרה לארץ עם צ'ק ביד ועליו היה כתוב 20 מיליון דולר".

בר־אשר, יליד מרוקו, הוא בלשן ישראלי בכיר ופרופסור אמריטוס בחוג ללשון העברית, מופקד הקתדרה לחקר הלשון העברית על שם חיים נחמן ביאליק באוניברסיטה העברית בירושלים וחבר האקדמיה הישראלית למדעים. הוא חתן פרס ישראל לשנת 1993, פרס בן־צבי לשנת 2002, פרס רוטשילד לשנת 2008 ופרס א.מ.ת. לשנת 2012.

עתה הוא הוסיף לעצמו תפקיד נוסף – מגייס תרומות. בר־אשר מנסה להביא לאקדמיה את ההון העצום הדרוש לשם הקמת מנווה. למעשה, הפעם הראשונה שפגשתי אותו הייתה בכינוס השדולה הישראלית–אמריקאית IAC שנערכה בפלורידה בדצמבר 2021.

האוניברסיטה העברית בירושלים (צילום: Flash90)

הוא השתתף שם באחד הפאנלים ודיבר על השפה העברית. הוא היה ככל הנראה המשתתף המבוגר ביותר בכנס וניצל אותו גם כדי לגייס תרומות. מדובר במשימה מורכבת מאוד.

התחרות הארכיטקטונית על בניית מנווה הסתיימה מזמן וכבר יש זוכה – משרד האדריכלים מייזליץ־כסיף־רויטמן. עירית ירושלים הקצתה שטח, סמוך לספריה הלאומית, אך האישורים הנד"לניים – שינוי התב"ע וחלוקת השטח – טרם ניתנו. מדובר בסבך בירוקרטי שנמשך זמן רב. צריך לעבור ועדה מקומית ולאחר מכן ועדה מחוזית ועוד חזון למועד.

ההרגשה היא שאין לאקדמיה "אבא" אחד שדוחף, מקדם ונלחם על הובלת פרויקט מנווה, שיביא לסיום הסדרת השטח ויסייע בגיוס התרומות. כאמור, כשמדובר בתוכנית בעלות של כ־300 מיליון שקלים, המכשול העיקרי הוא גיוס הכספים.

האקדמיה ללשון העברית הוקמה בשנת 1953 כגוף ההמשך לוועד הלשון העברית שהוקם ב־1890. מעמדה של האקדמיה הוסדר בחוק המוסד העליון ללשון העברית, והחלטות האקדמיה בענייני דקדוק, כתיב, מינוח או תעתיק מחייבות את מוסדות החינוך והמדע, הממשלה והרשויות המקומיות.

האקדמיה היא המוסד העברי הוותיק ביותר בעידן חידוש השפה. אם מצרפים את הוועד ללשון העברית, מדובר ביותר מ־132 שנים של פעילות מחקר, שימור והפצת השפה העברית

האקדמיה היא המוסד העברי הוותיק ביותר בעידן חידוש השפה. אם מצרפים את הוועד ללשון העברית, מדובר ביותר מ־132 שנים של פעילות מחקר, שימור והפצת השפה העברית.

בשנים האחרונות זןכה השפה העברית לעדנה בזכות הפופולריות של האקדמיה ברשתות החברתיות. עמודי הפייסבוק, אינסטגרם וטוויטר של האקדמיה הם מהעמודים הפופולריים ביותר ברשת. אלפי גולשים מתווכחים מדי יום על סמנטיקה של מילים, שולחים הצעות, דרישות והתייחסויות. אם לשפוט לפי הגעש בעמודי האקדמיה, אין דבר חשוב יותר לישראלים מהשפה העברית.

איך אומרים "ויראלי" בעברית?

תליק (נפתלי) כרמון הוא האיש שעומד מאחורי עמודי הרשתות החברתיות של האקדמיה ללשון העברית. כשהצטרף לאקדמיה, לפני קצת יותר מארבע שנים, עמוד הפייסבוק עדיין היה מנומנם יחסית עם כמה עשרות אלפי עוקבים בלבד.

כרמון לקח לידיים גם את חשבון הטוויטר והאינסטגרם והזניק אותם. תוך שנה הצטרפו לעמוד הפייסבוק של האקדמיה מאות אלפי גולשים והחשיפה של חלק מהסטטוסים גדלה לכחצי מיליון.

אחראי הרשתות החברתיות של האקדמיה ללשון העברית תליק (נפתלי) כרמון (צילום: טל שניידר)

בחרת שפה גרפית פשטנית. פונטים גדולים, איורים קצת ילדותיים. זה בכוונה?
"באתר של האקדמיה יש טקסטים מאוד כבדים", מסביר כרמון, "ברשתות רציתי לתמצת – כותרת גדולה ותמונה. חשבתי שנחוץ לפשט את המסר. אני נעזר בסטודנטים מבצלאל שעובדים איתנו במשרת סטודנט ואני מקפיד על קו כללי. מדי פעם אני מאפשר להם גמישות בעיצוב.

"כשהתחלתי באקדמיה, היה לנו קהל מאופיין של מורים ללשון ומומחים לשפה. היעד שלנו היה לפתוח את הפרסומים של האקדמיה לקהל רחב יותר, מגוון, צעיר. היום אני יכול להגיד שבפייסבוק הגולשים מבוגרים קצת יותר. באינסטגרם לעומת זאת יש לנו כ־70% צעירים בני פחות מ־34.

"בפייסבוק יש לנו כ־350 אלף עוקבים, בטוויטר כ־30 אלף ובאינסטגרם 210 אלף. רבים מהעוקבים שלנו גרים בחו"ל. לאחרונה פתחנו גם חשבון טיקטוק ואחת העובדות שלנו מעלה קטעי וידאו קצרים או סרטוני שקופיות".

איך אתה מתאים את התכנים לאירועי השעה?
"אני מחפש להרכיב תמהיל. פעם בשבוע אנחנו מכינים הסבר לשוני לתופעה או על משהו שנמצא על סדר היום הציבורי והחדשותי. אנחנו מנסים לשלב מילים לא מוכרות, ניקוד, הטעמות. מדי פעם אנחנו מעלים פוסטים על שמות פרטיים של אנשים. זה מאוד פופולרי כי אנשים אוהבים לתייג את החברים שלהם, יש לזה אפקט ויראלי".

מה היה הנושא שהכי הסעיר את הגולשים שלכם?
"זה הפתיע אותי מאוד אבל מסתבר שמדובר בפוסטים שעוסקים בשינוי כללי הכתיב, כמו למשל "צוהריים" במקום "צהריים". זה יצר אינסוף אמוציות. קשה לאנשים לקבל כתיב שונה מזה שאימא שלהם לימדה אותם.

"הקשר של הדוברים הילידיים לשפתם הוא משמעותי וחזק. שינויים כאלה מעוררים הרבה מעורבות. אנשים מתחברים לנוסטלגיה בשפה, לסלנג של פעם או לסלנג ירושלמי. גם מילים שנשלפו מהבוידעם, כמו "גומץ" (גומה שטוחה, חלל בפני השטח של הגוף או של איבר) או "שלוגית" (תלולית שלג) קיבלו חשיפה של קרוב לשני מיליון גולשים".

כיצד פונים אליכם?
"בכל דרך – בפייסבוק, באינסטגרם ובמיילים. המזכירות האקדמית של האקדמיה משיבה לכ־1,500 פניות בחודש, רובן דרך המייל. אנחנו גם מגיבים בפייסבוק ועונים לתיבת הפניות באינסטגרם. הפניות החביבות ביותר הן של הורים ששואלים משהו עבור ילדיהם, כמו, למשל: 'האם יש מילה בעברית לשפם שנוצר על השפה העליונה אחרי ששותים שוקו או חלב?' האמת – אין לזה מילה בעברית".

"המזכירות האקדמית של האקדמיה משיבה לכ־1,500 פניות בחודש, רובן דרך המייל. אנחנו גם מגיבים בפייסבוק ועונים לתיבת הפניות באינסטגרם. הפניות החביבות ביותר הן של הורים עבור ילדיהם"

יש לכם עוקבים אובססיביים?
"חלק מהמעריצים שלנו הם קצת הזויים. יש ילד אחד סדרתי שפונה אלינו עם אינספור שאלות בכל אפיק אפשרי. בהתחלה הוא הרבה לשאול, היום כשהוא כבר בן 14 הוא גם מנסה ללמד אותנו ולתקן. הוא אוהב לשגע אותנו ואנחנו עונים לו לכל שאלה. עברית היא התחביב שלו".

@

♬ –

שלושים ואחת מאה שנות עברית

בניין האקדמיה לשפה העברית בירושלים, כאמור, מיושן, מרופט וצפוף. הוא נמצא בתוך קמפוס רם של האוניברסיטה העברית ולמרות צורתו המיוחדת, הוא מזמן לא מתאים לשימושים של האקדמיה. כמעט לא ניתן לערוך שם מפגשים, בטח לא להכיל מוזיאון ולקיים סדנאות מחקר וסמינרים רבי משתתפים.

ביום השפה העברית המצוין בכל שנה בכ"א בטבת – יום הולדתו של אליעזר בן־יהודה – האקדמיה שוכרת אולם חיצוני כדי לקיים ימי עיון ואירועים. כאמור, הממשלה אישרה לפני יותר מעשור החלטה להקים מבנה חדש לאקדמיה.

בר־אשר מסביר את הצורך במנווה: "האקדמיה צריכה להתרחב ולכלול מוזיאון שיספר שני סיפורים עיקריים: הראשון – סיפור על שלושים ואחת מאה שנות עברית. השני – סיפור תחיית הלשון העברית: בכתב, החל מ־1750 ובדיבור, החל מ־1880".

למה אתה אומר "שלושים ואחת מאה" במקום "שלושת אלפים מאה"?
"כי אני רוצה שהמוזיאון לשפה העברית יספר את סיפור השפה מאה אחר מאה. תחיית השפה היא גם המודרניזם והחילון. החל מ־1750 בכל אירופה מתחילים לכתוב עברית בצורה שונה. בכל אותן שלושים ואחת מאה שנות עברית, העברית אף פעם לא מתה.

הדמיה של המנווה ללשון העברית (צילום: משרד האדריכלים מייזליץ־כסיף־רויטמן)

"העובדה שהיא שימשה בתפילה, בחינוך, בהלכה, שירה ומדרש, החזיקה אותה בחיים. כשאליעזר בן־יהודה ואחרים החיו את השפה בדיבור, היה להם מילון מוכן ולכן החייאת העברית הייתה קלה יחסית כי הם יכלו לקרוא את השפה. מתוך המיליונים היהודים שהושמדו באירופה, יותר מכ־60% ידעו את הסידור בעל פה, גם אלה שאכלו חזיר, הם ידעו את הסידור ואת המילים בעברית".

איך גרמתם לציבור לקחת חלק בחידוש מילים?
"לפני 17 שנה קיבלתי החלטה שצריך לשמוע את עמדת הקהל הרחב בנושא כל מילה שהאקדמיה מחדשת בתחום העברית הכללית, כלומר, לא מילים מענף המקצועות (רפואה, למשל). יש בישראל אזרחים שהם דור שישי של דוברי עברית.

"מדי שנה אנחנו מחדשים כ־200 מילים. כפי שאמר פעם יחיאל פינס, חבר לשעבר בוועד הלשון העברית, 'היפה במילה חדשה שאינה חדשה', כלומר, אנחנו פעמים רבות משתמשים במילים שכבר קיימות במקורות".

למה האקדמיה לא שואלת יותר מילים מערבית? הרי מחדשים גם מאנגלית ויידיש. אתה נולדת במרוקו, אנחנו חיים במזרח התיכון.
"בתקופה המודרנית, בן־יהודה חידש כמה מילים מערבית כמו "אדיש" ו"רשמי". בתקופה שלנו, נכנסו מילים, אבל לא ספרותיות, אלא בעיקר מהערבית המדוברת כמו "מבסוט", "על־הכיפאק", "מג'נון". הערבית אבל, בסך הכול, היא מקור של כמה מאות מילים בודדות בלבד".

אליעזר בן־יהודה

כמי שעומד בראש האקדמיה, היית יכול להוביל מהלך של שילוב יותר עמוק בין השפות.
"ב־1912 היה ויכוח בין חברי ועד הלשון – אליעזר מאיר ליפשיץ ובן־יהודה. דיברו על זה שהארמית מלווה את העברית 3,000 שנה ושהעברית קרובה יותר לארמית. הארמית הטמיעה בעברית אלפי מילים. זאת, בניגוד לערבית, שיש לה קרבה אבל לא מעבר.

"מצד שני, אין שפה ערבית אחת אלא מספר רב של שפות שונות. יהודי ממרוקו ויהודי ממצרים, כשהם נפגשים, לא יכולים לדבר ביניהם בערבית אלא צריכים לדבר ביידיש כדי להבין זה את זה".

סליחה, לא שמעתם שאין דבר כזה "אח חורג"?

כמי שנמצא באקדמיה שנים ארוכות, אתה מסכים עם הטענה שחוקרים ממוצא מזרחי מתקשים לפתח קריירה אקדמית?
"אני מתנגד לסגנון של ח"כ דודי אמסלם ולדברים שאומר אבישי בן־חיים. אני בטוח שהאנשים שהקימו את המדינה מצטערים על חלק מהדברים שעשו, כמו על הורדת אנשים בכוח ממשאיות בחבלי ארץ רחוקים, אבל אני מתנגד למילה דיכוי.

"אני חושב שהיו אז אשכנזים גבהי לב והיו אשכנזים טובים. במהלך חיי פגשתי רוב הזמן את האנשים הטובים ולא נתקלתי באפליה נגדי. אני זוכר שלפני שנים אמר לי חבר כנסת יהודי־מרוקאי: 'אתה בטוח שאתה נשיא האקדמיה? הם נתנו לך להיות?' השבתי לו, 'למה לא?'

ח"כ דודי אמסלם על דוכן הכנסת (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

אז אמסלם ובן־חיים היו אומרים עליך שאתה משתכנז. אגב, החידוש "משתכנז" תפס חזק.
"אמרו את לי את זה פעמים רבות, שאני משתכנז. אני דוחה את זה. אני מקיים את כל מסורת אבותיי בכל מקום שצריך לקיים מסורת ואני יהודי, ישראלי ממוצא מרוקאי. אני מסכים עם הטענה שהמדינה נכשלה בהבאת חינוך איכותי לפריפריה. צריכים לתת למורים משכורות כפולות כדי שמורים איכותיים יגיעו לשכונות ולערים בפריפריה".

"אמרו את לי את זה פעמים רבות, שאני משתכנז. אני דוחה את זה. אני מקיים את כל מסורת אבותיי בכל מקום שצריך לקיים מסורת ואני יהודי, ישראלי ממוצא מרוקאי"

מה החידושים הלשוניים האחרונים בנושאים המגדריים?
"קודם כל, את המילה 'מגדר' אני חידשתי. שני נשיאי האקדמיה לפני התנגדו לכך ואני הסברתי להם שזו מילה מתבקשת. יש לנו ועדות מקצועיות בתחום המגדר, בתחום הלהט"בק וגם בתחום המשפחה. השתתפתי בישיבת ועדת הלשון לענייני הומואים, לסביות וטרנסג'נדרים וטרנסג'נדריות. זו ועדה חשובה עם שלושה חברי אקדמיה ועשרה חברים מגדריסטיים והם עובדים על חידושי מילים".

איזה מילים הם חידשו?
"המילה 'אח חורג', למשל, הם לא רוצים בה יותר. אומרים שיש בה מטען שלילי. החידוש הוא 'שלוב'. אפשר לומר 'אח שלוב' או רק 'שלוב'. זו מילה שעדיין לא רגילים אליה אבל היא כבר מופיעה במחקרים ומאמרים. הם רוצים לחדש מילים רבות הנושאות מטענים שליליים. דוגמה נוספת זה 'משכב זכר'. הם מוציאים את הצירוף הזה מהלקסיקון ומכניסים במקומו את 'חד־מיני'".

כלומר, הוועדה לשפת להט"בק מתמקדת בניטור ופסילת מילים עם מטען שלילי?
"כן, בהחלט. לכן הם גם חושבים שצריך להפריד אותם מהוועדה לשפת הטרנסג'נדרים כי לטענתם הם עוסקים בנטרול מילים שליליות ולא בחידוש מילים. הייתה מריבה גדולה ביניהם לבין הטרנסג'נדרים בוועדה ואני מצאתי את עצמי מפשר בין הצדדים.

גופן של עברית רב־מגדרית שעיצבה מיכל שומר (צילום: מגזין אות־אות־אות)

"בוועדה יושבות שתי נשים טרנסג'נדריות, חכמות מאוד ומרשימות והן אומרות, 'ברגע שהפכנו לנשים, אנחנו פשוט נשים רגילות. אנחנו לא צריכות את המטען הלשוני של המונח 'טרנס' (שינוי)"

"בוועדה יושבות שתי נשים טרנסג'נדריות, חכמות מאוד ומרשימות והן אומרות, 'ברגע שהפכנו לנשים, אנחנו פשוט נשים רגילות. אנחנו לא צריכות את המטען הלשוני של המונח 'טרנס' (שינוי) כי אנחנו נשים לכל דבר. המסקנה היא שהמילה טרנסג'נדר צריכה להימחק כי היא נושאת מטען שלילי. הן הציעו להשתמש במילה 'מחליפת מין' אך זה עדיין לא אושר סופית".

בנושאי מגדר, צה"ל נסמך על החלטות האקדמיה ומונע מנשים להשתמש בשפה מגדרית.
"העברית לא זלזלה אף פעם בנשים. תמיד אפשר להשתמש בגוף רבים כמו במילה "הולכים" ולכלול את כולם. זו לא העברית שפוגעת בנשים אלא הדתיים שנותנים עדיפות לגברים".

אותם יהודים דתיים – שחלקם לא משרתים בצה"ל – מנסים למנוע שוויוניות בשפה שבה מועברים הקורסים. גם אם האקדמיה מתנגדת לזה, זה לא יעזור. זה עולה מהשטח.
"בעברית מדוברת האקדמיה לא צריך להתערב. לדוגמא, כשאנשים אומרים שלוש שקל במקום שלושה שקלים אני אולי לא יכול לסבול אתה זה, אבל כך אנשים מדברים".

למה זה מפריע לך? אתה הרי הבנת בדיוק כמה עליך לשלם.
"אני מסכים שזה לא מפריע לתקשורת בין הצדדים. אבל לצערי, יש היום ערבים בשוק שמדברים עברית טובה יותר מיהודים. הדבקות בכללים האלה היא לא בלשנית אלא החלטה תרבותית. אנחנו רוצים לשמור על רציפות העברית. אנשים מדברים ב'עברית גבוהה' וב'עברית נמוכה'. אני אומר שלא מתנתקים לגמרי מרצף הדורות".