גם אם ננסה ככל יכולתנו להאשים את הפורנו, יהיה זה בלתי אפשרי להימנע מן ההיבטים הדתיים-תרבותיים מאחורי פרשות דוגמת זו שהתרחשה בקפריסין. ניתוח אנתרופולוגי תרבותי מציע הסבר אלטרנטיבי לשאלה מדוע נשים מושפלות במיטה, ומדוע חברי הקהילה הלהטב"ית מותקפים ברחוב ללא סיבה הנראית לעין.

עם פרסום הפרשה בקפריסין הציעו מומחים שונים לערוך סדנאות של לימוד וחינוך מחדש לבני נוער ומבוגרים אודות מיניות בריאה. יוזמות אלו, מבורכות ככל שיהיו, חוטאות לאמת ומפספסות את ההיבט התרבותי בסיפור הנוכחי.

תפישות שמרניות-פוריטניות וטהרניות בישראל של שנת 2019, מתקדמת ככל שתהיה, הן הכלל הרווח. גילויים והחצנה של גוף ומיניות נתפסים עדיין כטאבו. עם פרסום הפרשייה בקפריסין, שכללה גילויי השפלה מילולית, ואף צילומים של יחסי המין הקבוצתיים והפצתם – עלו מיד אותם קולות וחזרו על המנטרה, כי יש לחנך למיניות בריאה ומטיבה.

אולם יש בכך כדי לפספס את ההיבט התרבותי-מסורתי-דתי בסיפור. לפי התפיסה הפוריטנית-טהרנית – מין שלא למטרות הולדה נתפס כמעשה טומאה. עמדה-תפישה זו מיוצגת על ידי שלוש הדתות המונותאיסטיות, וצר המקום מלעמוד על שורשיה.

לפי תפישה זו, מין כשלעצמו הינו חלק אינטגרלי והכרחי למהלך החיים, שמטרתו רבייה והולדה, ומשמש כלי לשימור התא המשפחתי-קהילתי, אך גילוי והחצנה של גוף ומיניות הינם טאבו ברוב החברות המסורתיות דתיות-שמרניות, המבקשות להצניעו ולהחביאו.

טאבו חברתי-תרבותי זה מייחס גילויים והחצנה של גוף מין ומיניות לקשת רחבה של תכונות, בהן טומאה, לכלוך, וזוהמה

נורמות חברתיות אלו מוחלות באמצעות רשת ענפה של כללים ואיסורים. רובם חלים על הנשים שנדרשות להיות מהוגנות וצנועות. טאבו חברתי-תרבותי זה מייחס גילויים והחצנה של גוף מין ומיניות לקשת רחבה של תכונות, בהן טומאה, לכלוך, וזוהמה.

הפנמה זו של תכונות אנושיות וייחוסן להתנהגויות, תפקידים, מגזרים או קבוצות בחברה – מכונה בפי סוציולוגים (למשל פייר בורדייה) "הביטוס".  מושג זה מתאר מצב לפיו נורמות חברתיות של מותר, אסור, מקובל ודחוי – מוטבעות באופן עמוק ותת-הכרתי בנפשו של האדם. האדם פועל וחושב – אולם איננו מודע לכך שמחשבתו אינה מחשבה עצמאית, אלא תוצר של התרבות בה גדל והתפתח.

מושג נוסף אשר עשוי להיות רלוונטי לענייננו הינו "הבניה חברתית". זה מתאר מציאות לפיה כללים, נורמות וערכים בחברה עשויים להיתפש כטבעיים, בעוד שבפועל הם ביטוי ושימור של יחסי הכוחות בין חלקיה וקבוצותיה. במקרה שלנו אלו יחסי כוחות מגדריים.

ניתן להמחיש את פועלו של ההביטוס בהסתמך על דוגמה מקטגוריה אחרת – צמח הקנאביס. לפי בורדיייה אין זה מקרה כי במדינות בהן מדובר בטאבו -השימוש יראה וייתפש כנרקוטי, בעוד ובמדינות בהן הדבר מקובל ואף חוקי, השימוש יהיה מהוגן, נקי ואף רפואי.

בורדייה גם היה מצביע על כי בדיון בעד ונגד ליגלזציה של קנאביס לא ניתן להשתמש בטיעון "כי זה לא חוקי" כדי להצדיק את ההפללה הקיימת, אולם עצם השימוש בו – יש בו כדי להמחיש כיצד ניתן בקלות להפוך מציאות, המשרתת אינטרסים, לכוח עליון שאין לערער עליו. הרגל אנושי-חברתי זה הוא הוא ההבניה החברתית של המציאות שבורדייה מדבר עליו.

נשים נדרשות לצניעות, וצניעותן מבטאת לא רק את טהרתן שלהן, אלא את טהרת החברה כולה. תפקיד הגבר לשמור על טהרה זו, ולבחור בין יצריו השפלים לכאורה לבין טהרת השבט

מאחר שהעיסוק והדחייה של גילויי גוף, מין ומיניות – הם אמצעי לשימור יחסי הכוחות המגדריים, ניתן יהיה לצפות כי חברות מסורתיות ופוריטניות יבחרו לאכוף את כללי האיסור והטהרה על המין הנשי בעיקר.

אלו נדרשות להיות צנועות, וצנעתן זו מבטאת לא רק את טהרתן שלהן, אלא את טהרתה של החברה כולה. תפקידו של הגבר הוא לשמור על טהרה זו, והוא זה שבאופן פרדוקסלי נדרש לעמוד ועומד בפני קונפליקט – בחירה בין יצריו המיניים (השפלים והנמוכים לכאורה) לבין שלמות וטהרת השבט.

בחירה במין שלא למטרות הולדה ורבייה או במסגרת של זוגיות מוסדרת – נתפשת כדבר טמא, ונושאת תכונות הביטוס של גועל ולכלוך, אשר כרוכות כמובן ברגשות אשם. הקונפליקט הינו בין הצורך למימוש היצר המיני לבין מימוש התפקיד הטבעי, לכאורה, כשומר ומגן התא המשפחתי-שבטי.

האופן בו יכול הגבר לפתור את הקונפליקט והאשמה הינו באמצעות הרחקה סימבולית של תכונות ההביטוס והשלכתן על האחר. את ההרחקה וההשלכה ניתן לעשות באמצעות קיום יחסי המין עם בת שבט אחר למשל. כלומר אישה מכפר, עיר, מדינה, דת או לאום אחרים.

קיום יחסי מין הוללים עם אישה גויה הינו, אם כן, אמצעי יעיל לשיכוך האשמה בעולם בינארי של טוב ורע (בבחינת מה שקרה בתאילנד נשאר בתאילנד). עוד אמצעי להשליך ולהיפטר מכל אותן תכונות שליליות, הינו השפלה וביזוי הצד השני, כלומר הפרטנרית ליחסי המין ההוללים.

ההשפלה, האלימות, ההתעמרות, הם אמצעי להיפטרות החברה מהתכונות המיוחסות לגילויים והחצנה של גוף ומיניות, הנתפשים כטאבו חברתי. הקורבנות הם דחויי החברה

במקרים קיצוניים ההשפלה עשויה להגיע עד כדי תקיפה אלימה של ממש, דבר השכיח למשל בעולם הזנות, שם גם האשמה היא גדולה במיוחד.

תקיפה והשפלה עשויה גם להתרחש ברחוב, כאמצעי בו החברה נוקטת כדי להרחיק ולהיפטר מאותן תכונות הגועל והסלידה המיוחסות לגילוי והחצנה של גוף מין ומיניות. קהילת הלהט"ב למשל היא מושא ומטרה לכל אותן השפלות ותקיפות אלימות.

ההשפלה, האלימות, ההתעמרות, כולם אמצעי להיפטרות החברה מאותן תכונות הביטוס המיוחסות לגילויים והחצנה של גוף מין ומיניות, הנתפשים עדיין כטאבו חברתי. הקורבנות הם על פי רוב דחויי החברה. ככל שמסמלים טאבו גדול יותר כך זוכים ליחס מזלזל, משפיל ואלים יותר – ודמם מותר.

ערן שלו הוא כותב תוכן עצמאי, פעיל חברתי ואקדמאי בתחום ההיסטוריה והחינוך