דבי גרוס לא הופתעה לשמוע בשנה שעברה שהסופר החרדי הפופולרי חיים ולדר הואשם בניצול מיני של נשים ונערות. גרוס – המייסדת והמנהלת של מרכז הסיוע תהל לנשים וילדים דתיים – חשופה לסיפורי הקורבנות כבר יותר מ־20 שנה.
"קיבלנו שיחות טלפון בנושא חיים ולדר כבר לפני 25 שנה", אומרת גרוס בריאיון לזמן ישראל. "אבל הן היו אנונימיות, אז לא יכולנו לעשות עם זה שום דבר. אני לא יכולה ללכת למשטרה אם אין נפגעות שמוכנות להיחשף".
בחודש נובמבר האחרון נחשפו באתר הארץ עדויות שלפיהן ולדר – דמות ידועה בעולם החרדי – תקף מינית ואנס נשים וקטינות, רבות מהן הגיעו אליו לטיפול. אחרי פרסום הכתבה, עשר נשים נוספות חשפו שוולדר ניצל אותן מינית במשך עשרות שנים.
רומי שוורץ – אחת הנפגעות בפרשת ולדר וקרובת משפחה רחוקה שלו – התייחסה לראשונה בפומבי לתקיפה ולאונס שעברה מאז שהייתה בת 17 בריאיון לתוכנית "המקור" ברשת 13 בחודש מרץ.
בשנת 2008 היא הגישה נגדו תלונה במשטרה אבל התיק נסגר אחרי שנה. לאחר מכן משפחתו של ולדר שכנעה אותה לחתום על הסכם סודיות ושילמה לה דמי שתיקה בסך 500 אלף שקלים.
ולדר הכחיש את כל ההאשמות. בסוף חודש דצמבר הורשע על ידי בית הדין הרבני בצפת בעקבות עדויות של 22 נפגעות וראיות אחרות. ב־27 בדצמבר – שישה שבועות אחרי פרסום העדות ויום אחרי שהורשע – שם קץ לחייו
ולדר הכחיש את כל ההאשמות נגדו. בסוף חודש דצמבר הורשע על ידי בית הדין הרבני בצפת, בראשותו של רב העיר שמואל אליהו, בעקבות עדויות של 22 נפגעות וראיות אחרות. ב־27 בדצמבר – שישה שבועות אחרי פרסום העדות ויום אחרי שהרב אליהו הרשיעו – שם ולדר קץ לחייו בגיל 53. גופתו נמצאה ליד קבר בנו בבית העלמין סגולה.
הגילויים המזעזעים ומותו של ולדר בעקבותיהם היו בגדר פצצה שהרעידה את העולם החרדי. הקהילה נאלצה להתמודד עם נפילתו של אחד הסופרים והפעילים הידועים והנערצים ביותר שלה.
ולדר נודע כפעיל לכאורה למען רווחת הילד וכסופר שהסדרה המצליחה ביותר שלו – "ילדים מספרים על עצמם" – עוסקת בבעיות ובדילמות מעולמם של הילדים ובמציאת פתרונות עבורן. עשרות הספרים שלו, שהחלו להתפרסם בתחילת שנות ה־90, תורגמו לשפות רבות ובהן אנגלית, והפכו לרבי מכר בקהילות חרדיות ברחבי העולם.
בעקבות הצלחת ספריו, הוא השיג טור קבוע בעיתון החרדי יתד נאמן ותוכנית רדיו. הוא נתפס כפעיל קולני נגד ניצול מיני של ילדים ושימש כדמות מפתח במרכז לילד ולמשפחה בבני ברק. ב־2004, בזכות פועלו, הוא קיבל את פרס "מגן הילד" מטעם ראש הממשלה דאז אריאל שרון.
העובדה שאדם כמוהו נמצא אשם בניצול נשים וילדים הנחיתה מהלומה קשה על העולם החרדי, מה שהביא לחשבון נפש חסר תקדים – לדברי אחדים – בנושא אופן הטיפול בפגיעות מיניות.
העובדה שאדם כמוהו נמצא אשם בניצול נשים וילדים הנחיתה מהלומה קשה על העולם החרדי, מה שהביא לחשבון נפש חסר תקדים – לדברי אחדים – בנושא אופן הטיפול בפגיעות מיניות
אולם, כמעט שישה חודשים אחרי התפוצצות הפרשה, השאלות האלה עדיין עומדות בעינן: האם משהו באמת השתנה? האם יותר נפגעי אונס ותקיפה מינית חרדים מתלוננים? האם היום יש יותר סיכוי שהקהילה החרדית תאמין להם?
"אני לא מסכימה עם הרעיון שמדובר בקו פרשת המים בנושא ניצול מיני של ילדים בחברה החרדית", אומרת שאנה אהרונסון – מנכ"לית עמותת מגן המציעה סיוע נפשי לבני המגזר החרדי ומנהלת מאבק נגד ניצול מיני. "אני חושבת שמדובר בתהליך, באוסף של רגעים".
היא מדגישה שעם השנים חלה התקדמות מסוימת בנושא. "נפגעות מספרות את הסיפורים שלהן בפומבי, אנשים בוחרים לעשות את הדבר הנכון ומאמינים להן. מסלקים פוגעים מעמדות שבהן יש להם גישה לילדים. אני חושבת שמה שקרה עם ולדר משקף את התהליך שעברה החברה החרדית בעשור האחרון".
שינוי בתפיסה הציבורית
אסתי שושן, פעילה חרדית, מייסדת ומנכ"לית של התנועה הפמיניסטית "נבחרות", מספרת שאחרי שוולדר שם קץ לחייו, רבים בקהילה סירבו להאמין להאשמות נגדו – והאשימו את הקורבנות בהתאבדותו.
"בהתחלה, כשההאשמות פורסמו, התגובה הציבורית הייתה כמעט הכחשה גורפת. אנשים לא רצו להאמין שזה מה שקרה", אומרת שושן. היו, לדבריה, כמה אנשים בקהילה שאמרו לנפגעות, "'אתן רצחתן מישהו'. השיא של זה הגיע בהלווייתו בבני ברק. כל מיני רבנים חשובים הספידו אותו כאילו כלום לא קרה".
"בהתחלה, כשההאשמות פורסמו, התגובה הציבורית הייתה כמעט הכחשה גורפת. אנשים לא רצו להאמין שזה מה שקרה"
שושן מאמינה שאחת מנקודות המפנה בתפיסה הציבורית אירעה עם התאבדותה של אחת מקורבנותיו לכאורה של ולדר כמה ימים לאחר מותו. "אני חושבת שזה פתאום גרם לאנשים לחשוב שאולי, אחרי הכול, יש אמת בהאשמות", אומרת שושן. "אני חושבת שזה עצוב מאוד שמישהי הייתה צריכה למות כדי להשיג את התגובה הזאת".
אחרי כמה שבועות נוספים נראה היה שהתפיסה הציבורית השתנתה במידת מה. "משפחה" – שבועון חרדי משפיע בעל תפוצה רחבה בעברית ובאנגלית – פרסם ב־25 בנובמבר מאמר מערכת חסר תקדים בגרסה העברית שלו, תחת הכותרת "לא עת לחשות".
המאמר קרא להורים לעמוד על המשמר ולהגן על ילדיהם. כמו כן, הוא יצא בקריאה "לעמוד לצדם של הנפגעים, לתת להם את מלוא הסיוע והאפשרות לשטוח את כאבם". עם זאת, נטען במאמר כי אין כל מקום "לניהולו של שיח ברשות הרבים בדברים שהצנעה יפה להם".
ב־30 בדצמבר, לאחר התאבדותו של ולדר, פרסם העיתון מאמר מערכת נוסף, תחת הכותרת "לא נוכל להתעלם". במאמר הזה נטען כי גם אם האינסטינקט הראשוני מעודד רבים לשמור על שתיקה, "השתיקה, כמוה כבריחה".
אם יש רגעים שבהם אסור לדפדף ולהמשיך הלאה בסדר היום הרגיל – אלו דווקא רגעים כאלה. נכון: אלו דברים שמעולם לא התלבנו בפרהסיה החרדית ולא נידונו מעל גבי עיתון חרדי. מצד שני, מעולם לא התמודדה הפרהסיה החרדית מול שעה כה מורכבת, כה קשה, כה מדוברת, כה בלתי ניתנת להדחקה.
לפי המאמר, על הציבור החרדי להטות אוזן לקורבנות, "שיפנימו שהם יכולים וצריכים לשתף בסיפורם הכאוב, וחלילה אנחנו כחברה לא נאשים את הקורבנות […] ליבנו איתכם. אנחנו תומכים בכם ומאמינים לכם ללא סייג. נעשה הכול כציבור כדי לבנות עבורכם עולם מוגן יותר וטהור יותר".
בגרסה האנגלית, עד שוולדר התאבד, השבועון לא התייחס לפרשה. בתחילת חודש ינואר הוא פרסם מאמר דעה של הרב אהרון לופיאנסקי, תחת הכותרת "For This We Weep" ("על כך אנו בוכים"). לופיאנסקי קרא לעמוד לצד הקורבנות ולפעול לשינוי מערכתי בנושא האופן שבו מתמודדים עם מקרים כאלה.
הבעלים והמו"ל של "משפחה" אלי פלאי הוא גם המייסד ויושב הראש של המכון החרדי למחקרי מדיניות. לדבריו, הוא חבש את שני הכובעים הללו כשהחליט להגיב לגילויים בנושא ולדר.
"החלטנו שגם אם המדיניות המקורית שלנו הייתה שכגוף תקשורת זה לא משהו שאנחנו חולקים עם הקוראים, ברגע שזה הפך לדיון ציבורי, אנחנו צריכים להציג את נקודת המבט שלנו כי זה כבר שיח", אמר פלאי בריאיון לזמן ישראל בחודש מרץ.
ההחלטה הזאת, הוסיף פלאי, "הייתה אמיצה מאוד כי באותו שלב הנורמה בחברה החרדית" הייתה לשמור על שתיקה. עם זאת, לדבריו, הוא החל לנהל דיונים אינטנסיביים עם רבנים ומשפטנים מובילים ועם פעילים נוספים כדי למצוא את הגישה הטובה ביותר.
"כל מי שדיברנו איתו חשב שאנחנו צריכים למלא תפקיד ולהיות מאוד מאוד פעילים, וכאן [השבועון] 'משפחה' באמת נקט עמדה".
עולמות מקבילים
מעטים כלי התקשורת החרדים שאפילו התקרבו לתגובה המתונה הזאת. רבים מהם פרסמו מודעות אבל בעקבות מותו של ולדר – בלי להזכיר דבר על ההאשמות, בעוד שאחרים קברו את ההאשמות והיללו את הסופר על תרומתו לחברה.
העיתון יתד נאמן – שבו כתב ולדר טור קבוע – פרסם דברי הספד זוהרים וראש מועצת הרבנים שלו נשא דברים בהלווייתו. פלאי אמר כי החשיב בעבר את ולדר לחבר ולכן התלבט אם לבוא לטקס ההלוויה שלו כדי לנחם את בני משפחתו. "בסוף שמחתי שלא הלכתי כי שמעתי שזה היה טקס גדול", הוא אמר.
העיתון יתד נאמן – שבו כתב ולדר טור קבוע – פרסם דברי הספד זוהרים וראש מועצת הרבנים שלו נשא דברים בהלווייתו
עתה, כמה חודשים לאחר מכן, אומר פלאי על כלי התקשורת החרדיים: "אני לא בטוח שהם למדו את הלקח שלהם, גם אם הם מבינים שהם איבדו הרבה מהאמינות שלהם ושהרבה מהקוראים כעסו עליהם מאוד והם נראו טיפשים בעיני הציבור".
שושן, מצדה, אומרת: "התקשורת החרדית הפכה ללא רלוונטית בנושא הזה". גם אם העיתונים החרדיים בוחרים להתעלם או לטייח נושאים מסוימים, "יש עולם מקביל שבו אין להם שליטה". היא מתכוונת לשיחות המתנהלות בקבוצות הווטסאפ וברשתות החברתיות.
היא מדגישה שאפילו שבועון "משפחה" לא ציין את שמו של ולדר באף אחד מהפרסומים בנושא ההאשמות. "לקח להם הרבה זמן להגיב", היא אומרת וטוענת שהמגזין חיכה כדי לאמוד את דעת הקהל לפני שנקט עמדה. "לקח [לעורכים] זמן להבין מה הציבור חושב".
פלאי מסביר שהמגזין לא האמין שזה הכרחי לציין את שמו של ולדר במאמרי המערכת שלו. "לא הרגשנו שזה נחוץ. אם אתה יכול להעביר את המסר בלי ללכת לקיצוניות ולהשפיל את המשפחה שלו – מי שיודע, יודע על מי אתה מדבר".
המו"ל מוסיף שיש "גבול מאוד־מאוד דק בין יצירת מודעות והובלת הקהילה שלך לשלב הבא של אחריות לבין איבוד קוראים". כשמדובר בנושאים עדינים כאלה "אתה צריך לעשות את זה בצורה מאוזנת מאוד. לא רק כי אתה חושש לאבד לקוחות אלא כי אתה חושש לאבד את ההשפעה שלך".
הסרת הספרים מהמדפים
מייד לאחר התפוצצת פרשת ולדר, רשת חנויות הספרים "אייכלרס" – הגדולה והמוכרת מבין חנויות הספרים החרדיות בניו יורק – הודיעה שהיא מסירה את הספרים של ולדר מהמדפים. רשת הסופרמרקטים הישראלית "אושר עד" הלכה בעקבותיה. אולם, בתחילת חודש מרץ עדיין אפשר היה למצוא את ספריו של ולדר בחנויות בשכונות החרדיות בירושלים.
בסניף גבעת שאול של רשת "יפה נוף פלדהיים" – המוציא לאור של ולדר – ספריו עדיין מוצגים על המדפים אם כי לא בצורה מובלטת. בחנות "דני ספרים" הקרובה, מדף שלם מוקדש לספריו של ולדר, אך הוא חבוי מאחור.
בשכונת מאה שערים, כל חנויות הספרים עדיין מחזיקות בכותרים שלו, לרבות החנות המפורסמת של מני – מטרה שכיחה לוונדליזם בידי קיצונים שלא מרוצים מהמבחר הרחב שהיא מציעה – שמתפארת בכוננית שלמה של ספריו.
באתר סטימצקי, רשת הספרים הגדולה בישראל, רוב הכותרים של ולדר עדיין זמינים לרכישה, אך נראה שהמתחרה הגדולה שלה – צומת ספרים – הסירה את ספריו מהקטלוג המקוון
באתר סטימצקי, רשת הספרים הגדולה בישראל, רוב הכותרים של ולדר עדיין זמינים לרכישה, אך נראה שהמתחרה הגדולה שלה – צומת ספרים – הסירה את ספריו מהקטלוג המקוון.
פלאי מספר שבעקבות הפרסום ב"משפחה" בנושא פרשת ולדר, "יפה נוף פלדהיים" – בעבר אחד המפרסמים הגדולים בעיתון – ניתק איתו את היחסים. "אבל אמרנו שאנחנו מוכנים לשלם את המחיר. אנחנו לא כאן כדי לעשות עסקים" (עם זאת, הוצאת פלדהיים בניו יורק, שפרסמה את ספריו של ולדר באנגלית, הודיעה כמה ימים אחרי פרסום הפרשה שהיא עוצרת את המכירות).
פלאי מציין שבעקבות מאמרי המערכת שפורסמו ב"משפחה", העיתון קיבל שטף של מכתבים בעד ונגד ההחלטה להתייחס לפרשה. "אני גאה מאוד שקיבלנו המוני מכתבים מהקוראים, מכתבים מסוגים שונים", הוא אומר. "חלקם מתחו עלינו ביקורת ואמרו, 'למה הילדים שלי צריכים לקרוא את זה?' והתשובה היא כי אנחנו רוצים להגן על הילדים שלכם".
מכתבים אחרים, הוא מספר, גינו את העיתון על כך שהוא "קונה את הנרטיב של התקשורת החילונית". בסופו של דבר, הוא אומר, "הרגשנו שיש לנו אחריות לעורר דיון ולהבנות את הדיון. היינו צריכים להבהיר, בצורה ברורה מאוד, שאנחנו כאן, קודם כול, כדי לעמוד לצד הקורבנות. אנחנו כאן כדי לוודא שהילדים והמשפחות בחברה שלנו יהיו בטוחים".
ללא דין צדק
לדברי פעילים, החלטת ולדר לשים קץ לחייו הכאיבה מאוד לרבים מקורבנותיו ולנפגעים אחרים של תקיפות מיניות. "זה הקשה מאוד על הקורבנות", אומרת גרוס ממרכז הסיוע תהל.
"הרבה מהקורבנות הרגישו נורא, זה גרם להם לתהות אם הם יהיו אשמים ברצח במקרים שבהם יתלוננו במשטרה. הרבה אנשים הרגישו שעשו עליהם מניפולציה. זה רק גרם לכל העניין להיות הרבה יותר מורכב בשביל הקהילה".
גרוס אומרת שהמתנדבים בקו החם שלה מסבירים למתקשרים אליהם ש"האדם היחיד האחראי למעשים שלו זה הוא עצמו. הוא היה אחראי לניצול והוא היה אחראי לסיום חייו, ורק הוא אחראי".
אהרונסון אומרת שהידיעות על התאבדותו של ולדר היו "הרסניות" עבור הקורבנות. "הייתי אומרת שיש הרגשה שהוא גזל את האפשרות, שוב, מהקורבנות שלו להתעמת איתו"
אהרונסון אומרת שהידיעות על התאבדותו של ולדר היו "הרסניות" עבור הקורבנות. "זה היה הרסני עבור נפגעים רבים ושונים, עבור כל הנפגעים, הייתי אומרת שיש הרגשה שהוא גזל את האפשרות, שוב, מהקורבנות שלו להתעמת איתו".
נוסף על כך, היא אומרת, הקורבנות שלו תוהים "איך הוא הצליח לעשות את זה, ואיך המשטרה יכלה לתת לזה לקרות? למה אף אחד לא לקח את האקדח שלו? יש כל מיני שאלות ותחושות כאלה".
יותר מחצי שנה לפני שנחשפה פרשת ולדר, עיתון הארץ פרסם שורה מזעזעת של האשמות בגין ניצול מיני נגד יהודה משי זהב, המייסד החרדי של ארגון החירום וההצלה זק"א. גם משי זהב ניסה לשים קץ לחייו וכעת הוא מאושפז במצב של תרדמת.
אולם, פעילים ומשקיפים אומרים שאי אפשר להשוות את המקרה של משי זהב להשפעה שהייתה לפרסומים על ולדר בקהילה החרדית. "[משי זהב] לא היה מקובל בקהילה באותו אופן", אומרת גרוס. "הוא זכה ליותר כבוד בחברה החילונית, פחות בקהילה שלו. הוא קיבל הרבה פרסים בעולם החילוני".
פלאי מסכים שמשי זהב לא היה דמות נערצת בעולם החרדי. "אף אחד לא באמת ראה בו מישהו שמייצג את החברה החרדית. הוא הפך לגיבור כי החילונים אוהבים מאוד אנשים שבאים מהחברה החרדית, מהקיצוניות", אז הוא הפך לסמל של יחסים בין שתי החברות.
משי זהב נתפס כאדם חריג ששלח את הילדים שלו לשרת בצבא, בשונה מרוב החרדים, ונחשף לעולם הרחב באופן כללי. פלאי אומר שוולדר "היה ההפך המוחלט. אדם נערץ ואהוב בחברה החרדית. זה היה כמו רעידת אדמה"
בתוך העולם החרדי, הוא מוסיף, משי זהב נתפס כאדם חריג ששלח את הילדים שלו לשרת בצבא, בשונה מרוב החרדים, ונחשף לעולם הרחב באופן כללי. עוד אומר פלאי כי ולדר "היה ההפך המוחלט. אדם נערץ ואהוב בחברה החרדית.
"זה היה כמו רעידת אדמה. ילדים גדלו על הספרים האלה; הוא זה שעורר את השיח על ביטחונם של ילדים. אז זה באמת היה מזעזע. זה עדיין מזעזע".
ממשיכים קדימה
גרוס ואהרונסון מספרים שבעקבות התפוצצות פרשת ולדר, הקווים החמים הוצפו בגל חדש של פניות מצד קורבנות של ניצול מיני. "בימים הראשונים, עומס השיחות שלנו גדל פי שלושה", אמרה אהרונסון. חודשיים לאחר התאבדותו היא אמרה ש"העומס עדיין גבוה בצורה משמעותית מהחודשים לפני לכן".
בסוף חודש פברואר אמרה גרוס, "אנחנו עדיין מקבלים המון שיחות הקשורות אליו", הן מצד הקורבנות והן מצד אחרים ש"מספרים את סיפורי ההתעללות שלהם בעקבות הסיפור הזה".
מייד לאחר התפוצצות הפרשה, היא סיפרה, הציפו את הקו החם "בחורי ישיבה" שהיו "מתקשרים אלינו כל 30 שניות ומנתקים או אומרים דברים מגעילים כי הם ראו בנו איום. אני חושבת שהם התקשרו כדי לתפוס את הקו ולהקשות על הקורבנות להשיג אותנו".
מאז פרסום פרשת ולדר הוגשו תלונות דומות נגד שורה של דמויות חרדיות נוספות, אבל אף אחת מהן לא עוררה תגובה דומה – או הוגשה נגד אדם בשיעור קומה כמו שלו. שדרן הרדיו החרדי דודי שוומנפלד הואשם במקרים שונים של תקיפות מיניות בחודש ינואר, בין השאר של קטינה.
מאז פרסום פרשת ולדר הוגשו תלונות דומות נגד שורה של דמויות חרדיות נוספות, אבל אף אחת מהן לא עוררה תגובה דומה – או הוגשה נגד אדם בשיעור קומה כמו שלו
שוומנפלד הכחיש את ההאשמות נגדו אבל הוא הושעה מתוכנית הרדיו שלו בתחנה החרדית "קול ברמה" ולא חזר לשדר. בפברואר, שורה של תלמידות בית ספר האשימו את המורה הירושלמית הוותיקה צביה רוטנברג בניצול מיני.
רוטנברג הכחישה את ההאשמות נגדה והמשיכה לשמש כמנהלת התיכון בסמינר לבנות "מעלות" בשכונת רמות, עד שהתפטרה כשישה שבועות לאחר מכן. על פי הדיווחים, היא הגישה את התפטרותה במועד שבו זומנה להופיע בפני בית המשפט הרבני בעקבות ההאשמות.
בתחילת חודש מרץ, קבוצה של צעירות חרדיות קיימו הפגנה מחוץ לבית הספר שהעסיק את רוטנברג. ההפגנה אורגנה בחלקה על ידי שרה הורביץ, תלמידה לשעבר של רוטנברג, ששכנעה את חברותיה ללימודים להתראיין לכתבה שפורסמה בנושא לראשונה בעיתון "ישראל היום".
"אחרי הסיפור של חיים ולדר הייתה תחושה בציבור שכעת זה יהיה אחרת. ציפינו להכלה, להבנה, לרחמים מול הנפגעות ולדרישה לטיפול ולהוקעה של המעשה מול הפוגעת – אבל זה לא קרה. מכאן הכאב הגדול"
"אחרי הסיפור של חיים ולדר הייתה תחושה בציבור שכעת זה יהיה אחרת", אמרה הורביץ ל־Ynet. "ציפינו להכלה, להבנה, לרחמים מול הנפגעות ולדרישה לטיפול ולהוקעה של המעשה מול הפוגעת – אבל זה לא קרה. מכאן הכאב הגדול".
נקודת מפנה
עם זאת, משקיפים ופעילים מביעים תקווה זהירה שהציבור החרדי נע בכיוון הנכון בכל הנוגע להתמודדות עם ניצול מיני בתוך הקהילה. "על פי ניסיוני, זו בהחלט נקודת מפנה", אומר פלאי. "אני חושב שהאבק עדיין לא שקע".
בסופו של דבר, הוא אומר, הוא מאמין שיש כעת "מודעות, כך שהתגובה תהיה חזקה יותר" במקרים עתידיים. כמו כן, הוא אומר, החדשות שימשו כזרז לדיון מחודש בנושא רשתות ומבני ביטחון להגנה על הנתונים בסיכון. "אני מאמין שנראה את התוצאות בעתיד הקרוב".
גרוס סבורה כי ישנו שינוי איטי אך מתמשך הן בזירה הציבורית והן בזירה הפרטית. "הציבור עושה צעדי התקדמות ויש יותר מודעות", היא אומרת ומציינת שהארגון שלה רואה עלייה בבקשות להכשרה בנושא מודעות לפגיעות מיניות מצד גופים קהילתיים ובתי ספר. "יש שינוי שמתרחש בתוך הציבור".
שושן מביעה אופטימיות זהירה לגבי המשך המאבק בהתעללות מינית בעולם החרדי. "אני חושבת שיש יותר לגיטימציה ופחות הכחשה של הקורבנות", היא אומרת. עם זאת היא קובלת על כישלון המשטרה ומערכת המשפט להביא את המתעללים לדין – בכל חלקי החברה הישראלית.
"בכל זאת, בהחלט יש תקווה", היא אומרת. "אני חושבת שזה [פרשת ולדר] היה אירוע דרמטי שההשפעה שלו חרגה הרבה מעבר לסיפור של התעללות מינית. אבל איזו השפעה תהיה לכך ולאן זה יוביל – אני לא יודעת".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם