נושא
אלימות מינית

האישה שהקדימה את Metoo ומאבקי הלהט"ב

אורה נמיר 1930-2019 שרת הרווחה לשעבר, שנפטרה הבוקר, פעלה למען זכויות נשים והקדימה את זמנה בנושאים רבים ● כמה מהיוזמות שקידמה: חוק חינוך חינם מגיל 3, החוק נגד אפליה על רקע מיני, האיסור הראשון על הטרדות מיניות (יחד עם השר משה קצב) והצהרה נגד אפליה על בסיס נטייה מינית

אורה נמיר (צילום: HERMAN CHANANIA)
HERMAN CHANANIA
אורה נמיר

השרה וחברת הכנסת לשעבר, אורה נמיר ז"ל, שהלכה לעולמה הבוקר (א'), הייתה בת 89 במותה. כפוליטיקאית שהייתה חלק מהממסד של מפא"י מאז הקמת המדינה, היא עשויה להיחשב בטעות לדמות מהעבר, אבל נמיר הייתה חלוצה בשורת מאבקים ותיקונים חברתיים, שנמצאים כיום במרכז השיח הציבורי.

נמיר נולדה בחדרה לזוג עולים מאוקראינה וגדלה במושב חוגלה. במלחמת העצמאות היא שירתה בקצינה בצה"ל. בשנות ה-50 וה-60 שימשה כמזכירת מפא"י, כדיפלומטית באו"ם וכמזכ"לית נעמ"ת. מ-1974 עד 1996 שימשה כח"כ ב"מערך" (מפלגת העבודה). בשנות ה-80 הייתה יו"ר ועדות החינוך והעבודה בכנסת. ניסתה להתמודד לתפקיד יו"ר העבודה ובממשלתו השנייה של יצחק שימשה כשרת העבודה והרווחה. הייתה נשואה למרדכי נמיר, ראש עיריית ת"א. .

ולמרות שהייתה בשר מבשרו של הממסד – ניסתה לקדם נושאים שבזמנו נחשבו רחוקים מאוד מהמיינסטרים של השיח הציבורי. בממשלתו הראשונה של רבין הוא מינה אותה לעמוד בראש ועדה פרלמנטרית ראשונה בישראל "לבדיקת מעמד האישה". דו"ח הוועדה שהוגש ב-1978 היה מהמתקדמים בעולם בנושא, וכלל שורה של המלצות שאף אחת מהן לא התקבלה באופן מיידי וכולן התקבלו שנים רבות אחר כך, ושינו את פני החברה בישראל.

"בוועדה לא שמעו על הטרדה מינית. נמיר שמעה – והבינה"

עם המלצות הוועדה נמנו הפעלת חינוך חינם מגיל שלוש – הצעת חוק שהתקבלה בכנסת ב-1984 אבל היישום שלה "נקבר" בלחץ פקידי האוצר למשך 27 שנה, עד שיושמה ב-2012 בלחץ מחאת קיץ 2011; הענקת הטבות למשפחות חד-הוריות – הצעה שנמיר יישמה כשהפכה לשרת הרווחה; פתיחה מחדש של כל התפקידים בצה"ל לנשים – המלצה שיושמה במהלך המאה ה-21; שריון של 25% מהמושבים בכנסת לנשים  – הצעה שלא עברה כחוק, אך הפכה למציאות בכנסת ה-20 וה-21.

המלצה נוספת של הוועדה, שהפכה ל"בייבי" של נמיר כשהייתה יו"ר ועדת העבודה והרווחה בכנסת, הייתה חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, שעבר ב-1988.

הצעת החוק לשוויון הזדמנויות בעבודה עברה בקריאה טרומית וראשונה בלי בעיות מיוחדות. הנושא נהפך לדיון סוער בוועדה, לאחר שנציגות שדולת הנשים בכנסת הגיעו לדיון ודרשו להוסיף לחוק סעיף שכבר היה קיים בחוק בכמה מדינות כמו ארה"ב ואוסטרליה, שיאסור על התנכלות לעובד/ת על רקע הטרדה מינית.

אורה נמיר (צילום: KOREN ZIV)
אורה נמיר (צילום: KOREN ZIV)

עורכת הדין רחל בנזימן, ששימשה באותה העת כיועצת המשפטית של שדולת הנשים והגיעה מטעמה לכנסת, אמרה לזמן ישראל: "הגענו לוועדה של הכנסת וביקשנו שיהיה בחוק סעיף שיאסור על הטרדות מיניות. חברי וחברות הכנסת לא ממש הבינו במה מדובר, הן ממש לא הכירו את הנושא הזה, והיינו צריכות לספר להן על מה מדובר בכלל".

"לזכותה של אורה נמיר ייאמר שברגע שהיא שמעה את ההסבר, היא אמרה שזה מאוד חשוב ומאותו הרגע היא התאמצה לקדם את הנושא. היא קראה על זה חומר רב כדי להבין את הבעיה, ביררה מה המצב בנושא במקומות עבודה בישראל, והתעקשה שהסעיף ייכנס לחוק בצורה הכי אפקטיבית שאפשר, וזאת בניגוד לכמה חברי כנסת שצעקו שאין דבר כזה ׳הטרדה מינית׳, ש׳סעיף כזה לא יהיה אפקטיבי׳, ושאנחנו 'מבלבלות את המוח'".

נוסח סעיף ההטרדות המיניות בחוק נגד אפליה שעבר בפועל ב-1988 היה פחות אפקטיבי מכפי שהיה אמור להיות. ד"ר אורית קמיר, שחיברה עשור אחר כך את החוק הנפרד נגד הטרדה מינית בעבודה, ציינה במחקר שכתבה בנושא, כי שדולת הנשים, לשכת עוה"ד וההסתדרות דרשו מהוועדה ב-1988 להוסיף לחוק הגדרה מפורטת מה היא הטרדה מינית, הדומה לזו שנמצאת בחוק הנפרד הקיים כיום, אך הוועדה לא הכניסה את הפירוט והסתפקה באמירה כללית על הטרדות.

קמיר ציינה במחקרה שח"כ יעקב שמאי מהליכוד "שימש כפרקליט השטן" והתנגד באופן עקבי וקולני להוספת פירוט של "מה היא הטרדה מינית" לחוק. רוב חברי הוועדה, כולל נמיר, דיברו בעד הוספת פירוט כזה – אבל לבסוף הצביעו נגדו. קמיר לא מציינת כיצד הצביעה נמיר. בנזימן אומרת שאינה זוכרת כיצד הצביע כל ח"כ, אבל אומרת ש"אורה נמיר הובילה את הקו הכי מתקדם והכי מחמיר מול ח"כים שהתנגדו".

בסופו של דבר, מ-1988 ועד שהחוק הנפרד נגד הטרדות מיניות נכנס לתוקף הוגשו בישראל רק שתי תלונות על הטרדות מיניות בעבודה – ולפי המחקר של קמיר, הסיבה לכך היא הפירוט הנעדר מהחוק שעבר בוועדה בראשותה של נמיר.

הצעת החוק לשוויון הזדמנויות (של 1988) הוגשה במקור כהצעת חוק פרטית של ח"כ שולמית אלוני, אבל נמיר הפכה אותה להצעת חוק ממשלתית, והגישה אותה לאישור שר העבודה והרווחה דאז – משה קצב. כן, אותו קצב שהפך אחר כך לנשיא המדינה והורשע באונס ובשורה ארוכה של הטרדות מיניות. קצב אישר את החוק והוא חתום, איפוא, על האיסור הראשון בישראל על הטרדה מינית.

משה קצב. חתם על הצעת החוק שנמיר העבירה נגד הטרדה מינית (צילום: קובי גדעון, פלאש 90)
משה קצב. חתם על הצעת החוק שנמיר העבירה נגד הטרדה מינית (צילום: קובי גדעון, פלאש 90)

"אני לא זוכרת איזושהי התייחסות של קצב לחוק, בעד או נגד, ואני לא זוכרת שהוא הגיע לדיוני הוועדה", אומרת בנזימן, "למיטב זכרוני, שבאופן טבעי הוא מוגבל, קצב חתם באופן פורמלי וזהו, ולא גילה עניין בנושא".

"דרשה מהעולם לצאת נגד אפלייה על בסיס נטייה מינית"

נמיר הקדימה את זמנה בנושאים אקטואליים וחשובים נוספים. בין השאר, הובילה ב-1987 בוועדת העבודה את חקיקת חוק שכר מינימום, מול מאבק קשה של התאחדות התעשיינים, בעלי הון מובילים ופקידי משרד האוצר.

ב-1995, בהיותה שרת העבודה והרווחה, עמדה בראש המשלחת שייצגה את ישראל לוועידת האו"ם בבייג'ינג בנושא זכויות נשים, שעסקה בניסוחו של מסמך בינלאומי נגד אפליית נשים.

בנזימן, שהייתה חברה במשלחת, מספרת: "המשלחת שלנו, בראשותה של נמיר, דרשה שהאמנה שתיכתב שם תצא גם נגד אפלייה על בסיס נטייה מינית – בהתאם לנוסח החוקים נגד אפלייה בישראל. היינו אחת המדינות המעטות שדרשו להכניס לאמנה סעיף כזה, יחד עם מדינות סקנדינביה. הדרישה עוררה סערה, ורוב המדינות בעולם, כולל ארצות הברית, התנגדו בחריפות".

בזמן כהונתה של נמיר כשרת העבודה והרווחה היא הובילה הגדלה של תקציבים לשירותי הרווחה, ואת העלאת שכר העובדים הסוציאליים אחרי שביתה ארוכה. נמיר הובילה את המהלכים הללו בניגוד לעמדת ראש הממשלה, יצחק רבין, ובניגוד למגמה באותן שנים ולמהלכי הממשלות שלפני ואחרי ממשלת רבין, שביצעו קיצוצים חדים בשירותים החברתיים. נמיר נלחמה בהצלחה נגד דרישתו של שר האוצר דאז, בייגה שוחט, לקצץ בקצבאות, בעיקר בדמי אבטלה.

בין השאר, הכפילה נמיר את התקציב הממשלתי למקלטים לנשים מוכות מ-800 אלף ל-1.6 מיליון שקל, והגדילה את חלקה של הממשלה בתקצוב המקלטים מ-30% ל-50%. גם מספר המקלטים הוכפל בתקופתה, והוקמו, בין השאר, המקלטים הראשונים בירושלים, באר שבע ונצרת והמקלטים הראשונים לנשים מוכות מהמגזר הערבי והחרדי.

חידוש נוסף שהנהיגה נמיר, שהפך לטענה העיקרית נגדה בציבוריות הישראלית, היה האישור להכנסת עובדים זרים לישראל. מכסות העובדים הזרים בתקופת כהונתה היו הגבוהות ביותר בכל תקופה שהיא לפני כן ואחרי כן.

אחרי ממשלת רבין-פרס התגלגלה נמיר למדבר הפוליטי. ב-1996 נכנסה לכנסת אבל ויתרה על הכהונה בה, והתמנתה לשגרירת ישראל בסין ובמונגוליה. בבחירות לכנסת ה-16 ב-2003 הוצבה במקום החמישי ברשימת "עם אחד" של עמיר פרץ ולא נכנסה לכנסת. בבחירות לכנסת ה-17 הציע לה יו"ר רשימת הגמלאים, רפי איתן, להיכנס לרשימתו, אך נמיר סירבה בטענה ש"אשמח לעזור לרפי אבל אני לכנסת לא הולכת, אין לי שום רצון לחזור לשם". מאז לא התראיינה ונעלמה מהציבוריות הישראלית – עד מותה הבוקר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 1,019 מילים
  • מצרים, 2011 (צילום: קסניה סבטלובה)
    קסניה סבטלובה
  • מחאה בלבנון לביטול החוק שמתיר לאנסים להינשא לקרבנותיהם, 2016 (צילום: AP Photo/Hassan Ammar, File)
    AP Photo/Hassan Ammar, File
  • מצרים, 2011 (צילום: קסניה סבטלובה)
    קסניה סבטלובה
  • נבחרת הכדורעף המצרית באולימפיאדת ריו, 2016 (צילום: AP Photo/Marcio Jose Sanchez)
    AP Photo/Marcio Jose Sanchez
  • נערים מטרידים מינית ברחוב במצרים, 2017 (צילום: AP Photo/Ahmed Abdelatif, El Shorouk Newspaper, File)
    AP Photo/Ahmed Abdelatif, El Shorouk Newspaper, File
  • הפגנה נגד אלימות מינית במצרים, 2014 (צילום: AP Photo/Amr Nabil, File)
    AP Photo/Amr Nabil, File
  • ילדות סעודיות משחקות כדורסל, 2014 (צילום: AP Photo/Hasan Jamali, FILE)
    AP Photo/Hasan Jamali, FILE
  • הפגנה נגד החוק שמאפשר לאנסים להינשא לקרבנות שלהם במרוקו, 2012 (צילום: AP Photo/Abdeljalil Bounhar)
    AP Photo/Abdeljalil Bounhar
  • נשים סעודית נוהגות לראשונה, 2018 (צילום: AP Photo/Amr Nabil)
    AP Photo/Amr Nabil
  • אישה סעודית מציגה את רישיון הנהיגה החדש שלה, 2018 (צילום: Photos by Saudi Information Ministry via AP)
    Photos by Saudi Information Ministry via AP

מזרח תיכון חדש נשות המהפכה

מדינות רבות השתנו ללא היכר בשנים שחלפו מאז "האביב הערבי": שליטים הודחו, ממשלות הוחלפו, מיליונים יצאו לרחובות - ויישובים שלמים התרוקנו מגברים שיצאו להיאבק בשלטונות או בדאע"ש ומעולם לא שבו לביתם ● אל הוואקום הזה נכנסו הנשים ● קסניה סבטלובה ביקרה במדינות, דיברה עם הנשים והאנשים, ומביאה את סיפורה של המהפכה הפמניסטית המוסלמית הראשונה

עוד 2,644 מילים

הרשות הפלסטינית: "קטוסה הוא קרבן להתנכלות אנטישמית"

יום אחרי שחרורו של מחמוד קטוסה, הפלסטיני שהואשם באונס ילדה ישראלית בת שבע מחבל בנימין, משרד החוץ הפלסטיני פרסם תגובה ראשונה וחריפה למעצרו: "קטוסה הוא קרבן של טרור באמצעות האשמות מזוייפות ורשלנות מכוונת, היה נתון לעינויים"

מוחמד קטוסה ובתו הקטנה עם שחרורו מהכלא (צילום: יונתן סינדל, פלאש 90)
יונתן סינדל, פלאש 90
מוחמד קטוסה ובתו הקטנה עם שחרורו מהכלא

משרד החוץ הפלסטיני פרסם היום (ד') לראשונה תגובה חריפה למעצרו בן החודשיים של מחמוד קטוסה – הפלסטיני שהואשם באונס של ילדה ישראלית בת 11 מחבל בנימין ושוחרר אתמול .

"קטוסה הוא קרבן לצורה החריפה ביותר של התנכלות אנטישמית", נכתב בהודעת משרד החוץ הפלסטיני, "אנו מגנים בחריפות את העוול שנעשה לקטוסה ואת האפליה הגזענית נגדו, החל במעצרו הגזעני והמשך ברצח האופי שנעשה לו בהאשמה המזוייפת לפיה אנס ילדה בת שבע, באמצעות רשלנות מכוונת של משטרת הכיבוש, תוך התעלמות מכל הראיות והנסיבות".

"קטוסה בילה יותר מ-55 יום בבתי כלא ישראליים והיה נתון לעינויים ולהשפלה, לפוליטיזציה של עניינו בדעת הקהל הישראלית ולהסתה נגדו, אך ורק בשל היותו פלסטיני. מדובר בטרור באמצעים משפטיים ודרך שקר וזיוף".  

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 109 מילים
אונס של ילדה בת שבע אינו חריג

אלפי ילדים נפגעים מינית בישראל בכל שנה

ב-2018 הוגשו כ-2,500 תלונות למשטרה ובעקבותיהן נפתחו 1,059 תיקים בפרקליטות ● רוב התיקים נסגרים בלא כתב אישום ● רק 20% מהילדים שעוברים תקיפה מינית מתלוננים במשטרה

איור (צילום: istockphoto)
istockphoto
עוד 896 מילים

"אונס בת ה-7": מחשבות על מערכת ה"צדק"

בית הסוהר עופר (צילום: Hadas Parush/Flash90)
Hadas Parush/Flash90
בית הסוהר עופר

מרגע שפרצה לחיינו פרשת ה"אונס בת ה-7" קרו כל כך הרבה דברים, שהחיים האמיתיים נראו כמו צפיית בינג' בסדרה מרתקת, ועדיין לא הגענו לפרק האחרון. כל מהדורת חדשות עדכנה בפרטים חדשים, ומהיום למחר השתנתה העלילה והשתכללה, עד שרבים הלכו לאיבוד. מבולבלים? אתם לא לבד.

למה הסיפור הזה תפס תאוצה כמו של טיל ששוגר לחלל? כי הוא מכיל בתוכו חומרים נפיצים. קודם כל המילים "אונס בת ה-7" לא נתפסות. כל אחד מבין שזה נורא. לא צריך להיות לא שמאל ולא ימין בשביל להזדעזע.

הדמויות כמו לקוחות מספר מתח. משפחה חרדית החיה בתוך חברה סגורה. מי יודע מה קורה בתוך הקהילה? לא חסרים סיפורים שצצו לאורך השנים על העבירות שבוצעו במגזר ושטופלו שלא במסגרת מוסדות המדינה. וכמובן אלה שכן הגיעו לבית משפט ולתקשורת.

אל החברה הסגורה נכנסה דמות חיצונית. הערבי מהכפר השכן. מעצם היותו ערבי הוא כבר חשוד, שלא לומר אשם ודינו מוות.

וכל זה מתרחש בשטחים. מקום בו החוק נזיל. ליהודים יש את מערכת המשפט הישראלי ואילו הפלסטינים נשפטים בבית משפט צבאי במחנה "עופר".

כולם ניזונים מרסיסי מידע

אף אחד לא יודע מה היה שם. אפילו עולות תהיות אם בכלל התרחש האירוע שנקרא "אונס". יש הבטוחים שכן, יש המפקפקים ויש שבטוחים שלא. כולם ניזונים מרסיסי מידע שמפיצים כל מיני אינטרסנטים ושאין לשומע שום יכולת לדעת אם מדובר בניוז או בפייק ניוז.

גם אני כמובן לא יודע מה היה שם, ולכן זה לא נושא להתעסק בו.

בנצ׳י גופשטיין ופעילים מתווכחים עם שוטרים במהלך מחאה נגד פלסטיני שחשוד בחטיפה ואונס של ילדה בת 7 (צילום: Flash90)
בנצ׳י גופשטיין ופעילים מתווכחים עם שוטרים במהלך מחאה נגד פלסטיני שחשוד בחטיפה ואונס של ילדה בת 7 (צילום: Flash90)

אז מה מיוחד כאן?

הפרשה הזו מעניינת כי היא מאירה באור בוהק את מערכת ה"צדק" בשטחים. זה לא עוד אירוע של זריקת אבנים או בקבוקי תבערה או פריצה או גניבה. הפעם נפלה המשטרה המקומית על מקרה שגדול עליה בכמה מידות.

ה"תקלה" שלהם היא שהם חקרו את המקרה, כמו שהם רגילים ומכירים. המתנחלים או הצבא או השב"כ מביא להם את החשוד, די מהר הוא הופך לנאשם ותוך זמן קצר מורשע ב"עופר" ומושלך לכלא.

פעולות חקירה פשוטות ובסיסיות לא בוצעו, כי בבית משפט צבאי לא צריך את כל הפרוצדורות הללו. השופט ב"עופר" הוא סחבק של רכזי המודיעין של השב"כ והמשטרה וממלא את בקשותיהם בלי להתעקש. מגישים לו את המסמכים הסודיים והופ, יש הרשעה.

בצורת התנהלות זו אין בעיה לעדכן את התביעה תוך כדי תנועה.

זה קרה באפריל. אה לא? לא נורא – תכתוב שזה היה מתישהו.

זה התרחש בכפר של החשוד. מה לא? לא נורא – תכתוב שזה היה בבית בו עבד.

הוא גרר אותה ברגל. אהה, לא ייתכן? סורי. תכתוב שהסיע אותה ברכב.

לא בדק אותה רופא מומחה, לא נורא – גם רופאת משפחה זה מספיק טוב. למה בכלל צריך רופא מומחה?

קשה להבין מדלות העדות של הילדה מה עבר עליה, לא נורא – תרשום אונס בנסיבות מחמירות פלוס עוד שניים שהיו בזירה. איפה הם השניים? עזוב נו, למה להתעסק בשטויות.

אין DNA בזירה, לא נורא – תרשום אונס.

אין פציעות עמוקות, לא נורא – אונס.

אין ראיות פורנזיות, צריך?

הקודקודים נתפסו במערומיהם

אז ככה זה מתנהל בשטחים? ככה זה קורה? ככה בדיוק!

כמה ערבים מורשעים על סמך חקירות ברמה כזו? לעולם לא נדע. אבל טוב לדעת שככה זה עובד.

ה"מערכת" מזדעקת כאילו הם לא חיים כאן כבר חמישים שנה. לפתע פתאום פגישה דחופה עם הפרקליטות והתובע הצבאי הראשי וכל הקודקודים שנתפסו במערומיהם.

אבל לאן הם יחתרו? לאמת? למציאת האשם האמיתי? מה פתאום.

הם יחתרו להעמיק את הבור. הם ימנו צוותים שיחפשו בנרות ו"ישכנעו בנועם" ערבים אחרים להעיד על הערבי המסכן שהוא אנס את הילדה. הם ישליכו אותו לכלא כי אין מחילה למי שמנסה להתנגד לשיטה. אי אפשר להתנגד למכבש הכיבוש ול"צדק" של בית המשפט הצבאי ב"עופר".

נטחנים דק דק עד שנשברים

אפשר להיות אופטימיים. הפרקטיקות שעובדות בשטחים, זולגת בגדול לתחומי הקו הירוק.

מה שווה המשטרה אם אי אפשר לשלוט בה?

מה שווה הפרקליטות אם אי אפשר לשלוט בה?

מה שווה בית המשפט אם אי אפשר לשלוט בו?

אזרחים שנכנסים מתחת למכבש של מערכת ה"צדק" הישראלי, כבר לא יוצאים אותו הדבר. נטחנים דק דק עד שנשברים. אנשים פצועים ומרוששים לחלוטין. מן ה"צדק" הישראלי ישחרר רק המוות.

עוד 597 מילים ו-1 תגובות

הדס שטייף ערערה על הפסדה בתביעת הדיבה של נתן זהבי

הדס שטייף ערערה באמצעות הפרקליטות נגד החלטת בית משפט השלום שחייב אותה לשלם 390 אלף שקל על פרסומים שבהם טענו שמונה נשים שזהבי תקף אותן מינית ופגע בהן ● הדס שטייף בערעור: "ההחלטה מהווה עוול כלפי אותן נשים, שסיפורן לא הופרך, ועלול לגרום לקרבנות עבירות מין לסכור את פיהם ולא להתלונן"

הדס שטייף בבית המשפט (צילום: מרים אלסטר. פלאש 90)
מרים אלסטר. פלאש 90
העיתונאית הדס שטייף בבית המשפט

הפרקליטות הגישה היום (ד') לבית המשפט המחוזי בתל אביב ערעור מטעמה של כתבת הפלילים של גלי צה"ל, הדס שטייף על פסק דינו של בימ"ש השלום שחייב את שטייף לפצות את השדרן נתן זהבי על הטענות שפרסמה לפיהן זהבי תקף מינית והתנהל באופן בלתי ראוי כלפי מספר נשים.

לפי הערעור, פסק דינו של בימ"ש השלום התבסס על פרסומים של שטייף שתיארו את התנהגותו הבוטה של זהבי כלפי נשים, שהוגדרו כלשון הרע על סמך הנחה ששטייף ייחסה לזהבי עבירות פליליות, כיוון שבית המשפט קבע שזהבי לא ביצע עבירה. ואולם, למעשה שטייף לא ייחסה לזהבי עבירות, אלא רק סיפרה את סיפורן של אותן נשים שבהן פגע. לכן, נטען בערעור, שטייף לא עברה עבירת לשון הרע כלפי זהבי.

"על מנת להוכיח את האמת שבפרסום, הוגשו לביהמ"ש 8 תצהירים של 8 נשים שונות (שזהבי פגע בהן) שגוללו בפירוט רב את סיפורן. 7 מתוכן הגיעו באומץ רב להעיד. עורך דינו של זהבי בחר שלא לחקור את העדות על האירועים עצמם, ומכאן שגרסתן העובדתית לא נסתרה – ויש לקבלה", נכתב בערעור.

"ביהמ"ש העדיף את עדותו של זהבי, ושל שניים מחבריו, אשר הרבה לא לזכור, אף שהוא בעל העניין הראשי בהליך", נכתב בערעור,  "גם אם ביהמ"ש סבר, לטעמנו בשגגה, כי המערערת לא עשתה את מלאכתה העיתונאית, אין משמעות הדבר כי אותן נשים שיקרו בעדותן – ואולם פסק-הדין מרמז למסקנה זו. הדבר מהווה עוול של ממש כלפי אותן נשים, ועלול אף לגרום לקורבנות עבירות-מין לסכור את פיהם מלהשמיע את קולם ולהתלונן".

"מהפכת 'metoo#' שגרמה לנפגעי ולנפגעות עבירות מין להעז ולחשוף את סיפורם לראשונה, אינם גורמים שניתן להתעלם מהם בהליך זה. הם היוו את הרקע לפרסומים, ולכן יש בהם כדי ללמד על העניין הציבורי באותם פרסומים. מהעדויות שנשמעו בביהמ"ש עלתה החשיבות הציבורית הראשונה במעלה שבפרסומים".

פיצוי של 390 אלף שקלים לזהבי

בית משפט השלום חייב את שטייף לפצות את זהבי בסכום של 390 אלף שקלים בגין לשון הרע על כך שפרסמה את עדותן של נשים שזהבי, לטענתן, תקף אותן מינית. לאחר ויכוח בנושא, הודיעה המדינה שתישא בהוצאות משפטה של שטייף כעובדת של גל"צ.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 317 מילים

דו"ח: 80% מבני הנוער במצוקה סובלים מאלימות מינית

הדו"ח השנתי של עמותת עלם חושף עלייה חדה בדיווחי בני נוער בסיכון על אלימות מינית. 20% מבני הנוער בסיכון ו-50% מבני הנוער בסיכון גבוה סבלו מאלימות קשה במשפחה, בקהילה או ברשת

ניידות הלילה של עלם (צילום: עמותת עלם)
עמותת עלם
ניידות הלילה של עלם

ארבעה מתוך חמישה מבני ובנות הנוער במצוקה ובסיכון סובלים מאלימות מינית. בקרב נערות במצוקה השיעור גבוה עוד יותר. כך עולה מהדו"ח השנתי של עמותת עלם למען נוער בסיכון. לפי הדו"ח, שיעור הדיווחים והפניות בנושא פגיעות מיניות הוכפל בשנת 2018.

 

עלם ביססה את הדו"ח על הנתונים שקיבלה מ-21 אלף הנערות והנערים שלהם היא מסייעת.

 

עוד מגלה הדו"ח כי 50% מבני הנוער בסיכון גבוה ו-20% מכלל בני הנוער בסיכון סבלו מאלימות קשה במשפחה, בקהילה או דרך הרשת.

הדו"ח מציין כי "בשנה האחרונה בני נוער היו חשופים יותר מאשר בעבר לשיח אלים, חסר עכבות ולא מבוקר שמתקיים ברשתות החברתיות….היעדר דמויות מבוגרות, משפיעות ומיטיבות ברשתות מגביר את האלימות בקרב בני הנוער".

"עם זאת, לרשתות החברתיות יש גם השפעה חיובית: בשל החשיפה לרשתות, מספר גדול יותר של בני נוער שיתפו בהן את האלימות המתרחשת בתוך הבית".

לפי הדו"ח, 25% מבני הנוער שעלם סייעה להם ב-2018, ו-50% מבני הנוער שסייעה להם בדרום ובצפון הארץ, משתמשים בסמים. הדו"ח מצביע על עלייה בשימוש בסמים ואלכוהול בקרב בני נוער בסיכון בשל הנגישות להם באינטרנט וברשתות החברתיות.

לפי נתוני עלם 30% מבני הנוער בישראל – קרוב לרבע מיליון נערות ונערים – מוגדרים כ"נוער בסיכון" קל או ממשי. כמחצית מכלל בני הנוער בסיכון – כ-110 אלף נערות ונערים – מוגדרים כ"בני נוער בסיכון ממשי". הנערים בסיכון ממשי סובלים מחוסר תפקוד בלימודים, מחשבות אובדניות, שימוש בסמים ובאלכוהול ובעיות רגשיות ומשפחתיות קשות.

כ-4% מבני הנוער שבסיכון – כ-32 אלף, מוגדרים כבני נוער בסיכון גבוה וסובלים מנשירה מהלימודים ומסגרות נורמטיביות, ניתוק חברתי, שוטטות, עבריינות ופשיעה. כ-8,000 מהם מוגדרים בסכנת חיים, וחיים ללא קורת גג, ניתוק מהמשפחה ומהחברה והתמכרות לסמים ולאלכוהול.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 249 מילים

מח"ש הגישה כתב אישום נגד שוטר בחשד שניצל מינית קרבנות סחר בנשים

חוקר לשעבר בימ"ר תל אביב, שגבה עדויות מנשים בזנות וקרבנות סחר, יצר קשרים עם הקרבנות שגבה מהן עדויות ולפי כתב האישום ניצל אותן מינית

מחש צילם יונתן סינדל פלאש 90 (צילום: יונתן סינדל פלאש 90)
יונתן סינדל פלאש 90
המחלקה לחקירות שוטרים

המחלקה לחקירות שוטרים בפרקליטות המדינה הגישה לבית המשפט השלום בתל אביב כתב אישום נגד שוטר לשעבר, חוקר בימ"ר תל אביב. לפי כתב האישום, השוטר ניצל מינית במסגרת תפקידו כחוקר נשים שהיו קרבנות סחר בבני אדם.

כתב האישום הוגש במסגרת הסדר, בגין ארבעה אישומים של הפרת אמונים והשמדת ראייה.

בעקבות המעשים המיוחסים לנאשם הוא פוטר מהמשטרה.

במסגרת תפקידו כחוקר דובר השפה הרוסית, ביצע השוטר החשוד פעולות חקירה וגבה עדויות במסגרת תיקי חקירה משטרתיים בנןשא הבאת בני אדם לעיסוק בזנות, סרסרות ומשלוח קרבנות לחו"ל במסגרת זנות ועבדות. במסגרת תפקידו כחוקר היה הנאשם מגיע למקלט בו שהו נשים המוכרות כקורבנות סחר בבני אדם, חלקן נשים בזנות, ונמצא בקשר רציף עימן.

המשטרה, באמצעות החוקר המטפל, מהווה כתובת עבורן בכל דבר ועניין. כתוצאה מכך נוצרה קירבה ותלות בין הנשים לבין הנאשם, מתוקף תפקידו. על פי כתב האישום הנאשם ניצל את הקשר האמור כדי לקיים עם הנשים קשרים מיניים המוגדרים כ"קשרים בהסכמה".

לצורך ניהול הקשרים המיניים עם הנשים, באופן חשאי וכדי להסתיר את המעשים, רכש הנאשם קו טלפון נייד בנוסף לקו הטלפון הנייד המשטרתי שהיה ברשותו קודם לכן. כמו כן,  כדי להסתיר את דבר הקשר בינו לבין הנשים, מחק הנאשם משני מכשירי הטלפון שהיו ברשותו את התכתובות בינו לבין הנשים וכן הנחה חלק מהנשים למחוק את התכתובות ביניהם ולא לספר לאיש על דבר הקשר ביניהם.

כתב האישום הוגש באמצעות עו"ד עדי וולנרמן ונחקר על ידי צוות תל אביב במחלקה לחקירות שוטרים בפרקליטות המדינה.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 221 מילים

עברייני מין חוזרים לחברה ללא טיפול, המורים מלמדים בלי הכשרה

מבקר המדינה יוסף שפירא מסיים את הקדנציה בדו"ח נרחב ● מאגרי המידע הממשלתיים לא מאובטחים כראוי, המשטרה מזלזלת בתלונות על גנבות, המשטרה חוקרת נוער בניגוד לנהלים ו-70% מהתיקים על עבירות מין בקטינים נסגרים מחוסר ראיות

יוסף שפירא, מבקר המדינה (צילום: Noam Revkin Fenton/Flash90)
Noam Revkin Fenton/Flash90
יוסף שפירא, מבקר המדינה

מבקר המדינה יוסף שפירא מסיים את הקדנציה שלו בדו"ח מקיף שעוסק במגוון תחומים וכולל 40 פרקי ביקורת על משרדי הממשלה וגופים ציבוריים. הדו"ח אמור להדאיג כל אזרח שפרטיו נמצאים במאגרי מידע, הורה ששולח ילדים לבית הספר וכל אדם שהתלונן בעבר על עבירת רכוש.

מבקר המדינה מגיש את הדו"ח ליו"ר הכנסת:

בין היתר, הדו"ח מצביע על הליקויים הבאים:

*הגנה על פרטיות מאגרי מידע: המבקר מצא ליקויים בתפקוד הרשות להגנה על פרטיות במשרד המשפטים. כך למשל, במשרדי הבריאות והחינוך אוספים מידע אישי רב מבלי לאבטח אותו כראוי.

*טיפול בעברייני מין: המבקר מצב חוסר בניצול של מרכזי סיוע, אין מערך למניעת פשיעת מין באינטרנט, 60% מהעבריינים לא משולבים בתוכניות טיפול לפני היציאה מהכלא, ויותר מ-70% מהתיקים על עבירות מין נסגרים מחוסר ראיות.

*כשלים במיסוי דירות רפאים שהוחלט עליו לאחר המחאה החברתית.

*הטיפול בנכי צה"ל לוקה בחסר כתוצאה ממחסור ברופאים מחוזיים.

*כשלים בהגנת הסייבר במשרדי הממשלה השונים.

*חשש לפגיעה בטיפול בזירות נפגעים כתוצאה מהמאבק בין איחוד הצלה למד"א.

*היעדר רגולציה על ניתוחים פלסטיים וטיפולים אסתטיים, באופן שעלול לגרום לפגיעות מסוכנות במטופלים.

*היעדר הכשרה מתאימה למורים למתמטיקה ולאנגלית.

*השקעה של 2 מיליארד שקל בפרויקט "מסע", שלא נבדק אם הצדיקה את עצמה או השיגה את מטרתה.

*המבקר מתח ביקורת על הקצאת כרטיסים למקורבים לארגון משחק הכדורגל שבוטל אשתקד, בין ישראל לארגנטינה.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 195 מילים

מפתח תקווה לנחלת יצחק: המפגינות הגיעו אל נתן אשל

כ-30 מפגינים ומפגינות הגיעו היום אל ביתו של נתן אשל, צלם התחתונים שהורחק משירות המדינה, תלו חזיות ותחתונים, והפרו את שלוות השכנים ● למרות המספר המצומצם, לאשל יש סיבה לדאגה: את ההפגנה ארגנו מי שהתחילו את גל ההפגנות מול ביתו של היועמ״ש אביחי מנדלבליט ● איך זה נגמר בסוף, כולם יודעים

מפגינים מתחת לביתו של נתן אשל תלו חזיות ותחתונים (צילום: אמיר בן-דוד/זמן ישראל)
אמיר בן-דוד/זמן ישראל
מפגינים מתחת לביתו של נתן אשל תלו חזיות ותחתונים

סיקור הוגן של הפגנה מתחת לביתו של איש ציבור אמור להציג לפחות שני צדדים.

מצד אחד, להביא את קולות המפגינים, ולהסביר מה היה העוול שהכעיס אותם עד כדי כך, שהם יצאו מביתם ונסעו לביתו של אדם שאותו הם לא מכירים אישית, כדי לשאוג עליו במגאפון. מצד שני, תמיד יהיה מי שיגיד שההפגנה פוליטית. שמישהו מושך בחוטים מאחורי הקלעים. או שזו סתם הוכחה ליכולת מוגבלת של המפגינים לקרוא מציאות מורכבת.

נתן אשל (צילום: מארק ישראל סלם/פלאש90)
נתן אשל (צילום: מארק ישראל סלם/פלאש90)

במקרה של נתן אשל, איש סודו של ראש הממשלה בנימין נתניהו וכעת חבר בצוות המשא ומתן הקואליציוני, אין שני צדדים. העוול שאשל גרם לא שנוי במחלוקת, הוא עצמו הודה בו. המציאות לא נעימה, אבל גם לא מורכבת במיוחד.

בגרסה המרוככת, המכובסת, שהתגלגלה לעסקת הטיעון שאשל סגר עם נציבות שירות המדינה, בחסות משרד המשפטים, הוא הודה שכשהיה ראש הסגל במשרד ראש הממשלה הוא צילם בסתר "צילום לא מקובל" של עובדת בלשכת ראש הממשלה וחיטט במחשבה האישי. ועל כך הוסכם שהוא יורחק לצמיתות משירות המדינה.

אלא שמאז הרחקתו, ממשיך ראש הממשלה בנימין נתניהו להשתמש בשירותיו של אשל כיועץ וכנציג – אשל ייצג את נתניהו, בין השאר, גם במו״מ הקואליציוני ב-2013 וגם בזה של 2015, והפעם הוא שוב יושב בצוות המשא ומתן כנציג בלפור. הוא לא עובד מדינה, ולכן מותר לו לעשות מה שהוא רוצה. ואם ראש הממשלה ממשיך לתת בו אמון, זה מה שיהיה.

לכן התייצבו היום (שישי) אחר הצהריים כ-30 מפגינים ומפגינות מתחת לביתו של אשל בתל אביב. הם תלו חוטי כביסה ועליהם תחתונים וחזיות, וקראו לאשל לצאת להתעמת איתם, או לחילופין – פשוט לצאת להם מהחיים.

עשרות מפגינים מול ביתו של נתן אשל (צילום: אמיר בן-דוד/זמן ישראל)
עשרות מפגינים מול ביתו של נתן אשל (צילום: אמיר בן-דוד/זמן ישראל)

הם באו במיוחד כדי להביך אותו. דווקא לפני כניסת השבת, דווקא מול שכניו ומכריו. למי ששאל "אבל למה להפגין מתחת לבית שלו?" הם ענו "כי באנו להטריד את המטריד". וכדי להטריד את המטריד הם תופפו בתוף ושרו "במדינת החרמנים, רעש מהומה / נתק'ה החרמן שלי, נתפס עם מצלמה / נתק'ה נתק'ה השובב / נתפס עומד עם מכנסיו / אך הזוג עליו שומר / בזמן שהוא גומר".

רבים מהשכנים בבניין שבו מתגוררת משפחת אשל הציצו בין התריסים כדי להבין מה המהומה שהתרגשה על ראשם. אם גם אשל היה בין המציצים, הוא אולי שאב עידוד מהמספר המצומצם של המפגינים.

דלית גפנר-רוס והתחתונים, מתחת לביתו של נתן אשל (צילום: אמיר בן-דוד/זמן ישראל)
דלית גפנר-רוס והתחתונים, מתחת לביתו של נתן אשל (צילום: אמיר בן-דוד/זמן ישראל)

אבל לאשל יש סיבה לדאוג. את ההפגנה מתחת לביתו ארגנו שתי נשים – "שתי סבתות", כהגדרתן: דלית גפנר-רוס ועו"ד סיגלית קסלר. שתיהן היו מהגרעין הראשון של המפגינים מתחת לביתו של היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט בפתח תקווה, עוד לפני כשנתיים, בהפגנות שהתחילו עם 20-30 מפגינים נחושים, שחזרו שבוע אחרי שבוע, עד שהפכו כעבור שנה להפגנות ענק של אלפים.

"סיגלית ואני נפגשנו מתחת לבית של מנדלבליט״, מספרת דלית גפנר-רוס. ״זו היתה הפעם הראשונה בחיים שלי שיצאתי להפגנה. היינו שלושים איש, כל אחד צעק על משהו אחר. סיגלית צעקה על הצוללות. אחרי ההפגנה הצעתי חברות בפייסבוק ומאז אנחנו ביחד, באש ובמים, במחאות.

״חוץ מההפגנות בפתח תקווה אנחנו שלוש בנות – סיגלית, אני וחברה נוספת, שנמצאת עכשיו בהודו – שעולות כל שבוע להפגין מול ישיבת הממשלה בירושלים. כששמענו שנתן אשל מעורב במשא ומתן הקואליציוני, לא האמנו. בן אדם שהורחק מהחיים הציבוריים, אין שום סיבה שיחזירו אותו בדלת האחורית לחיים הציבוריים והוא ישפיע על הקמת ממשלה.

״הם טירללו לגמרי את המדינה. פשוט טירללו את המדינה. ואנחנו אוהבים את המדינה הזאת, רוצים שהדמוקרטיה תישמר, רק שאף אחד לא סופר אותנו".

סיגל קסלר עם המגאפון, הפעם מול ביתו של נתן אשל (צילום: אמיר בן-דוד/זמן ישראל)
סיגל קסלר עם המגאפון, הפעם מול ביתו של נתן אשל (צילום: אמיר בן-דוד/זמן ישראל)

קסלר, מצידה, מתייחסת למעשה שאשל עשה ומבהירה: "אין דבר כזה 'הטרדה מינית'. כשמוציאים את זה מהכוח אל הפועל, מדובר באלימות מינית. כל מי שעבר תקיפה מינית או אלימות מינית יודע שזה לא פוסק לעולם.

"מי שהיה תוקפן מינית, אין לו מקום בשירות הציבורי, בחיים האזרחיים הציבוריים, ולא יכול לקבוע שום דבר לגבי כלל האזרחים של ישראל. הממשלה של כלל אזרחי ישראל לא תקום עם עזרה של אדם שהוא תוקפן מינית".

יכול להיות שאחרי שתוקם הממשלה החדשה, אשל יתפייד שוב אל הצללים שמאחורי הקלעים. במקרה כזה, ההפגנות מתחת לביתו כנראה יגוועו מאליהן.

אבל אם להסתמך על תקדים פתח תקווה – יכול להיות שדיירי פינת הרחובות ברוריה ובנימיני בשכונת נחלת יצחק בתל אביב יאלצו להיפרד משנת הצהריים של ימי שישי בתקופה הקרובה.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
3
אם יש לך בת או אשה או אמא, ומגיע גבר כזה ובפירוש תוקף אותה וחודר למרחב האינטימי שלה, הוא פוצע את נפשה ועליו לשלם על כך. וחבל מאוד שלא עמד למשפט על הטרדה מינית. ואם ראש הממשלה ממשיך לתמ... המשך קריאה
אם יש לך בת או אשה או אמא, ומגיע גבר כזה ובפירוש תוקף אותה וחודר למרחב האינטימי שלה, הוא פוצע את נפשה ועליו לשלם על כך. וחבל מאוד שלא עמד למשפט על הטרדה מינית. ואם ראש הממשלה ממשיך לתמוך בו ולא מעיף אותו לכל הרחות, גם ראש הממשלה שותף לבוז לנשים ושותף לתקיפה באותן נשים. כנראה שגם ראש הממשלה חייב ללכת. בטח יש ביניהם קשרים פסולים.
אל דאגה, נתן אשל אינו חשוב כמו מנדלבליט - אבל הוא נחשף במלוא "הדרו" כאשר הטריד מינית את ר', יועצת בכירה לראש הממשלה. הוא גרם לה נזק בלתי הפיך אבל לא נענש בבית משפט וגם לא שילם לה פיצויי... המשך קריאה
אל דאגה, נתן אשל אינו חשוב כמו מנדלבליט - אבל הוא נחשף במלוא "הדרו" כאשר הטריד מינית את ר', יועצת בכירה לראש הממשלה. הוא גרם לה נזק בלתי הפיך אבל לא נענש בבית משפט וגם לא שילם לה פיצויים.
עוד 622 מילים ו-3 תגובות
סגירה