כשהאוכל מגיע ל"אמפרסנד", חלל עבודה משותף בקומה ה-21 של מגדל קונקורד בבני ברק, יש רחש באוויר. השעה כמעט 13:30 ביום חמישי, זמן להפי האוור, ארוחה שמשתתפים בה חלק גדול מהעובדים כדי לחגוג את סוף השבוע.

אבל בהפי האוור הזה, במקום יין, גבינה וכריכונים, יש חמין, חלה, בירה ומשקאות קלים. זה נראה קצת כמו קידוש בערב שבת, אחרי הביקור בבית הכנסת.

הנשים, שרבות מהן חובשות פאות או כיסויי ראש אחרים, מתקבצות סביב אחד השולחנות, בשעה שהגברים, חלקם עם פאות, מצטופפים סביב שולחנות אחרים.

יש במטבח שני כיורים: אחד לשטיפת צלחות וסכו"ם חלביים והשני עבור בשריים. באופן דומה, ישנם שלושה מכשירי מיקרוגל: אחד לחימום עוף או בשר, אחד למאכלים חלביים והשלישי למאכלים שהסטטוס שלהם נתון בסימן שאלה.

אמפרסנד הוקם בשנה שעברה על ידי קמא-טק, ארגון ללא מטרות רווח, ששם לו למטרה לשלב את האוכלוסייה החרדית בישראל בתעשיית ההייטק.

חלל העבודה המשותף עונה לצורכי עובדי ההייטק והיזמים החרדים, בכך שהוא מספק להם מתחמי עבודה נפרדים לנשים ולגברים, מטבח כשר ואזור תפילה.

לדברי מנכ"ל קמא-טק, משה פרידמן, היוזמה זכתה להצלחה כה רבה, שעכשיו הוא מתכנן להכפיל את שטח החלל המקורי על ידי שכירת קומה נוספת מעליו.

יתר על כן, הוא אומר, קמא-טק קיבלה פניות מקהילות חרדיות בארצות הברית, שביקשו ממנה לסייע להן בהקמת חללים דומים. אבל הצעד הראשון בהקמת חלל עבודה חרדי נוסף מחוץ לבני ברק יהיה תחילה בירושלים, ולאחר מכן בבית שמש.

ריקי גוטמן עובדת במתחם הנשים באמפרסנד (צילום: שושנה סולומון)

ריקי גוטמן, 40, יועצת שיווק ורעיונאית העוסקת בניהול תוכן באתרי אינטרנט ומדיה חברתית, מקלידה בלפטופ שלה במתחם הנשים באמפרסנד, כשלראשה כיסוי ראש. לדבריה, רוב הלקוחות שלה משתייכים לקהילה החרדית.

ריקי מגיעה למשרד מדי יום – 40 דקות נסיעה מביתה באלעד. היא זקוקה לשקט שמספק החלל כדי לעבוד, היא אומרת וצוחקת – יש לה שמונה ילדים בבית.

"יש כאן סביבת עבודה תומכת", היא אומרת. "אפשר למצוא כאן שיתופי פעולה, ליצור קשרי עבודה, זה מקום שאפשר לקיים בו פגישות".

עבודה מול גוגל ופייסבוק

משימתה של קמא-טק היא לספק הכשרה לגברים ולנשים חרדים ולמקם אותם במשרות הייטק. לשם כך פונה החברה לענקיות טכנולוגיה כמו גוגל, פייסבוק, מובילאיי וחברות הון סיכון הפועלות בישראל, בניסיון לגרום להן לגוון את כוח העבודה שלהן עם מועמדים מהמגזר החרדי, שנדחק החוצה מעולם ההייטק.

לדברי פרידמן, מאז הקמתה של קמא-טק ב-2013, היא עזרה למקם כאלף חרדים בכמה מחברות הטכנולוגיה הגדולות ביותר שפועלות בישראל.

הארגון עובד כעת עם מאגר של כ-1,300 יזמים חרדים שמנסים להקים חברות סטארט-אפ, מאגר שהיה כמעט ריק לגמרי רק לפני חמש שנים. לדברי פרידמן, "אנחנו יצרנו את השוק הזה, ו-95% מהיזמים החרדים עובדים באמצעותנו".

בנוסף על השמת עובדים, קמא-טק הקימה "אקסלרטור" לחברות סטארט-אפ, תכנית האצה שנועדה לסייע ליזמי הייטק חרדים בפיתוח החברות שלהם. "בכל שנה אנחנו בוחרים 10 יוזמות סטארט-אפ שאנחנו מאמינים בהן", אומר פרידמן.

קמא-טק מציעה ליזמים הכשרה, ייעוץ והדרכה מצד חברות טכנולוגיה גדולות כגון ויקס, טאבולה ואאוטבריין, ומסייעת להם להשיג גישה להון ממשקיעים ומגופים ממשלתיים ולבנות את אסטרטגיית הצמיחה שלהם. תכנית ההאצה נכנסת עכשיו לשנתה החמישית. עד כה היא ליוותה 40 חברות, שהצליחו לגייס הון כולל של כ-150 מיליון דולר ומעסיקות כעת כ-600 עובדים, לדברי פרידמן.

מגבעות על הקיר באמפרסנד, חלל העבודה המשותף שהקימה קמא-טק, יולי 2019 (צילום: שןשמה סולומון)

אמפרסנד הוקמה כדי לתמוך בפרחי היזמות האלה באמצעות חלל עבודה, קשרים עסקיים, סדנאות והרצאות – ו"הפי האוור" המותאם לצורכיהם.

המרכז נתמך כלכלית על ידי כמה נותני חסות, שאחד העיקריים שבהם הוא פרופסור אמנון שעשוע, מנכ"ל מובילאיי, שנרכשה על ידי אינטל ב-2017.

פרידמן מדבר איתנו כשהוא עומד על המרפסת המוארת של חלל העבודה. בדיוק כשם שהבניין נמצא על הגבול בין בני ברק לבין תל אביב, כך קמא-טק יכולה לבנות גשר בין שני העולמות הללו, הוא מכריז ומחווה בידיו לעבר שתי הערים.

בהייטק הישראלי חסרים כ-15,000 עובדים בשנה. פנייה לאוכלוסיות שלרוב מודרות ממנה – ערבים, חרדים ונשים – נתפסת כמפתח לשמירה על תנופתה.

על פי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, ב-2017 מנו החרדים 9% מהאוכלוסייה בישראל, אבל עד שנת 2059 צפוי שיעורם באוכלוסייה להגיע ל-29%.

בינתיים, על פי נתונים ממשלתיים מ-2015, השנה האחרונה שלגביה נתונים אלה קיימים, באותה שנה מנו החרדים רק 0.7% מכוח העבודה הטכנולוגי בארץ.

המדריך לתייר הכשר

עדי וייץ, 42, עובדת על האתר שלה, Easy Kosher Travel, שמפנה יהודים שומרי כשרות למסעדות כשרות, בתי כנסת ואתרי מורשת יהודית ברחבי העולם. האתר גם כולל רשימה של מוצרי מזון כשרים שאפשר למצוא בחנויות המקומיות.

וייץ, שמעדיפה שלא להצטלם לכתבה, מסבירה שהיא נמצאת בקשר עם קהילות יהודיות מקומיות, שעוזרות לה להשיג את המידע שהיא צריכה.

משמאל: חזי נגר; אלי ממן, מייסד "טרנזיט"; משה פרידמן, מנכ"ל קמא-טק; שרגא קזצ'קוב, מנהל טכנולוגיות ב"טרנזיט"

ישראל גורט, שגם הוא עובד מאמפרסנד, נכלל בשנה שעברה ברשימת "30 מתחת ל-30" של מגזין "פורבס", בשל כישוריו כהאקר וכמומחה סייבר. כיום הוא מנהל טכנולוגיות ראשי ומייסד שותף של Reflectiz, סטארט-אפ שעוסק באבטחת סייבר, שפיתחה טכנולוגיה לניטור וניתוח של מידע, פעילות והתנהגות באתרים.

עובד נוסף באמפרסנד, יהודה בלוֹי, בן 30, הקים לפני שנה את האתר "מניבים", לוח מקוון לנדל"ן מסחרי.

אלי ממן שוכר כמה משרדים באמפרסנד עבור חברת הסטארט-אפ שהקים, "טרנזיט", המונה עשרה עובדים. החברה מספקת שירות להזמנת הובלות, שיפעל באופן דומה לאפליקציות כמו "גט" או "אובר".

עמיתו, חזי נגר, עבד בתעשיית ההובלה במשך 13 שנה, ומנהל הטכנולוגיות של החברה, שרגא קזצ'קוב בן ה-21, עוסק בפיתוח תוכנה מאז גיל 15, מקצוע שלמד בעצמו כשהתגורר בארצות הברית, במקביל ללימודיו בישיבה.

"כמות הכישרון, האנרגיה וההזדמנויות בעולם החרדי עצומה", אומר פרידמן. "אבל אנחנו צריכים לחבר את האנשים האלה למנטורים, למשקיעים, למעסיקים. אנחנו רק בהתחלה".

יזמים חרדים מתפללים תפילת מנחה באמפרסנד (צילום: שושנה סולומון)

תורה ופוחלצים לא תמיד מתחברים, אבל במוזיאון "עולם החיות בתורה" (Torah Animal World) המעט מוזר ועטור הפרסים בניו יורק, גן חיות מפוחלצות מתעורר לתחייה. בלב השכונה החרדית בורו פארק, ברוקלין, המוזיאון של הרב שאול שמעון דויטש מערבב בין תיבת נח פוחלצית לסיורים אינפורמטיביים.

"בין אם אתה מתעניין בתורה או בטבע, מה שאנחנו עושים כאן הוא לחנך וללמד על כבוד לבעלי חיים", אומר דויטש. באוסף המגוון שלו יש 1,100 הפריטים, בהם חיות בר (כולל משפחה שלמה של אריות) חיות משק, דגים וחרקים.

באופן מדהים, אפשר לגעת בכולם, כולל ראש פיל אפריקאי בגודל של מכונית קטנה (לצד חלקים תואמים בצורת רגל של פיל) שנרכש עבור 40,000 דולר. "אני אומר לילדים 'געו בכף הרגל שלו'", מספר דויטש, "'אף פעם לא חשבתם עד כמה היא שעירה'. היא נותנת לך חוויה של איך זה לעמוד ממש קרוב לחיות האלו".

ההזדמנות הזו שהמוזיאון נותן, היא עניין חשוב עבור הרב, והקהל שלו בהחלט מבין זאת. עולם חיות התורה מציע (בתיאום מראש) סיורים באנגלית, עברית, יידיש ופורטוגזית, והוא מושך קהל מגוון של סטודנטים, מטיילים ואפילו קבוצות של קהילת האמיש. כ-60% מהמבקרים במוזיאון מגיעים מהקהילה החרדית, וזו החוויה הכי קרובה שרובם יקבלו לביקור במוזיאון רגיל להיסטוריה של הטבע.

מותר לחברי הקהילות החרדיות המקומיות לבקר בגני חיות, "אבל אלה אינם מהווים חלופה אמיתית לחוויה", אומר דויטש. "חצי מבעלי החיים שם ישנים. אריות ישנים 20 שעות ביום, ואתה לא רואה אותם מקרוב".

הרב שאול שמעון דויטש, מייסד המוזיאון שכולל את כל החיות המוזכרות בתנ"ך (צילום: משה רובין)

חלק מהפוחלצים ראו ימים טובים יותר

המוזיאון של דויטש ממוקם בבניין בן שלוש קומות בצבע בז'. בחזית יש מתקני משחק בצורת סוס וג'ירפה המופעלים במטבעות, וההרגשה הכללית היא של מחסור בתקציב. המדרגות המכוסות בשטיח חום חורקות, קורות התקרה חשופות ומחלידות, וחלק מהפוחלצים ראו ימים טובים יותר. למרות התחזוקה השוטפת, לחלק מהפריטים חסרים חלקים של פרווה, או שהם נראים פשוט עייפים.

ראש עצום של קרנף לבן, בדומה לשאר האוסף, מעורר רושם רב ותחושה טרגית במקביל. הקרנף הזה ניצוד בטבע עד לרמה של כמעט-היכחדות (אין זכרים החיים בטבע, ורק שתי נקבות נותרו). העור של הראש העצום סדוק ומתקלף, והקרן שלו הוחלפה הרבה לפני הרכישה בקרן חלופית שאינה משנהב.

החדרים של המוזיאון מאורגנים על פי בעלי חיים כשרים ולא-כשרים, והם מלאים עד אפס מקום ביצורים עם עיני זכוכית. בחלל המרכזי, דגים משומרים מוצגים לאורך אחד הקירות תחת תקרה מעוטרת עננים. אריות אפריקאים בוהים בזברות.

אזור החווה מלא בעזים ובכבשים. צבי, ביזון, ועזי בר ממלאים את חלק החיות הכשרות. שם נמצא גם הראש בגובה 2 מטר של הג'ירפה. דויטש, שהוא גם שוחט מוסמך, מספר כי "בשר הג'ירפה מאוד קשה" – למרות שהוא מעולם לא טעם אותו בעצמו. שחיטת בעלי חיים אקזוטיים, הוא מסביר אסורה על פי חוק בניו יורק.

בחדרים אחרים במוזיאון דחוסות באופן דומה חיות בר. הקירות והרצפות מלאים בציפורים, קופים, צבים, זברות וסוגים רבים של דגים. כמעט בכל המוצגים אפשר לגעת, כולל בתנין יאור באורך 5 מטר, החיה המועדפת על דויטש בכל האוסף.

דויטש אינו מתנגד בעצמו לצייד (כל הפריטים במוזיאון הגיעו מאספנים, ממוזיאונים או מגני חיות), אך הוא יודע שהמוזיאון יכול להשפיע באופן עמוק על המבקרים. "במהלך סיור של קבוצת סטודנטים מטקסס, אחד מהם אמר לי 'רבי, הרסת לי את החיים. אני צייד, ואני לא חושב שאי פעם אוכל לצוד שוב'", הוא נזכר.

הצהרה שכזו הופכת את ההשקעה של דויטש בחינוך רב-חושי למשתלמת כל-כך. "אתה לא יכול להתקרב לצבוע ולהתחיל לשחק איתו. המוזיאון נותן הזדמנות לחוות את בעלי החיים האלו בצורה בטוחה", הוא אומר.

מוזיאון חיות התורה (צילום: משה רובין)

לגעת בכתר של קליאופטרה

דויטש, 52, פתח את המוזיאון ב-2008, אך העניין שלו בחינוך החל ב-2002. ה-Living Torah Museum, מוזיאון אח הממוקם באותה כתובת, שואף להפיח רוח חיים בתורה דרך עתיקות. אפשר לגעת גם בכל הפריטים באוסף הזה, לרבות כתר זהב עדין שנלבש לכאורה על ידי קליאופטרה, או חרב קרב שחוקה של גלדיאטור. מאז שנפתחו , שני המוזיאונים משכו יחד יותר מ-1.3 מבקרים.

לדברי דויטש, המשבר הכלכלי העולמי של 2008 כמעט וחיסל את מפעל חייו,  שכן המימון שלו נגמר בעקבות הונאת הפונזי של ברני מיידוף, כפי שקרה ללא מעט מוסדות אמריקניים שנשענו על תרומות. חלק מהאוסף שלו נמכר אז, ובשלב מסוים הבניין שבו פועלים המוזיאונים הועמד למכירה.

למרבה המזל, דויטש גייס נותני חסות חדשים, ואפילו השיק חלל תצוגה נוסף לפוחלצים (הפתוח רק חלק מהשנה) בפאלסבורג, ניו יורק.

"חינוך הוא תיקון עולם", אומר דויטש. "יהודים חסידים, אופנוענים, חרדים מודרניים, אפרו-אמריקאים ואמריקאים ממוצא אסייתי מגיעים למוזיאונים שלי. אני מאפשר להם לפקוח את העיניים כדי לראות את היצירות של אלוהים".

הכתבה פורסמה לראשונה באנגלית ב-The Times of Israel