אחד ממושגי היסוד של ענף הבנקאות הוא מה שנקרא "הכר את הלקוח". הבנקאים חייבים לדעת טוב מי פותח אצלם חשבון, מה הרקע שלו, מה מטרת החשבון, מה היקף הפעילות הצפוי ומאיפה הוא מביא את הכסף.
לנוהל הזה יש משנה תוקף במתן אשראי. שם מפעילים הבנקאים את כללי האצבע הבאים: ראשית, מי הלקוח; ורק אז למה מבוקשת ההלוואה, מה מקור ההחזר שלה ומה יכולתו לשרת את החוב; ולבסוף, מה הביטחונות הנדרשים לצורך זה.
הבנקאי מוכרח לדעת בזמן אמת על כל התפתחות עסקית – ואפילו אישית – בחיי הלקוח. זה דורש היכרות אינטימית ממש, עד לרמת הסטטוס המשפחתי. חשוב לבנק לדעת הכל, וחשוב ללקוח לשמור איתו על יחסים טובים. מאוד.
ככה זה עובד מרמת הלקוח הפשוט ועד לטייקון – שבמקרה שלו זה אפילו עוד יותר נכון. מי שמקבל מיליארד שקל הופך להיות הבעיה של הבנק אם לא יחזיר את הכסף. הבנק צריך להיות בכיס שלו, לדעת מה קורה שם ולעקוב בדאגה.
רוסק עמינח תמיד טענה שהיא ידידה של עופר, וזה כאמור הגיוני אחרי כל כך הרבה שנים, ככל שמדובר בפגישות פרטיות, נניח. אבל פה מדובר באירוע מתוקשר בחו"ל, עם עוד 400 משתתפים. עניין של רגישות ציבורית
מטבע הדברים, מערכת יחסים שנמשכת כל כך הרבה שנים, אפילו שהיא על בסיס עסקי, יכולה לגלוש לעתים ליחסי חיבה ואפילו חברות של ממש. כולנו בני אדם, וכך גם הפקידה בסניף. המבחן מגיע כשיש בעיות, כמו במצב של פיטורים, מחלה, גירושים יקרים או הרעה כלשהו במצב העסקי של הלקוח.
אז מגיע רגע המבחן ליחסים עם הפקידה בסניף: היא יכולה לעשות מאמץ, ולבוא לקראת הלקוח כדי להגדיל את מסגרת האשראי או למחזר הלוואות.
העזרה הזו תמיד יכולה לחרוג קצת מהנהלים שהכתיב הבנק, אבל עד גבול מסוים. תמיד תהיה נקודה שבה יבוא מישהו מגבוה ויגיד "סטופ, זהו, סוגרים את הברז", ויעביר את החוב למחלקת הגבייה המשפטית.
המקרה המפורסם של ברק כהן
כך היה במקרה המפורסם של ברק כהן, שבו נשלחו מעקלים לביתה של זוגתו, בעקבות חריגות שהיו כנראה בחשבון העו"ש שלו. כהן לא השלים עם הצעד החד צדדי הזה, ויצא למאבק איתנים במסגרת מה שנקרא "באים לבנקאים".
כהן חש שהבנק לא התנהל מולו באופן הוגן, והחל להפגין, בין היתר, מול בית הספר של בתה של מנכ"לית לאומי, רקפת רוסק עמינח.
הוא הואשם בהטרדתה, וקרא לרוסק עמינח להעיד במהלך המשפט. היא ניסתה להתחמק מכך, ואף ביקשה להעיד בווידאו, אך בסיכומו של דבר הגיעה לדיון, וטענה בבית המשפט שנסחטה באיומים.
זה היה מכוער וחסר תקדים. בנק לאומי היה יכול למנוע את המחזה המביש, אם מישהו היה בא לקראתו של כהן ועוצר שנייה לפני ששולחים את המעקלים לבת זוגו. אבל זה לא קרה.
כהן כנראה גם לא הכיר את רוסק עמינח באופן אישי, כדי להרים לה טלפון ולסגור ביניהם את הארגון מחדש של החריגה בחשבונו. הם לא היו חברים.
יחסים הרבה פחות פורמליים
במקרים אחרים, רוסק עמינח דווקא פיתחה יחסים הרבה פחות פורמליים עם לקוחותיה. כך למשל במקרה של נוחי דנקנר, שלפני עשר שנים, צולם עם מנכ"לית הבנק בתמונה האייקונית של מוטי קמחי, כשהם יושבים על דיאט קולה.
המיצוב העסקי של דנקנר הורע מאוד, וכבר היה ברור שהוא לא יחזיר חובות של מאות מיליונים באופן אישי ומיליארדים באי.די.בי. בכל זאת, מנכ"לית הבנק לא שלחה אליו מעקלים, היא ישבה איתו בפאטיו של סיטרה, מסעדה בסי אנד סאן.
מחלקת הגבייה נשארה מחוץ לתמונה בתחילה, אולם לאומי נאלץ לשנות את הגישה לדנקנר וחובותיו, לאחר לחץ ציבורי.
וזה מובן מאליו. בנק לאומי מימן למשפחת דנקנר את רכישת בנק הפועלים בסוף המילניום, ונוחי בעצמו היה בכיר בבנק הפועלים, לפני שנהפך לטייקון ולבעלים של חברת אחזקות. טבעי שרוסק עמינח תכיר אותו טוב מספיק, כדי לתת לו עוד ועוד הזדמנויות להסדיר את ענייניו. היא בוודאי לא תשלח אליו את המעקלים.
זה גם ההבדל בין רקפת לבין הפקידה בסניף: לא היה מעליה אף אחד שיגיד "בום, יאללה, סוגרים את הברז לדנקנר ושיסתדר לבד מול עורכי הדין של הבנק".
והיו עוד מקרים כאלה
כך היה גם במקרה של אליעזר פישמן, שכבר בעשור הקודם היה ברור לכל שלא יוכל לשרת חוב של מיליארדים לבנקים הגדולים.
כך היה גם במקרה של יצרנית השבבים טאואר, כאשר לאומי מחק לה חצי מחובה ב-2008. הפעם זו לא הייתה חריגה קטנה בעו"ש (כמו אצל ברק כהן), אלא הלוואה של 200 מיליון דולר, ועוד 50 מיליון דולר של החברה לישראל, ששלטה אז בטאואר.
הבעלים של החברה לישראל היו עידן עופר, ואביו סמי, שעוד היה בחיים באותו זמן. רוסק עמינח, כבר הייתה אז בתפקיד היוקרתי של ראש החטיבה העסקית בלאומי וחברת הנהלה. היא סומנה כמי שתחליף את גליה מאור כמנכ"לית.
אבל היחסים בין לאומי למשפחת עופר לא היו רק יחסי נותן ומקבל אשראי. הבנק היה בעל עניין גדול בחברה, ובמשך שנים ארוכות החזיק בה כ-11%. רק בשנים האחרונות הבנק מכר כ-5% מהמניות האלה בבת אחת, תמורת חצי מיליארד שקל, ולבסוף חיסל את כל האחזקה, כך שכיום הוא כבר לא בעל עניין בה.
מטבע הדברים, הבנק היה שותף גם למהלכים ענקיים בחברה-משפחה, כמו מימון רכישת אניות מסמי עופר בידי צים באמצע העשור הקודם ב-820 מיליון דולר. בעשור הזה היו גם רגעים פחות נעימים, כמו הסדר החוב בצים וחיסול בטר פלייס.
מה אמורה לחשוב עכשיו הפקידה בסניף באור יהודה? אם הלקוח מביא לה בושם, מותר לה לקחת? אולי אחד הלקוחות מזמין אותה למסיבה? אם רוסק עמינח נוסעת לחו"ל עם עידן עופר, איזה מסר היא משדרת בדיוק?
מערכת היחסים הזו בין לאומי לחברה לישראל, שנמשכת כאמור לפחות שני עשורים, גלשה מטבע הדברים לפסים אישיים. מאוד.
עד כדי כך, שהעדשה של מוטי קמחי תפסה את רקפת רוסק עמינח בעוד צילום אייקוני, שבו היא נראית מחבקת את סמי עופר הישיש בטקס כלשהו באיכילוב. לא סתם "מה שלומך? איך הולך? מה עם אשתך?", מחבקת.
מה שקרה במיקונוס
כאמור, זה טבעי שאחרי היכרות רבת שנים הדברים מגיעים לידי כך, זה כמעט חלק מהתפקיד. לכן, לא מפתיע שרוסק עמינח פקדה בסוף השבוע את מסיבת חידוש הנדרים של עידן עופר ואשתו במיקונוס.
אלא שייתכן שנחצה פה קו. זה כבר לא טקס לתרומה באיכילוב, אלא נסיעה של כמה ימים ליוון לטקס שעלותו הייתה יותר מ-5 מיליון יורו, על פי פרסומים שונים.
מה יקרה בפעם הבאה שעופר יסתבך במיזם כושל, או שחברות בבעלותו יגיעו להסדר ארגון חוב ותספורות? כיצד יוכלו רוסק עמינח והמנהלים שתחתיה לשכנע את הציבור שקיבלו את ההחלטות הנכונות לטובת הבנק ומי שהפקיד בו את כספו?
בנוסף, רוסק עמינח צריכה לשמש דוגמה לעשרת אלפים העובדים שתחתיה.
מה אמורה לחשוב עכשיו הפקידה בסניף באור יהודה? אם הלקוח מביא לה בושם, מותר לה לקחת? או כשלקוח אחר יציע לה איזה ארוחה טובה במסעדה שלו, או יזמין אותה למסיבה? אם רוסק עמינח נוסעת לחו"ל עם עידן עופר, איזה מסר היא משדרת בדיוק לכל הפקידים והמנהלות בסניפים?
מה יקרה בפעם הבאה שעידן עופר יסתבך במיזם עסקי כושל? כיצד תוכל רקפת רוסק עמינח או המנהלים שתחתיה, לשכנע את הציבור שקיבלו את ההחלטות הנכונות לטובת הבנק ומי שהפקיד בו את כספו?
רוסק עמינח תמיד טענה שהיא ידידה של עופר, וזה כאמור הגיוני אחרי כל כך הרבה שנים, ככל שמדובר בפגישות פרטיות, נניח. אבל פה מדובר באירוע מתוקשר בחו"ל, עם עוד 400 משתתפים. עניין של נראות, חוסר מודעות ורגישות ציבורית, שמשדרת מסר בעייתי לעובדי הבנק וגם עלולה לפגום באמון הציבור, ומכאן גם במוניטין של הבנק. במקרה הטוב, זו עדות לשיקול דעת מוטעה.
גם העיתוי אומלל
לאומי מתנהל ללא גרעין שליטה ואין בו בעל בית מוגדר שיכול לקרוא את מנהליו לסדר. רוסק עמינח הגיעה לסוף דרכה בבנק, אך עדיין לא מונה לה מחליף ואין מועד סופי לעזיבתה.
אחרי התמונה ההיא בקפה עם נוחי, אחרי השמיניות באוויר כדי להתחמק ממגע עם ברק כהן בבית המשפט, אחרי שרק עכשיו הסתיימה ועדת החקירה לבדיקת האשראי לטייקונים, אחרי כל זה, שמא מוטב היה לרוסק עמינח לוותר על המשתה ביוון? או לפחות להתאפק עם חגיגות כאלה חודש-חודשיים, עד לסיום תפקידה הייצוגי בבנק לאומי?
מבנק לאומי סרבו להגיב.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו