ביום שני שעבר, בלילה, במהלך מסע ההלוויה הגדול והממושך של וליד א-שריף הפלסטיני בן ה-21, שהתקיים באזור העיר העתיקה של ירושלים, משטרת ישראל הותקפה באלימות.

א-שריף מת לאחר שנפצע בנסיבות שנויות במחלוקת במהלך עימותים עם המשטרה בהר הבית בחודש שעבר.

הפלסטינים טוענים כי הוא נפגע מכדור גומי; המשטרה טוענת כי הוא נפל ונחבל בראשו בעת שהשליך אבנים לעבר השוטרים מחוץ למסגד אל-אקצא; בית חולים הדסה, שניסה להציל את חייו, אמר כי הוא לא נפגע מתחמושת חיה. לאחר מותו, חמאס טען כי א-שריף היה חבר בארגון.

במהלך תהלוכת הלוויה, שהשתתפו בה אלפים, הושלכו לעבר השוטרים אבנים, בקבוקים וזיקוקים, וכן לבנים וחפצים כבדים אחרים, חלקם מהבניינים המשקיפים על מסלול מסע הלוויה. המשטרה הגיבה באמצעים של דיכוי מהומות ופיזור הפגנות, בכלל זאת שימוש באלות, בכדורי גומי וברימוני הלם.

אבלים נושאים את ארונו של הפלסטיני וליד א-שריף במהלך הלווייתו במתחם מסגד אל-אקצא על הר הבית בעיר העתיקה בירושלים, 16 במאי 2022 (צילום: AP Photo/Mahmoud Illean)

בשיא האלימות, חלקים ממזרח ירושלים נראו כמו אזור מלחמה. כמה אנשים – שוטרים ופלסטינים – נפצעו. משה נוסבאום, הכתב הוותיק לענייני משטרה שסיקר אינספור אירועים דומים, הביע פליאה במהדורת החדשות של ערוץ 12 על כך שאיש לא נהרג.

בשיא האלימות, חלקים ממזרח ירושלים נראו כמו אזור מלחמה. כמה אנשים – שוטרים ופלסטינים – נפצעו. משה נוסבאום, הכתב הוותיק לענייני משטרה, הביע פליאה במהדורת החדשות על כך שאיש לא נהרג

בהערכת התנהלותה בעוד אחד מזרם בלתי פוסק של מבצעים מאתגרים, המשטרה יכולה לציין את אירועי הלילה כהצלחה יחסית. אלימות פלסטינית לאומית מרה בלב בירתה הריבונית של ישראל, ששולהבה על ידי חמאס וקיצונים פלסטינים אחרים העוינים את עצם קיומה של ישראל, דוכאה ללא אבדות בנפש, ובסופו של דבר הסדר שב לרחובות.

משטרת ישראל, שסובלת ממחסור בכוח אדם ובתקציב, מתמודדת דרך שגרה עם אתגרים בלתי רגילים כמו תהלוכת הלוויה של יום שני בלילה. יחד עם שאר הממסד הביטחוני בשבועות האחרונים, השוטרים נאבקים בגל של טרור קטלני – מנסים בכל כוחם לסכל את הפיגועים, לתפוס את המחבלים מבעוד מועד, לאתר את הרוצחים אם הצליחו להימלט.

הם נמצאים בכוננות מתמדת מחשש לחזרת העימותים האלימים של מאי 2021 בין יהודים לערבים בערים המעורבות בתחומי ישראל. הם נקראים לפעולה כדי למנוע מקיצונים יהודים – המונהגים כעת על ידי ח"כ איתמר בן-גביר – להוסיף שמן למדורה. הם מנסים, באיחור רב, להילחם בפשע המאורגן, ב"רצח על חילול כבוד המשפחה" ובמעשי רצח מזוויעים אחרים בחברה הערבית.

איתמר בן-גביר מצטרף לפעילים ימנים במצעד הדגלים שתוכנן להגיע לעיר העתיקה בירושלים אך בסופו של דבר נעצר בכיכר צה"ל, 20 באפריל 2022 איתמר בן-גביר מצטרף לפעילים ימנים במצעד הדגלים שתוכנן להגיע לעיר העתיקה בירושלים אך בסופו של דבר נעצר בכיכר צה"ל, 20 באפריל 2022 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

בימים רביעי וחמישי בשבוע שעבר השוטרים נפרסו באלפים כדי למנוע אסון דומה לזה שהתרחש בשנה שעברה בחגיגות ל"ג בעומר בהר מירון, שבו נמחצו למוות 45 אנשים באסון האזרחי הגדול ביותר בתולדות ישראל.

וזה רק חלק קטן מהאחריות ומהחובות שהם נושאים על כתפיהם.

חיוני לומר את כל זאת לפני שפונים להלווייתה של כתבת אל-ג'זירה שירין אבו עאקלה שהתקיימה לפני כעשרה ימים בירושלים – כישלון חרוץ של המשטרה, ולפיכך של מדינת ישראל.

מהדורות החדשות בישראל עברו הלאה במהירות – לתרגיל של צה"ל המדמה תקיפה באיראן, להתפתחויות החדשות בקואליציה, להר מירון, למשפט נתניהו – אבל הרושם שהותיר האירוע באזור ובעולם לא יימחה כל כך מהר.

מהדורות החדשות עברו הלאה במהירות – לתרגיל של צה"ל המדמה תקיפה באיראן, להתפתחויות החדשות בקואליציה, להר מירון, למשפט נתניהו – אבל הרושם שהותיר האירוע באזור ובעולם לא יימחה כל כך מהר

אבו עאקלה, כתבת מנוסה, מוכרת ואמינה בעיני מיליונים על מיליונים של צופים במזרח התיכון ובעולם בכלל, נורתה למוות בנסיבות הנתונות במחלוקת עצומה ביום רביעי לפני כשבועיים. היא סיקרה מבצע של צה"ל – במסגרת פעילותו המוגברת נגד טרור באזור ג'נין – שהפך לקרב ירי כבד בין חיילים ישראלים לחמושים פלסטינים.

העיתונאית שירין אבו עאקלה, שנהרגה בג'נין ב-11 במאי 2022 (צילום: Al Jazeera Media Network via AP)

בתקרית, שהוצגה באופן ציני על ידי חמאס (כמובן) ועל ידי הרשות הפלסטינית (באופן עגום אך לא מפתיע) כהרג מכוון מצד ישראל, אבו עאקלה ככל הנראה נקלעה לאש צולבת – ייתכן כי נפגעה מקליע ישראלי שהחטיא את החמוש הפלסטיני שאליו הוא כוון וייתכן כי נפגעה מירי פלסטיני תועה. אנחנו מחכים לתשובה חד משמעית ומהימנה. ייתכן שנצטרך לחכות זמן-מה.

התגובה הפומבית הרשמית של ישראל לטרגדיה לא הייתה מרשימה במיוחד. היא כשלה מלהסביר מה עשה צה"ל בג'נין מלכתחילה; מנהיגיה, מראש הממשלה ומטה, טענו כי אבו עאקלה ככל הנראה נהרגה מאש פלסטינית, אף על פי שכפי שהסביר הרמטכ"ל אביב כוכבי, לא היה אפשר לדעת של מי הכדור שהרג אותה.

התגובה הפומבית הרשמית של ישראל לא הייתה מרשימה במיוחד. היא כשלה מלהסביר מה עשה צה"ל בג'נין מלכתחילה; ומנהיגיה, מראש הממשלה ומטה, טענו כי אבו עאקלה ככל הנראה נהרגה מאש פלסטינית

אולם ישראל הבטיחה חקירה מלאה, פנתה לפלסטינים (ונדחתה על ידם), וכוכבי מצא את הנימה ואת המילים הנכונות כדי להביע צער על מותה.

הלווייתה הייתה עניין אחר לחלוטין. ההנחיות שניתנו לשוטרים והאופן שבו הם מילאו אותן שיקפו כישלון להפנים את משמעות מותה של עיתונאית מובילה, אפילו איקונית, שנהרגה בנסיבות הנתונות במחלוקת עצומה ומובאת כעת למנוחות בירושלים.

שוטרים ישראלים דוחפים אזרחים ליד ארונה של כתבת אל ג'זירה שירין אבו עאקלה, 13 במאי 2022 (צילום: יהונתן זינדל/פלאש90)

השוטרים, שתקפו את האבלים מחוץ לבית החולים בירושלים שממנו יצא ארונה של אבו עאקלה אל העיר העתיקה בדרכו אל בית הקברות בהר ציון וכמעט הפילו אותו ארצה, ואף הסתערו באלות שלופות אל תוך בית החולים סנט ג'וזף עצמו, הפגינו יד קשה וחוסר רגישות מדהימים באירוע שהיווה ציון דרך בעיר הבירה – ובסופו של דבר עשו את ההפך הגמור מהבטחת החוק והסדר.

בחוסר רצון בולט, המשטרה חוקרת כעת את התנהלותה באירוע. בשורה של הצהרות רשמיות היא טענה עד כה כי נאלצה לפעול מחוץ לבית החולים כדי "לפזר את ההמון" של "300 מפרי סדר" שניסו להניף את ארון הקבורה כדי לשאת אותו ברגל לעיר העתיקה במקום שיובל לשם ברכב, בניגוד להסכם שהושג בין המשטרה לבין משפחתה של אבו עאקלה.

אנטון אבו עאקלה, אחיה הגדול של שירין, אמר לזמן ישראל כי הטענה הזאת אינה הגיונית ואינה נכונה: "כל מי שהיה שם, היה שם כדי להתאבל על שירין. מי זה האספסוף הזה שמדברים עליו? וגם אם היו אחד או שניים, כמה כוחות משטרה צריך כדי להתמודד איתם?"

אנטון אבו עאקלה לזמן ישראל: "כל מי שהיה שם, היה שם כדי להתאבל על שירין. מי זה האספסוף הזה שמדברים עליו? וגם אם היו אחד או שניים, כמה כוחות משטרה צריך כדי להתמודד איתם?"

לדברי המשטרה, השוטרים נכנסו אל תוך בית החולים מפני שהיו בפנים מאות "פורעי חוק" שהשליכו לעברם אבנים, בקבוקים וחפצים אחרים.

אנטון אבו עאקלה (צילום: צילום מסך)

צילומים ועדים מההלוויה מעידים גם כי לכל אורך מסע הלוויה הממושך המשטרה ניסתה למנוע מהאבלים להניף את דגלי פלסטין – וכי המאמצים הללו גררו עימותים חוזרים ונשנים.

הסאגה העגומה הזאת מעלה אינספור שאלות על היערכותה של המשטרה לאירוע שהיה צפוי בבירור להיות בעל תהודה עולמית ועל אופן התנהלותה בו – אירוע שערוצי התקשורת הבינלאומיים סיקרו בשידור חי ומתמשך.

הסאגה העגומה הזאת מעלה אינספור שאלות על היערכותה של המשטרה לאירוע שהיה צפוי בבירור להיות בעל תהודה עולמית ועל אופן התנהלותה בו – אירוע שערוצי התקשורת הבינלאומיים סיקרו בשידור חי

בין השאלות הללו: מדוע האמינה המשטרה שמשפחתה של אבו עאקלה תוכל להבטיח שהלוויה תתקיים באופן שהמשטרה קיוותה לו? מדוע השוטרים בכלל נכנסו לשטח בית החולים? אם האבלים רצו לשאת את הארון למרחק רב יותר משהיה צפוי – אז מה? האם, כפי שדיווח עיתון "הארץ", היערכות המשטרה לאירוע נעשתה בפיקוחו של מפקד מחוז ירושלים, ניצב דורון תורג'מן מגרמניה, בעת ששהה שם בביקור רשמי?

וגם, האם, כפי שדווח ב"הארץ", תורג'מן הנחה מרחוק את שוטרי המחוז להחרים דגלי פלסטין? ואם כן, מדוע?

צילום ממצלמות האבטחה של בית החולים סנט ג'וזף המראים את שוטרי משטרת ישראל נכנסים למבנה עוד בטרם יצא ארונה של שירין אבו עאקלה למסע ההלוויה שלה, 13 במאי 2022 (צילום: צילום מסך)

הנפת דגלי פלסטין אינה בלתי חוקית בישראל; המשטרה אמורה להתערב רק כאשר הנפת הדגל הפלסטיני מפרה את הסדר הציבורי, כדי למנוע הסלמה. במקרה זה, כך נראה, עצם התערבותה של המשטרה היא שהביאה להסלמה של הפרעת הסדר הציבורי.

הנפת דגלי פלסטין אינה בלתי חוקית; המשטרה אמורה להתערב רק כאשר הנפת הדגל מפרה את הסדר הציבורי, כדי למנוע הסלמה. במקרה זה, עצם התערבותה של המשטרה היא שהביאה להסלמה

השיטור בהלווייתה של שירין אבו עאקלה נועד בבירור להדגיש את ריבונותה של ישראל בעיר העתיקה בירושלים ולדכא גילויי לאומיות פלסטינית. במקום זאת, התנהלותה נגדה לחלוטין את האינטרס האסטרטגי של ישראל לפעול, ולהיראות כמי שפועלת, כרשות האחראית והמתונה בבירה המסוכסכת שלנו, ורק חיזקה את האמפתיה הבינלאומית כלפי תביעות הפלסטינים ותלונותיהם כאן.

ומופרזת ככל שהייתה להיטותם של השוטרים למלא באותו יום אחר ההנחיות שקיבלו, הדרגים הבכירים, והפוליטיקאים הממונים עליהם, הם אלה שצריכים לתת על כך דין וחשבון.

זו לא הייתה הלוויה של מתפרע תומך חמאס. זו הייתה קבורה רגישה במיוחד של עיתונאית שנהרגה בנסיבות שנויות מאוד במחלוקת במהלך עבודתה והובאה למנוחות היכן שנולדה – עיר מריבה, שבה יש לישראל זכויות היסטוריות ואחריות כבדה.