אחת ההשלכות המיידיות והמשמעותיות של המלחמה באוקראינה מתבטאת בהחלטתן הדרמטית של פינלנד ושוודיה להצטרף לנאט"ו. השינוי החד בדעת הקהל בשתי המדינות, לפיו תוך מספר שבועות רוב הציבור, והזירה הפוליטית כמובן, תומכים בהצטרפות לברית – ממחיש את החשש העמוק שהפלישה הרוסית לאוקראינה גרמה בלא מעט בירות באירופה.
אחת ההשלכות המשמעותיות של המלחמה באוקראינה מתבטאת בהחלטתן הדרמטית של פינלנד ושוודיה להצטרף לנאט"ו – שינוי חד בדעת הקהל ובזירה הפוליטית בשתי המדינות
הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי
הציפיה הייתה, כי לנוכח שעת החירום הזו, ההצטרפות תעבור באופן מהיר וחלק ותזכה לתמיכתן הסוחפת של כלל החברות בברית. על-כן, מה רבה הייתה ההפתעה כאשר טורקיה הודיעה בטרם שתי המדינות נענו, שיש לה הסתייגויות בנדון, וכי תמיכתה לא בהכרח מובטחת.
Most NATO leaders have welcomed the two applicants with open arms. But Recep Tayyip Erdogan is using his veto. Why? https://t.co/qWAt220qga
— The Economist US (@EconUS) May 22, 2022
במה מתמקדות ההסתייגויות הטורקיות? הדוברים הטורקים, מהנשיא רג'פ ארדואן ומטה, שבים ומדגישים, כי טורקיה תומכת נאמנה וותיקה בהרחבתה של ברית נאט"ו, כולל הצטרפותן של שתי המדינות הללו. בה בעת, לאנקרה יש חששות והשגות לנוכח מדיניותן של הלסינקי ושטוקהולם.
למעשה בעיקר לנוכח זו האחרונה, התומכת בארגוני הטרור הכורדיים ובאיש הדת פתהוללה גולאן, שכזכור מואשם על-ידי הממשל באנקרה כי עמד מאחורי ניסיון ההפיכה לפני מספר שנים.
אנקרה מצפה, אם-כן, לשינוי מוחשי במדיניותן, כולל הסרת אמברגו הנשק מצד שתי המדינות כלפיה בגין מעורבותה במלחמה בסוריה, בטרם תסיר את התנגדותה.
לנוכח שעת החירום, הציפייה הייתה שההצטרפות תעבור במהירות ובתמיכה סוחפת של כלל החברות בברית. מה רבה הייתה ההפתעה כשטורקיה הודיעה על הסתייגויותיה
ההנחה הייתה, כי מדובר במהלך מפתיע (שוב) מצד אנקרה, אך שלנוכח הנסיבות החריגות והדרמטיות של המלחמה באוקראינה יימצא פתרון להשגותיה במהרה. הנשיא ביידן התבטא ברוח זו עת אירח את מנהיגי פינלנד ושבדיה בוושינגטון. אולם, לפי שעה טרם נמצאה נוסחת הפשרה.
מה עומד בבסיס ההתנגדות הטורקית?
ראשית, חשוב להודות שמדובר בסוגיה, שמבחינתה של טורקיה נוגעת באחד העצבים הרגישים ביותר, זה הנוגע ל"בעיה הכורדית". הסוגיה הנוגעת לאיש הדת גולאן הצליחה כידוע לעורר מתח רב ביחסיה עם הזירה הבינלאומית, כולל ארה"ב.
הטיעון הטורקי הינו, כי הברית חייבת להתייחס ברצינות לחששות של כל אחת מחברותיה, על אחת כמה וכמה לגבי אלו שמבקשות להצטרף, ובתהליך מזורז מאד. הטורקים מזכירים שתהליך הצטרפותה של מקדוניה נמשך כעשור, עד שנפתרה המחלוקת סביב שמה של המדינה, על פי הדרישה היוונית.
עם זאת, לא ניתן להתעלם מן התחושה כי מדובר בשעת כושר, בראייה הטורקית, לשוב ולהבליט את חשיבותה ומרכזיותה, לצבור מספר הישגים במדיניות החוץ, ולא פחות חשוב מכך בזירת הפנים, לקראת הבחירות לנשיאות בשנה הבאה.
אין זה מפתיע, שלפי שעה האופוזיציה בטורקיה נוקטת בקו מרוסן ושקט בהקשר זה, שכן היא מבינה כי הממשלה צועדת על קרקע, אשר סביר כי זוכה לאהדה או תמיכה ציבורית.
עפ"י טורקיה, הברית חייבת להתייחס ברצינות לחששות חברותיה, ודאי לגבי המבקשות להצטרף, ובתהליך מזורז מאד. הטורקים מזכירים שתהליך הצטרפות מקדוניה נמשך כעשור, עד שנפתרה המחלוקת סביב שמה
זאת ועוד, טורקיה מכינה בימים האחרונים את הקרקע לפעולה נוספת מצידה בסוריה מול האזור בשליטה כורדית. לטענתה, המערב הותיר אותה לבד מול הזירה הסורית, ועליה אם-כן לשמור על האינטרסים שלה. סביר שבאנקרה חשים, כי לנוכח התמקדותה של המערכת הבינלאומית במלחמה באוקראינה, כולל רוסיה כמובן, מרחב התמרון שלה בסוריה גובר ונוח יותר.
מן העבר השני, בקרב חברות נאט"ו ובעיקר בוושינגטון, ההתנגדות הטורקית מתקבלת במורת-רוח ברורה. אם בתחילת הדרך ההערכה הייתה כי מדובר ב"משובה טורקית" ותו לא, הרי כעת גובר החשש שמא יהיה קשה להוריד את אנקרה מן העץ.
Why has Erdoğan doubled down on threat to veto Nordic Nato bids? https://t.co/C8MrsrrEm1
— The Guardian (@guardian) May 18, 2022
כמו תמיד, נראה שאין מנוס ממעורבות אמריקאית פרו-אקטיבית יותר על מנת ליישב את המחלוקת. יהא הכרח לקדם מספר מחוות שיענו לציפיותיה של טורקיה, בדגש אולי על מכירת מטוסי 16-F.
מכירת המטוסים נדמתה כצעד סגור ומוסכם, עד שנשמעו קולות הביקורת בקונגרס (וכמובן, נאומו של רה"מ היווני קיריאקוס מיצוטאקיס בקונגרס האמריקאי, שקרא למנוע את המכירה והעלה את חמתו של הנשיא הטורקי).
יש לצפות, שגם פינלנד ושוודיה ייענו, ולו במידה מסוימת, לדרישות הטורקיות מהן.
בקרב חברות נאט"ו ובעיקר בוושינגטון ההתנגדות הטורקית מתקבלת במורת-רוח. אם ההערכה הראשונית הייתה שמדובר ב"משובה טורקית" ותו לא, כעת גובר החשש שיהיה קשה להוריד את אנקרה מהעץ
אלו לקחים יש ללמוד מכך, לפי שעה לפחות?
ראשית, שההפתעות לא פסו מן הזירה הבינלאומית, אף בעתות מלחמה.
טורקיה, יש לומר, "מקבעת" עוד יותר את מעמדה כבלתי-צפויה, ויש להודות שבנסיבות הנתונות אין מדובר בהכרח במחמאה, בין אם יש צדק בטיעוניה ובין אם לאו.
במוסקבה, יש להניח, מביעים סיפוק, אף אם ברור להם (או צריך להיות), שלמרות המבוכה – הצטרפותן של פינלנד ושוודיה, אף אם תתמהמה, בוא תבוא.
קשה להאמין, שלא ניתן יהיה למצוא פתרון משביע רצון להסתייגויות הטורקיות, אף אם הן מעוררות כעס ואכזבה במערב. כך או כך, הישגיות טורקית זו או אחרת תלווה בטעם פחות נעים. אולם, הימים לקראת ה–30 ביוני, מועד פסגת נאט"ו במדריד, מתקרבים ו"משחק הפוקר" מתחמם. יהיה מעניין, כבר אמרנו.
השגריר בדימוס מיכאל הררי הוא עמית מדיניות במיתווים – המכון הישראלי למדיניות-חוץ אזורית ולשעבר שגריר ישראל בקפריסין. הררי כיהן בתפקידים בכירים בחטיבה לתכנון מדיני ובמרכז למחקר מדיני במשרד החוץ. כיום הוא מרצה בחוג למדע המדינה במכללה האקדמית עמק יזרעאל. https://www.mitvim.org.il/he/
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו