חמש שנים אחרי שזכה בפרס דקל הזהב לשנת 2017 עם סרטו "הריבוע", רובן אוסטלונד חזר לפסטיבל קאן עם עוד סאטירה נושכת, "משולש העצבות" (Triangle of Sadness). עם זכייתו בפרס הראשון השנה, אוסטלונד מצטרף לקבוצה של במאים כמו פרנסיס פורד קופולה, שוהיי אימאמורה והאחים דארדן, שקיבלו את הפרס היוקרתי פעמיים.

בעוד שסרטו האחרון לעג לתעשיית האמנות, "משולש העצבות" מפנה את הכוונת אל עולם האופנה הגבוהה ומה שהבמאי מכנה "האחוזון העולמי". שם הסרט לקוח ממושג המציין בפי פלסטיקאים טיפול בוטוקס למילוי הקמטים שבין העיניים.

האריס דיקינסון וצ'ארלבי דין מככבים כזוג דוגמני-על שמגיעים מחוסר כול – היופי הוא הכרטיס היחיד שלהם לחיים הגבוהים של העשירים והמפורסמים. במהלך הסיפור הם נותרים לבדם על אי בודד עם קבוצת מיליארדרים ועובדת ניקיון, לאחר שאסון טבע מכה בספינת התענוגות שלהם. במאבק להישרדות, ההיררכיות החברתיות והכלכליות מתהפכות במהרה.

המבקרים בקאן היו חלוקים לגבי "משולש העצבות" – חלקם קוננו על כך שאוסטלונד זנח את העדינות והתחכום של עבודתו הקודמת לטובת סוג בוטה, גס וקומי יותר של ביקורת חברתית, בעוד שאחרים היללו אותו בדיוק מאותן הסיבות.

https://www.youtube.com/watch?v=vakafwvCKOs

עם זאת, הביקורת העכשווית והמשעשעת של הסרט על המגה-עשירים, יחד עם הופעתו המנצחת של הכוכב האמריקאי וודי הרלסון, מעידות על כוונות מסחריות רחבות יותר לעומת עבודותיו הקודמות של הבמאי.

בשבוע שעבר, אחרי שזכה בפרס דקל הזהב, זמן ישראל ישב לשיחה עם אוסטלונד על הסרט, אופנה, אינסטגרם, מגדר – ועוד.

המסע הארוך של הפקת הסרט  

"זאת הייתה קצת תסמונת פוסט-הצלחה בעקבות 'הריבוע'", אומר אוסטלונד. "לפעמים כשבמאים זוכים להצלחה מסוימת, הם נעשים איטיים יותר, והבלון של הפרויקט הבא שלהם נעשה יותר ויותר נפוח. התקציב של הסרט הזה היה כמעט כפול מהתקציב של הסרטים הקודמים שלי, אז לקח יותר זמן למצוא לו מימון.

"ואז, כמובן, פרצה מגפת הקורונה. היינו צריכים לעצור את ההפקה פעמיים בגלל הקורונה, אז חיכינו ותכננו מחדש. השילוב של תסמונת הפוסט-הצלחה והקורונה אחראי לכך שנדרשו חמש שנים כדי לעשות את הסרט הזה, במקום שלוש שנים, שזה קצב העבודה הרגיל שלי".

רובן אוסטלונד עם פרס דקל הזהב עבור סרטו "משולש העצבות" בפסטיבל קאן 2022, 28 במאי 2022 (צילום: Vianney Le Caer/Invision/AP)

אתגרים חדשים 

"זה היה אתגר בשביל כוח הסבולת שלי להישאר ממוקד בתוכן של הסרט במשך שנתיים נוספות. אבל בסופו של דבר זה עזר, כי זה אִפשר לי לעבוד יותר זמן על התסריט. גם ההפסקות שעשינו בגלל הקורונה עזרו.

"התנאים האלה שיפרו את הסרט, מכיוון שהוא די מורכב. העלילה בנויה משלושה חלקים שונים: היא מתחילה בעולם האופנה ואז עוברת לספינת תענוגות ומסתיימת על אי בודד".

ההשראה ל"משולש העצבות"

"אני חייב לתת את הקרדיט לאשתי סוזנה, שהיא צלמת אופנה. כשהכרתי אותה, רציתי לשמוע הכול על העבודה שלה ועל תעשיית האופנה – לקבל נקודת מבט פנימית על התעשייה הזוהרת והאקסצנטרית הזאת.

"נקודת המבט שלי הייתה חיצונית, וחשבתי שהעולם הזה מאוד ציני. כשהיא התחילה לספר לי עובדות וסיפורים על התעשייה, זה עורר בי עניין לבחון את הרעיון של יופי חיצוני בתור המטבע החדש.

האריס דיקינסון וצ'ארלבי דין בסרט "משולש העצבות" (צילום: יח"צ)

"אם אתה נולד יפה, זה יכול לעזור לך לטפס במעלה ההיררכיה החברתית שלנו, גם אם אין לך כסף או השכלה. יופי יכול להיות הדבר שבאמת עוזר לניידות החברתית שלך. רובנו גדלים עם הורים שאומרים לנו ש'המראה החיצוני לא חשוב', אבל אנחנו ללא ספק חיים בעולם שבו מראה חיצוני הוא דבר חשוב מאוד, והיום, בעולם הדימויים הדיגיטליים, אפילו יותר חשוב מאי פעם".

דוגמנים גברים 

"התחלתי להתעניין בנושא במיוחד כשסוזנה סיפרה לי על הדוגמנים הגברים, שמרוויחים רק שליש או רבע מהשכר שמקבלות דוגמניות נשים. בנוסף, הם צריכים לתמרן בין הגברים ההומוסקסואלים החזקים בתעשייה, שאולי רוצים לשכב איתם.

"סקס יכול לפתוח דלתות לקריירה מצליחה. הרעיון של מיניות ויופי שמשמשים כמטבע עבור גברים הוא מרתק, כי אנחנו בדרך כלל רואים נשים מתמודדות עם דברים כאלה".

זוג צעיר ויפה כגיבורי הסרט   

"החלטתי לפתוח את הסרט עם זוג של דוגמן ודוגמנית שמתמודדים עם עולם האופנה ועם ההשפעה שלו על הזהות שלהם. הקריירה של הדוגמן כבר בדרך למטה, והוא יוצא עם דוגמנית שעושה את דרכה למעלה.

סצנה מהסרט "משולש העצבות" (צילום: יח"צ)

"אף אחד מהם לא בא מרקע של כסף, אז היופי משמש ככרטיס שלהם לחברה הגבוהה. הם מוזמנים לשיט תענוגות כי לדוגמנית יש מספר עצום של עוקבים באינסטגרם – היא 'משפיענית'".

אינסטגרם כשוק הדיגיטלי של מטבע היופי   

"מצאתי סקר שבו שאלו תלמידי כיתה ה': 'אתם רוצים להיות יפים או שאתם רוצים להיות חכמים?' באופן מזעזע, הרבה מהם אמרו שהם מעדיפים להיות יפים. אבל אם אתה מסתכל על דוגמנים היום, הם לא רק צריכים להיות יפים, הם צריכים להיות מכונות השיווק של עצמם.

"כדי להשיג עבודה אתה צריך יותר ממיליוני עוקבים באינסטגרם. אחרת אפילו לא מזמינים אותך לאודישנים. המבנה הכלכלי הזה ירד לרמת הפרט. אתה המותג של עצמך, אתה ערוץ השיווק של עצמך, אתה האמרגן של עצמך, וכל אלה מובילים – ואז הופכים – לפרסונה שלך".

החלק האחרון בטרילוגיה עם "פורס מז'ור" ו"הריבוע"   

"אף פעם לא תכננתי את זה כטרילוגיה, אבל כשהתחלתי להסתכל על התוכן של הסרטים ועל הדמויות הגבריות שלהם, הבנתי שכולן מתמודדות עם הציפיות של מה זה אומר להיות גבר, עם גבריות וזכריות, עם התפקיד החברתי והציפיות התרבותיות של להיות גבר אמיתי".

רובן אוסטלונד וכל הקאסט של "משולש העצבות" על השטיח האדום בפסטיבל קאן, 21 במאי 2022 (צילום: AP Photo/Daniel Cole)

תפקידים מגדריים

"ב'משולש העצבות' יש סצנה, 'סצנת החשבון' בחלק הראשון, שבה הדוגמן והדוגמנית יושבים במסעדה שיקית, והדוגמנית אומרת, 'אני אזמין אותך'. אבל כשהחשבון מגיע היא לא מגיבה.

"בחיים הפרטיים שלי, כשהחשבון מגיע אני מסתכל עליו. ואז, מייד, האישה שיושבת מולי אומרת, 'אני מודה לך מאוד'. אז אין לי ברירה אחרת אלא לשלם. למעשה זה קרה לי ולאשתי. אבל היא כל כך מצאה חן בעיניי שהייתי חייב לתפוס את השור בקרניים ולהגיד לה איך אני מרגיש וכמה לא נוח לי עם הסטריאוטיפ המגדרי הזה.

"אמרתי, 'כשאת אומרת לי תודה, את לא משאירה לי ברירה אלא לשלם'. אז היא אמרה, 'אנחנו יכולים לחלוק בחשבון אם אתה רוצה, תוציא את המחשבון', והמצב הזה היה כל כך מביש בשבילי. הרגשתי כאילו איבדתי את הגבריות שלי בעצם העלאת הנושא.

"תמיד יש התנגשות בין מי שאני רוצה להיות כגבר לבין המצב שבו אני מוצא את עצמי. הרבה מהסצנות בשלושת הסרטים האלה מבוססות על מצבים 'לא נוחים' שאני עצמי – והרבה גברים אחרים – חווינו".

האריס דיקינסון, רובן אוסטלונד וצ'ארלבי דין בפסטיבל קאן, 22 במאי 2022 (צילום: Vianney Le Caer/Invision/AP)

האבסורדיות שבלהיות גבר בעולם של היום   

"לעתים קרובות מדי אני מרגיש לכוד בתרבות שאנחנו חיים בה. אני רוצה להיות במקום אחר, אבל הציפיות התרבותיות דוחקות אותי לפינה צרה או אפלה יותר. קיימת דילמה בין מה שאני רוצה לעשות לבין מה שאני מרגיש שאני צריך לעשות. האבסורדיות באה מהכתיבה שלי.

"אני כותב בכוונה סצנות שמקשות על הדמויות ככל האפשר להתמודד עם המצב שהן נמצאות בו. אני מנסה לדחוק לפינה את הדמויות בסרטים שלי, תוך כדי חקירה סוציולוגית של ההתנהגות האישית שלי. אני תמיד מנסה לשנות את הפרמטרים כדי להקשות עליהן יותר ויותר.

"אבל אני תמיד מזכיר לעצמי שאבסורדי ככל שזה ייראה, זה חייב להיות אמין שהדמויות עושות את מה שהן עושות. יחד עם זאת, אני לא רוצה להיות ספציפי מדי לגבי אופן ההתנהגות של הדמויות; אני רוצה לתת את ההרגשה שכל הגברים, וכל הנשים, יכולים להזדהות עם המצבים האלה".

סצנות קשות לצילום     

"היה לי רעיון שהקפטן המרקסיסט של הספינה יקיים את ארוחת הקפטן שלו (ארוחת ערב חגיגית שבה הוא מצטרף לסועדים; ע"ל) במהלך סערה – סוג של נקמה באורחים הסופר-עשירים שמסבכים את השקפת העולם הפוליטית שלו. אז יש לנו ארוחת ערב של שבע מנות, שבה, לאט לאט, הנוסעים לוקים במחלת ים ומתחילים להקיא.

רובן אוסטלונד, במרכז, במהלך צילומי "משולש העצבות"

"בנינו את פנים הספינה, את המסדרון ואת חדר האוכל, בניו יורק. הצבנו אותו על התקן שמאפשר להטות אותו בעשרים מעלות לשני הכיוונים, כך שהריהוט ממש מחליק לאורך ולרוחב החדר.

"כשהאורחים מרגישים יותר ויותר רע, והקפטן נעשה יותר ויותר שיכור, הוא מתחיל להקריא מהמניפסט הקומוניסטי בזמן שכולם מקיאים סביבו. זאת הייתה משימה רצינית, ולקח המון זמן לצלם ולערוך את זה כמו שצריך".

ליהוק התפקידים הראשיים

"עשיתי הרבה עבודת ליהוק, בברלין, בפריז, בלונדון, בניו יורק, בלוס אנג'לס, בשטוקהולם, בקופנהגן, בפיליפינים. באודישנים שלי אני אוהב לשבת עם שחקנים שונים ולבצע את אחד התפקידים. אז ב'סצנת החשבון' שיחקתי את האישה, או את הגבר.

"ואז אני מחכה עד שאני באמת מרגיש שיש דילמה אצל השחקנים, כשאני יכול לראות שהם נאבקים עם המוסר שלהם, האתיקה שלהם והציפיות שלהם, ומנסים לבטא אותם בצורה אמינה.

רובן אוסטלונד ו-וודי הרלסון על הסט של "משולש העצבות" (צילום: יח"צ)

"האריס דיקינסון ביצע אלתור פשוט יוצא מן הכלל כשעשינו את 'סצנת החשבון'. צ'ארלבי דין באה לשוודיה, וגם היא ביצעה אלתור מצוין – היא ידעה בדיוק מה להגיד ואיך להגיד את זה כדי לדחוק גבר לפינה".

הליהוק של וודי הרלסון

"פשוט סקרן אותי לעבוד עם וודי הרלסון. אהבתי אותו מאז העבודה שלו עם מילוש פורמן ('לארי פלינט: האיש והסקנדל') ועם אוליבר סטון ('רוצחים מלידה'). אבל כשאני מלהק אני צריך להיות מסוגל להגיד: 'אני בטוח שאתה יכול לגלם את התפקיד הזה בצורה טובה. זה יהיה כיפי ומאתגר, אבל אני לוקח על עצמי את מלוא האחריות לכך שתספק הופעה אדירה'.

"אני בדרך כלל לא נותן תפקיד לשחקנים רק מפני שהם מפורסמים או שמות גדולים".

המסר של הסרט

"רציתי לבחון בצורה סאטירית ומשעשעת את ההשקפה האולטרה-חומרנית שלנו על העולם, שבו ההתנהגות היומיומית שלנו כל כך תלויה בסביבה הקפיטליסטית שמקיפה אותנו ושולטת בנו".