שנים לא נראה בישראל תיעוב כה יוקד וחוצה מגזרים כלפי דבר כלשהו. אפילו מחנה רק לא ביבי לא מתקרב לשיעור האוכלוסייה השונא ומתנגד לקורקינטים. "זהו כלי הרג, כלי מסוכן שיש להורידו מהכביש, אין אכיפה, אין תשתיות, מחדל עם סוף ידוע מראש", הם חלק מזערי מהקומפלימנטים שהקורקינט החשמלי מקבל.

מחנה רק לא ביבי לא מתקרב לשיעור השונאים והמתנגדים לקורקינטים. "זהו כלי הרג מסוכן שיש להורידו מהכביש. אין אכיפה, אין תשתיות, מחדל עם סוף ידוע מראש", זה חלק מזערי מהקומפלימנטים שהוא סופג

עם זאת, השימוש בו רק הולך ועולה, ורק לפני שבועיים נכנסה חברת קורקינטים חדשה לשוק. איך מיישבים את הסתירה ומיהו אותו גוש אנטי-קורקי רעשני שקורא להוציא את הקורקינטים מחוץ לחוק? רכבתי לבדוק.

זה לא נושא מצחיק ואפתח בגילוי נאות – גם אני נפגעתי (ועוד בראש) בתאונת קורקינט קשוחה ביותר. קורקינט חשמלי הוא כלי מסוכן מאד אם רוכבים עליו בחוסר אחריות. בלי קסדה רוב הסיכויים שהייתי מתה במקום, שכן פגיעת ראש היא מהמסוכנות ביותר.

אם שואלים אותי, אסור לילדים מתחת לגיל 16 לרכוב על קורקינט חשמלי – נקודה. לאחר מכן אפשר לאפשר להם כלי שלא עובר את ה-15 קמ"ש ולחייב רכיבה אך ורק עם קסדה, ואם אפשר – אז כזו שמכסה את כל הפנים.

מדי שבוע מצטרפים למצבת הנפגעים עוד ועוד אנשים, בעיקר בני נוער, ביניהם גם דניאל אהרון בן ה-13 מרמת גן שנהרג בשבוע שעבר בפ"ת. לזמן ישראל נמסר כי הכלי עליו היה רכוב דניאל היה פרטי ולא מאלו המושכרים. על פי הנראה – לא בטוח שהוא חבש קסדה בזמן התאונה.

אחרי שאמרנו את כל זה, אם מדברים על הטמעה של הדו גלגלי במרחב, ההייטרים עוד מגששים באפלה. הם ממאנים לראות איך המרחב הולך ונכבש מדי יום על ידי עוד ועוד כלים זעירים. בעתיד הלא רחוק דו גלגלי בישראל יהיה נפוץ כמו ריקשות בהודו ואופניים באמסטרדם. מי שלא רואה את זה הוא קונטרול פריק שרגיל להיות צמוד להגה שלו ולבועת הפח הלוהטת שהרכב מהווה עבורו בתוך כל הרעש והמהומה, בדרך הלוך וחזור מהבית לעבודה.

אם מדברים על הטמעה של הדו גלגלי במרחב, ההייטרים ממאנים לראות איך המרחב הולך ונכבש מדי יום ע"י עוד ועוד כלים זעירים. בעתיד הלא רחוק דו גלגלי בישראל יהיה נפוץ כמו ריקשות בהודו ואופניים באמסטרדם

נכון, הרבה יותר כיף להיות בעל רכב. אתה מוגן, שומע איזו מוזיקה שבא לך, במזגן. התרגלת כבר חמש שנים לרכב חברה, ועוד יש לך חניה מתחת לבית, אז בכלל. עבור נהגים, קורקינטים הם כמו יתושים לבני אדם. קטן, בלתי מורגש, אבל בקלות יכול לגרום לך לא לישון ולהתגרד כל הלילה.

רוב הזמן הנהגים נמצאים לבד ברכב ועוד מרשים לעצמם להתלונן שהם בפקק. מה גם שהם תופסים פי מאה מקום ומזהמים את האוויר עם פליטת הדלק שלהם. מגיע להם יתוש באוטו.

לא צריך להוציא את הכלים הזעירים מהחוק, להפך. צריך לתת להם יתרון בחוק ובמרחב כי זה יותר ירוק, פחות רועש, כיף ואתם לא באמת צריכים את הרכב כדי להגיע לכל מקום. יתר כל כן – בעוד כמה שנים לא תהיה כניסה יותר עם רכבים פרטיים לתל אביב-יפו. זה יהיה בלתי אפשרי אלא אם כן תהיה לכם חניה פרטית.

התנועה בעיר תהפוך למשהו אחר לגמרי ממה שאנחנו מכירים וזוכרים וזה יהיה ירוק בהרבה. ההשקעה של עיריית תל אביב-יפו בתחבורה היא מתנה לדורות ויש להודות לה על כך.

הפריפריה הקרובה, מצידה, לוקחת את הזמן וכמו נהגי הרכב מסרבת לקבל את המדיום החדש, המבשר לנו כי כללי התנועה השתנו. בדיוק כמו בפרוץ הרדיו, הטלוויזיה והאינטרנט, התנגדויות קשות עולות מול המיקרומוביליטי והבשורה שזו הביאה עמה.

לנהגים, קורקינטים הם כמו יתושים לבני אדם. רוב הזמן הנהגים לבדם ברכב ומרשים לעצמם להתלונן שהם בפקק. מה גם שהם תופסים פי מאה מקום ומזהמים את האוויר עם פליטת הדלק. מגיע להם יתוש באוטו

אברי גלעד פרסם השבוע פוסט בו כתב כך:

"ליד ביתי יש תיכון. כל בוקר וכל צהריים אני רואה עדרים של בני נוער באים והולכים על הקורקינטים שקנו להם, או אלה ששכרו ברמייה. מה שמשותף לכולם, עד האחרון, היא העובדה שיש להם קסדה תלויה על הכידון. משל למה הדבר דומה? ללוחם בצה"ל שיקבל אפוד קרמי ביציאתו לקרב, אבל יתלה אותו על הדלת של הנגמ"ש, או ילבש אותו פתוח.

נשמע טיפשי, נכון? אותה טיפשות עצמה אני רואה במתי המעט שכבר טורחים, מפחד ההורים, לחבוש את הקסדה אבל לא רוכסים את הרצועה, כך שבנפילה הקסדה תעוף לפני שהראש יפגוש את אבני המדרכות.

איפה האכיפה? איפה האיום שמי שייתפס נוהג בכלי חשמלי לפני גיל 16, ובמיוחד ללא קסדה, לא יקבל רישיון נהיגה עד אחרי הצבא? איפה הפקחים, השוטרים, השב"כ, המוסד? הלו, תתעוררו, הילדים שלנו מתים בכבישים ללא כל צורך".

עוד הוסיף גלעד עקיצה לשרת התחבורה מרב מיכאלי.

אברי היקר, יש לי חדשות בשבילך. הדו-גלגלי שמתסכל אותך היום? הולך להכפיל כוח מחר, ולשלש אותו מחרתיים. לא רק שזה יותר קל, נוח ופרקטי, זה גם יותר כיף, ירוק, ומתאים למישור האורבני שאנחנו חיים בו כמו כפפה.

אברי היקר, יש לי חדשות בשבילך. הדו-גלגלי שמתסכל אותך היום? הולך להכפיל כוח מחר, ולשלש אותו מחרתיים. לא רק שזה יותר קל, נוח ופרקטי, זה גם יותר כיף, ירוק, ומתאים למישור האורבני שאנחנו חיים בו כמו כפפה

אגב, הקורקינט הראשון הגיע לארץ כבר באזור 2014. מוזר שלא שמענו אותך מדבר על זה מאז. כמו כן, מה שמעלה את הסיכון הוא היעדרם של שבילי הרכיבה וזהו אלמנט הנמצא בידיהן של הרשויות המקומיות. לכן אל לך לבוא בטענות לשרה מיכאלי, אלא לראשי הערים במרכז.

אברי גלעד לא נמצא לבדו בגוש המתנגדים, ויש לציין כי ההתנגדות הנחרצת כלפי הדו-גלגלי מגיעה משני טעמים:

1

הכלי אינו מוסדר בחוק בשום דרך. אין כללים כתובים ואין חינוך בנושא בכלל, להוציא פעילות מינימלית בתקשורת וכזו שנעשית מטעם הרשויות המקומיות. לא מדברים על זה מספיק ואם כן מדברים – זה לא קורה במקומות הנכונים. הטמעה זה דבר שעושים בכיתות בחטיבות ובתיכונים.

2

זה מפריע לסדר הקיים. עבור נהגים הכל היה בסדר, עד שלפני כמה שנים התמקם על הכביש נחיל של דו גלגלי ומאז הוא שם, ולא רק שאינו עוזב, אלא שהוא רק הולך ומתעצם.

בהתחלה התגובות היו ממש אלימות. נהגי כלי רכב איימו על רוכבים בכביש פיזית בכוונה, כי הפריעו להם בנתיב. אבל לאט לאט, וככל שהזמן חולף, יחסי הכוחות משתנים. כיום יש במרכז תל אביב יותר כלים דו גלגליים ברחוב מאשר כלי רכב. זו מלחמת מאסף.

מאחת מחברות הקורקינטים המובילות בישראל, שבחרה להישאר בעילום שם, נמסר כי:

"אנחנו כבר כמה שנים בשוק הישראלי. להבנתנו אין אנטי כלפי הכלי עצמו. הביקורת שישנה מתייחסת להיעדר אכיפה וחוסר במודעות לכך שמדובר בכלי רכב לכל דבר.

לצערנו, כפי הנראה דניאל אהרון ז"ל כנראה לא חבש קסדה. באבחנה בין כלים פרטיים וכלים שיתופיים – אנחנו יכולים לצרף קסדה, להנמיך מהירות באזורים הומים ולרדת ל-0 קמ"ש בעלייה למדרכות, וזה רק ילך וישתדרג מבחינת הממשק בין הרוכב להולך הרגל.

יש בשוק הפרטי כלים שנעים במהירויות מאד גבוהות. לנו יש יכולת לשלוט על זה ואנחנו עובדים על פיתוח אפליקציות חדשות לבטיחות משתמש הדרך ובשת"פ עם העיריה והרשויות.

בכלים הפרטיים אין אכיפה, הם נמכרים בכל קרן רחוב במרכז ובכלל. לכן יש חשיבות גבוהה למודעות ולהיכרות עם הכללים והחוקים".

ובעוד הויכוח ניטש – הרכב הדו גלגלי, כלומר הכלי הזעיר, כבר מפרמט את עצמו לתוך תצורות נוחות בהרבה לרוכבים יחידים וגם למשפחות. כלי רכב זעירים המתאימים לרכיבה משפחתית בתוך הכרך הסואן, כבר עושים את דרכם למחרטות, מהן יצאו לשיווק המוני. חובת כלל משתמשי הדרך באזורים עירוניים לעשות מאמץ ולהסתגל לשינוי המבורך, שעתיד לשנות את החיים של כולנו.

דפנה גלפז, אשת תכן, חוקרת תרבות ומנהלת קהילת צרכניות הקנאביס "נשים בירוק" 

מנועי התעמולה והספין של בנימין נתניהו השיגו התבטאות של גדי סוקניק באחד הראיונות ועטו עליה כמוצאי שלל רב. סוקניק הוא אדם עצמאי ולא מייצג שום מפלגה, אבל צבא ההטרלה כבר סימן אותו כשמאלני מתנשא.

מגיש החדשות לשעבר, גדי סוקניק: ״נבחרי הליכוד ברמה נמוכה בהרבה מהנבחרים של יש עתיד. רמה נמוכה של אינטלגנציה, של תרבות, של תרבות שיח״ pic.twitter.com/bYVX2NYBqh

— Ran Boker רן בוקר (@ranboker) June 27, 2022

נתניהו שיחרר גינוי רשמי, שם התייחס להתבטאות כאילו נאמרה על בוחרי הליכוד, כשבפועל היא נאמרה על חברי הכנסת של המפלגה, מירי רגב דחפה את "גזען", למרות שרוב נבחרי המפלגה גברים אשכנזים עשירים, ואמיר אוחנה כבר הביא נימוקים לספרים שכתב נתניהו כאילו הם מעידים על אינטליגנציה גבוהה (היי, ומה לגבי אינטליגנציה רגשית?). וכך הלך הספין ותפח.

מנועי התעמולה והספין של נתניהו השיגו התבטאות ועטו עליה כמוצאי שלל רב. סוקניק אדם עצמאי ולא מייצג שום מפלגה, אבל צבא ההטרלה כבר סימן אותו כשמאלני מתנשא

הבה ננסה רגע לבדוק אינטליגנציה פוליטית. נניח בצד את מחקרים על מנת משכל וזיהוי גאונים לעומת אחרים.

האם נבחרי הליכוד נוהגים באופן תבוני ואינטליגנטי כאשר הם תומכים ללא סייג במהלכיו של נתניהו? האם יש להם אינטילגנציה פוליטית שמסוגלת לקדם את ישראל לעתיד טוב יותר?

"כושר אבחנה בין דבר לדבר". כותב מילון אוקספורד בהגדרת "אינטילגנציה".
האם ישראל כץ, לשעבר שר אוצר, יודע להבדיל בין מדינה עם תקציב חוקי מאושר לבין מדינה שאין לה תקציב מאושר אלא רק המשכי, והיא נאלצת לעצור פרויקטים, מינויים, חוקים, תשלומים ואת כל מערכותיה כיוון שהחוק לא מאפשר להוציא כספים שאין להם אישור בתקציב חוקי?

האם יואב גלנט, שר החינוך לשעבר, יודע להבדיל בין מערכת קורסת לבין רפורמה בשכר המורים?

האם שר הבריאות לשעבר יעקב ליצמן, יודע להבחין בין מצב המחסור בתקנים ומיטות בבתי החולים לבין הכאוס והסכנות הצפויות לציבור בשל כך?

האם השר לשעבר במשרד לביטחון פנים, אמיר אוחנה, הוא אדם תבוני המבין שהיעדר מפכ"ל קבוע במשך שנתיים וחצי פוגע במשטרה, בעצמאותה, בתפקודה המבצעי בלחימה בפשע, ביכולתה להתנגד לפרויקטים מסוכנים כמו החגיגות ההמוניות במירון, או אפשרותה לטפל בזמן במחדלי שב"ס שהובילו לבריחת אסירים מסוכנים?

האם נבחרי הליכוד נוהגים באופן תבוני ואינטליגנטי כאשר הם תומכים ללא סייג במהלכי נתניהו? האם יש להם אינטליגנציה פוליטית שמסוגלת לקדם את ישראל לעתיד טוב יותר?

אם להתבסס על עדויות השרים הללו, הם מצהירים שהם אינטליגנטים וכי סוקניק רק השמיץ. אם כך מהו ההסבר להתנהגותם שאינה מבחינה בסכנות שאליהן הוביל מנהיגם? חמש מערכות בחירות בתוך 3 שנים זה מהלך תבוני של מדינה המונהגת בידי שרים אינטליגנטים?

מהו ההסבר להתנהגות חסרת האחריות, שלפיה הם תומכים בסיפוח, ולמחרת בעסקת המאה שמעבירה שטחים לפלסטינים? מתנגדים למדינה פלסטינית, אבל אם נתניהו יאמר הם מיד יתמכו? תומכים בשת"פ עם רע"ם, אבל למחרת הקמת ממשלת השינוי מכנים את רע"ם תומכי טרור וממשיכים להסביר שאבו יאיר לא ניהל מו"מ עם רע"ם לכניסה לממשלתו?

מהו ההסבר לכך שהם ביחד, כאיש אחד, תומכים בהחלטה להתנגד לכל חוק שמביאה הקואליציה גם אם הוא לטובת כלל אזרחי ישראל? מה אינטליגנטי בהתנהגות הזו?

בבקשה. לכל המכפישים את הממשלה הזו – אתם מוזמנים לשלוח פרחים למי שחיבל בכל החוקים שהיא ניסתה להעביר לטובת האזרחים.
הפרחים לביבי נתניהו וחברי הכת, מירי-אין כאבי בטן-רגב, עידית סילמן, שיקלי, אורבך וח"כ רינאווי.
מקווה שעכשיו אתם מרוצים מהכאוס הצפוי במדינה. pic.twitter.com/WAbtaNxU3f

— listein (@Lihistein) June 21, 2022

מהו ההסבר לכך שהם ביחד, כאיש אחד, תומכים בהחלטה להתנגד לכל חוק שמביאה הקואליציה גם אם הוא לטובת כלל אזרחי ישראל? מה אינטליגנטי בהתנהגות הזו?

מה אינטליגנטי בהפלת חוק למען נאנסות? למען זוגות צעירים? למען המתנחלים ביו"ש – מצביעי הגוש שלהם? מה אינטליגנטי בהתנגדות לחוק המטרו שאמור לשרת את כל אזרחי המדינה ועלותו עשרות מיליארדים?

והדוגמה האחרונה בינתיים, שגריר ארה"ב נאלץ להתחנן בפני כנסת ישראל להצביע לטובת פטור מוויזות לישראלים לארה"ב, הטבה שהוא עומל עליה מאז שנכנס לתפקידו למען האזרחים ועומדת להידחות בגלל האופוזיציה?

תראו מה זה, שגריר ארצות הברית רוצה לעזור יותר לאזרחי ישראל מאשר הליכודניקים. איזה בושה, אין פה שום דבר שאיכפת להם ממנו. כלום https://t.co/gZ5gFkfCr6

— Roee Neuman???????????????? (@NeumanRoee) June 28, 2022

על פניו, גם לאיש שאינו מדען חוקר אינטליגנציה נדמה שאלה מהלכים מוזרים, מסוכנים, חסרי היגיון ובוודאי לא תבוניים.

נבחרי הליכוד סימנו את עצמם בנאמנותם הבלתי מסויגת לנתניהו כאנשים שהניחו בצד את תבונתם. את הכושר להבחין בין דבר לדבר.

יתכבדו נא כל הבכיינים שנפגעו מדברי סוקניק ויגידו: איזה מהלך תבוני, מקורי, מלא השראה ואינטליגנציה ביצעו ממשלות נתניהו לטובת הציבור?

איזה פתרון שאיש לא חשב עליו קודם הם יזמו לטובת אחת מסוגיות הליבה של ישראל: יוקר המחיה, הסכסוך עם הפלסטינים, שבריריות הדמוקרטיה והאיומים עליה ועוד?

מה?
לא שומעים.

יש דוגמה להצעה אינטליגנטית אחת שתמנע אסון במירון, תגרום לחרדים לצאת לעבוד ולהתגייס, תפחית את הביורוקרטיה והמיסים הגבוהים הממררים את חיינו?

יתכבדו הבכיינים שנפגעו מדברי סוקניק ויצביעו על מהלך תבוני, מקורי, מלא השראה ואינטליגנציה שביצעו ממשלות נתניהו לטובת הציבור. איזה פתרון שאיש לא חשב עליו יזמו לטובת אחת מסוגיות הליבה של ישראל?

האנשים האלה במשך שנים עסוקים רק בצרות של מנהיגם, במשפטיו הפליליים ובשרידותם בשלטון.

שום מעשה תבוני למען איכות חיי האזרחים הם לא עשו.
בכיינים חסרי תבונה.

איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.

צודקים חברי המחנה הדמוקרטי המצומק באמירתם שהמאבק הקיומי נגד חזרת שלטון הבלהות של נתניהו אינו יכול להצדיק את המשך האפרטהייד ושלילת הריבונות וזכויות האדם ממיליוני הפלסטינים.

אך צודקים גם חברי המחנה הדמוקרטי שמבהירים שאין להרפות מהמאבק באפרטהייד, אך בשום אופן אי אפשר להקטין או למזער את הסכנות העצומות והקיומיות שטמונות בשובו של המחריב הגדול להנהגה.

צודקים האומרים שהמאבק הקיומי נגד חזרת שלטון הבלהות של נתניהו אינו יכול להצדיק את המשך האפרטהייד. אך צודקים גם האומרים שאי אפשר למזער את הסכנות הקיומית שבשובו להנהגה

מול שתי העמדות הללו, מצחיק, עצוב וגם נלעג לראות כיצד מצליח גדעון לוי גם להתנגד לאפרטהייד ולדיקטטורה הצבאית בגדה וגם לתמוך באיש החורבן וההסתה.

אני מבין כמובן את הצורך הנרקיסיסטי של לוי להתבדל מאיזה קולקטיב מדומיין בתוך ראשו כי הוא חושב שזה מגניב. אבל בשל הצורך הנרקיסי להתבדל ולהרגיש חתרן, שוכח העיתונאי שלצד זכותם של הפלסטינים לא לסבול ממשטר מדכא, גם לישראלים יש זכות לא לסבול ממשטר מדכא:

כשם שהפלסטינים אינם צריכים לסבול ממשטר הפרדה גזעני שמשליט על חייהם דיקטטורה צבאית, שולל מהם ריבונות ואזרחות ופוגע בזכויות האדם שלהם – גם הישראלים אינם צריכים לסבול ממשטר סמכותני, מריסוק שאריות המוסדות הדמוקרטיים ומעלייתו של דיקטטור מסית ומשסה שמקיים פולחן אישיות.

הישראלים אינם צריכים לסבול מהעדר אופק כלכלי, מריסוק השירות הציבורי, מקיום כלכלי רעוע, מפערים כלכליים עצומים וקיומיים שגוזרים במידה רבה את גורלו הקיומי הכלכלי של כל תינוק בהתאם ליכולתה הכלכלית של משפחתו, מחוסר יכולת לקנות דירה, מהשתעבדות איומה ומלחיצה לשכר דירה מופרך או למשכנתא לכל החיים, מתרבות כזב מחרידה, מתקשורת חנפנית שעוסקת בתעמולה ופולחן אישיות, משיסוי נגד האזרחים הערבים, מהסתה נגד אזרחים יהודים שמתנגדים לשלטון הריקבון, מהפיכת כל יריב פוליטי לבלתי לגיטימי, מהסתה כוזבת נגד מערכת המשפט, ממינוי שומרי סף נרצעים וחסרי חוליות, מהפיכת כל האזרחים לבני ערובה של נאשם שיודע שהוא יורשע ולכן ירתום את שלטונו לחילוצו ממשפטו הפלילי, ממשטרה גרועה ורקובה ואלימה במוקדים רבים בתוכה, מביזוי היהדות, מאפליית נשים, ממניעת תחבורה ציבורית בשבת (הנפגעים הם עניים ומעמד ביניים. רובנו), מריקון מוסדות דמוקרטיים מכל תוכן, ממינויים כושלים, מקידוש תרבות השקר והעילגות, מדריסת החלש בידי החזק, מהזנחת מערכות הבריאות והחינוך והרווחה, ממכירת נכסי ציבור בנזיד עדשים למתי מעט מקושרים ועשירים, מגזענות אתנוצנטרית כעורה וחמורה ומהעמקת השעבוד של הסוהר הישראלי כל עוד הוא משעבד את האסיר הפלסטיני.

מול שתי העמדות הללו, מצחיק, עצוב וגם נלעג לראות כיצד מצליח גדעון לוי גם להתנגד לאפרטהייד ולדיקטטורה הצבאית בגדה וגם לתמוך באיש החורבן וההסתה

כן, צריך להיאבק בכל ממשלה שמותירה את האפרטהייד בגדה על כנו ואף מעמיקה אותו. וצריך גם לבלום את שובו של הנוכל המשסה שחולל חורבן עצום במדינת ישראל.

עורך דין דניאל חקלאי הוא בעל משרד עריכת דין שמתמחה בייצוג בתחומי המשפט הפלילי, עבירות הצווארון הלבן, ועדות החקירה, הדין המשמעתי ולשון הרע. בן 46. נשוי ואב לשני בנים. פרסם מאמרים וכן סיפורים קצרים בכתבי עת דיגיטליים. אוהב מאד ספרות, קולנוע ומוזיקה. מוטרד מאד מהסכנות העצומות למשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם והאזרח. מנסה לחשוב כיצד למקם את המשפט החוקתי ואת המשפט הפלילי בהקשרים סוציולוגיים, תרבותיים, פוליטיים, היסטוריים ופסיכולוגיים.