השבוע האחרון היה אחד הסוערים באיראן. שיאו הגיע בהחלטה האיראנית להשבית את המצלמות במתקני ההעשרה המרכזיים ברחבי המדינה בעקבות הגינוי הצפוי של הסוכנות לאנרגיה אטומית.
תוך כדי האירוע הזה, החמירה ישראל את אזהרת המסע לטורקיה. זה תפס את שר החוץ האיראני לא מוכן. הוא תכנן ביקור בזק בן כמה שעות באנקרה כדי להרגיע את הטורקים. איך יודעים שמדובר בביקור לא מתוכנן? באותו הלילה יצא שר החוץ האיראני לביקור מתוכנן של כמעט שבוע בהודו. אלא שהביקור באנקרה לא יצא לפועל.
שעתיים לפני הנחיתה הצפויה בבירה הטורקית הודיעה לשכתו של חוסיין אמיר עבדוללהיאן כי הביקור מבוטל, בלי לפרט. ידיעה קטנה שפורסמה באותו בוקר באתרי אופוזיציה איראניים חשפה ככל הנראה את הסיבה האמיתית. משפחתו של עיתונאי איראני גולה, מתנגד שלטון, דיווחה על היעלמותו באנקרה לאחר שלדבריהם התלונן על כך שהוא נמצא במעקב של סוכני משמרות המהפכה.
אגב, מלבד התבטאות פומבית אחת שלשום מצד שר החוץ הטורקי, אף גורם רשמי במדינה לא התייחס לאזהרת המסע הישראלית. טורקיה בהקשר הזה מעדיפה להישאר בצל, גם כך המודיעין הישראלי גורם לה למבוכה גדולה. המדינה שמעוניינת שיכירו בה כמעצמה אזורית, עם כוונות מוצהרות לשרטוט גבולות חדשים – לא יודעת מה קורה לה בחצר האחורית?
מלבד התבטאות פומבית אחת שלשום מצד שר החוץ הטורקי, אף גורם רשמי במדינה לא התייחס לאזהרת המסע הישראלית. טורקיה בהקשר הזה מעדיפה להישאר בצל, גם כך המודיעין הישראלי גורם לה למבוכה
גם בישראל מהלכים על חבל דק בהקשר הטורקי. בסוף השבוע האחרון הגיע מידע ממוקד ומהימן על תשתית איראנית באיסטנבול שמחפשת אחר מטרות ישראליות. המידע הועבר לדרג המדיני ובמועצה לביטחון לאומי החליטו להמתין 24 שעות עם החמרת התראת המסע.
במהלך פרק הזמן הזה, המידע התחדד עוד יותר, ולכן ביום שני אחר־הצוהריים נאלצה ישראל להעלות את רמת הסיכון ל־4, שמשמעה – לא לנסוע כלל לטורקיה. כמו כן, מי שנמצא במדינה חייב לצאת ממנה באופן מיידי.
בטורקיה לא אהבו בלשון המעטה את ההחמרה הנוספת, במיוחד לאחר שיום קודם לכן נחשף – בהסכמה משותפת – כי השלטונות הטורקים חשפו תשתית טרור איראנית. הטורקים חשבו/קיוו שזה ייצר רגיעה מסוימת ויאפשר את המשך הטיסות. המודיעין החדש טרף להם את הקלפים.
נראה שמלחמת המוחות הזו בין ישראל לאיראן צפויה להימשך כל עוד לאיראנים לא יהיה הישג כלשהו לנפנף בו. סדרת החיסולים באיראן רק מגבירה מבחינתם את המוטיבציה לנקמה, אם כי לא כל מוות של איש משמרות המהפכה הוא פעולה ישראלית.
סדרת החיסולים באיראן רק מגבירה מבחינתם את המוטיבציה לנקמה, אם כי לא כל מוות של איש משמרות המהפכה הוא פעולה ישראלית. מאבקי כוחות בתוך הארגון גוררים לא אחת חיסולים הדדיים בין מחנות
מאבקי כוחות בתוך הארגון גוררים לא אחת חיסולים הדדיים בין מחנות, או לחילופין, כל תאונת דרכים מצטיירת כחיסול. בהקשר החיסולים, מעניין לשמוע את הטון האיראני. בתחילת השבוע אמר דובר משרד החוץ כי הנקמה האיראנית לא תהיה בשטחה של מדינה שלישית, מעין מסר מרגיע לטורקיה.
את הדברים הללו כמובן שצריך לקחת בזהירות. איראן תמיד ידעה להפעיל שליחים, להעביר מסרים ועדיין להישאר בחשכה. זה קרה עם תקיפת מתקני הנפט הסעודים, תקיפת המכליות במפרץ הפרסי וגם בפיגוע נגד התיירים הישראליים בבורגאס ב־2012. בכל המקרים הידיים היו ידיים לבנוניות או אחרות, אך הקול, איראני.
מי שרוצה לחפש עוד רובד נסתר בדברים של דובר משרד החוץ האיראני יכול לפרש את האמירה, "לא בשטחה של מדינה שלישית", כהתחכמות. כל מטוס, ספינה או שגרירות ישראלית הם בבחינת שטח ריבוני ישראלי.
כאן המקום להתמקד באזור אחר בעולם ולשאול כמה שאלות בדיוק בהקשר הזה. ב־6 ביוני נעצר בנמל התעופה של בואנוס איירס מטוס מטען של חברה מוונצואלה. על המטוס היו 14 אנשי צוות. המשטרה הארגנטינאית לקחה את כולם לתחקור, ואז התברר שחמישה מהם הם אירנים.
חוץ מזה, מסלול המטוס היה משונה מאוד. הוא חנה בחודש האחרון בפרגוואי, המריא למקסיקו ומשם יצא לבואנוס איירס. אלא שמייד אחרי ההמראה ממקסיקו, הוא כיבה את מכשירי המעקב שלו. רק הודעה של הבקרה האווירית של אורוגוואי למקביליהם בארגנטינה גילתה להם במי מדובר.
על הקרקע חיכתה המשטרה המקומית, שלדברי מקור אנונימי, קיבלה הודעה מראש על הרכב הצוות החשוד. בבדיקת שטר המטען של המטוס התברר כי הוא מוביל חלקי חילוף למכוניות, עובדה שהתבררה כנכונה לאחר בדיקת המטען.
אלא שכאן נכונה הפתעה נוספת, שלושה מתוך חמשת האזרחים האיראניים התגלו כאנשי משמרות המהפכה. בינתיים הם מעוכבים בארגנטינה. השלטונות שם מסרבים לומר מה החשדות נגדם ואם או מתי ישוחררו.
שלושה מתוך חמשת האזרחים האיראניים התגלו כאנשי משמרות המהפכה. בינתיים הם מעוכבים בארגנטינה. השלטונות שם מסרבים לומר מה החשדות נגדם
כמובן שהסימנים המחשידים באירוע הזה רבים, ומזכירים את פיגועי תחילת שנות ה־90 בשגרירות ובבית הקהילה היהודית בבואנוס איירס. גם אז חומרי הנפץ וחלק מהפעילים הגיעו מפרגוואי – מדינה קטנה עם מיעוט שיעי, שחי על הגבול עם ארגנטינה וברזיל.
לא בכדי האזור הזה מכונה המשולש השיעי. קווי הדמיון בין שני המקרים הללו רבים, אם כי אין כל הוכחה לכך שהמטוס – שהיה שייך עד לפני כמה חודשים לחברה איראנית של משמרות המהפכה – הכיל מטען חשוד. לגבי הרכב הצוות, כאן מתעוררים סימני שאלה רבים. זו הסיבה כנראה לטיפ שקיבלו שירותי הביטחון בארגנטינה מגורם אלמוני.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו