1

ברחבי כיכר הבימה בתל אביב פוזרו ביום חמישי בבוקר דליים ולצידם בקבוקים עם נוזל שנראה כמו שתן ודפים שעליהם נכתב "זה השירותים שלנו". אני נוטה לחשוב שלא מדובר בשתן אמיתי, אבל הייתי נבוך מכדי לשאול.

חלק מהבקבוקים הוצבו על שלט עם תמונתה של שרת התחבורה מרב מיכאלי, שעליה התנוסס הכיתוב "מרב הכישלון בתחבורה הציבורית". בהודעה שהוציא ארגון נהגי ונהגות האוטובוס נאמר: "הגיע הזמן ששרת התחבורה תצא מהטיקטוק ותתחיל לדאוג לנהגים ולנהגות. הגיע שתן עד נפש".

מחאה של נהגי האוטובוסים בכיכר רבין – מיצג של דליים ובקבוקים לכאורה מלאים בשתן, 16 ביוני 2022 (צילום: ארגון נהגי האוטובוסים)

המחאה והזעם של נהגי ונהגות האוטובוס מוצדקים לחלוטין. ההליכה על הראש של מרב מיכאלי, לעומת זאת, היא מהלך ציני ואפילו נבזי. הנהגים יודעים היטב שהתנאים הלא ראויים שבהם הם עובדים הם ירושה קשה שמיכאלי קיבלה מקודמיה, ושהמפתח לפתרון לא נמצא רק בידי משרד או שרת התחבורה.

עשר שנים כיהן ישראל כ"ץ במשרד התחבורה – שנים ארוכות שבהן, בהיעדר תשתיות מינימליות, הנהגים השתינו על קירות בניינים בין נסיעה לנסיעה וקיבלו שכר שהיה נמוך משכרם הנוכחי. על אף זאת, הם מעולם לא יצאו נגדו במתקפה אישית שאפילו מגרדת את קרסוליה של ההתנפלות על מיכאלי.

עשר שנים כיהן ישראל כ"ץ במשרד התחבורה – שנים ארוכות שבהן הנהגים השתינו על קירות בניינים בין נסיעה לנסיעה. על אף זאת, הם מעולם לא יצאו נגדו במתקפה אישית כמו ההתנפלות על מיכאלי

הם זיהו את כל נקודות התורפה של שרת התחבורה – ערב בחירות, מפלגה שמתהדרת בערכים חברתיים, דימוי תל אביבי מנוכר – ותוקפים אותן בכל הכוח. כולל מודעות ענק על שער עיתון "הארץ", כולל שליחת נהגות לכנסים שבהן מיכאלי משתתפת כדי להציג אותה כמי שמפקירה את אחיותיה העובדות.

המחסור החמור בתשתיות קצה – מבנה קטן בתחנות המוצא והסיום של קו אוטובוס, שבו הנהגים יכולים להתפנות, להתרענן ולשתות כוס קפה בין נסיעה לנסיעה – הוא שערורייה מתמשכת. כדי להקים מבנה כזה צריך היתר בנייה ובשביל היתר בנייה צריך הקצאת שטח ואישור מהועדה המקומית. כלומר, צריך שיתוף פעולה ורצון טוב מצד העירייה.

מרב מיכאלי בטקס החתימה על הפעלת אוטובוסים חשמליים של חברת דן. מסוף רדינג, 22 בפברואר 2022 (צילום: Avshalom sassoni/Flash90)

הבעיה היא שראשי הערים מנסים להרוויח מכל העולמות: כולם רוצים קווי אוטובוס עבור התושבים שלהם, אבל אף אחד לא רוצה תחנות קצה. הן תופסות מקום, האוטובוסים שמחממים מנועים יוצרים מפגעי רעש וזיהום אוויר, והשכנים מפנים את זעמם אל ראש העירייה. למה הוא צריך את זה?

וכך נוצר מצב שלנהגים שמסיימים את הקו אין לאן ללכת בדקות הספורות שעומדות לרשותם לפני היציאה לקו הבא. חלקם מצטיידים בבקבוקים כדי להתפנות; אחרים מוצאים פינה נסתרת בצמחייה או בין בניינים. וזה במקרה הטוב שבו מדובר בגברים.

קחו, למשל, את הסיפור של קו 15 של אגד ברחובות: במשך שנים תחנת הקצה פעלה בשכונת אושיות. זה היה מסוף מאולתר ולמעשה לא חוקי, ובגבור התלונות של התושבים – העירייה הבטיחה לבטל את התחנה ולהקים מסוף אחר, מוסדר. החלק הראשון של ההבטחה קוים, החלק השני לא.

בהיעדר שתי תחנות קצה משרד התחבורה, בלית ברירה, הפך את הקו למעגלי, כשנקודת המוצא והסיום נקבעה ליד קאנטרי וייסגל.

נהגי אוטובוס חוסמים את צומת עזריאלי במחאה על תנאי העסקתם, 12 בספטמבר 2021 (צילום: מרים אלסטר / פלאש 90)

התוצאה היא שכולם מפסידים: בשל העובדה שהקו מעגלי, המסלול שלו ארוך ומפותל, חשוף להרבה יותר פקקים ועיכובים שמצטברים בדרך, והנוסעים מדווחים שאין שום קשר בין לוחות הזמנים שמופיעים באפליקציות השונות לבין זמני ההגעה בפועל של האוטובוס.

בשל העובדה שהקו מעגלי, המסלול שלו ארוך ומפותל, חשוף להרבה יותר פקקים ועיכובים שמצטברים בדרך, והנוסעים מדווחים שאין שום קשר בין לוחות הזמנים שמופיעים באפליקציות השונות לבין הזמנים בפועל

מהצד של הנהגים, הובטח להם על ידי עיריית רחובות שהם יוכלו להשתמש בשירותים של הקאנטרי. רק שבפועל הדלת של הקאנטרי נעולה וכשפנו למנהל הוא הבהיר שאין לו מושג במה מדובר ואין לו שום כוונה לארח אותם בשירותים שלו.

סיגלית, נהגת ותיקה, סיפרה השבוע ב"יהיה בסדר" בגל"צ על תנאי השירות המלבבים. כשהיא יוצאת מהבית למשמרת של 8-9 שעות בקו 15, היא פשוט נמנעת מלשתות כי היא יודעת שאין לה שום סיכוי לפגוש שירותים במהלך היום. אז היא סובלת, מתאפקת, ובעיקר מפתחת תוך כדי עבודה כאב ראש נוראי בגלל ההתייבשות.

סיגלית, נהגת אגד (צילום: באדיבות המצולמת)

בעיתוי מעניין, אגד הודיעה אתמול על הטבה של 75 אלף שקל לנהגים חדשים שיצטרפו לשורותיה. מדובר בניסיון כמעט נואש לאייש חלק מאלפי התקנים החסרים. כשלעצמו זה צעד ראוי, אבל כמו שאמר לי פעם נהג אוטובוס ותיק, "אם תבדוק למה כל כך הרבה אנשים עוזבים את המקצוע, תגלה שזה בעיקר בגלל התנאים, לא בגלל הכסף".

2

כאילו דליפת הנפט בנחל צין (2011) ואסון הנפט בשמורת עין עברונה (2014) לא הספיקו, שלא לדבר על עשרות תקלות ודליפות קטנות יותר שאירעו במהלך השנים, השבוע הסתיים עוד הליך משפטי נגד קצא"א כשבית משפט השלום בבאר שבע נתן תוקף של פסק דין לפשרה שבה החברה תשלם 250 אלף שקל כפיצוי לציבור בגין פגיעה קשה בערכי טבע.

מדובר בתביעה אזרחית שהוגשה על ידי פרקליטות מחוז דרום בשם רשות הטבע והגנים בגין אירוע שהתרחש ב-2014.

במהלך ביצוע עבודות תחזוקה שערכה חברת "מרינה דייורס" עבור קצא"א במזח הצפוני של נמל הנפט באילת, נחתכו 5 עמודי מקשר של מכליות נפט. העמודים נפלו לקרקעית הים ותוך כדי צלילה ריסקו וקברו תחתם לפחות 2,600 אלמוגים, לרבות 665 אלמוגים שגילם היה 50 שנה ויותר. אחד העמודים התגלגל במורד השונית למרחק של כ-17 מטרים ושבר בדרך אלמוגים רבים נוספים תוך פגיעה בחסרי חוליות ובבעלי החיים התלויים באלמוגים.

העמודים נפלו לקרקעית הים וריסקו וקברו תחתם לפחות 2,600 אלמוגים, לרבות 665 אלמוגים שגילם 50 שנה ויותר. אחד העמודים התגלגל במורד השונית למרחק של כ-17 מטרים ושבר בדרך אלמוגים נוספים

חוף האלמוגים באילת (צילום: אנה קפלן/פלאש90)

שוב קצא"א, שוב חברה קבלנית (גם בנחל צין זה היה עובד קבלן שפגע בשוגג בצינור הנפט עם הכף של הטרקטור). ההליך האזרחי, אגב, הוא משלים של הליך פלילי שבו מנהלי קצא"א ו"מרינה דייורס" הורשעו ונקנסו ב-180 אלף שקל.

קצא"א, כידוע, תובעת ממדינת ישראל שתאפשר לה להרחיב דרמטית את היקף תעבורת הנפט במפרץ אילת, ומתחייבת שאין שום סיכוי ששונית האלמוגים הרגישה תיפגע מהפעילות הזו.

רק שבעוד קצא"א מפזרת הבטחות לעתיד חף מטעויות ותקלות, העבר ממשיך לרדוף אותה ולהציב אלפי נורות אזהרה בפני האפשרות להפקיד בידיה את גורלו של נכס טבע נדיר כמו שונית האלמוגים הצפונית ביותר בעולם.

בעוד קצא"א מפזרת הבטחות לעתיד חף מטעויות ותקלות, העבר ממשיך לרדוף אותה ולהציב אלפי נורות אזהרה בפני האפשרות להפקיד בידיה את גורלו של נכס טבע נדיר כמו שונית האלמוגים הצפונית ביותר בעולם

3

שני חברי הכנסת הצעירים ביותר, יוראי להב-הרצנו (34) מיש עתיד ומאי גולן (36) מהליכוד, המריאו השבוע יחד לשארם א-שייח'. בתוכנית: הוועידה העולמית השמינית של חברי פרלמנט צעירים שמבקשים לקדם את המאבק בשינוי האקלים. זה אירוע מקדים ל-cop27, ועידת האקלים העולמית שגם היא תתקיים בהמשך השנה בעיירת הקייט המצרית.

ח"כ יוראי להב-הרצנו (צילום: הדס פרוש/פלאש90)

המיתוג של משבר האקלים כסוגייה שלצעירים יש בה עניין מיוחד הוא בעייתי, ומחזק את הרושם – שהוא ממילא נחלתם של רבים מדי בציבור – כאילו מדובר במשבר עתידי ערטילאי שדור הילדים או הנכדים שלנו יצטרך להתמודד איתו אי שם במחצית השנייה של המאה.

אלא שמשבר האקלים כבר נמצא כאן ועכשיו, וצריך לעניין גם פוליטיקאים מבוגרים לא פחות מנושאי ביטחון, כלכלה וחברה. כל עוד משבר האקלים ימוסגר כסוגייה עתידית, הוא תמיד יידחק למקום נמוך בסדר העדיפויות לעומת בעיות בוערות יותר שבישראל כידוע אף פעם לא חסרות.

כל עוד משבר האקלים ימוסגר כסוגייה עתידית, הוא תמיד יידחק למקום נמוך בסדר העדיפויות לעומת בעיות בוערות יותר שבישראל כידוע אף פעם לא חסרות

יוראי להב-הרצנו עוסק בפעילות ובחקיקה סביבתית מרגע שנכנס לכנסת, מה שקשה לומר על מאי גולן, שמתבלטת כאחת הנציגות הקולניות של הלהקה הביביסטית ומפגינה משטמה גלויה כלפי מבקשי המקלט שמתגוררים בדרום תל אביב. אז מה לה ולוועידת אקלים?

אולי זה: משבר האקלים, בעיקר באפריקה ובמזרח התיכון – אזור שמהווה הוט ספוט עולמי וחווה קצב התחממות מהיר כפליים מהממוצע הגלובלי – הוא אחד הגורמים המאיצים גלים של פליטות ונדידה בין מדינות. בצורות ומחסור במים ומזון מובילים לאי יציבות משטרית ולנדידה של מיליונים.

ח"כ מאי גולן בסלפי עם ראש הממשלה היוצא בנימין נתניהו, 13 ביוני 2021 (צילום: דוברות הכנסת / נועם מושקוביץ)

אם חברת הכנסת גולן תצליח לקדם בשארם פתרון למשבר האקלים, אולי יימנעו גלי ההגירה הבאים שיתדפקו על שערי ישראל ועל רחובותיה המוזנחים של דרום תל אביב. ואמרו אמן.

4

עמוד חשמל בגובה 70 מטר שנופל במדבר הוא מחזה מרהיב כמעט כמו עץ ענק שקורס בג'ונגל. חברת החשמל מייצרת בימים אלה 70 תמונות כאלה, במסגרת פרויקט הסרת קו המתח הגבוה והמכוער מהנוף של מכתש רמון.

עמוד חשמל בגובה 70 מטר שנופל במדבר הוא מחזה מרהיב כמעט כמו עץ ענק שקורס בג'ונגל. חברת החשמל מייצרת בימים אלה 70 תמונות כאלה, במסגרת פרויקט הסרת קו המתח הגבוה והמכוער מהנוף של מכתש רמון

תורן אחרי תורן עוברים עובדי חברת החשמל, בליווי ובהנחיית אנשי רשות הטבע והגנים, ומקריסים אותם לקרקע. הקו העילי הוחלף בקו חדש מוטמן, תת קרקעי, בעל קיבולת גבוהה יותר שתשפר את הולכת החשמל דרומה ותשדרג את היכולת של הרשת לקלוט חשמל שמיוצר באמצעות פאנלים סולאריים.

אלה חדשות טובות לנופי הבראשית הייחודיים של המכתש, ותזכורת חשובה ליכולתה של הקהילה ושל אזרחים אכפתיים להשפיע: בחורף 2021 התחילו להציב 14 עמודי ענק בשולי המכתש במסגרת הקו החדש, אבל התנגדות נמרצת בהובלת קבוצת תושבים תחת הכותרת "מחאת העמודים" גרמה לפניית פרסה ולהמרת הקו העילי בקו מוטמן.

עמודי חשמל קורסים במכתש רמון, יוני 2022 (צילום: יוסי וייס, חברת החשמל)

הקולנוען והמטייל איל חלפון כתב בספרו "מסע חיפושים" שמוקדש לשביל ישראל, שבארץ אין כמעט אף נקודה שבה הנוף ריק לחלוטין מתשתיות אנושיות. נוף בתולי, בראשיתי, הוא מוצר בסכנת הכחדה חמורה. עכשיו יהיו כנראה כמה נקודות בתוליות כאלה במכתש רמון, והתושבים הנחושים מהאזור יוכלו לומר בסיפוק "גם אני שותף".

5

בלילות האחרונים התחלתי לשמוע מהבתים הסמוכים את נהמת המזגנים. חום יולי-אוגוסט הוקדם ליוני והשכנים אוטמים את דירותיהם ומצננים אותן כדי להירדם. אני, שמתעקש על חלונות פתוחים לרווחה, שומע היטב את הרעש וחש את האוויר החם שנפלט מהמזגנים ומלהיט את העיר עוד יותר.

יש לזה שם – 'אי חום עירוני' (urban heat island): אותה שמיכה חמה שיושבת על המטרופולין ונוצרת באדיבות אגזוזי המכוניות, החום שהבניינים והאספלט קלטו ביום ופולטים בלילה, וכמובן המזגנים. צאו מתל אביב או מכל עיר גדולה לשדות פתוחים במרחק 10 קילומטר, ותרגישו איך הטמפרטורה בלילות הקיץ נמוכה שם ב-3-4 מעלות לפחות.

יש לזה שם – 'אי חום עירוני' (urban heat island): אותה שמיכה חמה שיושבת על המטרופולין ונוצרת באדיבות אגזוזי המכוניות, החום שהבניינים והאספלט קלטו ביום ופולטים בלילה, וכמובן המזגנים

אין לי כוונה לטעון שאפשר לצלוח את הקיץ במישור החוף, או ברוב חלקי מדינת ישראל, בלי מזגן. עד לפני מספר שנים עשיתי את זה, אבל הקיצים האחרונים הפכו קשוחים ולחים מדי והדירה צוידה במזגנים.

ועדיין, יש שלב ביניים, שלב שבו הלחות נמוכה משמעותית מ-80% ומעלות הצלזיוס עדיין משקיפות על ה-30 מלמטה. השלב הזה הוא כעת, ולרוב נמשך בערך עד אמצע יולי. בדיוק בשביל השלב הזה יש מאווררי תקרה.

מאוורר תקרה. אילוסטרציה

המאווררים הללו זולים באופן קיצוני לעומת מזגן: ההספק של רוב מאווררי התקרה הוא 100 וואט, כלומר 25 שעות עבודה של מאוורר שוות לשעת מזגן אחת. הם סביבתיים יותר ובריאים יותר, שכן השינה בחדרים קפואים והמעברים התכופים מחלל קר לאוויר החם שבחוץ משגעים את הגוף והמערכת החיסונית.

בבתים רבים בישראל ישנים עם מזגן מתחילת יוני עד סוף ספטמבר. כמעט 4 חודשים ברציפות. הפשרה שאני מציע – לחלק את הקיץ בין מאווררי תקרה למזגנים, ולהפעיל את המיזוג רק בשיא הקיץ, כשכל כך לח עד שהמאוורר יכול רק להסיע את האוויר הרטוב מצד לצד של החדר. אפשר לשוב ולהיפרד מהמזגנים כשהלחות הכבדה מתחילה להתפוגג, אי שם בסוף אוגוסט/תחילת ספטמבר.

בבתים רבים בישראל ישנים עם מזגן מתחילת יוני עד סוף ספטמבר. כמעט 4 חודשים ברציפות. הפשרה שאני מציע – לחלק את הקיץ בין מאווררי תקרה למזגנים, ולהפעיל את המיזוג רק בשיא הקיץ

בשורה התחתונה: חודש וחצי של מזגן במקום 4 חודשים. כואב, יקר, מזהם – אבל פחות. הרבה פחות.