במסגרת המהפכה השקטה שמנהיג נשיא בית המשפט העליון העתידי, השופט נעם סולברג, הוא פועל מזה זמן לצמצם את היקפה של התופעה הקרויה "עתירות ציבוריות", דהיינו עתירות המוגשות לבית המשפט העליון לא בשם אינטרס פרטי ואישי של העותר, אלא בשם ציבור רחב הנפגע מהחלטה שלטונית, ובהיעדר גורם אחד ספציפי שיכול לשמש עותר פרטי.
מקובל בחוגים מסוימים לייחס את התרחבות תופעת העתירות הציבוריות בבג"ץ לנשיא בדימוס אהרן ברק. אך הנשיא שקדם לו, מאיר שמגר, אחראי לכך לא פחות ממנו.
ראשיתה של התופעה בפרשת גיוס תלמידי הישיבות, כאשר עורך הדין (רב-סרן במיל') יהודה רסלר עתר לבג"ץ, בטענה שציבור שלם של משרתים בצה"ל, בסדיר ובמילואים נפגע כתוצאה מהתרחבות הסדר "תורתו אומנותו" החל על תלמידי הישיבות.
הרכב השופטים בראשות שמגר קיבל את העיקרון שכאשר אין נפגע אחד קונקרטי כתוצאה מההחלטה השלטונית, ניתן להגיש עתירה ציבורית באותו נושא, ולבית המשפט תהיה סמכות לבחון אותה.
הרכב השופטים בראשות שמגר קיבל את העיקרון שכאשר אין נפגע אחד קונקרטי כתוצאה מההחלטה השלטונית, ניתן להגיש עתירה ציבורית באותו נושא, ולבית המשפט תהיה סמכות לבחון אותה
בשנות ה-90 של המאה הקודמת הלכה התופעה והתרחבה, עם הקמת התנועה לאיכות השלטון וגופים ציבוריים נוספים, שפעלו בכלים משפטיים להתמודדות עם החלטות שלטוניות פוגעניות.
השופט סולברג אינו מאוהב בתופעת העתירות הציבוריות והוא פועל על מנת לצמצמה, כחלק מתפיסת עולמו השמרנית שלפיה בית המשפט צריך לעסוק אך ורק בהכרעה בסכסוכים בין שני צדדים, ולא בתיקון עולם.
במסגרת מאמציו, הוא פועל בחודשים האחרונים להטמיע בפסיקת בית המשפט העליון גישה חדשה:
אם הוגשה עתירה ציבורית בנושא מסוים, לא ניתן יהיה להגיש עתירות ציבוריות נוספות באותו נושא, ואלה יימחקו או יידחו על הסף. מי שרוצה להגיש עתירה ציבורית בנושא שבו כבר יש עתירה תלויה ועומדת בפני בית המשפט, יתכבד ויגיש בקשת הצטרפות – כעותר, כמשיב או כ"ידיד בית המשפט" – לעתירה הקיימת, ולא יגיש עתירה נוספת.
מי שרוצה להגיש עתירה ציבורית בנושא שבו כבר יש עתירה תלויה ועומדת בפני בית המשפט, יתכבד ויגיש בקשת הצטרפות – כעותר, כמשיב או כ"ידיד בית המשפט" – לעתירה הקיימת, ולא יגיש עתירה נוספת
זהו הסדר בעייתי מאוד מכמה בחינות, למשל מההיבט הלוגיסטי: אין בנמצא שום מאגר מידע שבו ניתן לבחון את השאלה, האם תלויה ועומדת בבג"ץ עתירה בסוגייה ציבורית מסוימת.
לא ברור כיצד השופט סולברג מצפה מעותרים לבחון את השאלה, בהנחה שהוא אינו מתכוון שמהלך הדברים התקין הוא שיוגשו עתירות שנייה ושלישית באותו עניין, ואלה יידחו על הסף נוכח הכלל השיפוטי החדש.
יריית הפתיחה של ההסדר החדש הייתה בעתירה שעסקה בהגבלות על בלתי מחוסנים במסגרת המאבק במגפת הקורונה; אחר כך בעתירות שעסקו בהפגנות בקרבת מעונו של ראש הממשלה נפתלי בנט ברעננה.
במקרה הזה זכה סולברג בהישג טקטי – השופט שאול שוחט, ששימש בכהונה זמנית בבית המשפט העליון, אימץ את גישתו החדשה של סולברג, שאין מקום להגשת עתירה ציבורית נוספת בשעה שקיימת כבר עתירה תלויה ועומדת באותו נושא בבית המשפט העליון.
בשבוע שעבר זכה סולברג להישג נוסף: נראה שהשופט חאלד כבוב – שהחל רק בשבועות האחרונים את כהונתו בעליון – מצטרף גם הוא למחנה סולברג לצמצום תופעת העתירות הציבוריות.
בשבוע שעבר זכה סולברג להישג נוסף: נראה שהשופט חאלד כבוב – שהחל רק בשבועות האחרונים את כהונתו בעליון – מצטרף גם הוא למאמץ לצמצום תופעת העתירות הציבוריות
שתי החלטות שעליהן חתם כבוב בשבוע שעבר – האחת לבדו, בעניין מחירי הנסיעה באוטובוסים; והשנייה בהצטרפו, יחד עם השופטת גילה כנפי-שטייניץ, לעמדתו של סולברג, בפסק דין בעניין קווי טלפון "כשרים" לציבור החרדי – מלמדות שסולברג מתקדם במהלכו האסטרטגי להשליט גישה מצמצמת בקרב שופטי העליון, בכל הנוגע להיקף זכות העמידה ולדיון בעתירות ציבוריות בבג"ץ.
המחנה הפרוגרסיבי בעליון, הכולל את הנשיאה אסתר חיות והמשנה לנשיאה עוזי פוגלמן, דומם לפי שעה בנושא הזה.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם