משבר הקורונה, כמוהו כמשבר האקלים והצטמצמות המגוון הביולוגי מעוררים שאלות נוקבות. איך מתמודדים? איך פותרים דברים – ביחד, לחוד? הרבה מחשבות מתחרות על סדר היום של אזרחי העולם.

משבר הקורונה, כמוהו כמשבר האקלים והצטמצמות המגוון הביולוגי, מעוררים שאלות נוקבות. איך מתמודדים? איך פותרים את הדברים – ביחד, לחוד? הרבה מחשבות מתחרות על סדר היום של אזרחי העולם

הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי

המדינות היו אמורות לספק את הפתרונות, אלא שאלה מתנהלות במגוון דרכים אך עם קו מנחה זהה. יש משטרים טוטליטריים ויש משטרים דמוקרטיים, אלה גם אלה מבטיחים לתת שרות איכותי לאזרחים, אך ההבטחות של כולם נחבטות אל קרקע המציאות.

במשטרים הטוטליטריים הכל פשוט. ההנהגה מחליטה ומבצעת ואין פוצה פה ומצפצף. במשטרים דמוקרטיים יש מראית עין של שוויון. הסיסמה הרווחת היא שהרוב קובע, לא אחת על חודו של קול. עובדה שמטשטשת את יתרונות הדמוקרטיה שאמורה לתת קול גם לאלה שנמצאים באופוזיציה.

הקורונה שחררה את הרסן וכל המשטרים באשר הם חזרו אל תקנות החירום, שהתגלו ככלי נפלא לשליטה באזרחים. לראשונה מזה זמן רב מדינות דמוקרטיות הפליאו ביצירת מנופי כפייה על אזרחים במדיניות סגרים, עטיית מסכות ואפילו במידה כזו או אחרת בכפיית בדיקות וחיסונים.

בנקודה זו נשאלת השאלה איך משבר הקורונה שחרר את כבלי הדמוקרטיה ואיפשר למדינות לעשות ככל העולה על רוחן, כשמשבר האקלים מדשדש מאחור וזוכה בעיקר ליחסי ציבור.

ההסבר המעט אוטומטי הוא שמשבר הקורונה שירת את הפוליטיקאים הצמאים לכוח ואת חברות הפרמה, שבזכות הקורונה גרפו מיליארדים לקופה. כך גם ארגונים כלכליים נוספים נהנו ונהנים מהעובדה שווירוס אחד ובני משפחתו מהווים מנוף להפחדת ההמונים.

נשאלת השאלה איך משבר הקורונה שחרר את כבלי הדמוקרטיה ואיפשר למדינות לעשות ככל העולה על רוחן, כשמשבר האקלים מדשדש מאחור וזוכה בעיקר ליחסי ציבור

משבר האקלים שונה במבנה, הוא מצביע על חברות הנפט והגז הטבעי ופוגע בהכנסות שלהם. תאגידי הענק מפעילים את כל עוצמתם כדי לדחות את חיסולם לתאריכים כמה שיותר רחוקים. בישראל, למרות הפוטנציאל האדיר, מקור האנרגיה המועדף הוא הגז הטבעי. ישראל ממשיכה בכל הקצב לעבור לשימוש בגז טבעי ומטבע הדברים זה פוגע בקצב המעבר לאנרגיות מתחדשות.

בשתי הדוגמאות הללו אפשר לראות בנקל שאת הטון ואת ההובלה נוטלים בעלי ההון. פוליטיקאים ברחבי העולם עדיין מאמינים שהדלק והמנועים לצמיחה הם בשוק הפרטי, עובדה שמתכתבת עם הרצון שלהם להישאר בתפקיד.

זה נכון, אבל אנחנו משלמים על כך מחירים כבדים, שמטילים צל כבד על התועלת הציבורית מנתוני צמיחה. את המוסר, את החיים בכבוד, את אלה פוליטיקאים לא מודדים ופוגעים באזרחים רבים.

השינוי יבוא בדיאלוג משמעותי, כשאזרחים ידרשו לממש את הזכות שלהם להשפיע על סדר היום. לצאת מהמסגרת הנוחה של השתתפות בבחירות מפעם לפעם ולהתחיל להיות פעילים במסגרות אזרחיות כאלה ואחרות.

המדינה אינה פועלת לצערנו כארגון שדורש את טובתם של האזרחים. נציגי הציבור מהרגע שהם מתיישבים על הכיסא עסוקים בהישרדות פוליטית ולכן אינם מתפנים לתפקיד הציבורי שלהם. התופעה הזאת תדעך אם נבחרי הציבור יצליחו להסכים על קוד אתי ויתחייבו לפעול בדרך מוסרית, גם אם זה יעלה להם במחיר הכיסא בכנסת.

אפשר לראות בנקל שאת הטון ואת ההובלה במשברי הקורונה והאקלים נוטלים בעלי ההון. פוליטיקאים ברחבי העולם עדיין מאמינים שהדלק ומנועי הצמיחה הם בשוק הפרטי, מה שמתכתב עם הרצונם להישאר בתפקיד

אם נרצה פתרון עמוק יותר, נאלץ לשנות את קו החשיבה ולאמץ קודים מוסריים ואתיים שיחייבו את נבחרי הציבור ואת יתר השחקנים מהמגזר העסקי ומהחברה האזרחית. אתיקה נותנת דרך ראויה להתנהלות של אלה החפצים בטוב ובחיים משותפים.

מיכאל מירו הוא דוקטור למדע המדינה, עיתונאי למעלה מארבעים שנה, לשעבר מנהל קול ישראל. חוקר ומתעניין בפוליטיקה, חברה, סביבה, מוסר ואתיקה.