חלקה הראשון של סידרת הטלוויזיה המצליחה "הנתניהוז" עלה בתחילת החודש לכל שירותי הסטרימינג. הגיבורים המוכרים חזרו לעונה פרועה יותר, זוהרת יותר, מוזרה יותר, שכמו כל העונות הקודמות, ידוע שתסתיים בפרק דרמטי של "מערכת הבחירות הכי חשובה בהיסטוריה". היוצרים בונים על הסקרנות, המתח ואי הוודאות, שידביקו אותנו שוב למרקע.

כמי שעקב אחרי הסידרה מיומה הראשון – מפרק הפיילוט המפתיע אך הלא מגובש "הקלטת הלוהטת" – אני חייב להודות, שבעונות האחרונות קצת מאסתי בפיתולי העלילה השחוקים, עם הגיבורים שחולשותיהם מוכרות לנו עד זרא, ואשר מלווים את הסידרה מעונותיה הראשונות בשנות התשעים. "עוד חוזר הניג'וס", קרא לזה דורון רוזנבלום ב"הארץ" לפני יותר מעשר שנים. בינתיים המבקר השנון פרש לגמלאות, והניג'וס עדיין איתנו. חוזר ומנג'ס, מנג'ס וחוזר.

"עוד חוזר הניג'וס", קרא לזה דורון רוזנבלום ב"הארץ" לפני יותר מעשר שנים. בינתיים המבקר השנון פרש לגמלאות, והניג'וס עדיין איתנו. חוזר ומנג'ס, מנג'ס וחוזר

אם הנחנו בטעות שמבנה העומק הדרמטי "הכלבים נובחים, והשערורייה עוברת" ימצה את עצמו, מתברר שטעינו. כבר בעונה הראשונה יצאו הגיבור ובני משפחתו לרסק את מערכת המשפט עם פרשת בראון-חברון, הכלבים בתקשורת נבחו אז והנה הם ממשיכים לנבוח גם כעת, כשהשערורייה נמשכת. רק שבעונה החדשה הנתניהוז שהתבגרו העלו הילוך, והם מנסים לרסק את מערכת המשפט, בעזרת איומים מפורשים על היועצת המשפטית לממשלה.

אם חשבנו שחזינו בשיאי החמדנות והקמצנות בעונות הראשונות, עם הקבלן עמדי ופרשת המתנות, הופתענו בעונה החדשה, כשלסדרה הצטרפו שחקנים בינלאומיים נוצצים בהרבה כמו ארנון מילצ'ן וג'יימס פאקר, וגם החמדנות העלתה הילוך.

ואם טעינו לחשוב, שהתסריטאים מיצו את כל מאגר האפשרויות להכפשות ולמכפישים, אחרי פרשות ליליאן פרץ ומני נפתלי, הגיע בעונה החדשה משפט הדיבה נגד ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט, שבו הנתניהוז מתעקשים להוכיח בבית המשפט שהם שפויים. מי היה מאמין שקו עלילה כזה בכלל אפשרי?

ואם טעינו לחשוב, שהתסריטאים מיצו את כל מאגר האפשרויות להכפשות ולמכפישים, הגיע בעונה החדשה משפט הדיבה נגד אהוד אולמרט, שבו הנתניהוז מתעקשים להוכיח בבית המשפט שהם שפויים

בסוף 2019, זמן ישראל בחר את "הנתניהוז" לסדרת הטלוויזיה הגדולה ביותר בעשור השני של המאה ה-21. זו הייתה בחירה מתבקשת, בלתי נמנעת. כתבנו אז בנימוקי הבחירה:

"לא הייתה עוד סדרת טלוויזיה ששינתה את הרגלי הצפייה, שהכניסה לשפה מטבעות לשון, ששלטה בטבלאות הרייטינג, שפיתחה פורמטים ייחודיים, ואשר בראה עולם טלוויזיוני הרמטי – שמצד אחד יש לו היסטוריה וכללים נוקשים, ומצד שני הוא פתוח להתכתבות יצירתית עם סדרות אחרות, מהעבר הרחוק ומההווה הקרוב. 'הנתניהוז' עשתה את כל הדברים האלה והרבה יותר.

"איזו עוד סדרת טלוויזיה גיבשה סביבה חברי מועדון מעריצים כה גדול – 'הביביסטים' – של מבוגרים המתנהגים כבני עשרה, אשר הפכו את 'הנתניהוז' למרכז חייהם, לא החמיצו אף פרק בשידורים היומיים האינסופיים, ואפילו נלחמים ברשתות החברתיות את מלחמותיהם של גיבורי הסדרה, ממש כאילו מדובר באנשים אמיתיים? תופעה מדהימה".

חשבנו אז שאנחנו מסכמים את הסידרה הגדולה הזו. והנה, שנתיים וחצי אחרי – היא עדיין איתנו. והיא לא חדלה להדהים, גם בפרקים החדשים של העונה הנוכחית.

הנתניהוז (צילום: קובי גדעון/לע"מ, עיבוד: אלון משי)

כל האלמנטים שריתקו אותנו למרקע בעונות הקודמות כאן – החזירות, גסות הרוח, רדיפת הבצע, הגרגרנות, הקמצנות – זה רק נראה כאילו רופא הילדים המסתורי ד"ר ברקוביץ', אחת הדמויות האניגמטיות ביותר בסדרה, הזריק לכל הגיבורים תרכובת פלא של אמפטמינים וסטרואידים, ושלח אותם אל העולם, משולחי רסן מתמיד.

הסכנה הגדולה שאורבת לסדרות טלוויזיה מרובות עונות כמו "הנתניהוז" היא לקפוץ את הכריש. זה ביטוי שנכנס ללקסיקון על ידי מבקר הטלוויזיה ג'ון היין ב-1977, אחרי שידור הפרק השלישי בעונה החמישית של הסיטקום "ימים מאושרים", כשפונזי (הנרי וינקלר) יצא לעשות סקי מים וקפץ מעל כריש. הביטוי מתאר תופעה שכיחה, כשסדרות טלוויזיה מרובות עונות נדרשות למהלכי עלילה מופרכים בעליל, כדי להמשיך ולמשוך תשומת לב.

"הנתניהוז" לא קופצת רק מעל כריש. היא גם קופצת מעל לוויתן.

הסכנה הגדולה שאורבת לסדרות טלוויזיה מרובות עונות כמו "הנתניהוז" היא לקפוץ את הכריש. "הנתניהוז" לא קופצת רק מעל כריש. היא גם קופצת מעל לוויתן

קחו לדוגמא את דמותו של הבן יאיר. בעונות הראשונות של "הנתניהוז", הוא היה ילד קטן וחמוד. הפרקים שבהם שיחק על השטיח המרוט בבית ראש הממשלה היו מכמירי לב. כשהיה חייל, הופיעו צללים ראשונים באישיותו, כשקיבל משלוחי סושי לבסיס ברכב שרד ממשלתי.

בעונות הבאות יאיר החל להתגלות כבחור יהיר, גס רוח וחסר מעצורים, כשבמקביל החל למלא תפקידי מפתח מאחורי הקלעים של "הנתניהוז". אי אפשר לשכוח את הפרק עטור הפרסים, שתיאר בוואן-שוט מרהיב נסיעה לילית של יאיר נתניהו בין מועדוני החשפנות, בחברת בנו של הטייקון קובי מימון, כולל הרפליקה שנכנסה מאז לפנתיאון: "אבא שלי סידר לאבא שלך 20 מיליארד דולר", שהתייחסה למאגרי הגז כריש ולוויתן.

העונה החדשה של "הנתניהוז" נפתחה כשיאיר נתניהו מצליח להצטרף לברנז'ת העיתונאים שנואי נפשו, ואז מנסה למכור באינטרנט שעונים וחולצות של קבוצת הכדורגל ברצלונה, שאביו קיבל כשהיה ראש ממשלה.

עוד לפני שהספקנו לעכל את שני מהלכי העלילה המופרכים הללו, הגיע הפרק הדרמטי שבו היועץ הבוגדני ניר חפץ העיד, איך יאיר נתניהו התפרץ לחדר ישיבות, ירד על ארבע, החל להתרוצץ בחדר כשהוא מחקה כלב, וצרח על אביו, שהיה אז ראש ממשלה, "תמשיך ללקק לכחלון!".

עוד לפני שהספקנו לעכל את שני מהלכי העלילה המופרכים הללו, הגיע הפרק הדרמטי שבו היועץ הבוגדני חפץ העיד, איך יאיר נתניהו התפרץ לחדר ישיבות, ירד על ארבע, והחל להתרוצץ בחדר כשהוא מחקה כלב

העדות הקיצונית הזו נמסרה בפרקים צמודים, שבמהלכם "הנתניהוז" נדרשו לדלג בווירטואוזיות בין שני אולמות משפט שונים – אחד שבו הם תובעים את אולמרט, ואחד שבו אב המשפחה מתמודד מול כתב אישום פלילי בתיקי האלפים.

בפרקים האחרונים של הסידרה, ששודרו השבוע, נעזרו היוצרים בטכניקה של עריכה מקבילה, כשהם נעים הלוך ושוב בין עדותה של הדס קליין, שתיארה לפרטי פרטים הוויה בוטה של חמדנות וגרגרנות בווילה המשפחתית של הנתניהוז בקיסריה, לבין סצנות תמוהות להפליא, שבהן ראש הממשלה לשעבר יורד אל העם בחליפה הגדולה על מידותיו, קונה מצרכים בסופר ואפילו מנגב שמשה של מכונית בתחנת דלק, כשהוא מתרעם על יוקר המחיה בישראל, כאילו אין לו כל נגיעה לנושא.

מחירי הדלק עולים בלי הפסקה – והממשלה של לפיד לא עושה כלום! #בגלל_לפיד pic.twitter.com/nPqOHK5spG

— Benjamin Netanyahu (@netanyahu) July 5, 2022

כל מי שמבין בטלוויזיה יודע, שאחת הסכנות הגדולות האורבות לסדרות מרובות עונות כאלה, היא הנטייה להטיח את הסבטקסט בפרצופם של הצופים, מחשש שהם כבר לא יבינו רמזים עדינים. ברור שהפרקים האחרונים של "הנתניהוז" התמקדו בחזירות המשפחתית. שמים במרכז את יצר החמדנות האינפנטילי, שעל פי הפסיכואנליטיקאי אריך פרום הוא יצר שלעולם אינו יודע שובע, ולעולם לא מוביל לסיפוק.

וכך, כל עדותה של קליין בפרקים ששודרו השבוע הייתה ספוגה בסימבוליקה פסיכולוגיסטית בוטה ולא מסוגננת, על גבול הקיטש. תיאורים אוראליים ופאליים של סיגרים לחים, הנטבלים בליקרים יקרים, דיונים על אורכם האידיאלי של סיגרים כאלה, כל זה אגב גילויי תשוקה, שאינה יודעת רוויה, לינוק מבקבוקי שמפניה יקרה, תוך טבילה בבריכות שחיה של אחרים. ממש ארוטיקה זולה לדור הפורנו.

אני משער שהתסריטאים של "הנתניהוז" בחרו לשים את העדויות הפאליות-אוראליות האלה דווקא בפיה של קליין, כרמז ברור לתיאוריה של הפסיכואנליטיקאית מלאני קליין, לפיה חמדנות וצרות עין קשורות זו בזו באופן בלתי ניתן להפרדה, כך שחמדנות מתמקדת בהפנמה (תשוקה לינוק פנימה את כל החלב של האם ולרוקן את השד המיטיב), ואילו צרות עין ממוקדת בהשלכה (הרס הטוב שנפל בחלקם של אחרים).

לטעמי, זו בחירה שמעידה על עצלנות תסריטאית. כן, אתם חייבים להמשיך ולהפתיע אותנו. אנחנו רק מצפים שתשתדלו יותר.

הדס קליין בבית המשפט המחוזי בירושלים, 6 ביולי 2022 (צילום: אוליבייה פיטוסי, פלאש 90)

איך יסיימו תסריטאי "הנתניהוז" את העונה הנוכחית? כמה רחוק הם יעזו ללכת? איך עוד הם יוכלו להפתיע אותנו? אילו טריקים ושטיקים תסריטאיים עוד נותרו בארסנל שלהם, אחרי שבפעם הקודמת בה היה נדמה שהסדרה נקלעה למבוי סתום ואין לה יותר לאן להתקדם, הם הדהימו עם מגפה עולמית שלא הייתה כמוה, ונתניהו ניצל ממש ברגע האחרון – תוך שהוא מהלך אימים על הציבור בזוועות של ימי הביניים?

האם, כפי שהודלף לאחרונה, הסידרה תהפוך למחזמר? זו תהיה תפנית מרעננת. רק דמיינו את לין-מנואל מירנדה, היוצר של "המילטון", בהופעת אורח, מתפרץ ברגע השיא הדרמטי של העונה החדשה של "הנתניהוז" אל אולפן הבחירות של ערוץ 12, הודף הצידה את עמית סגל, רגע לפני שסגל גובר לבדו על הטירלול הפרוגרסיבי ומסביר לצופים מה זו אישה, ואז מצודד מבט למצלמה ושר-מדקלם את המילים הבאות, שכתב אלכסנדר המילטון האמיתי, במכתב ששלח לג'ורג' וושינגטון ב-1792:

כאשר אדם חסר עקרונות בחיים הפרטיים נואש ממזלו,
חסר מעצורים, בעל כישרונות לא מועטים,
וערמומי בהתנהגותו הרגילה,
כאשר אדם כזה רוכב על גל של פופולריות וחובר לקריאה של סכנה לחירות,
מנצל כל הזדמנות להביך את הממשל ולשים אותו תחת חשד,
להחמיא ולהתחבר עם כל הסיסמאות הנבובות של הקנאים של היום,
אז אפשר בצדק לחשוד
שמטרתו היא להביא את המערכת לכאוס,
כך שהוא יוכל לרכב על הסערה ולכוון את הסופה.