אלכסנדר המילטון,  מהאבות המייסדים של ארצות הברית, היה חסיד של ממשל מרכזי ורשות מבצעת פעלתנית וחזקה. הוא רצה בנשיאות חזקה, אבל יחד עם זאת הבין שצריך להגביל את כוחה.

המילטון צפה את אפשרות עלייתו לשלטון של אדם, שיסכן את החירות ואת שלטון החוק, וישים את האינטרסים שלו לפני אלו של המדינה. הוא ניסה להגן על המדינה מפני אדם עם נטיות דמגוגיות, ומשילוש לא קדוש של תכונות אצל נשיא עתידי – שאפתנות, תאוות בצע, ויהירות.

"כאשר אדם כזה רוכב על גל פופולריות וחובר לקריאה של סכנה לחירות […] אז אפשר בצדק לחשוד שמטרתו היא להביא את המערכת לכאוס, כך שהוא יוכל לרכב על הסערה ולכוון את הסופה"

זו הסיבה שהוא כתב בפדרליסט מדוע יש לכלול הדחה (Impeachment) בחוקת ארה"ב.  במכתבו לוושינגטון, ב-1972, נראה שחזה את המצב הנוכחי בארה"ב בישראל, ואת הנוכל הנמצא בשלטון:

"כאשר אדם חסר עקרונות בחיים הפרטיים נואש ממזלו, חסר מעצורים, בעל כשרונות לא מועטים, ערמומי בהתנהגותו הרגילה – כאשר אדם כזה רוכב על גל של פופולריות וחובר לקריאה של סכנה לחירות, מנצל כל הזדמנות להביך את הממשל ולשים אותה תחת חשד, להחמיא ולהתחבר עם כל הסיסמאות הנבובות של הקנאים של היום, אז אפשר בצדק לחשוד שמטרתו היא להביא את המערכת לכאוס, כך שהוא יוכל לרכב על הסערה ולכוון את הסופה."

When a man unprincipled in private life desperate in his fortune, bold in his temper, possessed of considerable talents, having the advantage of military habits—despotic in his ordinary demeanour—known to have scoffed in private at the principles of liberty—when such a man is seen to mount the hobby horse of popularity—to join in the cry of danger to liberty—to take every opportunity of embarrassing the General Government & bringing it under suspicion—to flatter and fall in with all the non sense of the zealots of the day—It may justly be suspected that his object is to throw things into confusion that he may 'ride the storm and direct the whirlwind.

ובישראל אפשר להוסיף: כאשר אדם חרדתי, פרנואיד, אובססיבי, חסר הומור, הססן וחששן כרוני, נוטה לקורבנות, להתקפי פאניקה המובילים לחוסר שיקול דעת, אחוז פחד מאלו שחש שחזקים מספיק לעמוד מולו, ומעל כל זה, אליטיסט, מתנשא, יהיר, תאב בצע, בעל תחושת מגיע-לי מובנית, שבמסגרתה מעולם לא נדרש להוציא את ארנקו ולשלם, כאשר אדם כזה הגיע לשלטון, כל אמצעי כשר בעיניו להשגת שלטון יחיד ותקשורת סוגדת, שתיהן זכות מולדת מבחינתו (בתודה לא. כרמון).

ובישראל, אם נגלה שראש הממשלה ניצל לרעה את כוחו ולדוגמה, רקח ועשה עסקאות שוחד, אישר בנית ומכירת צוללות מתקדמות למצרים, והזמין צוללות בניגוד לדעת הצבא, האם עלינו פשוט להתגבר ולעבור על זה בשתיקה?

המילטון גם ציין את הפשעים ומעשי העוולה שנוכל כזה עלול לבצע, וכיצד המדינה יכולה להגן על עצמה מפניהם, וכתב ב'פדרליסט' שני מאמרים על הדחה.

ובישראל, אם נגלה שראש הממשלה ניצל לרעה את כוחו ולדוגמה, רקח ועשה עסקאות שוחד, אישר בנית ומכירת צוללות מתקדמות למצרים, והזמין צוללות בניגוד לדעת הצבא, האם עלינו פשוט להתגבר ולעבור על זה בשתיקה?

הבעיה היא שהתנגדות מכוונת לעובדות יכולה לטשטש את העובדות, את הממשות שנתניהו בעזרת עורכי דינו ואחרים מנסה לעשות בימים אלו, להתחמק מבתי המשפט, ולהיבחר מחדש, בכל מחיר.

אמנון פורטוגלי הוא חוקר תאגידים, ניאוליברליזם ואנרגיה.

"מה רבים שאינם כבר בינינו" כתב חיים גורי בשירו "הרעות", שהיה לסמלה האלמותי של מלחמת העצמאות. האמירה הזאת מתחברת כנראה לתחושותיהם של ניצולים מקיבוצי העוטף שהתרסקו.

עשרות אנשים שהיו חלק מנוף חייהם היומיומי נעלמו לפתע ביום אחד שחור. מי שחי אי פעם בקיבוץ והשתייך לקהילה קיבוצית אולי מתקשה במיוחד לדמיין מצב שכזה. יוצאי קיבוץ כמונו גם מתקשים כנראה לתפוס איך אפשר לקום מהאפר ולהתחיל כמעט הכול מהתחלה.

שלומית טנא היא עיתונאית לשעבר (ב"על המשמר" ובהמשך ב"ידיעות אחרונות")..יוצאת קיבוץ. ב-1981 החלה בסיקור עיתונאי שוטף של הקיבוצים. רוב הקיבוצניקים לא הורגלו עד אז לחשיפה פומבית של חייהם, והתייחסו לסיקור כאל הוצאתה החוצה של כביסה פנימית-משפחתית.

בתחילת השבוע הציג ראש ממשלת פולין מתאוש מורבייצקי את ממשלתו החדשה, לאחר שקיבל את המנדט להרכיבה, למרות שברור כי מדובר בהליך שעתיד לקרוס מייד.

בניגוד להליך "עלה בידי" המקובל בישראל, בפולין הנשיא מעניק את הזכות להרכבת הממשלה למי שהוא חפץ ביקרו. רק לאחר הרכבת הממשלה שלו – היא עתידה לשרוד או ליפול בהצבעה הראשונה בפרלמנט הפולני, ובמקרה של אי-אמון תעבור זכות הרכבת בממשלה החדשה למפלגה השניה בגודלה.

מאיר בולקה חוקר ומגלה בשנים האחרונות את מזרח אירופה ובמיוחד את פולין. כבר 10 שנים על הקו בין פולין לישראל ועדיין לא גילה אפילו 10% מהסיפורים של יהדות אירופה לפני השואה ולאחריה. הופך כל אבן, מאתר כל פיסת מידע ומנסה להוציא את האמת לאור, גם אם היא כואבת. במסגרת עיסוקו פועל לשימור המורשת היהודית ועוסק בשימור אתרי מורשת יהודיים. לעיתים גם נאבק באנטישמיות, בעיקר זו הדיגיטלית.