אלכסנדר המילטון,  מהאבות המייסדים של ארצות הברית, היה חסיד של ממשל מרכזי ורשות מבצעת פעלתנית וחזקה. הוא רצה בנשיאות חזקה, אבל יחד עם זאת הבין שצריך להגביל את כוחה.

המילטון צפה את אפשרות עלייתו לשלטון של אדם, שיסכן את החירות ואת שלטון החוק, וישים את האינטרסים שלו לפני אלו של המדינה. הוא ניסה להגן על המדינה מפני אדם עם נטיות דמגוגיות, ומשילוש לא קדוש של תכונות אצל נשיא עתידי – שאפתנות, תאוות בצע, ויהירות.

"כאשר אדם כזה רוכב על גל פופולריות וחובר לקריאה של סכנה לחירות […] אז אפשר בצדק לחשוד שמטרתו היא להביא את המערכת לכאוס, כך שהוא יוכל לרכב על הסערה ולכוון את הסופה"

זו הסיבה שהוא כתב בפדרליסט מדוע יש לכלול הדחה (Impeachment) בחוקת ארה"ב.  במכתבו לוושינגטון, ב-1972, נראה שחזה את המצב הנוכחי בארה"ב בישראל, ואת הנוכל הנמצא בשלטון:

"כאשר אדם חסר עקרונות בחיים הפרטיים נואש ממזלו, חסר מעצורים, בעל כשרונות לא מועטים, ערמומי בהתנהגותו הרגילה – כאשר אדם כזה רוכב על גל של פופולריות וחובר לקריאה של סכנה לחירות, מנצל כל הזדמנות להביך את הממשל ולשים אותה תחת חשד, להחמיא ולהתחבר עם כל הסיסמאות הנבובות של הקנאים של היום, אז אפשר בצדק לחשוד שמטרתו היא להביא את המערכת לכאוס, כך שהוא יוכל לרכב על הסערה ולכוון את הסופה."

When a man unprincipled in private life desperate in his fortune, bold in his temper, possessed of considerable talents, having the advantage of military habits—despotic in his ordinary demeanour—known to have scoffed in private at the principles of liberty—when such a man is seen to mount the hobby horse of popularity—to join in the cry of danger to liberty—to take every opportunity of embarrassing the General Government & bringing it under suspicion—to flatter and fall in with all the non sense of the zealots of the day—It may justly be suspected that his object is to throw things into confusion that he may 'ride the storm and direct the whirlwind.

ובישראל אפשר להוסיף: כאשר אדם חרדתי, פרנואיד, אובססיבי, חסר הומור, הססן וחששן כרוני, נוטה לקורבנות, להתקפי פאניקה המובילים לחוסר שיקול דעת, אחוז פחד מאלו שחש שחזקים מספיק לעמוד מולו, ומעל כל זה, אליטיסט, מתנשא, יהיר, תאב בצע, בעל תחושת מגיע-לי מובנית, שבמסגרתה מעולם לא נדרש להוציא את ארנקו ולשלם, כאשר אדם כזה הגיע לשלטון, כל אמצעי כשר בעיניו להשגת שלטון יחיד ותקשורת סוגדת, שתיהן זכות מולדת מבחינתו (בתודה לא. כרמון).

ובישראל, אם נגלה שראש הממשלה ניצל לרעה את כוחו ולדוגמה, רקח ועשה עסקאות שוחד, אישר בנית ומכירת צוללות מתקדמות למצרים, והזמין צוללות בניגוד לדעת הצבא, האם עלינו פשוט להתגבר ולעבור על זה בשתיקה?

המילטון גם ציין את הפשעים ומעשי העוולה שנוכל כזה עלול לבצע, וכיצד המדינה יכולה להגן על עצמה מפניהם, וכתב ב'פדרליסט' שני מאמרים על הדחה.

ובישראל, אם נגלה שראש הממשלה ניצל לרעה את כוחו ולדוגמה, רקח ועשה עסקאות שוחד, אישר בנית ומכירת צוללות מתקדמות למצרים, והזמין צוללות בניגוד לדעת הצבא, האם עלינו פשוט להתגבר ולעבור על זה בשתיקה?

הבעיה היא שהתנגדות מכוונת לעובדות יכולה לטשטש את העובדות, את הממשות שנתניהו בעזרת עורכי דינו ואחרים מנסה לעשות בימים אלו, להתחמק מבתי המשפט, ולהיבחר מחדש, בכל מחיר.

אמנון פורטוגלי הוא חוקר תאגידים, ניאוליברליזם ואנרגיה.

מישהו יכול לכתוב לי הודעה משמחת ומחממת את הלב? כותבת אישה מודאגת ממרכז הארץ. זה מזכיר לי אמרה בערבית על אנשים מדוכדכים המבקשים מראש הכפר: "ספר משהו משמח – אפילו שקר".

בני אדם השרויים במצוקה זקוקים לעיתים למישהו שישפר את האקלים, יעלה את מצב הרוח ויפיח תקווה. מישהו ללכת אחריו, להאמין ביושרו, לישון בשקט כשיודעים שהוא מצוי על ההגה.

משה בן עטר הוא פובליציסט, מחבר הספר "המסע לישראל האחרת". עסק שנים בתכנון אסטרטגי והיה מנכ״ל המועצה הציונית בישראל, מנהל כפר הנוער יוענה ז'בוטינסקי, ומנהל המכון למחקר וחינוך בקרן כצנלסון. היה יועצם של כמה שרים ויועץ ליצחק הרצוג.

לאחרונה גיליתי במהלך נסיעה במונית שגם בבת-ים יש רחוב ששמו כ"ט בנובמבר. כבר ידעתי קודם לכן שבירושלים, בהרצליה, אולי גם בערים נוספות יש רחובות הנושאים אותו שם. כידוע, בכ"ט בנובמבר שנת 1947 הוחלט באו"ם על הקמתה של מדינת ישראל.

"עוד יהיו לנו רחובות שייקראו 'ה-7 באוקטובר'", הערתי בלגלוג מריר. ונהג המונית הגיב: "אף אחד לא יסכים לגור ברחוב שזהו שמו".

שלומית טנא היא עיתונאית לשעבר (ב"על המשמר" ובהמשך ב"ידיעות אחרונות")..יוצאת קיבוץ. ב-1981 החלה בסיקור עיתונאי שוטף של הקיבוצים.