האיחוד בין בני גנץ לגדעון סער עם קריסתה של "ממשלת השינוי" זאת התחלה טובה למאבק על הנהגת המדינה, אבל רק איחוד גם עם יאיר לפיד ומרב מיכאלי יביא לניצחון. ישראל צועדת או מקרטעת לבחירות בפעם החמישית בתוך ארבע שנים והיום ברור, שהדרך ליציבות פוליטית אינה קואליציה של מנסור עבאס עם מתן כהנא, או אבתיסאם מראענה עם עידית סילמן. זה לא עבד וכנראה שזה לא יעבוד גם בשנים הקרובות. למרות ה"איתרוג" של נפתלי בנט מצד התקשורת, ממשלת ישראל ה-36 הגיעה לסוף דרכה.

האיחוד בין בני גנץ לגדעון סער עם קריסתה של "ממשלת השינוי" זאת התחלה טובה למאבק על הנהגת המדינה, אבל רק איחוד גם עם יאיר לפיד ומרב מיכאלי יביא לניצחון

הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי

לקראת הבחירות לכנסת ה-25 הסקרים מנבאים שמה שהיה הוא שיהיה, אלא אם יהיה איחוד של מרבית מפלגות השמאל-מרכז מלבד עם מרצ. (גנץ דרך אגב יכול להתאמץ תקשורתית, אבל הוא לא נתפס בציבור כימין). המשמעות של היעדר הכרעה פוליטית היא המשך של חוסר יציבות פוליטית, בזבוז כספי ציבור על מערכות בחירות ופגיעה בתפקוד הרשות המבצעת והרשות המחוקקת.

בצד הימני של המפה הפוליטית קולות רבים ירדו לטמיון במספר מערכות בחירות בגלל פיצול ומפלגות קטנות שלא עברו את אחוז החסימה, אבל בשמאל חוסר האיחוד דרמטי הרבה יותר. המצב של השמאל קטסטרופלי עם אחוזי תמיכה הולכים ופוחתים מבחירות לבחירות בקרב הציבור היהודי ומספר מפלגות שספק אם יעברו את אחוז החסימה.

הפעם האחרונה שבה השמאל ניצח הייתה בשנת 1992 בבחירות לכנסת ה-13 (ממשלת רבין השנייה), בהן מפלגת העבודה קיבלה 44 מנדטים והליכוד 32 מנדטים. אם בוחנים את ההצבעה בקרב הציבור היהודי, אולי אפילו צריך לחזור כ-50 שנה אחורה לשנת 1973 כדי לראות ניצחון אמיתי של השמאל. אז בבחירות לכנסת ה-8 (ממשלת רבין הראשונה) המערך קיבל 51 מנדטים והליכוד 39.

בבחירות האחרונות אשתקד מפלגת הליכוד בראשות בנימין נתניהו קיבלה 1,066,892 קולות – הרבה יותר מכל מפלגה אחרת. למרות זאת יאיר לפיד בראש מפלגת יש עתיד שקיבלה 614,112 קולות (42% פחות מהליכוד) הוא זה אשר "עלה בידו" להקים ממשלה.

השמאל ניצח לאחרונה ב-92' (ממשלת רבין השנייה), אז מפלגת העבודה קיבלה 44 מנדטים והליכוד 32. אם נבחנת ההצבעה בציבור היהודי – צריך לחזור כ-50 שנה ל-73' כדי לראות ניצחון אמיתי לשמאל

אבל איזו ממשלה? איזו קואליציה? בניגוד ל"ברית הדמים" בין הליכוד לחרדים, הברית של בנט ולפיד נשענה על קולות התנועה האסלאמית. קואליציה שברירית שנסדקה ורעדה פעמים רבות בימיה הקצרים עד אשר מלאו ימיה.

ומה עכשיו? למפלגת העבודה או ל"יש עתיד" אין חיבור חזק למפלגות החרדיות שלרוב פועלות ביחד. המשמעות היא שהכנסת ה-25 תהיה כמו הכנסת הנוכחית. אלא עם מרב מיכאלי, בני גנץ, גדעון סער ואחרים ישימו את האגו בצד ויתאחדו תחת מנהיגות גנץ או לפיד, אשר לפי הסקרים הם בעלי הפופולריות הגבוהה ביותר.

רק איחוד של מפלגת העבודה עם יש עתיד, כחול לבן ותקווה חדשה יכול להחזיר את הפוליטיקה הישראלית לשני גושים גדולים. לא כמו באמריקה עם שתי מפלגות, רפובליקנית ודמוקרטית, אבל בטוח יותר טוב מהמצב הבעייתי היום, אשר לא נראה שישתנה בבחירות הבאות.

שינוי שיטת הבחירות בישראל הינו הליך ארוך ומורכב, אך איחוד פוליטי של מפלגות השמאל-מרכז כרוך בעיקר בהנחת האגו בצד. האגו של הפוליטיקאים זה כנראה המכשול הגדול, ואם יונח בצד תוכל להיווצר מפה פוליטית עם שני גושים גדולים וחזקים. כך גם ייחלש כוחן של מפלגות לשון המאזניים, המקדמות אינטרסים צרים של קהל בוחריהם, וכלל הציבור ירוויח.

האידיאולוגיה מתה. אין יותר שמאל או ימין קלאסי כפי שהיה פעם, וההבדלים בין הדעות הפוליטיות לגבי מרבית הנושאים אינו מהותי. הכשלונות של ראשי ממשלות מהשמאל-מרכז לקדם הסכם שלום עם הפלסטינים, מעורבות חלק מערביי ישראל בטרור ושיגור הרקטות מעזה "מירכזו" או הזיזו ימינה את השמאל היהודי-ישראלי.

אין יותר שמאל או ימין קלאסי כבעבר, והבדלי הדעות הפוליטיות ברוב הנושאים אינו מהותי. כישלונות השמאל בקידום הסכם, מעורבות חלק מערביי ישראל בטרור ושיגור הרקטות מעזה "מירכזו" את השמאל היהודי-ישראלי

בבחירות לכנסת ה-25 רוב הציבור היהודי בישראל נמצא באזור המרכז הפוליטי. אין הבדלים פוליטיים גדולים, ואידיאולוגיה קיצונית היא נחלתם של קבוצות מיעוט משני צדי המפה הפוליטית. רק איחוד של מפלגות השמאל-מרכז יציל את המדינה מבחירות נוספות.

אבי שאולי עבד שנים רבות כעיתונאי. לאחר כ-10 שנים ב-YNET וגלובס בעיקר, עבר לתחום היח"צ ועבד עם רונן צור, אבירם כהן, יהודה שוויצר ועכשיו – טל גולדפינגר.