השמאל הישראלי בונה את עצמו בימים אלה מחדש ויכול – ברקע שיקולים אלקטורליים מיידים, תוך התייחסות לשיקולים פוליטיים רחבים ולחזון האידיאולוגי ארוך הטווח – לתת תנופה משמעותית ליצירת ישראל פתוחה, הוגנת וצודקת, שחיה בשלום עם עצמה ועם סביבתה.

בהתחשב בעמדה החיונית של מרצ במערך הפוליטי הנוכחי, האופן שבו תתנהל הקיץ עלול להכריע אם מדובר בחלום באספמיה או במטרה ברת השגה.

התמונה האלקטורלית לקראת הבחירות הקרובות עדיין בסוג של התהוות. אולם, רוב העמימות נמצאת באגף השמאלי – שמאל המבוסס בעיקר על סוגיות של שלום וביטחון בכלל ועל הנושא הפלסטיני בפרט, ומהווה נכון להיום כ־20% מהמושבים בכנסת.

עם זאת, נושאים אלה הם לא מנת חלקו של השמאל בלבד – ונמצאים במרכז עיסוקן של כל המפלגות – מהימין הקיצוני, דרך מופעים שונים של מה שנהוג לכנות מרכז, ועד לשולי השמאל.

ניצן הורוביץ בישיבת סיעת מרצ בכנסת, 28 בפברואר 2022 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

העמימות הזאת נפוצה בישראל בזמנים של חוסר ודאות וחוסר יציבות שלטונית. כאן, כמו במדינות רבות אחרות, האבחנה בין אינטרסים אלקטורליים מיידיים וסוגיות אסטרטגיות בטווח הבינוני לבין שיקולים אידיאולוגיים ארוכים – ניכרת בשטח.

בחיים האמיתיים הנושאים החברתיים שלובים זה בזה באופן הדוק. לדרך שבה השמאל הישראלי (ומרצ בתוכו) ישזור את מגוון האתגרים תהיה השפעה ישירה על גורלה הפוליטי של ישראל

זה גם לא עניין של מיקוד. בחיים האמיתיים הנושאים החברתיים שלובים זה בזה באופן הדוק. לדרך שבה השמאל הישראלי (ומרצ בתוכו) ישזור את מגוון האתגרים תהיה השפעה ישירה על גורלה הפוליטי של ישראל.

בהקשר הזה, מרצ זוכה לתשומת הלב הרבה ביותר. גורלה עשוי לקבוע את תוצאות הבחירות בנובמבר. הסיבה לכך היא אינסטרומנטלית: רבים (בעיקר בימין, אבל לא רק בו) מייחלים לנפילתה בתקווה להשיג מנדט נוסף, מכריע, במרוץ למספר הקסם 61.

כרגע, השמאל משמיע מסרים מעורבים. יש מי שתולים את תקוותיהם ביכולת של מרצ לבצע רפורמה פנימית ולמצוא שוב את דרכה אל קואליציה עתידית; אחרים מצפים ממנה לשוב ולמלא תפקיד מרכזי בחזית השמאל המתעורר לחיים – ויש שמאמינים כי צריך לרענן  את השמאל ועל כן דוחקים במרצ לקחת פסק זמן.

שלט בחירות של מרצ, 7 בפברואר 2015 (צילום: תומר נויברג, פלאש 90)

האחרונים, למעשה, דוחקים במפלגה לקבור את עצמה בעודה בחיים כצעד ראשון בדרך להתארגנות מחודשת מקיפה יותר בהמשך הדרך. כל זה מותיר רבים ממצביעי מרצ הוותיקים מיואשים: הם מקוננים על מצב העניינים הנוכחי ולא בטוחים אם וכיצד עליהם להצביע.

מה שמאחד את מגוון הקולות הללו הוא ההבנה כי לגורל של מרצ תהיה השפעה מכרעת על הסיכויים לדמוקרטיה עמוקה, לצדק חברתי ולשלום בר קיימא.

מה שמאחד את מגוון הקולות הללו הוא ההבנה כי לגורל של מרצ תהיה השפעה מכרעת על הסיכויים לדמוקרטיה עמוקה, לצדק חברתי ולשלום בר קיימא

מסגור חדש

הצעד הראשון שמרצ צריכה לקחת הוא למסגר מחדש את החזון הפרוגרסיבי כדי להתאימו למציאות העשור השלישי של המאה ה־21. הצורך בריענון החשיבה הוא כמעט מובן מאליו. ישראל הפכה להרבה יותר ימנית ממה שהייתה לפני 20 או אפילו 10 שנים.

הצהרות התמיכה בדמוקרטיה ובזכויות האדם – כל שכן בשלום – בלי שמושגים אלה יוגדרו מחדש, יוצרים חוסר משמעות כי אין מובחנות ברורה בינן לבין ההגדרות שאימצו הזרמים השונים במרכז ובימין.

שלטי בחירות של מרצ (צילום: פליקר)

יוזמות רבות כאלה כבר קורות בשמאל – בתוך המפלגות הקיימות, בכמה קבוצות בהתהוות, בצוותי חשיבה, בחוגים אינטלקטואלים ובהתארגנויות חברתיות. כל המאמצים מתרכזים במתן תוכן עכשווי לערכים פרוגרסיביים כמו שוויון, צדק, חופש (קולקטיבי כמו גם אישי), סובלנות והכללה לכל תושבי ישראל.

כל המאמצים מתרכזים במתן תוכן עכשווי לערכים פרוגרסיביים כמו שוויון, צדק, חופש (קולקטיבי כמו גם אישי), סובלנות והכללה לכל תושבי ישראל

מפרט כזה כולל בהכרח גם הגדרה ברורה בנושא היקף הקולקטיב הישראלי והקבוצות הנבדלות שלו, שמתמקדת בשותפות אזרחית של כלל האוכלוסייה. הוא אף כרוך בהצמדת שיח הזכויות האזרחיות לערכים הללו (בדיוק כמו ששיח הזכויות של המרכז והימין דן בנושאים אלה מבעד לעדשות קהילתיות צרות או יהודיות בלבד).

בהקשר הזה, דרושה עוד עבודה רבה בגיבוש הקווים המנחים העתידיים – החל מגישה מעודכנת לפתרון שתי המדינות, דרך הסדרים קונפדרטיביים ועד לתרחישים אחרים הכוללים חיים משותפים בארץ.

אין ספק שמדובר במשימה אדירה. היא דורשת עבודה בלתי מבוטלת, מחויבות כבירה, תשוקה עצומה, סבלנות בלתי נדלית והרבה זמן. אף שהעבודה כבר החלה, אי אפשר להשלימה בן לילה. עם זאת, החשיבה המחודשת הזאת חיונית: היא ממפה את המטרות לגבי בניית ישראל חדשה ומניחה את היסודות להגשמת החזון.

הפגנה "להצלת הדמוקרטיה" (צילום: גלית מיר)

התחדשות אסטרטגית

הצעד השני – התחדשות אסטרטגית – כולל פירוט השיטות הקונקרטיות לקידום המטרות לעיל, התגייסות סביב העקרונות המנחים – ופעולה ליישומן. השלב הזה הוא שלב פוליטי במובן הרחב ביותר וכולל פעילות גם בזירה האזרחית.

כאן יש לבסיס הפרוגרסיבי של השמאל שורשים עמוקים: ארגוני זכויות אדם, צדק חברתי ופלורליזם דתי מתחזקים את המסר הרחב יותר כבר זמן רב – לא רק באמצעות פעולות נגד מדיניותן של שלל ממשלות ישראל ב־54 השנים האחרונות כלפי העם הפלסטיני אלא גם דרך פעילויות המחאה של שלל הקבוצות שהתכנסו בשנים האחרונות כדי לעצב את המשטר הדמוקרטי, לרסן את הגזענות ולכונן כאן חברת מופת.

השלב האסטרטגי דורש פירוט והרחבה, בייחוד בנוגע לצעדים הספציפיים שיש לנקוט ביחס לסביבה המשתנה תדיר, הן מבית והן במישור האזורי והבינלאומי. הוא גם מחייב פיתוח תוכנית מדויקת ליישום ולגיוס משאבים – הן אנושיים והן חומריים.

מעל הכול, התחדשות היא פונקציה של התמדה הצוברת תאוצה כשהיא מניבה תוצאות מוחשיות, שמספקות דלק להנעת המומנטום הדרוש כדי להתקדם.

ניצן הורוביץ בישיבת סיעת מרצ, 18 באוקטובר 2021 (צילום: אוליבייה פיטוסי/פלאש90)

רפורמה

כל זה מוביל לשלב השלישי, המיידי, שלב הרפורמה. הבחירות מגדירות את ההרכב של מוקדי הכוח בכל זמן נתון. ערב סבב הבחירות החמישי בשלוש השנים האחרונות, כל הסקרים מנבאים עוד תיקו בין שני הגושים הגדולים. כל תזוזה יכולה לחולל שינוי משמעותי בהחלטה של מי – אם בכלל – ישלוט כאן בעתיד הקרוב.

פה מצבה של מרצ עשוי להתגלות כמכריע. המפלגה כבר החלה בתהליך של ריענון. בכיריה הנוכחיים – בעיקר השרים ניצן הורוביץ, תמר זנדברג ועיסאווי פריג' – קיבלו אחריות על ההחלטות הבעייתיות שהתקבלו בממשלה (לצד הישגים מרשימים) ופינו את הדרך לשינוי בצמרת המפלגה.

פה מצבה של מרצ עשוי להתגלות כמכריע. המפלגה כבר החלה בתהליך של ריענון. בכיריה הנוכחיים – בעיקר השרים ניצן הורוביץ, תמר זנדברג ועיסאווי פריג' – קיבלו אחריות על ההחלטות הבעייתיות שהתקבלו בממשלה

עם חזרתה של זהבה גלאון – שלה הניסיון והיכולות לשלב את אתגרי היום והעתיד – לזירה הפוליטית הרשמית, והסבירות הגבוהה שתנצח בבחירות הפנימיות בסוף החודש הבא, המפלגה הוכיחה כי היא לא רק קשובה למצביעיה – אלא גם מחויבת לאחריותיות, שקיפות ולהרחבה משמעותית של שורותיה.

בשלב זה עליה להתמודד עם השאלה המעשית המיידית: כיצד לנווט במי הבחירות העכורים בעודה מחזקת את בסיס הבוחרים שלה. כל המתמודדים והמתמודדות על מקומות ריאליים ברשימת מרצ מדגישים את מחויבותם הבלתי מעורערת לעקרונות המנחים של המחנה הפרוגרסיבי והודיעו על נכונותם לבחון שותפויות לחיזוק כוח המשיכה האלקטורלי של השמאל.

זהבה גלאון בשדרות רוטשילד בתל אביב, 30 בינואר 2015 (צילום: בן קלמר, פלאש 90)

אף שרבים בצד הזה של המפה הפוליטית עדיין מעדיפים רשימה יהודית–ערבית, הם לא מתנגדים לאיחוד בין העבודה למרצ, מתוך הבנה שזה עשוי לתרום להעמקה נוספת של השלבים האסטרטגיים והאידיאולוגיים.

במקרה הצורך, מרצ צריכה לשקול לרוץ לבדה אם זה יועיל לקידום סדר יום אמיתי של שינוי בקרב מתנגדי הזרם הביביסטי. מה שמרצ לא תעשה הוא להתפרק מרצונה החופשי כדי לרצות  את מבקריה. ההנחה היא שיקרה מה שיקרה – הישארותה של מרצ בזירה הרשמית בשלב הזה מאפשרת את המשך ההתחדשות הפוליטית ומסגור החזון הישראלי המתחדש.

במקרה הצורך, מרצ צריכה לשקול לרוץ לבדה אם זה יועיל לקידום סדר יום אמיתי של שינוי בקרב מתנגדי הזרם הביביסטי. מה שמרצ לא תעשה הוא להתפרק מרצונה החופשי