הקורא בקלפי
הקורא בקלפי
תקשורת, פוליטיקה ושקרים אחרים

סו"ס הפקות מגישים: "סיפורים מטורפים", ואולי אפילו נכונים

לעמית סגל היה בשבוע שעבר הישג עיתונאי: ריאיון ראשון עם סגן ראש מח"ש המודח משה סעדה, רגע לפני כניסתו לפוליטיקה ● אלא שלא כך מיסגרו בחדשות 12 את הריאיון על שני חלקיו, ומשום מה סגל עצמו החליט להשאיר את התחקיר ובדיקת העובדות על רצפת העריכה ● אבנר הופשטיין מנתח את המיני-סרט "אמור שנית" שרקחה חברת "סגל וסעדה (סו"ס) הפקות"

עמית סגל מראיין את סגן ראש מח"ש לשעבר משה סעדה, 25 ביולי 2022 (צילום: צילום מסך, N12)
צילום מסך, N12
עמית סגל מראיין את סגן ראש מח"ש לשעבר משה סעדה, 25 ביולי 2022

נפתח במענה לשאלות. לא השאלות שעמית סגל היה אמור להציג לסגן ראש מח"ש לשעבר משה סעדה במסגרת ריאיון עיתונאי – את אלה לא תמצאו גם בחקירה המעמיקה ביותר של להב 433 – אלא במענה לשאלות שיופנו אליי ברגע שהמאמר הזה יתפרסם.

אז קודם כל: כן. כן, אני חושב שסגן ראש מח"ש לשעבר משה סעדה ראוי לריאיון בפריים טיים. כן, הייתי הולך לראיין אותו בלי להסס אפילו לשנייה. כן, מותר לאדם לחשוף את האמת שלו גם תוך כדי קמפיין של ריצה לפוליטיקה. כן, אני מאמין שחלק מהדברים שהוא אומר יש בהם אמת, או לפחות גרעין של אמת.

כן, הייתי הולך לראיין את סעדה בלי להסס אפילו לשנייה. כן, מותר לאדם לחשוף את האמת שלו גם תוך כדי קמפיין של ריצה לפוליטיקה. כן, אני מאמין שחלק מהדברים שהוא אומר יש בהם אמת

וכן, אני יודע שבמשטרה יש נטייה מסוכנת לצופף שורות ולתאם עדויות. כן, אני יודע שהפרקליטות רחוקה מלהיות נקיה מהטיות, וסובלת ממשיכה מסוכנת ל"קונספציה" שמקשה על ראשיה להודות בטעויות.

אבל לא, עיני לא צרה בסגל על ההישג העיתונאי. ולא, איני סבור שהוא הגיש לציבור הצופים את הריאיון הגרוע (על גבול המחפיר) עם סעדה בגלל חוסר יכולת או חוסר הבנה. לא, אני לא חושב שאפשר לשדר ריאיון עם מועמד לכנסת בלי לציין שהוא מועמד לכנסת. לא, ההגדרה "ריאיון" אינה פוטרת מבדיקת עובדות, לפחות בסיסית. לא, תיאוריות קונספירציה אינן "טענות" – אם אין להן תימוכין הן בגדר פייק ניוז.

ובעיקר: לא, אני לא חושב שכל צמרת המשטרה והפרקליטות חברו יחד לחבל בכל החקירות של השנים האחרונות, בכל התחומים, רק כדי לדפוק את בנימין נתניהו. זה לא נכון, וגם לא הגיוני בעליל.

רגע שפל סמלי במחזור החיים העיתונאי

מספרים על עיתונאי ידוע ובכיר שהגיע לפני שנים אל עורכיו כולו נלהב וסיפר להם על טיפ מידע חשוב שקיבל מאחד ממקורותיו. "מעניין מאד", הגיבו העורכים, "בהחלט שווה לבדוק את זה". "טוב, זאת כבר עבודה לתחקירן", השיב העיתונאי הבכיר ונפנה לדרכו. המידע נותר תלוי בחלל האוויר, ממתין שמישהו יקטוף אותו ויבדוק.

סגל הוא גם עיתונאי ידוע ובכיר, אבל איש לא חושב לרגע שהוא משולל יכולות חקירה, במיוחד כאשר מדובר בפרשיות שחלקן כבר נבדק לאורך ולרוחב. דווקא בגלל ההישג העיתונאי – אותו היה ראוי למסגר כריאיון ראשון עם סגן ראש מח"ש המודח, רגע לפני כניסתו לפוליטיקה – המיני-סרט שרקח ביחד עם מרואיינו במסגרת חברת "סגל וסעדה (סו"ס) הפקות" שהקימו לצורך השידור, הוא רגע שפל סמלי במחזור החיים העיתונאי של חברת החדשות המובילה בישראל.

דווקא בגלל ההישג העיתונאי – אותו היה ראוי למסגר כריאיון ראשון עם סגן ראש מח"ש המודח, רגע לפני כניסתו לפוליטיקה – המיני-סרט שרקח הוא רגע שפל סמלי של חברת החדשות המובילה בישראל

ומה שמעליב במחדל הזה הוא שכולם נכנסו אליו בחדווה גלויה: העיתונאי, עורכיו, המגישה וכל מי שמסביב. איש לא העז לומר: חברים, שכרנו יוצא בהפסדנו. איש לא העז לפצות הגה. לסגל אין עורכים ואין מעירים. לא בפעם הראשונה, הוא עושה בשידור כבשלו.

שוחרי העיתונות האמיתית, זאת שמסרבת להתמכר לקונספירציות זולות ועדיין מעריכה את הצורך בפעילות העתיקה והמטרחנת ההיא של "בדיקה", יכולים לפחות להתעודד מהעובדה שבשורה התחתונה סגל סיפק לסעדה שירות דוב: סגן ראש מח"ש לשעבר יצא מהריאיון הזה נקמני, שטחי, קונספירטיבי ולרגעים ממש בלתי אמין.

לו סגל היה אוחז בידו ומוליך אותו בשדה המוקשים המשפטי, יתכן שהיה הופך חלק מטיעוניו לראש חץ ממוקד נגד הממסד, ממש כמו שהשופטת הילה גרסטל בזמנו הצליחה לשכנע רבים בציבור שמשהו רקוב בממלכת צאלח א-דין.

במקום זאת, הטיס הריאיון עם סעדה את פרקליט המדינה לשעבר שי ניצן למבול של ראיונות תגובה, בהם הצליח לפרק לא מעט מטיעוניו המכלילים של סעדה באמצעות עובדות, ולעיתים אף להפוך אותם לאבק.

(אגב, מי שרוצה לראות איך נראה ריאיון תקיף אך הגון, עובדתי אך דינאמי – כדאי לו לצפות בריאיון המצוין של דוב גיל-הר, תמר אלמוג ויואב קרקובסקי עם שי ניצן בכאן 11).

מהקרב הטלוויזיוני הזה יצא ניצן נשכר יותר משנכנס אליו. אבל הנזק לאמון הציבור בשלטון החוק נעשה בכל מקרה והתינוק נשפך עם המים והגיגית גם יחד. זה דבר אחד להבין שהמערכת פגומה או שבויה בקונספציה, ודבר אחר לקבוע שכולם בה מושחתים ושקרנים מהיסוד.

מהקרב הטלוויזיוני הזה יצא שי ניצן נשכר יותר משנכנס אליו. אבל הנזק לאמון הציבור בשלטון החוק נעשה בכל מקרה והתינוק נשפך עם המים והגיגית גם יחד

היום אנחנו יודעים לספר דברים מטורפים

כבר מהפרומואים, שצעקו "אם הדברים (שסעדה טוען) נכונים אז…", היה ברור שמשאירים את השאלה לשיפוט הציבור, כל אחד על פי האידאולוגיה או האמונה הפרטית שלו.

@amitsegalnews

צפיתם בפרק א׳ של הראיון עם משה סעדה אמש? חכו שתראו מה קורה בפרק ב׳ #עמיתסגל #החדשות #חדשות12 #מנאייכ

♬ original sound – Amit Sega עמית סגל

אבל את התזה העיתונאית שלו הוביל סגל בכנות מדהימה בסלפי-פרומו שצילם בין הפרק הראשון לשני בטיקטוק: בטון של רשג"ד בצופים שמספר צ'יזבט מפחיד באש-לילה, הוא התקרב אל המצלמה ואמר: "אתמול שמעתם את בכיר מח"ש מספר סיפורים מטורפים – וזה עוד כלום לעומת מה שתשמעו הערב".

צמד המילים "סיפורים מטורפים" היא בחירת מילים מעניינת. הקליקבייט המודרני מודד את גודלו של סיפור באמצעות שטח הנדל"ן הפסיכי שהוא תופס. יותר קונספירציות – יותר סיפור גדול.

כבר אין צורך להצביע על חומרת ההאשמות, אמיתותם או חדשנותם. כל מה שצריך שיהיה פה, כמאמר השיר, זה "בית משו-ג-עים". ואם מתוך הטירוף הזה יצמח בסוף גרעין של אמת, או לפחות מסר קוהרנטי, מה טוב. אבל גם אם לא, לא אסון. לפחות עשינו פיפי במכנסיים מרוב פחד ושרדנו לספר להורים.

יותר קונספירציות – יותר סיפור גדול. כבר אין צורך להצביע על חומרת ההאשמות, אמיתותם או חדשנותם. כל מה שצריך שיהיה פה, כמאמר השיר, זה "בית משו-ג-עים"

על פי המשוואה הזאת, לא די לטעון שניצן סגר תיק באופן רשלני או שהמפכ"ל לשעבר רוני אלשיך חיפש דרכים לפרק את מח"ש מכוחה – טענות חמורות כשלעצמן, שכבר נמצאו להן תימוכין בעבר.

כעת מותר לבצע כל לופ אנטי-לוגי אפשרי הכורך בין מותו של הנער אהוביה סנדק, מותו של יעקוב אבו אל-קיעאן, תרגיל החקירה של ניר חפץ, הטלפון הפרוץ של אפי נוה, ההתעלפות של רות דוד בבית המשפט ועוד ועוד אירועים שמתרחשים בזמנים שונים, בנסיבות שונות, ונחקרים על ידי אישים שונים, לרצונה האובססיבי של המערכת לקבור את נתניהו בתיקים פליליים.

המכונית של יעקוב אבו אל-קיעאן נלקחת על ידי מח"ש בבוקר שלאחר האירוע באום אל-חיראן, 18 בינואר 2017 (צילום: הדס פרוש/פלאש90)
המכונית של יעקוב אבו אל-קיעאן נלקחת על ידי מח"ש בבוקר שלאחר האירוע באום אל-חיראן, 18 בינואר 2017 (צילום: הדס פרוש/פלאש90)

לרגעים במהלך הריאיון נדמה היה שסו"ס הפקות בודקת כמה פרשיות אפשר לזרוק לתוך בור הספיגה הזה. אם אפשר לקשור את חקירת מותו של ילד בשטחים לעיסקת השוחד בתיק 4000, אז למה לא גם את משבר האקלים? הפצצת פרל הארבור? יוקר המחיה?

המוטיבציה הזאת הפכה לקרקס מגוחך בשלבים די מוקדמים של הריאיון. סגל ויתר אפילו על שאלות "חמשת המ"מים" הבסיסיות, אלה שאמורות לבדוק מי אמר מה, מדוע ומתי, וליווה את ההצהרות הפומפוזיות בחיוך ערמומי של חתול צ'שייר שהצליח לשים ידיו על כד עמוס בשמנת.

כשסעדה כינה את שי ניצן "איש שהאמת לא נר לרגליו", הסתפק סגל בשאלת הפולו-אפ האכזרית "אמור שנית?" כדי לוודא שכולנו נשמע. זהו אולי הרגע הכי סימבולי בריאיון – כשסגל זונח את תפקידו העיתונאי לטובת קריירה במשחק ומזייף תדהמה למטרות דרמטיות. זאת, במקום לעשות את עבודתו העיתונאית ולברר למה בדיוק התכוון סעדה.

כשסעדה כינה את ניצן "איש שהאמת לא נר לרגליו", הסתפק סגל בשאלת הפולו-אפ האכזרית "אמור שנית?" זהו אולי הרגע הכי סימבולי בריאיון – כשסגל זונח את תפקידו העיתונאי לטובת קריירה במשחק

כשסעדה סיפר על שיחת ה"כיפה אדומה" הסוערת שביצעו לו היועץ המשפטי לממשלה, מפכ"ל המשטרה ופרקליט המדינה (טריו של אנשים שונים, מארגונים שונים, עם מוטיבציות שונות שחברו במעשה קומבינה מזהיר רק כדי לחבל בשלטון החוק) כמעט ניתן היה לשכוח שבאותה פגישה לא הגיע לבדו מטעם מח"ש, ועמדתו הוצגה בגאון (ובקולניות) בידי הבוס שלו דאז, ראש מח"ש אורי כרמל.

סעדה, ראוי לזכור, לא קודם לתפקיד ראש מח"ש, וזה כואב לו. לגיטימי. במסגרת הניסיונות לרכך את הכאב, קיבל שורה של הצעות לתפקידים אחרים או ממתקי פרישה כדי להקל את הכאב. כך מקובל ברוב מערכות שירות המדינה, במיוחד כאשר מדובר בבכירים, ואפשר לקבל את הגישה הזאת או לדחות אותה בזעף כשיטת פיטורים לקויה שמכריחה את המערכת להתחנף לעובד המפוטר.

משרדי המחלקה לחקירות שוטרים במשרד המשפטים (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)
משרדי המחלקה לחקירות שוטרים במשרד המשפטים (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

אבל אצל סו"ס הפקות מתארים גם את ההצעות הללו כניסיון שוחד והשתקה סביב פרשת מותו של יעקוב אבו אל-קיעאן. למה? מה הקשר? זה אמנם פואטי שסגל – העיתונאי שקרא להרג חסר אבחנה באזרחים במסגרת המהומות בלוד, ללא בדיקת אשם וללא מעצרים – חרד פתאום לשמו הטוב של אזרח בדואי שהואשם על לא עוול בכפו. באמת יפה.

אלא שהלופ הלוגי המופרך הזה מתעלם למשל מהעובדה שאחד הגורמים הראשונים לתייג באופן נמהר את אבו אל-קיעאן כמחבל היה השר לבטחון פנים בממשלת נתניהו, באותם ימים גלעד ארדן, שסירב להתנצל על הקביעה הזאת גם אחרי קביעת מח"ש שאבו אל-קיעאן חף מפשע. מה, גם הוא היה שותף לקומבינה שתופרת את נתניהו? גם הוא ניסה לשחד את סעדה?

סעדה הבטיח אחרי הריאיון הזה, בתגובה לתגובה של ניצן, שיחשוף מסמכים בעתיד. משום מה סגל, שלו היכרות עיתונאית מתמשכת עם המרואיין (הוא טוען שבכלל היה אמור לראיין אותו בפברואר) לא לחץ על נקודה הזאת כלל. הייתה לנו אמת לשעתה, נסתדר גם עם אמת לשיעורין. כרגע ננפק כותרות – את ההוכחות להן נספק מתישהו בעתיד, אולי אחרי הפריימריז, כשסעדה ייבחר (שמא בליכוד או אולי במפלגת הציונות הדתית, במסגרתה מתמודד גם אחיו של סגל, ארנון).

סעדה הבטיח אחרי הריאיון, בתגובה לתגובה של ניצן, שיחשוף מסמכים בעתיד. משום מה סגל, שלו היכרות עיתונאית מתמשכת עם המרואיין, לא לחץ על נקודה הזאת כלל

עיתונות בשיטת האימוג'י

הוכחה אחת בלבד דווקא כן מספק סעדה בתמיכה לקונספירציית אבו אל-קיעאן: אמירתו של ניצן כי "יש אינטרסים של מדינה, לא תרצה לשמח את מי שרוצה ברעת מערכת אכיפת החוק". ניצן דווקא אישר כי כתב את הדברים במייל אך לטענתו בהקשר אחר לחלוטין – במסגרת סכסוך בין המפכ"ל למח"ש.

ניצן תמך בעמדת ראש מח"ש, אך סירב לצאת נגד המפכ"ל בפומבי, כדי לא לפגוע במערכת עליה הוא אמון. על הרקע הזה, אמירות כמו "יש אינטרסים של המדינה" יכולים להישמע אולי שמרניים או מגוננים על המערכת – אבל לא פסולים מיסודם. אפשר להאשים את ניצן בסירוב לירות בתוך הנגמ"ש – אבל לא בהכרח בשקרנות כפייתית.

פרקליט המדינה לשעבר שי ניצן (צילום: מרים אלסטר/פלאש90)
פרקליט המדינה לשעבר שי ניצן (צילום: מרים אלסטר/פלאש90)

אז מה התמונה המלאה סביב האמירה הזאת? מי צודק? את סגל זה לא באמת מעניין. הוא לא שואל אפילו את השאלות הפשוטות המתבקשות כמו "איך אתה יודע שניצן התכוון לאבו אל-קיעאן בדבריו?" או "באיזה הקשר נכתבו הדברים ומה היה המענה להם?" מבחינתו ואי ואי ואי נאמרו כאן עוד דברים מטורפים, ויהיה ערב משגע.

לפעמים התמונה באמת מורכבת. עיתונות טובה לוקחת מורכבות והופכת אותה לפיקנטית, לקונפליקט או לעימות. סעדה טוען שבפברואר 2018 התקשר אליו קצין משטרה מתוך החקירות והתלונן על תרגיל החקירה "הפלילי" שבוצע נגד ניר חפץ, אך ראשת מח"ש קרן בן-מנחם סירבה לחקור את הענין.

אבל ניצן מזכיר שבפברואר ראש מח"ש בפועל עדיין היה סעדה עצמו, ובן-מנחם נכנסה לתפקיד רק כמה חודשים אחר כך. יש גירסאות הטוענות שבן-מנחם אכן אמרה את הדברים, אבל בשלב מאוחר יותר. נו, אז האמת מורכבת, אולי סעדה טועה, אולי הוא מטעה. אבל טעויות כנראה לא עושות טלויזיה טובה.

סעדה מרבה להביע עמדה נחרצת בנושאים שאינם תחת טיפולו. אולי הוא שואף, במסגרת הקריירה הפוליטית החדשה שלו, להיות בפוזיציה של פרשן. אני בעד להקשיב לדבריו בנושאים שבאמת עסק בהם, ועברו תחת טיפולו.

סעדה מרבה להביע עמדה נחרצת בנושאים שאינם תחת טיפולו. אולי הוא שואף, במסגרת הקריירה הפוליטית החדשה שלו, להיות בפוזיציה של פרשן. אני בעד להקשיב לדבריו בנושאים שבאמת עסק בהם

למשל, הטענות כי התעלמו מתלונות חבריו של אהוביה סנדק בין ה-16 שנהרג בעת מרדף משטרתי בשטחים. כשסעדה מדבר על הנושא הזה, הוא סוף סוף נשמע הגיוני, סדור, עובדתי. הביקורת שלו מתחברת למציאות ולתוצאותיה.

שלט מחאה בהפגנה לזכר אהוביה סנדק (צילום: Miriam Alster/Flash90)
שלט מחאה בהפגנה לזכר אהוביה סנדק (צילום: Miriam Alster/Flash90)

"מח"ש חזקה על חלשים", הוא טוען, "כשזה שוטר מג"ב שלא מעניין את אף אחד אז חוקרים. יש פה משפחה שבסוף יש להם ילד. התחושה שהייתה לי שקול דמיו זועקים מהאדמה. במקום שהדבר ייחקר, הילד הלך אל מותו ולעולם הם לא ידעו". חבל שבריאיון היו מעט רגעים כאלה, וחבל שסגל כל כך עסוק בקמפיין תקשורתי שהוא שכח לנווט אליהם.

אחרי סדרת הראיונות של ניצן, סגל הציג אתמול (ראשון) מכתב של שני ראשי מח"ש לשעבר התומכים בסעדה. אלא שמכתב זה, על אף המילים החמות שנאמרות בו על אישיותו של סעדה, אינו תורם אף לא מילה למחלוקות העובדתיות באף אחת מהפרשיות. כך הולכת וצונחת הפרשה הזאת ממחוזות ה"טירוף" אל מחוזות הטלנובלה. העובדות, כמו תמיד, נדחקות לפינה.

אני לא יודע מה איתכם – אבל אני נשברתי דווקא אחרי אחת הראיות הבודדות שהוצגו בכתבה – ווטסאפ אנושי לגמרי שניצן שלח לסעדה בתום פגישת הצעקות ההיא (זאת שסעדה מכנה בעגה העבריינית "כיפה אדומה").

ניצן מסיים את ההתכתבות בבקשה שסעדה לא ידליף את תוכן הפגישה לחברו, הכתב המשפטי של מקור ראשון יהודה יפרח, שהתארח באותה השבת בביתו במזכרת בתיה. וכדי להמחיש שאין מדובר באיום או בדרישה, מוסיף ניצן אימוג'י של סמיילי.

אאוריקה, לגרדום! פרקליט המדינה מודאג קלות מנטייה מוכרת של סגן ראש מח"ש לחברויות עם עיתונאים, ומבקש ממנו להתאפק ולא להדליף תוכן פגישה רגישה לכתב משפטי עימו הוא מבלה את השבת.

אאוריקה, לגרדום! פרקליט המדינה מודאג קלות מנטייה מוכרת של סגן ראש מח"ש לחברויות עם עיתונאים, ומבקש ממנו להתאפק ולא להדליף תוכן פגישה רגישה לכתב משפטי עימו הוא מבלה את השבת

אין ספק, זהו מעשה זדוני, המעיד כי לא רק שניצן שקרן, הוא גם צנזור נוראי שפוגע בחופש העיתונאי (של סעדה). והסמיילי? זהו ודאי לא סמיילי תמים. יבוא יום ונגלה איזו מזימה זדונית הוא מסתיר. ניחוש: זה בטח קשור איכשהו בתיקי נתניהו.

עוד 2,003 מילים ו-1 תגובות
כל הזמן // שבת, 13 באוגוסט 2022
מה שחשוב ומעניין עכשיו

בריטניה מלכודת הממתקים של רחוב אוקספורד

בזמן סגרי הקורונה, שלל חנויות ממתקים נפתחו ברחוב הקניות המיתולוגי במקביל לסגירת חנויות ותיקות ● מדבריות הסוכר הענקיות, הניצבות שוממות במהלך רוב שעות היום, עומדות עתה במרכזן של חקירות פליליות ● במקביל, הניסיונות להחיות את האזור כשלו אבל עוד מוקדם להספיד את הרחוב שקם לתחייה פעמים רבות בעבר

עוד 1,066 מילים

המסע לסומליה בעקבות "מבצע החזרת התקווה" - חלק שני

וולקאם טו מוגדישו! כאן אין שלט ואין טרמינל. ביקורת גבולות מסתכמת בשולחן עץ קטן ושמשיה גדולה. מתחתיה יושב לו ״פקיד״ המבקש להציץ לנו בדרכונים. הוא מזהה אותנו עם שלושה דרכונים ישראלים ואחד בריטי.

מוחמד, שפרק כבר את האוצר שהביא מניירובי בשקי היוטה, מחייג בסלולרי אל מי מאנשיו, ואכן מספר דקות לאחר מכן מגיעים שלושה טנדרים. בארגזו הפתוח של כל אחד מהטנדרים מותקן מקלע ולידו עומד ״חייל״ ילד שנראה כאילו סיים רק לפני שעה קלה את קריאת פרשת השבוע בחגיגת בר-המצווה ומיד הצטרף למיליציה של איידיד.

תוך מספר דקות מגיעים 3 טנדרים. בארגזו הפתוח של כל אחד מהם מותקן מקלע ולידו ״חייל״ ילד שנראה כאילו אך סיים את קריאת פרשת השבוע בחגיגת בר-המצווה ומיד הצטרף למיליציה של איידיד

"ארגנתי לכם הסעה העירה. איברהים הוא האיש שלכם מכאן ועד שתצאו את המדינה בעוד שבוע. הוא ייקח אתכם אל ביתו, ידאג לביטחונכם, יתאם לכם את הפגישות וילווה אתכם בכל אשר תלכו. מסוכן מאד להסתובב כאן ללא אבטחה מקומית" הוא מסביר בשפה שלא משתמעת לשני פנים.

חנני רפופורט והמאבטח במוגדישו (צילום: באדיבות המצולם)
חנני רפופורט והמאבטח במוגדישו (צילום: באדיבות המצולם)

כנסו לטויוטה האמצעית, הוא מבקש, לטנדר הלבן. את ארגזי הציוד אנחנו מעמיסים מאחור וארבעתנו נכנסים פנימה. מרטין ליד הנהג, עמיקם, יוסי ואני מאחור. שני הרכבים האחרים, אחד מלפנים והשני מאחורינו, הם רכבי הליווי. איברהים נוהג את הטויוטה שלנו, ואנחנו יוצאים אל העיר בחריקת צמיגים שמעלה ענן אבק ממסלול הכורכר. אני מביט לאחור ורואה את הילד-חייל ניצב בארגז האחורי של הטיוטה אוחז במקלע – ומחייך אלינו.

שעת בין ערביים. אנחנו נכנסים לרחובה הראשי של העיר. אני דרוך, מציץ מהחלון. רוכלים עם דוכני עץ על גלגלים, בסטות של שוק, פחונים, אין כאן חנויות ברחוב הראשי, יש צעירים חמושים ברחוב. לא רואים כמעט נשים בשעה הזאת. בית קפה מקומי בקרן רחוב, ועוד אחד. שולחנות נמוכים, נרגילות, הגברים יושבים לועסים ואני שם לב שלכולם יש לחי נפוחה. נוט טו סלף – לשאול אחר כך את איברהים, שמנסה להיות גם מדריך תיירים לצד מארח, מאבטח, ואחר כך יתגלה גם כטבח מושלם.

אין במוגדישו רמזורים. יש במוגדישו מחסומים. משטרה מקומית. נציגי הכנופייה השלטת לצידם. הם מחפשים מסתננים מצפונה של העיר, שם מעוזו של היריב המר יריבו של איידיד.

שעת בין ערביים. אנחנו נכנסים לרחובה הראשי של העיר. אני דרוך, מציץ מהחלון. רוכלים עם דוכני עץ על גלגלים, בסטות, פחונים, אין חנויות ברחוב הראשי, יש צעירים חמושים ברחוב. לא רואים כמעט נשים

סיבוב חד אל תוך סמטה, שער ברזל גדול שנפתח כבמטה קסם כשאנחנו מתקרבים אל הבית. הרכב הקדמי עוצר מחוץ ל״ווילה״, כמו גם הרכב שהיה מאחורינו. "שני הרכבים על אנשיהם יישארו בחוץ לדאוג שלא יטרידו אתכם", מסביר איברהים בחיוך.

הבית במוגדישו
הבית במוגדישו

הטויוטה הלבנה שלנו נכנסת פנימה אל תוך החצר הרחבה, והשער נסגר. הגענו בשלום, פגשנו את איש הקשר, הוא הסיע אותנו לביתו, אנחנו מכניסים לחדרים את הציוד ואיברהים מציע שניפגש שוב בתוך כשעה לארוחת ערב בחצר הגדולה. So far so good, מרטין מחייך.

"ברוכים הבאים לסומליה", אברהים יוצא אלינו לחצר עם מגש גדול ועליו צלחות עם הר של אורז, כרעיים של עוף, פיתות ועגבניות חתוכות לרבעים.

מרחוק אנחנו שומעים את קולו של המואזין הקורא לתפילת ערב. בפינה אחרת של החצר הרחבה שניים מעובדיו של איברהים מגלגלים את שטיחוני התפילה שלהם ויורדים לכריעה בכיוון מכה. לכל אחד מהשניים רובה סער שהוא מניח לידו, ליתר ביטחון.

מנהלים שיחה על הא ועל דא. מצלמים קצת צילומי סטילס לזיכרון. ארוחת ערב ראשונה בסומליה. יש איזה הרהור על אותם מיליונים כאן בסומליה שלא יאכלו עוף או אורז גם הערב. ואני שואל את איברהים איך זה שהאו"ם וארגוני התורמים שולחים אלפי טונות של מזון בדרך הים אבל האנשים ברחוב רעבים.

מרחוק אנחנו שומעים את קול המואזין הקורא לתפילת ערב. בפינת החצר שניים מעובדיו של איברהים מגלגלים את שטיחוני התפילה שלהם ויורדים לכריעה בכיוון מכה. לכל אחד מהם רובה סער שהוא מניח לידו

איברהים מסביר לנו שבנמל של מוגדישו יש אמנם מספיק מזון מאוחסן כדי להאכיל מיליון אנשים למשך חודש, אבל הכנופיות שולטות במחסנים ובמשאיות ומשתמשות באוכל כבן ערובה, למרות המחיר הכבד שגובה הרעב כאן בעיר הגדולה.

"ובשדה התעופה?", אני שואל.
"עשרות מטוסים יכולים לנחות כאן ביום", הוא מסביר, "ובמקום זאת: שום סיוע לא נכנס לכאן". הטייסים פוחדים להטיס לכאן מטוסים גדולים בגלל חוסר היציבות והעדר שלטון מרכזי, משטרה או צבא מאומן. ובינתיים – ילדים ימשיכו למות מרעב מתת תזונה ומחלות.

חלוקת מזון לקטנים במחנה (צילום: חנני רפופורט)
חלוקת מזון לקטנים במחנה (צילום: חנני רפופורט)
ילדים במחנה במוגדישו (צילום: חנני רפופורט)
ילדים במחנה במוגדישו (צילום: חנני רפופורט)

אחרי שנת לילה רגועה לקול המונוטוני של הגנרטור הקטן שמטרטר בחצר אנחנו מתעוררים לבוקר ראשון, לארוחת בוקר של לחמניות מקמח לבן, רכות וחמות כמו של פעם, כמו שהחלבן היה משאיר לנו ליד הדלת עם בקבוק החלב הטרי כשהיינו ילדים. לחמניות שנאפו לכבודנו בבית יחד עם הקפה שרתח על הגז במטבח. יש גם ביצה קשה, מלפפון, עגבניhה וריבה.

הטויוטה הלבנה שהביאה אותנו אתמול כבר מחכה לנו ליד הבית, בתוך המתחם המוגן. בחוץ מצטרף אל הטנדר שלנו טנדר שני שיסע מאחור – לכל מקרה שלא יהיה, מסביר איברהים את סידורי האבטחה. הוא הבטיח למוחמד בניירובי שיעשה את הכל כדי לשמור על שלומנו.

שמאלה ושוב שמאלה ואנחנו מגיעים! הפעם זה מגרש גדול שנראה כמו אצטדיון כדורגל רק בלי הדשא, משטח קֵרֵחַ ושער ברזל גדול שדגל האו״ם מונף לצדו, ושלט בערבית ובאנגלית ״ברוכים הבאים למחנה פליטים מספר 105״.

איברהים מסביר לנו שבנמל של מוגדישו יש מספיק מזון מאוחסן להאכלת מיליון אנשים למשך חודש, אך הכנופיות שולטות במחסנים ובמשאיות ומשתמשות באוכל כבן ערובה, למרות המחיר הכבד שגובה הרעב בעיר

מחנה הפליטים הזה מנוהל על ידי ארגון סיוע נוצרי אירי בשם GOAL IRELAND. אנחנו נכנסים עם הטנדר פנימה, כשהשני נשאר בחוץ בשם האבטחה כמובן. אנחנו מחפשים ומוצאים את משרדי המחנה ואת אנט קלאגהאן המנהלת. אנט הגיעה מאירלנד, היא אחות במקצועה ובמבטא אירי כבד היא מקבלת את פנינו, "בוקר טוב וברוכים הבאים". חלוקת מנות ארוחת הבוקר בעיצומה.

בפינה הרחוקה צריף פח. "זאת המרפאה", היא מסבירה. במרפאה אחות מקומית שעוברת בין המיטות – הרבה לעזור היא לא יכולה. התרופות בצמצום, גם האוכל והמים שאפשר לשתות במשורה. הציוד הרפואי – ״הרפואי״, כן? גם זה במרכאות, הוא משקל שנלקח מהמכבסה או מאטליז עם סלסלת קש, שם מניחים את הילד. מיטות ברזל. שניים שלושה עמודי מתכת שישמשו לעירוי תוך ורידי כשיגיעו העירויים. כרגע יש מחסור.

המשקל של האחות במוגדישו (צילום: חנני רפופורט)
המשקל של האחות במוגדישו (צילום: חנני רפופורט)

סלימה היא האחות האחראית כאן במרפאה על הילדים שבחדר. המשפחה שלה נשארה בכפר שעל ההר והיא ירדה לעיר הבירה לחפש פרנסה. שמעה שיש מחסור בצוותי רפואה. לפני המלחמה עבדה במרפאה בעיירת המחוז מצפון למוגדישו.

אנט מצביעה לעבר דלת סגורה בקצה השני של הצריף. "לכאן אנחנו מביאים מידי בוקר את אלה שלא שרדו את הלילה", היא מספרת בקול יבש ומונוטוני.

האחות במרפאה במוגדישו ואחד הילדים המטופלים (צילום: חנני רפופורט)
האחות במרפאה במוגדישו ואחד הילדים המטופלים (צילום: חנני רפופורט)

אנחנו רואים קבוצה של חמישה איש ההולכים דוחפים מריצה מאולתרת. על המריצה מוטלת גופה עטופה בשמיכה צבעונית. "ילדה בת תשע", מסבירה האחות האירית, שילוב של תת-תזונה, עם מלריה, דיזנטריה, חום, תולעים, או גרדת. כל ילד יכול לסבול מכמה מחלות בו זמנית, מה שכמובן מקרב אותו אל קיצו בהיעדר טיפול, תרופות ותנאים סניטרים ראויים.

החבורה הקטנה הולכת אחרי המריצה המאולתרת, שלושה גברים ושלושה ילדים הולכים וממלמלים משהו בשפה לא מובנת. תפילה למנוחת ילדה שלא ידעה יום אחד של שמחה בחיים. הם מגיעים אל הבור בפאתי המחנה בורות שהוכנו מראש.

אנחנו רואים 5 איש דוחפים מריצה מאולתרת. על המריצה מוטלת גופה עטופה בשמיכה צבעונית. "ילדה בת תשע", מסבירה האחות האירית, שילוב של תת-תזונה, עם מלריה, דיזנטריה, חום, תולעים או גרדת

שני המבוגרים יורדים אל הבור והשלישי שומט את המריצה והגופה מחליקה מבין ידיו ועוד רגע או שניים הבור יכוסה. אין שם ואין מצבה. אף אחד לא יזכור את שמה. אף אחד בעולם כנראה שלא שמע עליה בחייה וגם לא ישמע כבר במותה. עוד ילדה שלא ראתה את הזריחה של השמש הבוקר.

אני זוכר במקרה אחר, במחנה אחר, אנחנו מתלווים לרופאה מתנדבת שעוברת בין החושות בסיור הבוקר, וכשהיא יוצאת מאחת החושות היא לוחשת לנו שהנה כאן יש ילד שלא יחזיק מעמד.

אנחנו שומעים את השקט. אף אחד כאן לא צועק. מקבלים את הגורל, מבינים שאולי מוטב לו לסיים את חייו מונח על מצע של קש כשהאישה לצידו מלטפת את ראשו. יוסי הצלם מציץ פנימה, אולי יכניס את המצלמה לתמונה אחרונה, תמונת סיום לכתבה. יוסי חוזר ומסביר לי, מתנצל, שהוא לא מסוגל לצלם. הוא לא יכול להפריע לצעירה היושבת שם בחושך לצידו של המת החי להיפרד ממנו בנשימותיו האחרונות.

בחורה-אישה יושבת לצדו ולא אומרת כלום. היא לא בוכה, לא מתלוננת, לא קוראת לעזרה. היא מבינה שאין דבר שיוכל לעזור כבר. אנחנו מחכים בחוץ, ממתינים, כמו הנשר הממתין לפגר שיושלך עוד מעט, מחכים לתמונת סיום לכתבה.

כמאתיים וחמישים קילומטר צפונית מערבית למוגדישו אחרי ארבע וחצי שעות נסיעה מתישה בטויוטה הקופצנית אנחנו מגיעים לעיר הבירה של המחוז הדרומי, ביידואה. עיר של כשלוש-מאות אלף תושבים. כמו מוגדישו רק קטנה יותר, והצרות גדולות לא פחות.

אנחנו שומעים את השקט. אף אחד כאן לא צועק. מקבלים את הגורל, מבינים שאולי מוטב לו לסיים את חייו מונח על מצע של קש כשהאישה לצידו מלטפת את ראשו

גם כאן בביידואה שולטות הכנופיות. גם כאן הן לא מאפשרות להפעיל את שדה התעופה הקטן על מנת להביא לכאן את מטוסי המטען עם המזון התרופות הכל כך נדרשים כאן. גם כאן הכבישים מסוכנים. גם כאן, כמו בחלקים אחרים של המדינה הקרועה הזאת, המורעבת, החולה והמדבקת, המזון הוא נשק ובן ערובה.

גם כאן רק החזק שורד והם מעטים. האנשים שאנחנו פוגשים אנשי הארגונים טוענים שכשמונים אחוז מהמזון שמגיע לחלוקה – נשדד. כולם משוכנעים שרק הצבא האמריקאי יצליח לעצור את הגזל לאור יום. והשאלה אם כן אז מתי הצבא האמריקאי יגיע. הצבא האמריקאי בסיוע כוח של לגיון הזרים הצרפתי נכנסו לביידואה שלושה שבועות מאוחר יותר.

אנחנו פוגשים את אעאדי אל בוואד. הוא בן שבע. אביו, אמו ושבעת אחיו ואחיותיו לא שרדו את הימים, את הלילות, את הדרך, את המחלות, המלחמה והרעב. הוא כאן לבדו במחנה האירי, יתום, שוקל רק כעשרה או אחד-עשר ק״ג.

אעאדי יושב חסר הבעה בפתח אחת החושות, בין ברכיה של נערה-אישה בוגרת שלקחה אותו תחת חסותה. יתכן אפילו שהיא קרובת משפחה. אי אפשר שלא לחשוב שוב על הילדים שלנו שהשארנו בבית, ילדים בני גילו של אעאדי בן השבע ומאות ילדים אחרים שפגשנו בימים בהם עברנו בין המחנות.

מחר זה ה-25 בנובמבר, יום הולדת 40 שלי! עוגה גדולה כבר לא נאכל אמנם, אבל בירה קנייתית קרה בערב בחצר של איברהים תהיה. אני מסתכל סביבי מנסה לנחש כמה מהילדים שישובים מסודרים שורות שורות ומחכים לחלוקת ארוחת הצהריים יזכו לציין את יום ההולדת 40 שלהם. מה באמת הסיכוי שלהם במדינה שאורך החיים הממוצע מגרד את גיל חמישים מלמטה. עוגה עם נר בוודאי שלא יקבלו בכל מקרה.

אנחנו פוגשים את אעאדי אל בוואד. הוא בן שבע. אביו, אמו ושבעת אחיו ואחיותיו לא שרדו את הימים, הלילות, הדרך, המחלות, המלחמה והרעב. הוא כאן לבדו במחנה האירי, יתום, שוקל רק כ-10 או 11 ק״ג

אנחנו חוזרים אל הטויוטה שלנו. איברהים ליד ההגה, הנשק לצידו. אסלאם בן ה-15 ה״מקלען״ של כח הליווי שלנו אוחז במקלע ביד אחת ובשנייה מזין את שרשרת הקליעים לבית הבליעה של הכלי. ילד עם חיוך גדול החושף שתי שורות של שיניים לבנות, ששמח להצטלם כמה שיותר בפוזות של רמבו.

אחרי ששה ימים של צילומים בסומליה צופים בחומרים. מרטין יושב וכותב טקסטים. את החומרים הוא יערוך בלונדון.

עם בוקר אנחנו ממריאים שוב עם הססנה של איסמעיל, שאוסף אותנו במנחת מחוץ למוגדישו. אנחנו נפרדים בחיבוק מאיברהים שמביא אותנו עד למטוס ומבטיחים לו שניפגש שוב בקרוב.

חנני רפופורט היה עד לא מזמן מנכ״ל חברת התקשורת ״JCS אולפני הבירה״, מפיק ברשתות הטלוויזיה האמריקאיות ABC News & NBC News וזוכה פרס EMMY לכתבת חדשות לטלוויזיה. כיום סבא במשרה מלאה ומספר סיפורים מנקודת מבט מאד מאד אישית. תמונות הסטילס צולמו על ידו במהלך עבודתו, אלא אם צוין אחרת.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,715 מילים

מדינות האזור האמינו שהנורמליזציה תזרז את ההסדרה עם הפלסטינים אך התמונות של הילדים שנפגעו בעזה כבר הספיקו לאיים על המשך התהליך. ישראל חייבת לנצל את הרגיעה למטרות מדיניות ● דוח חמור בלבנון חושף כי הממשלה התנהלה בהפקרות עם כספי ציבור ● גם בעיראק אין עדיין ממשלה מתפקדת ● וגם: השבוע לפני כמאה שנה נחתמו הסכמי סוור ● קסניה סבטלובה מסכמת שבוע במזה"ת

עוד 1,211 מילים

המריונטה של היטלר

תערוכה חדשה חושפת את סיפורה של משפחת הבובנאים אוזנוביץ' ושל הצאצא המפורסם שלה – פרנק אוז, מי שהמציא, בין היתר, דמויות אייקוניות כמו מיס פיגי ופוזי הדוב ● המשפחה שברחה מהנאצים בשנות ה־30 קברה מריונטה סאטירית של היטלר, שעתה מוצגת בתערוכה מיוחדת במוזיאון ליהדות בת־זמננו בסן פרנסיסקו

עוד 1,315 מילים

למקרה שפיספסת

אוצר מילים
מושגי יסוד להבנת המציאות הישראלית
פְּרַיְמֵרִיז 144

עם פרוץ עונת הבחירות המקדימות וסגירת רשימות המתמודדים לקראת הבחירות הקרובות, הנה כמה מועמדים שצפויים להפתיע בכנסת הבאה

עוד 1,124 מילים

חזרה לפרשת עסק הביש

האם ההוראה להפעלת רשת החבלה במצרים בשנת 1954 על ידי הרמטכ"ל דאז משה דיין, הייתה פרובוקציה שנועדה לשכנע את הממשל האמריקאי לתמוך בתוכנית בריטית-צרפתית-ישראלית לכבוש את תעלת סואץ, כפי שעשו שנתיים לאחר מכן במבצע קדש ב-1956?

האם ההוראה להפעלת רשת החבלה במצרים ב-1954 על ידי דיין הייתה פרובוקציה שנועדה לשכנע את הממשל האמריקאי לתמוך בתכנית לכיבוש תעלת סואץ?

פרשת אלכסיס – העולם הזה, גיליון ערב פסח 1964

אורי אבנרי כתב ב-1980 שהמקורות לפרסום שלו ב-1964 של פרשת אלכסיס היו צבי ורות סווט. אבנרי מספר שנער צעיר ומרשים, יאיר, דפק על דלתו ערב אחד וביקש ממנו לרדת להיפגש עם אביו צבי שהמתין במכוניתו. אבנרי שמע מרות ומצבי סווט את גרסתו של האדם השלישי לפרשת עסק הביש, פרשת לבון.

האדם השלישי היה כלוא 10 שנים תחת איסור פרסום מוחלט של שמו או של כל פרט אחר מהפרשה הביטחונית, שזעזעה את הצמרת המדינית והביטחונית של המדינה. האדם השלישי נידון למאסר הממושך עם הגבלת פרסום מוחלטת. לא בשל ההאשמה שלא הוכחה וכלל לא הועלתה במשפטו לאחריותו לכאורה לנפילת הרשת – אלא בשל החזקת מסמכים מסווגים ללא רשות. האדם השלישי היה אחיה של רות, אברי זיידנברג.

לאחר שאבנרי השתכנע שגרסתו של אברי, כולל טענתו שקציני צבא בכירים (ראש אמ"ן והרמטכ"ל, בנימין ג'יבלי ודיין) זייפו מסמך כדי לטייח את חלקם בפרשה – היא גרסה סבירה, חשב איך יוכל לפרסם את הסיפור הבלתי ייאמן, כאשר קיים איסור פרסום מוחלט על הפרשה.

הפתרון של אבנרי היה נועז ומבריק. אבנרי ניסח את הסיפור המטלטל של פרשת עסק הביש כסיפור ריגול דמיוני, שאותו כינה פרשת אלכסיס (העולם הזה, גיליון 1786, עמודים 15-19). אבנרי תיאר רשת ריגול יוונית דמיונית שביצעה פעולות חבלה בטורקיה על רקע הסכסוך בין המדינות באי קפריסין שסימל את תעלת סואץ.

הפתרון של אבנרי לצו איסור הפרסום המוחלט על הפרשה היה נועז ומבריק. אבנרי ניסח את הסיפור המטלטל של פרשת עסק הביש כסיפור ריגול דמיוני, שאותו כינה פרשת אלכסיס

אבנרי נתן שמות בדויים לגיבורי פרשת הריגול. לשר הבטחון היווני קרא אלכסיס סטאברידאקי (בתפקיד השר פנחס לבון), לראש הממשלה היווני היוצא קרא פאפאדופלו הזקן (בתפקיד ראש הממשלה היוצא דוד בן-גוריון), לרמטכ"ל היווני קרא סיפאקאס הגידם (בתפקיד הרמטכ"ל משה דיין), לראש אגף המודיעין היווני קרא ג'ורג' (בתפקיד ראש אמ"ן בנימין ג'יבלי), לסוכן היווני בטורקיה מפעיל הרשת קרא ניקוס "מיסטר סטון" (בתפקיד האדם השלישי), למגייס הרשת קרא דימיטריוס המצולק (בתפקיד אברהם דר), לראש ארגון הביון היווני קרא הג'ינג'י (בתפקיד איסר הראל), ואנשי רשת הריגול שגוייסו בטורקיה היו טטבארוס (בתפקיד דר. מרזוק) ריקה מאנולאקאס (בתפקיד מרסל) וסטפנוס חרלמבו (בתפקיד פיליפ נתנזון) (העולם הזה, גיליון 1787, עמודים 22-25) .

בשנת 1971, לאחר שבוטל צו איסור הפרסום, אבנרי פרסם שוב את שתי הכתבות של פרשת אלכסיס בגיליונות העולם הזה 1786 ו-1787 עם השמות המקוריים המצוטטים לעיל.

על פי גרסתו של אברי, רשת הריגול במצרים הופעלה כרשת חבלה כדי לסכסך בין מצרים וארה"ב וכדי לעצור פינוי בסיסי צבא בריטיים מתעלת סואץ.

אבנרי מתאר את זיוף המסמך על ידי ראש אמ"ן ג'יבלי, שנועד להאשים את שר הביטחון לבון במתן ההוראה להפעלת רשת החבלה לכאורה ב-16 ביולי 1954, בזמן שהרמטכ"ל דיין שהה בחו"ל.

אבנרי מתאר את זיוף המסמך על ידי ראש אמ"ן ג'יבלי, שנועד להאשים את שר הביטחון לבון במתן ההוראה להפעלת רשת החבלה לכאורה ב-16 ביולי 1954, בזמן שהרמטכ"ל דיין שהה בחו"ל

האדם השלישי סיפר שג'יבלי הוסיף בדיעבד למכתב שנשלח לרמטכ"ל דיין משפט שמפליל את השר לבון ומציין שההוראה להפעלת הרשת ניתנה ב-16 ביולי. בפועל פעולות החבלה החלו ב-2 ביולי 1954. האדם השלישי ידע על כך כי הוא קיבל את ההוראות לפעול במצרים. השר לבון הכחיש שנתן הוראה להפעלת הרשת.

מתוך גרסתו של האדם השלישי, על פי אבנרי, ניתן להבין שההוראה להפעלת הרשת נעשתה על ידי ראש אמ"ן ג'יבלי והרמטכ"ל דיין ללא ידיעת שר הביטחון לבון וראש הממשלה משה שרת.

ניתן גם להבין שהאדם השלישי היה יכול להפריך את הגרסה השקרית של הרמטכ"ל דיין וראש אמ"ן ג'יבלי. אברי ידע שהמכתב שג'יבלי מסר לוועדת הבדיקה היה מזוייף וזה מה שסיפר לרות וצבי ולבית המשפט.

אבנרי מסיים את פרשת אלכסיס בכך שהסוכן היווני ניקוס (האדם השלישי) נפגש עם הרמטכ"ל סיפאקאס (הרמטכ"ל דיין) לפני שמסר עדות לוועדת הבדיקה של הפרשה, ובפגישה זו סיפאקאס (דיין) ביקש לוודא עם ניקוס (האדם השלישי) שהוא יגיד שההוראה להפעלת הרשת ניתנה ב-16 ביולי 1954. ניקוס (אברי) אישר לסיפאקאס (דיין) שכך יגיד לוועדה, למרות שידע שפעולות החבלה של הרשת במצרים החלו בתחילת חודש יולי ולפני ה-16 ביולי, שבו קיבל את ההוראה לבצע פעולת חבלה במוסד בריטי.

העדויות של דליה כרמל ושל בנימין ג'יבלי מאשרות את העדות של האדם השלישי

דליה כרמל, שהייתה מזכירתו של ראש אמ"ן דאז בנימין ג'יבלי, העידה בפני היועץ המשפטי לממשלה שנשלח במיוחד לגבות ממנה עדות בפריז. לעדותה, ג'יבלי ביקש ממנה להוסיף בדיעבד לעותק של מכתב ששלחה לרמטכ"ל דיין ב-19 ביולי את המשפט שהפליל את השר פנחס לבון, לגבי מתן ההוראה להפעלת הרשת ב-16 ביולי.

דליה כרמל, מזכירתו של ראש אמ"ן דאז ג'יבלי, העידה בפני היועמ"ש שנשלח במיוחד לגבות ממנה עדות בפריז. לעדותה, ג'יבלי ביקש ממנה להוסיף בדיעבד לעותק מכתב ששלחה לרמטכ"ל דיין את המשפט שהפליל את לבון

בנימין ג'יבלי, בערוב ימיו, החליט לספר את גרסתו לפרשה בספר שנגנז, שכתב עבורו העיתונאי אריה קרישק. בספר טען שדיין נתן את ההוראה להפעלת הרשת.

מבט חדש על פרשת העסק ביש

טענותיו של האדם השלישי על כך שקציני צה"ל זייפו מסמך והעידו עדות שקר בפרשת עסק הביש, נראות כיום כנכונות. עדותה של דליה כרמל מזכירתו של ראש אמ"ן ג'יבלי מאשרת את גרסתו.

אך נראה שפרשת לבון הייתה חמורה הרבה יותר מזיוף מסמך ועדות שקר של ראש אמ"ן והרמטכ"ל דאז. נראה שדיין יזם פרובוקציה במצרים שתהווה עילה לכיבוש תעלת סואץ וסיני, כפי שנעשה כשנתיים לאחר מכן במבצע קדש, בשיתוף עם בריטניה וצרפת, מאחורי גבם של שר הביטחון פנחס לבון וראש הממשלה משה שרת.

כדי לחמוק מאחריותם לפרשה, דיין וג'יבלי זייפו מסמך שהעליל על שר הביטחון לבון שהוא נתן את ההוראה להפעיל את רשת החבלה במצרים וגם כלאו את האדם השלישי ל-12 שנים תחת מעטה סודיות מוחלט, כי הוא ידע מתי קיבל את ההוראות להפעלת הרשת וידע שהמכתב שנמסר לוועדה היה מזויף.

בן-גוריון דרש הקמת ועדת חקירה ממלכתית, אבל הנהגת המפלגה מנעה זאת וחבל. אם דיין היה עומד לדין על חלקו המרכזי בפרשת עסק הביש, מלחמת יום הכיפורים לא היתה פורצת בתנאים שפרצה ב-1973.

ב-1980 כתב אבנרי עד כמה הוא העריך את אומץ ליבם של צבי ורות, שלקחו על עצמם את הסיכון של המפגשים עמו וחשיפת גרסתו של אברי לגבי הפרשה והעוול שנעשה לו. אבל אבנרי כותב שעוד יותר מכך הפריע לצבי, שהיה איש עקרונות, העולם החשוך שבו נעשים דברים לא מוסריים. עולם שאליו נחשף כשניסה לעזור לאברי.

הרבה כבוד מגיע גם לאורי אבנרי על כתיבת פרשת אלכסיס, וגם לאדם השלישי, אברי זיידנברג, שהוכפש ונכלא ולמרות זאת חשף את גרסתו לפרשה ואת פגישת התדרוך שעשה לו דיין לפני עדותו בועדה במהלך משפטו לשופט בנימין הלוי ולרות וצבי.

בן-גוריון דרש הקמת ועדת חקירה ממלכתית, אבל הנהגת המפלגה מנעה זאת וחבל. אם דיין היה עומד לדין על חלקו המרכזי בפרשת עסק הביש, מלחמת יום הכיפורים לא היתה פורצת בתנאים שפרצה ב-1973

מי שמנע הקמת ועדת חקירה ממלכתית בפרשת עסק הביש אחראי למה שעשה דיין כשר הביטחון במלחמת יום הכיפורים, ומי שמנע או עיכב את חקירותיו של נתניהו בנושא הצוללות ובתיקים האחרים, יהיה אחראי למה שנתניהו יעשה אם יחזור לשלטון.

ד"ר רמי רום הוא דוקטור לכימיה פיזיקלית, עורך פטנטים וחוקר עצמאי של מלחמת יום כיפור.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,122 מילים
עודכן לפני 11 שעות

תגובות אחרונות

זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

אחרי מלחמת העולם השנייה רווחה הטענה בחוגים הספרותיים בדבר הגמוניה יהודית בתחום ההוצאה לאור ● ג'וש למברט, פרופסור ללימודי יהדות ואנגלית, מוכיח בספרו החדש כי הסיפור האמיתי הרבה יותר מורכב ונגוע גם באנטישמיות ● בריאיון לזמן ישראל הוא מספר: "אנטישמים יכולים לקחת כל דבר למטרות שלהם"

עוד 931 מילים

רגע לפני שהיא מסיימת קדנציה כנשיאת בתי משפט השלום במחוז מרכז, השופטת עינת רון הזכירה מדוע היא נחשבת לבבת עינם של השוטרים ● את הקביעות השיפוטיות בדבר ניגוד עניינים שבג"ץ הפנה השבוע כלפי מערכת בתי הדין הרבניים - אפשר לסובב בקלות ולהפנות כלפי בתי המשפט ● והחלטת בג"ץ בעניין ראש המוסד לשעבר יוסי כהן תורמת את תרומתה לעקרונות של שקיפות ציבורית

עוד 1,683 מילים

דיווח: בצה"ל מעריכים כי השקט בעזה עשוי להימשך שנים

גנץ תקף את בכירי הליכוד: "הביטויים והמעשים של האנשים שמובילים את התנועה הפכו לסמל של דריסת שלטון החוק" ● דיווח בסוריה: צה"ל תקף עמדת תצפית של חזבאללה, שני אזרחים נפגעו ● דיווח: איזנקוט יכריע בשבוע הבא אם יצטרף לפוליטיקה ● המודיעין הבריטי: 8 מטוסי קרב רוסיים נהרסו בפיצוץ בקרים ● הנדל: לא נצטרף לממשלת 61 עם נתניהו או עם השמאל–מרכז

עוד 26 עדכונים

מי למעלה, מי למטה

למרות כישלון המדגמים, תוצאות הפריימריז בליכוד מסמנים מגמה של חילופי דורות בתנועה ● ועדיין, הדילים עבדו וקבלן הקולות הראשי חיים כץ הצליח לעצב חלק מהרשימה ● נתניהו יכול לחייך בסיפוק על שהצליח לתקוע טריז בין כץ וכ"ץ, נושאי התפקידים הבכירים בליכוד ● ואחרי 45 שנה, היריבות שליוותה את הפוליטיקה הישראלית בין ישראל כ"ץ וצחי הנגבי הגיעה לסיומה העגום

עוד 850 מילים

תוצאות הפריימריז בליכוד: הרשימה של יאיר נתניהו

רוחו של נתניהו הבן מרחפת על פני רשימת הליכוד החדשה ● ח"כים שהיו קולניים במיוחד נגד רשויות החוק זינקו למקומות הראשונים ● לעומת זאת אלו שהתחככו או קראו תיגר על בנימין נתניהו, נדחקו למקומות נמוכים וחלקם אף מחוץ לכנסת ● התופעה המפתיעה של הפריימריז היא עו"ד טלי גוטליב ● ולא בטוח שקמפיין הממלכתיות של יו"ר הליכוד עדיין אקטואלי ● פרשנות

עוד 865 מילים ו-1 תגובות

הגל השלישי של מגפת האופיואידים האמריקאית מכה בקהילה היהודית

שימוש לרעה באופיואידים גבה את חייהם של 107 אלף אמריקאים ב־2021 ולא פסח גם על יהודי ארה"ב, שעדיין מתמודדים עם סטיגמות ומפחדים לפנות לסיוע: "לא חשוב לאיזה זרם אתה משתייך, יש תחושה עצומה של בושה" ● מוות מפנטניל הפך לגורם המוות מספר אחד בקרב אמריקאים בני 18–45, ואף החמיר אחרי התפרצות הקורונה וכללי הריחוק החברתי

עוד 3,716 מילים

המשבר בהייטק עלול לקרב את ישראל למיתון

בדיקת זמן ישראל אחרי שנתיים של עלייה תלולה, שכרם של עובדי ההייטק התכווץ באפריל ובמאי בכ־1,500 שקל ברוטו לחודש ● עליות השכר בהייטק היו גבוהות יותר מעליות המחירים ורמת החיים של ההייטקיסטים המשיכה לעלות – אבל כעת היא יורדת ● מצבם עדיין טוב לאין ערוך מזה של מרבית העובדים – אבל הפגיעה בהם מדרדרת עוד יותר את מצבם של העובדים הפחות מתוגמלים

עוד 2,801 מילים ו-1 תגובות

דיווח: חברה בקהילת קבלה לעם העידה שמועמד ברשימת הליכוד הנחה אותה למסור עדות שקר

חנוך מילביצקי, מספר 26 ברשימת המפלגה לכנסת, ששימש כיועץ המשפטי של קבלה לעם, הכחיש את הדברים ● תוצאות הפריימריז בליכוד: יריב לוין ראשון, אלי כהן שני, יואב גלנט שלישי, דודי אמסלם רביעי ואמיר אוחנה חמישי; הנגבי ולוי אבקסיס נדחקו למקומות לא ריאליים ● נציבת בתי הסוהר הוציאה לחופשה כפויה את מפקד כלא גלבוע, כי סירב, לדבריה, לקבל את מרות מפקדו

עוד 46 עדכונים

מתחת לפני השטח, מתגלה תמונה לא שגרתית בפוליטיקה האיראנית: מתח מתגבר בין הדרג המבצע למנהיג העליון ● האופוזיציה החדשה שנוצרה חוששת כי האייתוללה מנסה לתעל את הירושה לבנו מוג'תבא - ויש הטוענים שח'מינאי הבן כבר מנהל את איראן מאחורי הקלעים ● כל זה משפיע על עמדת איראן בכל הקשור לחתימה על הסכם הגרעין, והמערב מסרב להתגמש יותר ● פרשנות

עוד 663 מילים

המבחן האמיתי של ההנהגה הישראלית ושל הציבור מתחיל רק עכשיו ● יש לתרגם את הפסקת האש לתהליך דיפלומטי אמיץ שיניב אופק לפתרון הסכסוך הישראלי–פלסטיני ● אחרת, מדובר רק בהפסקה זמנית עד לפרוץ סבב לחימה נוסף ● השחר עדיין יכול להוביל ליום בהיר וחדש ● דעה

עוד 1,280 מילים
סגירה
בחזרה לכתבה