הקורא בקלפי
הקורא בקלפי
תקשורת, פוליטיקה ושקרים אחרים

סו"ס הפקות מגישים: "סיפורים מטורפים", ואולי אפילו נכונים

לעמית סגל היה בשבוע שעבר הישג עיתונאי: ריאיון ראשון עם סגן ראש מח"ש המודח משה סעדה, רגע לפני כניסתו לפוליטיקה ● אלא שלא כך מיסגרו בחדשות 12 את הריאיון על שני חלקיו, ומשום מה סגל עצמו החליט להשאיר את התחקיר ובדיקת העובדות על רצפת העריכה ● אבנר הופשטיין מנתח את המיני-סרט "אמור שנית" שרקחה חברת "סגל וסעדה (סו"ס) הפקות"

עמית סגל מראיין את סגן ראש מח"ש לשעבר משה סעדה, 25 ביולי 2022 (צילום: צילום מסך, N12)
צילום מסך, N12
עמית סגל מראיין את סגן ראש מח"ש לשעבר משה סעדה, 25 ביולי 2022

נפתח במענה לשאלות. לא השאלות שעמית סגל היה אמור להציג לסגן ראש מח"ש לשעבר משה סעדה במסגרת ריאיון עיתונאי – את אלה לא תמצאו גם בחקירה המעמיקה ביותר של להב 433 – אלא במענה לשאלות שיופנו אליי ברגע שהמאמר הזה יתפרסם.

אז קודם כל: כן. כן, אני חושב שסגן ראש מח"ש לשעבר משה סעדה ראוי לריאיון בפריים טיים. כן, הייתי הולך לראיין אותו בלי להסס אפילו לשנייה. כן, מותר לאדם לחשוף את האמת שלו גם תוך כדי קמפיין של ריצה לפוליטיקה. כן, אני מאמין שחלק מהדברים שהוא אומר יש בהם אמת, או לפחות גרעין של אמת.

כן, הייתי הולך לראיין את סעדה בלי להסס אפילו לשנייה. כן, מותר לאדם לחשוף את האמת שלו גם תוך כדי קמפיין של ריצה לפוליטיקה. כן, אני מאמין שחלק מהדברים שהוא אומר יש בהם אמת

וכן, אני יודע שבמשטרה יש נטייה מסוכנת לצופף שורות ולתאם עדויות. כן, אני יודע שהפרקליטות רחוקה מלהיות נקיה מהטיות, וסובלת ממשיכה מסוכנת ל"קונספציה" שמקשה על ראשיה להודות בטעויות.

אבל לא, עיני לא צרה בסגל על ההישג העיתונאי. ולא, איני סבור שהוא הגיש לציבור הצופים את הריאיון הגרוע (על גבול המחפיר) עם סעדה בגלל חוסר יכולת או חוסר הבנה. לא, אני לא חושב שאפשר לשדר ריאיון עם מועמד לכנסת בלי לציין שהוא מועמד לכנסת. לא, ההגדרה "ריאיון" אינה פוטרת מבדיקת עובדות, לפחות בסיסית. לא, תיאוריות קונספירציה אינן "טענות" – אם אין להן תימוכין הן בגדר פייק ניוז.

ובעיקר: לא, אני לא חושב שכל צמרת המשטרה והפרקליטות חברו יחד לחבל בכל החקירות של השנים האחרונות, בכל התחומים, רק כדי לדפוק את בנימין נתניהו. זה לא נכון, וגם לא הגיוני בעליל.

רגע שפל סמלי במחזור החיים העיתונאי

מספרים על עיתונאי ידוע ובכיר שהגיע לפני שנים אל עורכיו כולו נלהב וסיפר להם על טיפ מידע חשוב שקיבל מאחד ממקורותיו. "מעניין מאד", הגיבו העורכים, "בהחלט שווה לבדוק את זה". "טוב, זאת כבר עבודה לתחקירן", השיב העיתונאי הבכיר ונפנה לדרכו. המידע נותר תלוי בחלל האוויר, ממתין שמישהו יקטוף אותו ויבדוק.

סגל הוא גם עיתונאי ידוע ובכיר, אבל איש לא חושב לרגע שהוא משולל יכולות חקירה, במיוחד כאשר מדובר בפרשיות שחלקן כבר נבדק לאורך ולרוחב. דווקא בגלל ההישג העיתונאי – אותו היה ראוי למסגר כריאיון ראשון עם סגן ראש מח"ש המודח, רגע לפני כניסתו לפוליטיקה – המיני-סרט שרקח ביחד עם מרואיינו במסגרת חברת "סגל וסעדה (סו"ס) הפקות" שהקימו לצורך השידור, הוא רגע שפל סמלי במחזור החיים העיתונאי של חברת החדשות המובילה בישראל.

דווקא בגלל ההישג העיתונאי – אותו היה ראוי למסגר כריאיון ראשון עם סגן ראש מח"ש המודח, רגע לפני כניסתו לפוליטיקה – המיני-סרט שרקח הוא רגע שפל סמלי של חברת החדשות המובילה בישראל

ומה שמעליב במחדל הזה הוא שכולם נכנסו אליו בחדווה גלויה: העיתונאי, עורכיו, המגישה וכל מי שמסביב. איש לא העז לומר: חברים, שכרנו יוצא בהפסדנו. איש לא העז לפצות הגה. לסגל אין עורכים ואין מעירים. לא בפעם הראשונה, הוא עושה בשידור כבשלו.

שוחרי העיתונות האמיתית, זאת שמסרבת להתמכר לקונספירציות זולות ועדיין מעריכה את הצורך בפעילות העתיקה והמטרחנת ההיא של "בדיקה", יכולים לפחות להתעודד מהעובדה שבשורה התחתונה סגל סיפק לסעדה שירות דוב: סגן ראש מח"ש לשעבר יצא מהריאיון הזה נקמני, שטחי, קונספירטיבי ולרגעים ממש בלתי אמין.

לו סגל היה אוחז בידו ומוליך אותו בשדה המוקשים המשפטי, יתכן שהיה הופך חלק מטיעוניו לראש חץ ממוקד נגד הממסד, ממש כמו שהשופטת הילה גרסטל בזמנו הצליחה לשכנע רבים בציבור שמשהו רקוב בממלכת צאלח א-דין.

במקום זאת, הטיס הריאיון עם סעדה את פרקליט המדינה לשעבר שי ניצן למבול של ראיונות תגובה, בהם הצליח לפרק לא מעט מטיעוניו המכלילים של סעדה באמצעות עובדות, ולעיתים אף להפוך אותם לאבק.

(אגב, מי שרוצה לראות איך נראה ריאיון תקיף אך הגון, עובדתי אך דינאמי – כדאי לו לצפות בריאיון המצוין של דוב גיל-הר, תמר אלמוג ויואב קרקובסקי עם שי ניצן בכאן 11).

מהקרב הטלוויזיוני הזה יצא ניצן נשכר יותר משנכנס אליו. אבל הנזק לאמון הציבור בשלטון החוק נעשה בכל מקרה והתינוק נשפך עם המים והגיגית גם יחד. זה דבר אחד להבין שהמערכת פגומה או שבויה בקונספציה, ודבר אחר לקבוע שכולם בה מושחתים ושקרנים מהיסוד.

מהקרב הטלוויזיוני הזה יצא שי ניצן נשכר יותר משנכנס אליו. אבל הנזק לאמון הציבור בשלטון החוק נעשה בכל מקרה והתינוק נשפך עם המים והגיגית גם יחד

היום אנחנו יודעים לספר דברים מטורפים

כבר מהפרומואים, שצעקו "אם הדברים (שסעדה טוען) נכונים אז…", היה ברור שמשאירים את השאלה לשיפוט הציבור, כל אחד על פי האידאולוגיה או האמונה הפרטית שלו.

@amitsegalnews

צפיתם בפרק א׳ של הראיון עם משה סעדה אמש? חכו שתראו מה קורה בפרק ב׳ #עמיתסגל #החדשות #חדשות12 #מנאייכ

♬ original sound – Amit Sega עמית סגל

אבל את התזה העיתונאית שלו הוביל סגל בכנות מדהימה בסלפי-פרומו שצילם בין הפרק הראשון לשני בטיקטוק: בטון של רשג"ד בצופים שמספר צ'יזבט מפחיד באש-לילה, הוא התקרב אל המצלמה ואמר: "אתמול שמעתם את בכיר מח"ש מספר סיפורים מטורפים – וזה עוד כלום לעומת מה שתשמעו הערב".

צמד המילים "סיפורים מטורפים" היא בחירת מילים מעניינת. הקליקבייט המודרני מודד את גודלו של סיפור באמצעות שטח הנדל"ן הפסיכי שהוא תופס. יותר קונספירציות – יותר סיפור גדול.

כבר אין צורך להצביע על חומרת ההאשמות, אמיתותם או חדשנותם. כל מה שצריך שיהיה פה, כמאמר השיר, זה "בית משו-ג-עים". ואם מתוך הטירוף הזה יצמח בסוף גרעין של אמת, או לפחות מסר קוהרנטי, מה טוב. אבל גם אם לא, לא אסון. לפחות עשינו פיפי במכנסיים מרוב פחד ושרדנו לספר להורים.

יותר קונספירציות – יותר סיפור גדול. כבר אין צורך להצביע על חומרת ההאשמות, אמיתותם או חדשנותם. כל מה שצריך שיהיה פה, כמאמר השיר, זה "בית משו-ג-עים"

על פי המשוואה הזאת, לא די לטעון שניצן סגר תיק באופן רשלני או שהמפכ"ל לשעבר רוני אלשיך חיפש דרכים לפרק את מח"ש מכוחה – טענות חמורות כשלעצמן, שכבר נמצאו להן תימוכין בעבר.

כעת מותר לבצע כל לופ אנטי-לוגי אפשרי הכורך בין מותו של הנער אהוביה סנדק, מותו של יעקוב אבו אל-קיעאן, תרגיל החקירה של ניר חפץ, הטלפון הפרוץ של אפי נוה, ההתעלפות של רות דוד בבית המשפט ועוד ועוד אירועים שמתרחשים בזמנים שונים, בנסיבות שונות, ונחקרים על ידי אישים שונים, לרצונה האובססיבי של המערכת לקבור את נתניהו בתיקים פליליים.

המכונית של יעקוב אבו אל-קיעאן נלקחת על ידי מח"ש בבוקר שלאחר האירוע באום אל-חיראן, 18 בינואר 2017 (צילום: הדס פרוש/פלאש90)
המכונית של יעקוב אבו אל-קיעאן נלקחת על ידי מח"ש בבוקר שלאחר האירוע באום אל-חיראן, 18 בינואר 2017 (צילום: הדס פרוש/פלאש90)

לרגעים במהלך הריאיון נדמה היה שסו"ס הפקות בודקת כמה פרשיות אפשר לזרוק לתוך בור הספיגה הזה. אם אפשר לקשור את חקירת מותו של ילד בשטחים לעיסקת השוחד בתיק 4000, אז למה לא גם את משבר האקלים? הפצצת פרל הארבור? יוקר המחיה?

המוטיבציה הזאת הפכה לקרקס מגוחך בשלבים די מוקדמים של הריאיון. סגל ויתר אפילו על שאלות "חמשת המ"מים" הבסיסיות, אלה שאמורות לבדוק מי אמר מה, מדוע ומתי, וליווה את ההצהרות הפומפוזיות בחיוך ערמומי של חתול צ'שייר שהצליח לשים ידיו על כד עמוס בשמנת.

כשסעדה כינה את שי ניצן "איש שהאמת לא נר לרגליו", הסתפק סגל בשאלת הפולו-אפ האכזרית "אמור שנית?" כדי לוודא שכולנו נשמע. זהו אולי הרגע הכי סימבולי בריאיון – כשסגל זונח את תפקידו העיתונאי לטובת קריירה במשחק ומזייף תדהמה למטרות דרמטיות. זאת, במקום לעשות את עבודתו העיתונאית ולברר למה בדיוק התכוון סעדה.

כשסעדה כינה את ניצן "איש שהאמת לא נר לרגליו", הסתפק סגל בשאלת הפולו-אפ האכזרית "אמור שנית?" זהו אולי הרגע הכי סימבולי בריאיון – כשסגל זונח את תפקידו העיתונאי לטובת קריירה במשחק

כשסעדה סיפר על שיחת ה"כיפה אדומה" הסוערת שביצעו לו היועץ המשפטי לממשלה, מפכ"ל המשטרה ופרקליט המדינה (טריו של אנשים שונים, מארגונים שונים, עם מוטיבציות שונות שחברו במעשה קומבינה מזהיר רק כדי לחבל בשלטון החוק) כמעט ניתן היה לשכוח שבאותה פגישה לא הגיע לבדו מטעם מח"ש, ועמדתו הוצגה בגאון (ובקולניות) בידי הבוס שלו דאז, ראש מח"ש אורי כרמל.

סעדה, ראוי לזכור, לא קודם לתפקיד ראש מח"ש, וזה כואב לו. לגיטימי. במסגרת הניסיונות לרכך את הכאב, קיבל שורה של הצעות לתפקידים אחרים או ממתקי פרישה כדי להקל את הכאב. כך מקובל ברוב מערכות שירות המדינה, במיוחד כאשר מדובר בבכירים, ואפשר לקבל את הגישה הזאת או לדחות אותה בזעף כשיטת פיטורים לקויה שמכריחה את המערכת להתחנף לעובד המפוטר.

משרדי המחלקה לחקירות שוטרים במשרד המשפטים (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)
משרדי המחלקה לחקירות שוטרים במשרד המשפטים (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

אבל אצל סו"ס הפקות מתארים גם את ההצעות הללו כניסיון שוחד והשתקה סביב פרשת מותו של יעקוב אבו אל-קיעאן. למה? מה הקשר? זה אמנם פואטי שסגל – העיתונאי שקרא להרג חסר אבחנה באזרחים במסגרת המהומות בלוד, ללא בדיקת אשם וללא מעצרים – חרד פתאום לשמו הטוב של אזרח בדואי שהואשם על לא עוול בכפו. באמת יפה.

אלא שהלופ הלוגי המופרך הזה מתעלם למשל מהעובדה שאחד הגורמים הראשונים לתייג באופן נמהר את אבו אל-קיעאן כמחבל היה השר לבטחון פנים בממשלת נתניהו, באותם ימים גלעד ארדן, שסירב להתנצל על הקביעה הזאת גם אחרי קביעת מח"ש שאבו אל-קיעאן חף מפשע. מה, גם הוא היה שותף לקומבינה שתופרת את נתניהו? גם הוא ניסה לשחד את סעדה?

סעדה הבטיח אחרי הריאיון הזה, בתגובה לתגובה של ניצן, שיחשוף מסמכים בעתיד. משום מה סגל, שלו היכרות עיתונאית מתמשכת עם המרואיין (הוא טוען שבכלל היה אמור לראיין אותו בפברואר) לא לחץ על נקודה הזאת כלל. הייתה לנו אמת לשעתה, נסתדר גם עם אמת לשיעורין. כרגע ננפק כותרות – את ההוכחות להן נספק מתישהו בעתיד, אולי אחרי הפריימריז, כשסעדה ייבחר (שמא בליכוד או אולי במפלגת הציונות הדתית, במסגרתה מתמודד גם אחיו של סגל, ארנון).

סעדה הבטיח אחרי הריאיון, בתגובה לתגובה של ניצן, שיחשוף מסמכים בעתיד. משום מה סגל, שלו היכרות עיתונאית מתמשכת עם המרואיין, לא לחץ על נקודה הזאת כלל

עיתונות בשיטת האימוג'י

הוכחה אחת בלבד דווקא כן מספק סעדה בתמיכה לקונספירציית אבו אל-קיעאן: אמירתו של ניצן כי "יש אינטרסים של מדינה, לא תרצה לשמח את מי שרוצה ברעת מערכת אכיפת החוק". ניצן דווקא אישר כי כתב את הדברים במייל אך לטענתו בהקשר אחר לחלוטין – במסגרת סכסוך בין המפכ"ל למח"ש.

ניצן תמך בעמדת ראש מח"ש, אך סירב לצאת נגד המפכ"ל בפומבי, כדי לא לפגוע במערכת עליה הוא אמון. על הרקע הזה, אמירות כמו "יש אינטרסים של המדינה" יכולים להישמע אולי שמרניים או מגוננים על המערכת – אבל לא פסולים מיסודם. אפשר להאשים את ניצן בסירוב לירות בתוך הנגמ"ש – אבל לא בהכרח בשקרנות כפייתית.

פרקליט המדינה לשעבר שי ניצן (צילום: מרים אלסטר/פלאש90)
פרקליט המדינה לשעבר שי ניצן (צילום: מרים אלסטר/פלאש90)

אז מה התמונה המלאה סביב האמירה הזאת? מי צודק? את סגל זה לא באמת מעניין. הוא לא שואל אפילו את השאלות הפשוטות המתבקשות כמו "איך אתה יודע שניצן התכוון לאבו אל-קיעאן בדבריו?" או "באיזה הקשר נכתבו הדברים ומה היה המענה להם?" מבחינתו ואי ואי ואי נאמרו כאן עוד דברים מטורפים, ויהיה ערב משגע.

לפעמים התמונה באמת מורכבת. עיתונות טובה לוקחת מורכבות והופכת אותה לפיקנטית, לקונפליקט או לעימות. סעדה טוען שבפברואר 2018 התקשר אליו קצין משטרה מתוך החקירות והתלונן על תרגיל החקירה "הפלילי" שבוצע נגד ניר חפץ, אך ראשת מח"ש קרן בן-מנחם סירבה לחקור את הענין.

אבל ניצן מזכיר שבפברואר ראש מח"ש בפועל עדיין היה סעדה עצמו, ובן-מנחם נכנסה לתפקיד רק כמה חודשים אחר כך. יש גירסאות הטוענות שבן-מנחם אכן אמרה את הדברים, אבל בשלב מאוחר יותר. נו, אז האמת מורכבת, אולי סעדה טועה, אולי הוא מטעה. אבל טעויות כנראה לא עושות טלויזיה טובה.

סעדה מרבה להביע עמדה נחרצת בנושאים שאינם תחת טיפולו. אולי הוא שואף, במסגרת הקריירה הפוליטית החדשה שלו, להיות בפוזיציה של פרשן. אני בעד להקשיב לדבריו בנושאים שבאמת עסק בהם, ועברו תחת טיפולו.

סעדה מרבה להביע עמדה נחרצת בנושאים שאינם תחת טיפולו. אולי הוא שואף, במסגרת הקריירה הפוליטית החדשה שלו, להיות בפוזיציה של פרשן. אני בעד להקשיב לדבריו בנושאים שבאמת עסק בהם

למשל, הטענות כי התעלמו מתלונות חבריו של אהוביה סנדק בין ה-16 שנהרג בעת מרדף משטרתי בשטחים. כשסעדה מדבר על הנושא הזה, הוא סוף סוף נשמע הגיוני, סדור, עובדתי. הביקורת שלו מתחברת למציאות ולתוצאותיה.

שלט מחאה בהפגנה לזכר אהוביה סנדק (צילום: Miriam Alster/Flash90)
שלט מחאה בהפגנה לזכר אהוביה סנדק (צילום: Miriam Alster/Flash90)

"מח"ש חזקה על חלשים", הוא טוען, "כשזה שוטר מג"ב שלא מעניין את אף אחד אז חוקרים. יש פה משפחה שבסוף יש להם ילד. התחושה שהייתה לי שקול דמיו זועקים מהאדמה. במקום שהדבר ייחקר, הילד הלך אל מותו ולעולם הם לא ידעו". חבל שבריאיון היו מעט רגעים כאלה, וחבל שסגל כל כך עסוק בקמפיין תקשורתי שהוא שכח לנווט אליהם.

אחרי סדרת הראיונות של ניצן, סגל הציג אתמול (ראשון) מכתב של שני ראשי מח"ש לשעבר התומכים בסעדה. אלא שמכתב זה, על אף המילים החמות שנאמרות בו על אישיותו של סעדה, אינו תורם אף לא מילה למחלוקות העובדתיות באף אחת מהפרשיות. כך הולכת וצונחת הפרשה הזאת ממחוזות ה"טירוף" אל מחוזות הטלנובלה. העובדות, כמו תמיד, נדחקות לפינה.

אני לא יודע מה איתכם – אבל אני נשברתי דווקא אחרי אחת הראיות הבודדות שהוצגו בכתבה – ווטסאפ אנושי לגמרי שניצן שלח לסעדה בתום פגישת הצעקות ההיא (זאת שסעדה מכנה בעגה העבריינית "כיפה אדומה").

ניצן מסיים את ההתכתבות בבקשה שסעדה לא ידליף את תוכן הפגישה לחברו, הכתב המשפטי של מקור ראשון יהודה יפרח, שהתארח באותה השבת בביתו במזכרת בתיה. וכדי להמחיש שאין מדובר באיום או בדרישה, מוסיף ניצן אימוג'י של סמיילי.

אאוריקה, לגרדום! פרקליט המדינה מודאג קלות מנטייה מוכרת של סגן ראש מח"ש לחברויות עם עיתונאים, ומבקש ממנו להתאפק ולא להדליף תוכן פגישה רגישה לכתב משפטי עימו הוא מבלה את השבת.

אאוריקה, לגרדום! פרקליט המדינה מודאג קלות מנטייה מוכרת של סגן ראש מח"ש לחברויות עם עיתונאים, ומבקש ממנו להתאפק ולא להדליף תוכן פגישה רגישה לכתב משפטי עימו הוא מבלה את השבת

אין ספק, זהו מעשה זדוני, המעיד כי לא רק שניצן שקרן, הוא גם צנזור נוראי שפוגע בחופש העיתונאי (של סעדה). והסמיילי? זהו ודאי לא סמיילי תמים. יבוא יום ונגלה איזו מזימה זדונית הוא מסתיר. ניחוש: זה בטח קשור איכשהו בתיקי נתניהו.

עוד 2,003 מילים ו-1 תגובות
כל הזמן // יום שישי, 19 באוגוסט 2022
מה שחשוב ומעניין עכשיו

ששת ענקי התקשורת שסייעו לנרמל את היטלר

ענקי תקשורת כמו ויליאם רנדולף הרסט סייעו לעצב את דעת הקהל בארה"ב ובריטניה לטובת המשטר הנאצי ● ההיסטוריונית קתרין ס. אולמסטד מציגה בספרה החדשה, "ציר העיתונים", את הדרך שבה השפיעה התקשורת לפני מלחמת העולם השנייה על דעת הקהל ● "ברוני התקשורת לא רק מכרו חדשות – הם גם יצרו חדשות שיכלו להניב כסף"

עוד 1,536 מילים

המסע לסומליה להחזרת התקווה - פרק שלישי

תקציר הפרקים הקודמים: סומליה מדינה שסועה, חולה, מדממת ומורעבת במזרח אפריקה מנסה לשים קץ למלחמת אזרחים בת שנה. השלטון המקומי במוגדישו הבירה כושל באספקת מזון ותרופות למיליונים העקורים שנדדו לכיוון עיר הבירה בתקווה לארוחה מזינה.

התקשורת הבינלאומית מצליחה לעורר את דעת הקהל בעולם, ונשיא ארה"ב דאז ג׳ורג׳ וו. בוש מאשר לשלוח 20,000 חיילים אמריקאים לסומליה לאבטחת דרכי חלוקת המזון והוצאתם מהנמל כדי שיחולקו לנצרכים ולא לחמושים.

וכשכוחות אמריקאים עומדים להגיע באישון לילה מהים ומהאוויר – גם התקשורת האמריקאית מתגייסת לכיסוי התקשורתי. וכך אנחנו, הצוות הישראלי של רשת הטלוויזיה האמריקאית NBC News, מגיעים לרציפי נמל מוגדישו בתחילת דצמבר 1992.

המשלחת הגדולה של NBC מגיעה למנחת מוגדישו (צילום: חנני רפופורט)
המשלחת הגדולה של NBC מגיעה למנחת מוגדישו (צילום: חנני רפופורט)

*  *  *

חצות ועדיין כלום לא קרה. לילה ארוך מחכה לנו. אנחנו תופסים תנומה על רציף הבטון. אני מחבק את התרמיל שמשמש כרית ביד אחת ובשנייה את המצלמה הקטנה, מצלמת הווידאו שלקחתי איתי למשימה. אני לא יכול שלא לחשוב על הסיטואציה המוזרה המתפתחת על רציף הנמל במוגדישו. הפעם האחרונה ששכבתי כך בחושך על אם הדרך הייתה בטירונות במחנה 80, 22 שנים קודם לכן.

חצות ועדיין כלום לא קרה. לילה ארוך מחכה לנו. אנחנו תופסים תנומה על רציף הבטון. אני מחבק את התרמיל שמשמש כרית ביד אחת ובשנייה את מצלמת הווידאו הקטנה שלקחתי איתי למשימה

וְאָז כְּשֶׁאַשְׁמֹרֶת תִּיכוֹנָה נוֹשֶׁקֶת לַשְּׁלִישִׁית, הַיָּרֵחַ שַׁקַּע וְהַחַמָּה עוֹד לֹא הֵנֵצָּה, הֵגִיחוּ הנַחָתִים האָמֵרִיקָאִים מֵהַיָּם. אנחנו מתעוררים מרעש גדול; רימוני הלם, פצצות תאורה, וצרחות של אנשי הכוחות המיוחדים: "don’t fucking move!"

שיט, הם נחתו מהים ואנחנו ישנו. אני מביט מסביב ולא רואה את הצוות שלי.

אני לוחץ על כפתור ההפעלה של מצלמת הווידאו הקטנה שצמודה אלי ומתחיל להנציח את המעמד. לא רואים כמעט כלום. רק צלליות לאור הירח. שומעים קולות. אנשי הקומנדו האמריקאי מופתעים לגלות שהצלליות השוכבות על הרציף הם עיתונאים זרים, עשרות מהם, שרק מחכים להזדמנות לצלם את הכוחות הנוחתים.

המרינס על החוף במוגדישו, 1992 (צילום: חנני רפופורט)
המרינס על החוף במוגדישו, 1992 (צילום: חנני רפופורט)

שוכב על הבטן, רגליים פסוקות, מחבק אלי את המצלמה כשאני מנסה לייצב אותה אבל גם להסתיר אותה מעיני הנחתים המסתערים אל עבר הדמויות על הרציף.

אני לא מודע לכך שכוח שני של קומנדו אמריקאים, כוח המורכב מלוחמי יחידת העילית Navy SEALs שפשט על החוף מדרום לנמל במטרה לאבטח את החוף לנחתות המתקרבות עם הכלים הכבדים ועוד מאות חיילים, נתקל שם בהפתעה גמורה בתאורת המצלמות שהעבירו בשידור חי בשעת צפיית השיא בחוף המערבי של ארצות-הברית את הנחיתה שלהם מהים בסירות הגומי הקטנות.

כוח שני של קומנדו אמריקאים, עם לוחמי יחידת העילית Navy SEALs שפשט על החוף מדרום לנמל, נתקל בהפתעה גמורה בתאורת המצלמות, שהעבירו זאת בשידור חי בשעת צפיית השיא בחוף המערבי בארה"ב

כולנו שוכבים על רציפי הבטון החשוף מול המים. מהעבר השני קיר קונטיינרים בגובה של בנין בן שתי קומות, שהוקם על מנת להגן על הנמל מירי מהצד הצפוני של מוגדישו, הנמצא בשליטת כנופייה אחרת.

צעקות הקרב של המרינס מקפיאות את הדם, את שלי לפחות.

"Don’t you move your hand, or I will shoot you!".

"Keep your hands above your head, hands above your head!"

אני מנסה לפזול תוך, כדי שהראש מנשק את הבטון, מחפש את הצוות שלי  ומישהו מעלי צורח: "Heads down don’t look around! Get down! Get down!".

אני מנסה להזיז רגל ומגלה נחת אמריקאי מטר ממני עם נשק מכוון לי לראש.

למרות שבקצה השמיים כבר מחוויר אור ראשון, אי אפשר עדיין להבחין בקווי הפנים הצבועות בצבעי הסוואה של החיילים על הרציף.

אני שוב פוזל אל המצלמה המונחת לצדי. היא עדיין מקליטה. אבל אני שם לב שהנחתי אותה על צידה! אני חושב אם כן או לא לנסות לתקן את הזווית, אבל צללית חמושה בנשק ארוך נובחת עלי מיד:

"Put your face in the dirt, Put your face in the dirt!".

אני מנסה להזיז רגל ומגלה נחת אמריקאי מטר ממני עם נשק מכוון לי לראש. למרות שבקצה השמיים כבר מחוויר אור ראשון, אי אפשר עדיין להבחין בקווי הפנים הצבועות בצבעי הסוואה של החיילים על הרציף

אני מוותר על הרעיון להזיז את מצלמת הווידאו.

הוידאו שצילמתי תוך כדי  מהלך ההשתלטות של המרינס על הנמל במוגדישו

חמש-עשרה דקות, אולי יותר, שנראות כמו נצח והכוחות המיוחדים האמריקאים משתלטים על שטח הנמל, תופסים עמדות, כשבינתיים אמנם השמש עוד לא זרחה אבל אור ראשון מלא מפציע.

ברור שהרעש של מנועי הדיזל שאנחנו שומעים במרחק לא גדול מאתנו הוא רעש של מנועי הרחפות והנחתות המביאות מהים אל החוף שמדרום לנמל את הכלים הכבדים, ועליהם כבר רכובים כ-1500 לוחמי המרינס, אלה המגיעים לאחר שהיחידות המיוחדות  אבטחו את ראש הגשר בנמל, בשדה התעופה ועל החוף.

כשהשמש מפציעה במזרח, החיילים האמריקאים שבנמל מחליטים שהגיע הזמן לפנות את התקשורת מהשטח. הקולונל מפקד הכוח שהשתלט על הנמל מגיע ומסביר לנו באדיבות אבל גם בתקיפות, שיתכן שהסיטואציה שתתפתח כאן בין המרינס למקומיים תהיה ״מכוערת״ ויתכן שתהיינה אבדות משני הצדדים והוא לא היה רוצה שאנשי התקשורת יהיו באמצע. עם אור ראשון אנחנו מתחילים לעזוב את השטח כאשר ההליכה אל מחוץ לנמל איטית, בלי תנועות מהירות מדי.

הנמל הפך בתוך שעה קלה לבסיס אמריקאי עם הליקופטרים יורדים ועולים, ומטוס גלקסי גדול ראשון מגיע לנחיתה בשדה התעופה הבינלאומי הסמוך.

מרינס במוגדישו (צילום: חנני רפופורט)
מרינס במוגדישו (צילום: חנני רפופורט)

מרטין הכתב עוצר ביציאה מהנמל ואנחנו מצלמים אותו מסכם את הלילה. זה יכול להיות הקטע שיסיים את הדיווח או קטע מגשר ל-מה יהיה עכשיו על סומליה. מהבוקר נמצאים כאן כאלפיים חיילים ראשונים של כוח רב לאומי שאמור להגיע בימים הקרובים ליותר מ-30,000 חיילים.

הקולונל מפקד הכוח שהשתלט על הנמל מסביר לנו באדיבות אך בתקיפות, שיתכן שהסיטואציה שתתפתח בין המרינס למקומיים תהיה ״מכוערת״ עם אבדות לשני הצדדים והוא לא רוצה את אנשי התקשורת באמצע

הכותרות בכל עיתוני העולם באותו הבוקר היו כמעט זהות וסיפרו על ההפתעה שחיכתה לנחתים שגילו כ-250 אנשי תקשורת מוכנים להאיר עליהם בפנסי התאורה – כלום ושום דבר שהתאמנו לקראתו בבסיסם Camp Pendleton שבקליפורניה.

טום ברוקאו, כוכב רשת NBC מגיש את המהדורה מגג שדה התעופה במוגדישו (צילום: חנני רפופורט)
טום ברוקאו, כוכב רשת NBC מגיש את המהדורה מגג שדה התעופה במוגדישו (צילום: חנני רפופורט)

הכוחות האמריקאים מצאו עיר בה ההרס גדול. אין בניין שנותר שלם ועומד על תילו. מה שניתן היה להישדד – נשדד, נגנב, נותץ, נשרף ונהרס. תילי אבן לצד גרוטאות ברזל ואשפה. התשתיות הרוסות, הכבישים הבודדים שהיו במדינה נחרשו על ידי שרשראות כלי המלחמה. נפילות של פגזים השאירו צלקות באספלט. כלי רכב שרופים, וכמובן מחנות הפליטים הנטועים בכל חלקה פנויה. חושות קש מכוסות ביריעות פלסטיק ירוקות, שאריות של שקי גרעינים שנתרמו על ידי ארגוני סעד אמריקאים ואירופאים.

מוגדישו 1992 (צילום: חנני רפופורט)
מוגדישו 1992 (צילום: חנני רפופורט)
מוגדישו 1992 (צילום: חנני רפופורט)
מוגדישו 1992 (צילום: חנני רפופורט)

האמריקאים לא מתכוונים לבנות את העיר מחדש. גם המקומיים לא באמת בעניין. קלאב-מד מוגדישו לא ייפתח כאן בשנים הקרובות למרות חוף הים הארוך, החול הלבן, מזג האוויר השמשי לאורך השנה כולה ומטבח איטלקי משובח – שאריות הקולוניאליזם הרומאי של תחילת המאה העשרים. לובסטרים שקופצים לצלחת היישר ממימי האוקיינוס ההודי. גן עדן שכבר לא יהיה כאן.

קלאב מד כבר לא יהיה כאן במוגדישו (צילום: חנני רפופורט)
קלאב מד כבר לא יהיה כאן במוגדישו (צילום: חנני רפופורט)

ספוילר: האמריקאים עזבו שנה וחצי לאחר אותו לילה שנחתו בנמל מוגדישו לאחר שספגו אבדות בנפש. הנשיא הדמוקרטי שנבחר ביל קלינטון, אשר החליף את הנשיא הרפובליקאי ג׳ורג׳ וו. בוש, קיבל החלטה לזנוח את המדינה הזאת לגורלה ולהחזיר את החיילים הביתה במרץ 1994. גם כוחות האו״ם הבינו שהניסיונות להביא תקווה למדינה עקרים ועזבו את סומליה במרץ 1995.

ספוילר: האמריקאים עזבו שנה וחצי מאותו לילה שנחתו בנמל מוגדישו לאחר שספגו אבדות בנפש. הנשיא הדמוקרטי שנבחר קלינטון, שהחליף את הנשיא הרפובליקאי בוש, החליט לזנוח את המדינה הזו לגורלה

אנחנו מסיימים את שבוע השידורים ממוגדישו, מפרקים את טון הציוד שהבאנו אתנו, מעמיסים את ארגזי המתכת שוב על המשאיות שהביאו אותנו לכאן לפני שבוע, ואנחנו בדרכנו למנחת, שם יחכה לנו מטוס האנטונוב הרוסי וייקח אותנו לניירובי. שם ניפרד מהלהקה ונטוס חזרה מניירובי לתל-אביב דרך לונדון.

על הטיסה חזרה – בפרק הבא.

חנני רפופורט היה עד לא מזמן מנכ״ל חברת התקשורת ״JCS אולפני הבירה״, מפיק ברשתות הטלוויזיה האמריקאיות ABC News & NBC News וזוכה פרס EMMY לכתבת חדשות לטלוויזיה. כיום סבא במשרה מלאה ומספר סיפורים מנקודת מבט מאד מאד אישית. תמונות הסטילס צולמו על ידו במהלך עבודתו, אלא אם צוין אחרת.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,114 מילים ו-1 תגובות

ליברמן: "די לפוליטיזציה והפופוליזם על גבי המורים"

משטרת ברלין פתחה בחקירה ראשונית נגד עבאס בחשד להכחשת שואה ● קייב: "פרובוקציה רוסית" עלולה להביא לאסון בתחנת הכוח הגרעינית בזפוריז'יה ● רוסיה: ביהמ"ש דחה בחודש את בחינת התביעה על סגירת משרדי הסוכנות היהודית ● בן גביר: שלא כמו בעבר, נתניהו לא ישלול לתת לי תפקיד של שר

עוד 26 עדכונים
אוצר מילים
מושגי יסוד להבנת המציאות הישראלית
הַמַּחֲנֶה הַמַּמְלַכְתִּי 145

במובן המילולי הפשוט ביותר, "מחנה" הוא ההפך מ"ממלכתיות". ממלכתיות היא מכילה ומקבלת, לפעמים שתלטנית קצת יותר מהנחוץ. "מחנה" הוא תמיד מפצל ולעומתי

עוד 962 מילים

למקרה שפיספסת

החלטת היועמ"שית שלא לחקור את הטענות כי מסמכי מדינה נגרסו בלשכת ראש הממשלה פורסמה לפני כשבוע, וככל הנראה הובילה להתפתחות שמשרד המשפטים לא ציפה לה ● האם הגיע מידע חדש בעניין, שעשוי לשנות את החלטת היועצת? אפשר רק לקוות ● הופעתו של השופט בדימוס חנן מלצר בוועדת הרווחה של הכנסת הייתה מעשה חריג ובלתי קולגיאלי ● ודור הטיקטוק הגיע לבג"ץ

עוד 1,646 מילים

עידית סילמן – "הילדה הטובה" שסיפקה את הסחורה ונשארה בלי כלום

הממשלה האחרונה הביאה לחיינו בפעם הראשונה מזה שנים רבות מאוד הרכב שנראה כמו ממשלה של אקו: האגואים הונחו הצידה (יחסית לאגואים בפוליטיקה) והמיקוד היה בהתנעת מציאות החיים בישראל, אשר קפאה במשך תקופה של 4 בחירות ומי יודע כמה שנים של מיקוד המחודדד במה שטוב לנתניהו.

הממשלה האחרונה הביאה לחיינו בפעם הראשונה מזה שנים הרכב שנראה כמו ממשלה של אקו: האגואים הונחו הצידה (יחסית לפוליטיקה) והמיקוד היה בהתנעת מציאות החיים בישראל

ההרכב החדשני הציג חיבורים מדהימים בין ימין לשמאל וביניהם נציג התנועה האסלאמית, והעולם לא קרס. תושבות ותושבי המדינה קמו לבוקר של יום חדש עם ראש ממשלה ימני שרבים מהשמאל שמחו על מינויו, עם שר ערבי ממרצ, ח"כ ערבי, שהוא גם סגן יו"ר הפלג הדרומי של התנועה האסלאמית, שמונה להיות סגן יו"ר הכנסת, וראש קואליציה – אישה דתיה מהימין. מינוי שלא ראינו כאן מאז שנות ה-80.

חברת הכנסת עידית סילמן, שזו הייתה לה הקדנציה הראשונה כחכ"ית, זכתה למינויים המכובדים של יו"ר הקואליציה ויו"ר ועדת הבריאות. תפקידים מלאי משמעות וחשיבות, בתמהיל הבלתי אפשרי של  קואליציה המכילה מנעד כה קיצוני ומגוון של דעות פוליטיות.

דווקא סילמן, כחכ"ית טרייה, זכתה להיות בעמדת ניהול קואליציה, התומכת בממשלה מתפקדת שמפגינה הרבה רצון טוב לחולל תפנית במציאות שאנו חיים בה כבר שנים.

עידית סילמן נראתה כבשורה רעננה ונחושה של אשה צעירה וחזקה, בעלת עמוד שדרה (כפי שהעידה על עצמה) אשר אמרה גם בראיון לישראל היום: "התרגלו לקבל רוטוויילירים כיו"ר קואליציה אבל אישה תשיג יותר".

סילמן חיפשה  וקיבלה את אהדת הציבור  (התומך בממשלה) להבנת המחיר שהיא משלמת באומץ ובהבנה, בסיפוריה על התנכלויות קשות אליה, משפחתה וילדיה, מצד תומכי הליכוד והימין, חברות וחברי הכנסת מהליכוד והימין הדתי לאומי. מהם זכתה ללגלוגים ובוז אשר נועדו להגחיך את דמותה ולהפוך אותה להזויה ומבולבלת. אשה חסרת ערך, ילדה קטנה.

חברת הכנסת עידית סילמן, שזו הייתה לה הקדנציה הראשונה כחכ"ית, זכתה למינויים המכובדים של יו"ר הקואליציה ויו"ר ועדת הבריאות. תפקידים מלאי משמעות וחשיבות

למשל, בדרישתו של ח"כ הליכוד מיקי זוהר בוועדה המסדרת: "למה מי את בכלל? תעני כמו ילדה טובה".

מוטיב ה"ילדה" – הילדה הקטנה, הילדה הרעה או הסוררת שנדרשת להיות ילדה טובה, חזר על עצמו שוב ושוב ביחס אליה מכיוון ספסלי האופוזיציה. מצד גוש מפלגות שלא נודע בסובלנות רבה מדי לנשים בתפקידי מפתח, שלא לומר לנשים בכלל, בעיקר אם הן בצד השני של המתרס – אישה בעמדת כוח, שמובילה קואליציה מתפקדת. כאן, שוב בוועדה המסדרת, מאיר פרוש מתמרמר על ניהולה.

התפנית המטלטלת בה החליטה סילמן שנצח ישראל לא ישרוד את קיום פסיקת בג"ץ לגבי מתן אפשרות להכנסת חמץ לבתי חולים בפסח, היה לכאורה הטריגר לפרישה מהקואליציה ולתמיכה בליכוד.

צעדה זה היכה את הקואליציה ואת הציבור בתדהמה. הפתיע המעבר מנחישות ושותפות בכירה בהובלה חדשנית, מורכבת ומלאת פשרות – להיתלות במה שהוחלט בערכאות המשפטיות העליונות ללא קשר לשר זה או אחר והפיכתו לאליבי של פרישה מהקואליציה. זה היה מעבר מקואליציה שחיבקה אותה והעניקה לה ערך גבוה, לטובת אופוזיציה שהשתלחה בה, כיסחה לה את הצורה ומיצבה אותה בצורה נלעגת.

צעדה זה היכה את הקואליציה ואת הציבור בתדהמה. זה היה מעבר מקואליציה שחיבקה אותה והעניקה לה ערך גבוה, לטובת אופוזיציה שהשתלחה בה, כיסחה לה את הצורה ומיצבה אותה בצורה נלעגת

חמש דקות לפני התפנית נהנתה סילמן מאינסוף קרדיטים. למרות היותה בלתי מנוסה פוליטית זכתה למעמד בכיר ולסמכויות רחבות המאפשרות לה לפרוץ ולהיות פוליטיקאית מעניינת ומובילה, כשהעתיד צופן לה מינוי  לשרה. אין ספק שמדובר במסלול מהיר שוותיקות וותיקים ממנה לא זכו לו.

אבל ברגע אחד השתנה הכל והיא בחרה בשינוי ובמה שכנראה מנחה אותה: לרצות את הגברים שהיא תופסת כסמכות ולהיות הילדה הטובה.

העובדה שהתהפכה כמו סטייק ויצרה ערעור בקואליציה – גרמה לפרץ שמחה באופוזיציה על ההישג והעניקה לה ערך ותשומת הלב נעימה ומתעתעת: בתפנית של  180 מעלות, זכתה סילמן, האדם המושמץ והחבוט, לחיבוק חם מתוקי וסלחני של הליכוד ואוהדיו, אשר מחלו לה על שגיאות העבר ואימצו אותה אל ליבם.

במקביל, סילמן קיבלה את תשומת הלב התקשורתית הכי מרוכזת וממוקדת שיכול פוליטיקאי לבקש לעצמו כדי לברר מה קרה לה ומה יש לה לומר, כמי שבחרה לעשות את התפנית שעשתה.

אין ספק שסילמן הייתה על מסלול קידום מהיר שוותיקים ממנה לא זכו לו. אבל ברגע אחד השתנה הכל והיא בחרה במה שכנראה מנחה אותה: לרצות את הגברים שהיא תופסת כסמכות ולהיות הילדה הטובה

ברגעים אלו, נעדרו מי שצריכים להעלים ולהרחיק את המבוכה ממה שנגלה לעינינו. הראיון הביתי עם בעלה המפקח על דבריה, הציג אישה מהוססת וחסרת ביטחון, סוג של "ילדה קטנה", המבקשת אישור מבעלה לנכונות הדברים שהיא אומרת בראיון ומקבלת ממנו הוראות מה לומר, עד שהציבור תהה את מי בעצם מרואיין כאן.

עדויות נמסרו ממקורבים ללשכתה לפיהן שמוליק סילמן – הבעל, מנהל בפועל את ענייני אשתו, מתערב, מורה על כווני חקיקה ומשנה נוסחים והדגשים בהתאמה לשיקוליו, ואילו היא מצייתת. לפתע סילמן הנחושה והחדשנית נראתה כמו הצעצוע של בעלה השאפתן, אשר לכאורה מנהל אותה לפי הבנתו.

כאשר מסר רה"מ דאז נפתלי בנט את ההודעה על פירוק הממשלה וההליכה לבחירות, נקלטה סילמן במצלמות יורדת במדרגות הכנסת לצד יריב לוין ושואלת-אומרת: "איך הייתי? הייתי טובה עד הסוף אה?". כאילו מבקשת אישור מהגבר שלצידה על היותה עונה על הציפיות. כמו ילדה טובה הזקוקה לאישורים.

כמה סימבולית הייתה הירידה הזו במדרגות.

בבת אחת התרסקה הדמות שדיברה על עצמה במושגים של אישה-מנהיגה המנצחת את הרוטוויילרים והתגלתה לפנינו אישה שהיא ילדה המבקשת לרצות את סביבתה, לקבל פידבקים חיוביים מהגברים המהווים סמכות עבורה.

לא ממש חדש בסביבת נתניהו, בה הנשים מתחרות בצרחות של סגידה ואהדה לוהטת על תשומת לב המנהיג ומשפחתו. מדמות לעצמן שתהיינה מתוגמלות בהתאמה למידת היותן מעודדות וסוכנות שיווק להוטות למנהיגן המורם מעם. כל אחת וצרחותיה שלה, כל אחת וקילוסיה הנשפכים, המציגים אותו כחתיך, גאון, מדהים והמנהיג הטוב ביותר שישראל אבודה בלעדיו.

לא ממש חדש בסביבת נתניהו, בה הנשים מתחרות בצרחות של סגידה ואהדה לוהטת על תשומת לב המנהיג ומשפחתו. מדמות לעצמן שתהיינה מתוגמלות בהתאמה למידת עידודן וקילוסיהן

הילדה הטובה עידית סילמן מביטה גם היא בעיניים מעריצות ומצפות באדונה החדש אשר הבטיח לה שיריון במקום 10 בליכוד ומינוי לשרת הבריאות. מקום 10 הפך מאוד צפוף לאור הבטחותיו של נתניהו אבל זה לא הפריע לה להאמין וגם לצפות שזה יתקיים.

דבר אחד חמק ממנה והוא: כמה היא הופכת בבת אחת לא חשובה לאחר שסיפקה את הסחורה. בטח כשלא חישבה את המחיר שהיא תשלם כאשר תגיע נקמת חבריה וחברותיה מהקואליציה, אשר חיכו לשעת הכושר והגישו לה את פירעון השטר בנקמה הידועה כטעימה כשמגישים אותה קרה: בקשתה של סילמן להתפצל לסיעת יחיד נדחתה והיא תיאלץ לפרוש מהכנסת.

בינתיים היו פריימריז בליכוד, המקום ה-10 שוריין למאן דהוא שכנראה משתלם יותר לנתניהו. מאיגרא רמא צנחה סילמן לבירה עמיקתא והפכה לסחורה פוליטית חסרת ערך שאף אחד לא חושב להילחם עליה.

בינתיים בפריימריז המקום ה-10 בליכוד שוריין למאן דהוא שכנראה משתלם יותר לנתניהו. מאיגרא רמא צנחה סילמן לבירה עמיקתא והפכה לסחורה פוליטית חסרת ערך שאיש לא חושב להילחם עליה

בסופו של יום, לאחר כמה רגעי התהילה שלה, עידית סילמן התגלתה כ"ילדה טובה" הפועלת על פי ההנחיות שמורים לה הגברים הסמכותיים בחייה. לאחר שמילאה את ההנחיות וסיפקה את הסחורה, מבחינתם היא עשתה את שלה ועכשיו היא כבר לא מעניינת את אף אחד.

גילה לבני זמיר היא חיפאית,רכזת חממת חיפה לחקר דתות, יוצרת וכותבת תוכן, יועצת תקשורת וקידום מדיניות ציבורית. הובילה מאבקים סביבתיים וחברתיים: הסרת חיץ הרכבת בחזית הים בחיפה, המאבק במפעלים המזהמים, ועוד. בוגרת התכנית למנהיגות חברתית במרכז מנדל צפון. בעלת BA בתקשורת, רוח וחברה. בוגרת המחלקה לעיצוב תקשורת חזותית ויצ"ו חיפה. יו״ר תנועת ״יאללה חיפה״. נשואה, אם ל-3 וסבתא ל-2.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
2
עוד 1,081 מילים ו-2 תגובות
עודכן עכשיו

תגובות אחרונות

זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

המסר שיצא מלשכת לפיד אמש למעשה מתנגש ישירות עם ארה"ב: "הגיע הזמן לקום וללכת. כל פעולה אחרת עלולה לשדר חולשה" ● גם חשיפת ההסכמות הראשוניות בין ארה"ב לאיראן נראית כמו חלק מקמפיין ישראלי המיועד לעורר ויכוח פנימי בתוך ארה"ב ● מבחינת לפיד, זה הזמן ללכת על כל הקופה: בעוד שלושה חודשים, ההחלטה כיצד להגיב להסכם עשויה להיות בידיים של רה"מ אחר ● פרשנות

עוד 718 מילים ו-1 תגובות

שלושה רופאים מרומא המציאו מגפה מדבקת כדי להציל עשרות יהודים בזמן הכיבוש הנאצי ● היוצר הדוקומנטרי סטיבן אדוארדס נדהם לגלות שמעטים מכירים את הסיפור מאחורי "תסמונת K" – וראיין את אחד משלושת הרופאים כשנה לפני מותו: "הנאצים חשבו שמדובר בשחפת וברחו כמו שפנים" ● עתה אדוארדס מספר שהוא שוקל להפוך את הסיפור גם לסרט עלילתי

עוד 878 מילים ו-2 תגובות

הרכבלית בחיפה הפכה לאטרקציה - והנוסעים הקבועים סובלים בתור

לא בכל יום משרד התחבורה מתחנן בפני הציבור להימנע משימוש בכלי תחבורה ציבורית בגלל עומס יתר ● הצפיפות ותורי הענק שנרשמו השבוע ברכבלית בחיפה מעוררים שאלה: האם מדובר בתחבורה ציבורית או באטרקציה תיירותית? ● בינתיים, באוסטריה עורכים פיילוט וייתכן שבקיץ הבא יטפס על הכרמל הרכבל הממוזג הראשון בעולם

עוד 1,005 מילים ו-1 תגובות

גם זו סיבה ליוקר המחיה: 13 סבבי הלחימה בין ישראל ועזה, והירי בין הסבבים שנמשך 21 שנה, עלו לישראל סכומי עתק ● תחמושת, דלק, פגיעות ברכוש, אבדן עבודה, פגיעה בעסקים ובתוצר, שדרוג הגדרות, כיפת ברזל וההטבות לתושבי העוטף - שורפים הרים של כסף ● המידע שנמסר או הודלף חושף עלות כוללת של כ-60 מיליארד שקל - ומיליארדים רבים נוספים נותרו עלומים

עוד 2,931 מילים

היחסים בין טורקיה וישראל עדיין לא חזרו לתקופת תור הזהב, אבל שדרוג היחסים והחזרת השגרירים הוא צעד משמעותי ● לא פחות משמעותי: המנוע הכלכלי שהביא את ארדואן לבחור בחימום היחסים עם ישראל, כמו גם עם מדינות אחרות ● ובינתיים, לאינדונזיה אין עדיין יחסים רשמיים עם ישראל - אבל קבוצת אנשי עסקים ישראלית חזרה משם עם תוצאות מבטיחות ● פרשנות

עוד 934 מילים

וושינגטון ביקשה מישראל הבהרות בעניין סגירת משרדיהם של ארגוני זכויות אדם בגדה

קנצלר גרמניה שולץ שוחח עם לפיד וגינה את דברי עבאס על כך שישראל חוללה "50 שואות" ● אין התקדמות במגעים בין הסתדרות המורים ומשרד האוצר; שאשא ביטון קראה ללפיד לכנס דיון חירום בעניין פתיחת שנת הלימודים ● בהרב-מיארה: לא ניתן למנות כעת מפקד לגל"צ ● יאיר גולן על קבר יוסף: "הזיה מטורפת; חיילים מסכנים עצמם כדי להגן על חרדים שכלל לא שירתו בצבא"

עוד 48 עדכונים

ארגוני הסיוע ליהודי אוקראינה עוברים לרכבים חשמליים

ברקע משבר הדלק העולמי והאינפלציה, עמותות הסיוע היהודיות באוקראינה החליטו להצטייד בצי של רכבים חשמליים כדי להתמודד עם גל של נזקקים חדשים ברחבי המדינה ● "אפשר בקלות להמתין שש או שבע שעות בתחנות הדלק. זה מאוד קשה"

עוד 782 מילים ו-1 תגובות

אדוני הסטטוס קוו: האבולוציה של חמאס

הימנעות חמאס מלהתערב במבצע "עלות השחר" לצד המגעים העקיפים הנמשכים בשנים האחרונות בין הארגון לישראל מעלים את השאלה האם חמאס יכול להפוך לפרטנר למו"מ על הסדרי קבע מול הפלסטינים, במיוחד כשאבו מאזן עשוי להותיר אחריו ואקום בעתיד הקרוב ● קסניה סבטלובה, המלווה את הארגון מיום הקמתו, שוחחה עם מומחים ומשרטטת את תהליך התבשלותו של הארגון

עוד 2,347 מילים

הסיכון של עידית סילמן

החוק לא מחייב את סילמן להתפטר - אבל אם לא תעשה זאת, היא משאירה את גורלה בידי ועדת הבחירות ● בעבר, קיבלו ראשי הוועדה החלטות שונות - מחשין שדחה בקשת פסילה על הסף, דרך ביניש שדחתה בצורה מנומקת, ועד הנדל שקיבל החלטה הקובעת כי הוועדה תוכל לפסול ח"כ גם אם לא הוכרז כפורש ● סילמן יכולה להמר, אבל עשויה למצוא את עצמה מחוץ למערכת הבחירות כליל ● פרשנות

עוד 1,596 מילים

שאשא-ביטון: "בהיעדר הסכמות, אדרוש דיון בממשלה"

לפיד שוחח עם ארדואן והשניים סיכמו על חידוש הטיסות בספטמבר ● נתניהו: "לפיד וגנץ, תפסיקו להתחנף למכחיש השואה אבו מאזן" ● גנץ: "דברי אבו מאזן בזויים. טוב שחזר בו" ● ליברמן: "מוכן ונחוש לחתום עם הסתדרות המורים כבר היום" ● ישראל וטורקיה החליטו להחזיר שגרירים וקונסולים ● עבאס מבהיר: השואה היא הפשע הנתעב בהיסטוריה – ישראל ביצעה מעשי טבח; לפיד: חרפה מוסרית, ההיסטוריה לא תסלח לו

עוד 49 עדכונים
סגירה
בחזרה לכתבה