נפתח במענה לשאלות. לא השאלות שעמית סגל היה אמור להציג לסגן ראש מח"ש לשעבר משה סעדה במסגרת ריאיון עיתונאי – את אלה לא תמצאו גם בחקירה המעמיקה ביותר של להב 433 – אלא במענה לשאלות שיופנו אליי ברגע שהמאמר הזה יתפרסם.

אז קודם כל: כן. כן, אני חושב שסגן ראש מח"ש לשעבר משה סעדה ראוי לריאיון בפריים טיים. כן, הייתי הולך לראיין אותו בלי להסס אפילו לשנייה. כן, מותר לאדם לחשוף את האמת שלו גם תוך כדי קמפיין של ריצה לפוליטיקה. כן, אני מאמין שחלק מהדברים שהוא אומר יש בהם אמת, או לפחות גרעין של אמת.

כן, הייתי הולך לראיין את סעדה בלי להסס אפילו לשנייה. כן, מותר לאדם לחשוף את האמת שלו גם תוך כדי קמפיין של ריצה לפוליטיקה. כן, אני מאמין שחלק מהדברים שהוא אומר יש בהם אמת

וכן, אני יודע שבמשטרה יש נטייה מסוכנת לצופף שורות ולתאם עדויות. כן, אני יודע שהפרקליטות רחוקה מלהיות נקיה מהטיות, וסובלת ממשיכה מסוכנת ל"קונספציה" שמקשה על ראשיה להודות בטעויות.

אבל לא, עיני לא צרה בסגל על ההישג העיתונאי. ולא, איני סבור שהוא הגיש לציבור הצופים את הריאיון הגרוע (על גבול המחפיר) עם סעדה בגלל חוסר יכולת או חוסר הבנה. לא, אני לא חושב שאפשר לשדר ריאיון עם מועמד לכנסת בלי לציין שהוא מועמד לכנסת. לא, ההגדרה "ריאיון" אינה פוטרת מבדיקת עובדות, לפחות בסיסית. לא, תיאוריות קונספירציה אינן "טענות" – אם אין להן תימוכין הן בגדר פייק ניוז.

ובעיקר: לא, אני לא חושב שכל צמרת המשטרה והפרקליטות חברו יחד לחבל בכל החקירות של השנים האחרונות, בכל התחומים, רק כדי לדפוק את בנימין נתניהו. זה לא נכון, וגם לא הגיוני בעליל.

רגע שפל סמלי במחזור החיים העיתונאי

מספרים על עיתונאי ידוע ובכיר שהגיע לפני שנים אל עורכיו כולו נלהב וסיפר להם על טיפ מידע חשוב שקיבל מאחד ממקורותיו. "מעניין מאד", הגיבו העורכים, "בהחלט שווה לבדוק את זה". "טוב, זאת כבר עבודה לתחקירן", השיב העיתונאי הבכיר ונפנה לדרכו. המידע נותר תלוי בחלל האוויר, ממתין שמישהו יקטוף אותו ויבדוק.

סגל הוא גם עיתונאי ידוע ובכיר, אבל איש לא חושב לרגע שהוא משולל יכולות חקירה, במיוחד כאשר מדובר בפרשיות שחלקן כבר נבדק לאורך ולרוחב. דווקא בגלל ההישג העיתונאי – אותו היה ראוי למסגר כריאיון ראשון עם סגן ראש מח"ש המודח, רגע לפני כניסתו לפוליטיקה – המיני-סרט שרקח ביחד עם מרואיינו במסגרת חברת "סגל וסעדה (סו"ס) הפקות" שהקימו לצורך השידור, הוא רגע שפל סמלי במחזור החיים העיתונאי של חברת החדשות המובילה בישראל.

דווקא בגלל ההישג העיתונאי – אותו היה ראוי למסגר כריאיון ראשון עם סגן ראש מח"ש המודח, רגע לפני כניסתו לפוליטיקה – המיני-סרט שרקח הוא רגע שפל סמלי של חברת החדשות המובילה בישראל

ומה שמעליב במחדל הזה הוא שכולם נכנסו אליו בחדווה גלויה: העיתונאי, עורכיו, המגישה וכל מי שמסביב. איש לא העז לומר: חברים, שכרנו יוצא בהפסדנו. איש לא העז לפצות הגה. לסגל אין עורכים ואין מעירים. לא בפעם הראשונה, הוא עושה בשידור כבשלו.

שוחרי העיתונות האמיתית, זאת שמסרבת להתמכר לקונספירציות זולות ועדיין מעריכה את הצורך בפעילות העתיקה והמטרחנת ההיא של "בדיקה", יכולים לפחות להתעודד מהעובדה שבשורה התחתונה סגל סיפק לסעדה שירות דוב: סגן ראש מח"ש לשעבר יצא מהריאיון הזה נקמני, שטחי, קונספירטיבי ולרגעים ממש בלתי אמין.

לו סגל היה אוחז בידו ומוליך אותו בשדה המוקשים המשפטי, יתכן שהיה הופך חלק מטיעוניו לראש חץ ממוקד נגד הממסד, ממש כמו שהשופטת הילה גרסטל בזמנו הצליחה לשכנע רבים בציבור שמשהו רקוב בממלכת צאלח א-דין.

במקום זאת, הטיס הריאיון עם סעדה את פרקליט המדינה לשעבר שי ניצן למבול של ראיונות תגובה, בהם הצליח לפרק לא מעט מטיעוניו המכלילים של סעדה באמצעות עובדות, ולעיתים אף להפוך אותם לאבק.

(אגב, מי שרוצה לראות איך נראה ריאיון תקיף אך הגון, עובדתי אך דינאמי – כדאי לו לצפות בריאיון המצוין של דוב גיל-הר, תמר אלמוג ויואב קרקובסקי עם שי ניצן בכאן 11).

מהקרב הטלוויזיוני הזה יצא ניצן נשכר יותר משנכנס אליו. אבל הנזק לאמון הציבור בשלטון החוק נעשה בכל מקרה והתינוק נשפך עם המים והגיגית גם יחד. זה דבר אחד להבין שהמערכת פגומה או שבויה בקונספציה, ודבר אחר לקבוע שכולם בה מושחתים ושקרנים מהיסוד.

מהקרב הטלוויזיוני הזה יצא שי ניצן נשכר יותר משנכנס אליו. אבל הנזק לאמון הציבור בשלטון החוק נעשה בכל מקרה והתינוק נשפך עם המים והגיגית גם יחד

היום אנחנו יודעים לספר דברים מטורפים

כבר מהפרומואים, שצעקו "אם הדברים (שסעדה טוען) נכונים אז…", היה ברור שמשאירים את השאלה לשיפוט הציבור, כל אחד על פי האידאולוגיה או האמונה הפרטית שלו.

@amitsegalnews

צפיתם בפרק א' של הראיון עם משה סעדה אמש? חכו שתראו מה קורה בפרק ב' #עמיתסגל #החדשות #חדשות12 #מנאייכ

♬ original sound – Amit Segal עמית סגל

אבל את התזה העיתונאית שלו הוביל סגל בכנות מדהימה בסלפי-פרומו שצילם בין הפרק הראשון לשני בטיקטוק: בטון של רשג"ד בצופים שמספר צ'יזבט מפחיד באש-לילה, הוא התקרב אל המצלמה ואמר: "אתמול שמעתם את בכיר מח"ש מספר סיפורים מטורפים – וזה עוד כלום לעומת מה שתשמעו הערב".

צמד המילים "סיפורים מטורפים" היא בחירת מילים מעניינת. הקליקבייט המודרני מודד את גודלו של סיפור באמצעות שטח הנדל"ן הפסיכי שהוא תופס. יותר קונספירציות – יותר סיפור גדול.

כבר אין צורך להצביע על חומרת ההאשמות, אמיתותם או חדשנותם. כל מה שצריך שיהיה פה, כמאמר השיר, זה "בית משו-ג-עים". ואם מתוך הטירוף הזה יצמח בסוף גרעין של אמת, או לפחות מסר קוהרנטי, מה טוב. אבל גם אם לא, לא אסון. לפחות עשינו פיפי במכנסיים מרוב פחד ושרדנו לספר להורים.

יותר קונספירציות – יותר סיפור גדול. כבר אין צורך להצביע על חומרת ההאשמות, אמיתותם או חדשנותם. כל מה שצריך שיהיה פה, כמאמר השיר, זה "בית משו-ג-עים"

על פי המשוואה הזאת, לא די לטעון שניצן סגר תיק באופן רשלני או שהמפכ"ל לשעבר רוני אלשיך חיפש דרכים לפרק את מח"ש מכוחה – טענות חמורות כשלעצמן, שכבר נמצאו להן תימוכין בעבר.

כעת מותר לבצע כל לופ אנטי-לוגי אפשרי הכורך בין מותו של הנער אהוביה סנדק, מותו של יעקוב אבו אל-קיעאן, תרגיל החקירה של ניר חפץ, הטלפון הפרוץ של אפי נוה, ההתעלפות של רות דוד בבית המשפט ועוד ועוד אירועים שמתרחשים בזמנים שונים, בנסיבות שונות, ונחקרים על ידי אישים שונים, לרצונה האובססיבי של המערכת לקבור את נתניהו בתיקים פליליים.

המכונית של יעקוב אבו אל-קיעאן נלקחת על ידי מח"ש בבוקר שלאחר האירוע באום אל-חיראן, 18 בינואר 2017 (צילום: הדס פרוש/פלאש90)

לרגעים במהלך הריאיון נדמה היה שסו"ס הפקות בודקת כמה פרשיות אפשר לזרוק לתוך בור הספיגה הזה. אם אפשר לקשור את חקירת מותו של ילד בשטחים לעיסקת השוחד בתיק 4000, אז למה לא גם את משבר האקלים? הפצצת פרל הארבור? יוקר המחיה?

המוטיבציה הזאת הפכה לקרקס מגוחך בשלבים די מוקדמים של הריאיון. סגל ויתר אפילו על שאלות "חמשת המ"מים" הבסיסיות, אלה שאמורות לבדוק מי אמר מה, מדוע ומתי, וליווה את ההצהרות הפומפוזיות בחיוך ערמומי של חתול צ'שייר שהצליח לשים ידיו על כד עמוס בשמנת.

כשסעדה כינה את שי ניצן "איש שהאמת לא נר לרגליו", הסתפק סגל בשאלת הפולו-אפ האכזרית "אמור שנית?" כדי לוודא שכולנו נשמע. זהו אולי הרגע הכי סימבולי בריאיון – כשסגל זונח את תפקידו העיתונאי לטובת קריירה במשחק ומזייף תדהמה למטרות דרמטיות. זאת, במקום לעשות את עבודתו העיתונאית ולברר למה בדיוק התכוון סעדה.

כשסעדה כינה את ניצן "איש שהאמת לא נר לרגליו", הסתפק סגל בשאלת הפולו-אפ האכזרית "אמור שנית?" זהו אולי הרגע הכי סימבולי בריאיון – כשסגל זונח את תפקידו העיתונאי לטובת קריירה במשחק

כשסעדה סיפר על שיחת ה"כיפה אדומה" הסוערת שביצעו לו היועץ המשפטי לממשלה, מפכ"ל המשטרה ופרקליט המדינה (טריו של אנשים שונים, מארגונים שונים, עם מוטיבציות שונות שחברו במעשה קומבינה מזהיר רק כדי לחבל בשלטון החוק) כמעט ניתן היה לשכוח שבאותה פגישה לא הגיע לבדו מטעם מח"ש, ועמדתו הוצגה בגאון (ובקולניות) בידי הבוס שלו דאז, ראש מח"ש אורי כרמל.

סעדה, ראוי לזכור, לא קודם לתפקיד ראש מח"ש, וזה כואב לו. לגיטימי. במסגרת הניסיונות לרכך את הכאב, קיבל שורה של הצעות לתפקידים אחרים או ממתקי פרישה כדי להקל את הכאב. כך מקובל ברוב מערכות שירות המדינה, במיוחד כאשר מדובר בבכירים, ואפשר לקבל את הגישה הזאת או לדחות אותה בזעף כשיטת פיטורים לקויה שמכריחה את המערכת להתחנף לעובד המפוטר.

משרדי המחלקה לחקירות שוטרים במשרד המשפטים (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

אבל אצל סו"ס הפקות מתארים גם את ההצעות הללו כניסיון שוחד והשתקה סביב פרשת מותו של יעקוב אבו אל-קיעאן. למה? מה הקשר? זה אמנם פואטי שסגל – העיתונאי שקרא להרג חסר אבחנה באזרחים במסגרת המהומות בלוד, ללא בדיקת אשם וללא מעצרים – חרד פתאום לשמו הטוב של אזרח בדואי שהואשם על לא עוול בכפו. באמת יפה.

אלא שהלופ הלוגי המופרך הזה מתעלם למשל מהעובדה שאחד הגורמים הראשונים לתייג באופן נמהר את אבו אל-קיעאן כמחבל היה השר לבטחון פנים בממשלת נתניהו, באותם ימים גלעד ארדן, שסירב להתנצל על הקביעה הזאת גם אחרי קביעת מח"ש שאבו אל-קיעאן חף מפשע. מה, גם הוא היה שותף לקומבינה שתופרת את נתניהו? גם הוא ניסה לשחד את סעדה?

סעדה הבטיח אחרי הריאיון הזה, בתגובה לתגובה של ניצן, שיחשוף מסמכים בעתיד. משום מה סגל, שלו היכרות עיתונאית מתמשכת עם המרואיין (הוא טוען שבכלל היה אמור לראיין אותו בפברואר) לא לחץ על נקודה הזאת כלל. הייתה לנו אמת לשעתה, נסתדר גם עם אמת לשיעורין. כרגע ננפק כותרות – את ההוכחות להן נספק מתישהו בעתיד, אולי אחרי הפריימריז, כשסעדה ייבחר (שמא בליכוד או אולי במפלגת הציונות הדתית, במסגרתה מתמודד גם אחיו של סגל, ארנון).

סעדה הבטיח אחרי הריאיון, בתגובה לתגובה של ניצן, שיחשוף מסמכים בעתיד. משום מה סגל, שלו היכרות עיתונאית מתמשכת עם המרואיין, לא לחץ על נקודה הזאת כלל

עיתונות בשיטת האימוג'י

הוכחה אחת בלבד דווקא כן מספק סעדה בתמיכה לקונספירציית אבו אל-קיעאן: אמירתו של ניצן כי "יש אינטרסים של מדינה, לא תרצה לשמח את מי שרוצה ברעת מערכת אכיפת החוק". ניצן דווקא אישר כי כתב את הדברים במייל אך לטענתו בהקשר אחר לחלוטין – במסגרת סכסוך בין המפכ"ל למח"ש.

ניצן תמך בעמדת ראש מח"ש, אך סירב לצאת נגד המפכ"ל בפומבי, כדי לא לפגוע במערכת עליה הוא אמון. על הרקע הזה, אמירות כמו "יש אינטרסים של המדינה" יכולים להישמע אולי שמרניים או מגוננים על המערכת – אבל לא פסולים מיסודם. אפשר להאשים את ניצן בסירוב לירות בתוך הנגמ"ש – אבל לא בהכרח בשקרנות כפייתית.

פרקליט המדינה לשעבר שי ניצן (צילום: מרים אלסטר/פלאש90)

אז מה התמונה המלאה סביב האמירה הזאת? מי צודק? את סגל זה לא באמת מעניין. הוא לא שואל אפילו את השאלות הפשוטות המתבקשות כמו "איך אתה יודע שניצן התכוון לאבו אל-קיעאן בדבריו?" או "באיזה הקשר נכתבו הדברים ומה היה המענה להם?" מבחינתו ואי ואי ואי נאמרו כאן עוד דברים מטורפים, ויהיה ערב משגע.

לפעמים התמונה באמת מורכבת. עיתונות טובה לוקחת מורכבות והופכת אותה לפיקנטית, לקונפליקט או לעימות. סעדה טוען שבפברואר 2018 התקשר אליו קצין משטרה מתוך החקירות והתלונן על תרגיל החקירה "הפלילי" שבוצע נגד ניר חפץ, אך ראשת מח"ש קרן בן-מנחם סירבה לחקור את הענין.

אבל ניצן מזכיר שבפברואר ראש מח"ש בפועל עדיין היה סעדה עצמו, ובן-מנחם נכנסה לתפקיד רק כמה חודשים אחר כך. יש גירסאות הטוענות שבן-מנחם אכן אמרה את הדברים, אבל בשלב מאוחר יותר. נו, אז האמת מורכבת, אולי סעדה טועה, אולי הוא מטעה. אבל טעויות כנראה לא עושות טלויזיה טובה.

סעדה מרבה להביע עמדה נחרצת בנושאים שאינם תחת טיפולו. אולי הוא שואף, במסגרת הקריירה הפוליטית החדשה שלו, להיות בפוזיציה של פרשן. אני בעד להקשיב לדבריו בנושאים שבאמת עסק בהם, ועברו תחת טיפולו.

סעדה מרבה להביע עמדה נחרצת בנושאים שאינם תחת טיפולו. אולי הוא שואף, במסגרת הקריירה הפוליטית החדשה שלו, להיות בפוזיציה של פרשן. אני בעד להקשיב לדבריו בנושאים שבאמת עסק בהם

למשל, הטענות כי התעלמו מתלונות חבריו של אהוביה סנדק בין ה-16 שנהרג בעת מרדף משטרתי בשטחים. כשסעדה מדבר על הנושא הזה, הוא סוף סוף נשמע הגיוני, סדור, עובדתי. הביקורת שלו מתחברת למציאות ולתוצאותיה.

שלט מחאה בהפגנה לזכר אהוביה סנדק (צילום: Miriam Alster/Flash90)

"מח"ש חזקה על חלשים", הוא טוען, "כשזה שוטר מג"ב שלא מעניין את אף אחד אז חוקרים. יש פה משפחה שבסוף יש להם ילד. התחושה שהייתה לי שקול דמיו זועקים מהאדמה. במקום שהדבר ייחקר, הילד הלך אל מותו ולעולם הם לא ידעו". חבל שבריאיון היו מעט רגעים כאלה, וחבל שסגל כל כך עסוק בקמפיין תקשורתי שהוא שכח לנווט אליהם.

אחרי סדרת הראיונות של ניצן, סגל הציג אתמול (ראשון) מכתב של שני ראשי מח"ש לשעבר התומכים בסעדה. אלא שמכתב זה, על אף המילים החמות שנאמרות בו על אישיותו של סעדה, אינו תורם אף לא מילה למחלוקות העובדתיות באף אחת מהפרשיות. כך הולכת וצונחת הפרשה הזאת ממחוזות ה"טירוף" אל מחוזות הטלנובלה. העובדות, כמו תמיד, נדחקות לפינה.

אני לא יודע מה איתכם – אבל אני נשברתי דווקא אחרי אחת הראיות הבודדות שהוצגו בכתבה – ווטסאפ אנושי לגמרי שניצן שלח לסעדה בתום פגישת הצעקות ההיא (זאת שסעדה מכנה בעגה העבריינית "כיפה אדומה").

ניצן מסיים את ההתכתבות בבקשה שסעדה לא ידליף את תוכן הפגישה לחברו, הכתב המשפטי של מקור ראשון יהודה יפרח, שהתארח באותה השבת בביתו במזכרת בתיה. וכדי להמחיש שאין מדובר באיום או בדרישה, מוסיף ניצן אימוג'י של סמיילי.

אאוריקה, לגרדום! פרקליט המדינה מודאג קלות מנטייה מוכרת של סגן ראש מח"ש לחברויות עם עיתונאים, ומבקש ממנו להתאפק ולא להדליף תוכן פגישה רגישה לכתב משפטי עימו הוא מבלה את השבת.

אאוריקה, לגרדום! פרקליט המדינה מודאג קלות מנטייה מוכרת של סגן ראש מח"ש לחברויות עם עיתונאים, ומבקש ממנו להתאפק ולא להדליף תוכן פגישה רגישה לכתב משפטי עימו הוא מבלה את השבת

אין ספק, זהו מעשה זדוני, המעיד כי לא רק שניצן שקרן, הוא גם צנזור נוראי שפוגע בחופש העיתונאי (של סעדה). והסמיילי? זהו ודאי לא סמיילי תמים. יבוא יום ונגלה איזו מזימה זדונית הוא מסתיר. ניחוש: זה בטח קשור איכשהו בתיקי נתניהו.