"2022 מחייכת לניומד אנרג'י ולמשקיעים שנותנים בנו אמון". כך סיכם יוסי אבו, מנכ"ל השותפות ששולטת במאגר לווייתן, את תוצאות המחצית הראשונה של השנה.

ואכן, מדובר בתוצאות מצוינות שלוו גם בחלוקת דיווידנד נדיבה, שהנהנה הגדול ממנו הוא יצחק תשובה, בעל השליטה בדלק. גם אבו צפוי ליהנות משדרוג משמעותי בשכר והבונוסים וההון שצבר מאפשר לו כבר להפוך בעצמו למשקיע באנרגיה מתחדשת בחו"ל.

כפי שנראה בהמשך, המספרים שזרמו לבעלת העניין הגדולה בלווייתן הם גם הזדמנות כואבת להיזכר במה שנשאר לציבור מהתגלית הפנטסטית של שדה הגז הגדול בישראל, שחיל הים עושה מאמצים כבירים כדי להגן עליו יחד עם השדות הגז: כמעט כלום ושום דבר.

אסדת הגז הטבעי לווייתן על חופי ישראל (צילום: Albatross)

הייצוא למצרים הקפיץ את הרווח

שותפות ניו-מד (לשעבר דלק קידוחים) היא בשליטת קבוצת דלק (55%), שבשליטת יצחק תשובה, ומחזיקה ב-45% מלווייתן, שההפקה ממנו החלה לפני קצת יותר משנה וחצי. מדובר בשותפות ולא ב"חברה", ולמבנה המשפטי הזה יש יתרונות ייחודיים ליזמים, כפי שיובהר בהמשך.

השותפות מציגה זינוק של 23% בהכנסות לרמת שיא של 460 מיליון דולר במחצית הראשונה של השנה. הצמיחה נבעה בעיקר מהיקף שיא של כמויות הגז שהמאגר ייצא למצרים (1.95 מיליארד מטר מעוקב ברבעון השני), והמחיר הגבוה שהתקבל עבור מכירת הגז למצרים וירדן.

אפשר להתווכח על השאלה אם הייצוא המוגבר לא יפגע בביטחון האנרגטי של ישראל בעתיד. מה שבטוח כרגע הוא שנוכח עליית מחירי האנרגיה בעולם, כל גז שיוצא מישראל למצרים וירדן מיטיב מאוד עם בעלי העניין במאגר, וזה כולל גם את המשקיעים מציבור החוסכים לטווח ארוך וכן את המדינה שמקבלת תמלוגי-על מהכנסות באר הגז בסך 12.5% בשנה.

אפשר להתווכח אם הייצוא המוגבר לא יפגע בביטחון האנרגטי של ישראל. בינתיים, נוכח עליית מחירי האנרגיה בעולם, הגז שיוצא מכאן למצרים וירדן מיטיב עם בעלי העניין במאגר

השותפות בוחנת כיום יחד עם מפעילת המאגר, שברון, אפשרות להגדיל את ייצוא כמויות הגז דרך תחנת עמק הירדן ובאמצעות הקמת חיבור יבשתי חדש בין מערכת ההולכה הישראלית למצרים באזור רמת חובב-ניצנה וגם את החיבור הזה תממן בחלקו הגדול המדינה.

בשורה התחתונה, השותפות ששולטת בלווייתן הגדילה השנה ב-54% את הרווח לפני מס לרמה של 275 מיליון דולר. ברבעון השני לבדו, הרווח הנקי התייצב על 121 מיליון דולר, בדומה לרבעון המקביל אשתקד.

יצחק תשובה יוצא נגד הכוונה להגדיל מיסוי על חברות גז, בראיון ליאיר לפיד. 12 בנובמבר 2010 (צילום: צילום מסך אתר "מאקו")

סיכון קטן בהתחלה, תמלוגים לנצח

שותפות ניו-מד התאגדה ב-1993. להבדיל מחברה, זה אומר שיש לה שותף כללי שהוא המנהל, ובמקרה הזה מדובר בקבוצת דלק שמינתה את יוסי אבו למנכ"ל ואת הסמפכ"ל לשעבר גבי לסט ליו"ר, וכל שאר המשקיעים – בעיקר הציבור הרחב – נחשבים ל"שותפים מוגבלים".

מבנה השותפיות שכיח בקרב מי שהימרו על חיפושי גז ונפט וכיום גם בקרנות הון סיכון: כך למשל, במקביל לניו-מד, שותפות אחרת בשם רציו, מחזיקה ב-15% מלווייתן, ובעלי העניין הגדולים בה הם משפחות לנדאו ורוטלוי.

מימין: גבי לסט ויוסי אבו, מנהלים בקבוצת דלק. 27 במרץ 2014 (צילום: Moshe Shai/FLASH90)

המבנה הייחודי של השותפות מאפשר למי שמקים אותה להשקיע את ההון הראשוני בסכום נמוך יחסית ולקבוע מראש את דמי ההצלחה והתמלוגים, אם יהיו, שהיזם זכאי לו.

לאחר מכן אפשר לגייס כסף ממשקיעים פרטיים ומהציבור, להעביר אליהם את רוב הסיכון ולהישאר עם הזכות הקשיחה לתמלוגים שנקבעו מראש.

במקרה של שותפות ניו-מד, נקבע מראש שדלק זכאית לתמלוגי-על של 1.5% מהכנסות מאגרי הגז עד להחזר ההשקעה ולאחר מכן 6.5%. השיעור הזה יישאר כך לנצח בלי קשר למה שהחברה בחרה להשקיע במאגרים והתגליות במהלך השנים שחלפו.

נקבע מראש שדלק זכאית לתמלוגי-על של 1.5% מהכנסות המאגר עד להחזר ההשקעה ולאחר מכן 6.5%. זה קבוע לנצח בלי קשר למה שהחברה השקיעה במאגר במהלך השנים

כך למשל, בשנה שעברה התמלוגים האלה של דלק הסתכמו ב-43 מיליון שקל והשנה הם יהיו גבוהים יותר. על בסיס התמלוגים האלה, דלק כבר גייסה חוב של 180 מיליון דולר. לאורך זמן מדובר בהרבה כסף.

הנחת צינור להולכת הגז מתמר ולווייתן לאזור התעשייה אלון תבור, ליד חיפה (צילום: Anat Hermony/Flash90)

קשיחות התמלוגים המובטחים לדלק רלוונטית לדיון בשאלה האם למדינה היתה הצדקה לתבוע מחדש את חלקה בשדות הגז.

מתווה הגז הוא כבר היסטוריה, אך עד היום יש הטוענים  שדלק ותשובה עצמו לקחו על עצמם את מלוא הסיכון ולכן לא הוגן לשנות את הכללים רק אחרי שמצאו את הגז בים.

יש בזה היגיון, אלא שכדאי לדייק: דלק נדרשה כאן רק לקחת את הסיכון הראשוני וביתר הסיכון נשאו לאורך הדרך בעיקר השותפים הנחותים יותר מהציבור הרחב שהשקיעו ביחידות ההשתתפות. אם הכללים השתנו, זה נעשה בעיקר על חשבון המשקיעים הנחותים מהציבור.

כדאי לדייק: דלק נדרשה רק לקחת את הסיכון הראשוני, ומתוקף כך זכתה בזכות לתמלוגים בשיעור קשיח. היא לא נדרשה לשאת בסיכון הון נוסף לאורך חיי ההשקעה הזה

בנוסף לתמלוגים, דלק היא הנהנית הגדולה מרווחי לווייתן, בהתאם לחלק היחסי שהשקיעה במהלך הדרך בשותפות, 55%. בשנה שעברה דלק הרוויחה מהגז 720 מיליון דולר, וכעת תהנה מחלקה היחסי בדיווידנד של 50 מיליון דולר מניו-מד. בקיצור, בוננזה.

עגורן ימי עושה את דרכו לישראל לצורך הקמת אסדת לווייתן (צילום: נובל אנרג'י)

אבו ולסט מבקשים שדרוג

לצד פרסום תוצאות הפעילות של לווייתן, דלק מבקשת בימים אלה לארגן מחדש את ההסכם הישן שלה מול השותפים בניו-מד. אסיפת בעלי יחידות ההשתתפות תתבקש לאשר בספטמבר בין היתר את שלושת המהלכים הבאים:

1. להעביר את עלויות התפעול והמשרדים בהרצליה ושכר המנהלים והעובדים והדירקטורים (אבו, לסט ואחרים) מדלק עצמה לכלל השותפים המוגבלים. בתמורה לכך, דלק תוותר על דמי ניהול שקיבלה עד היום כסוג של החזר הוצאות, בסכום של כ-160 אלף דולר לרבעון.

ההסדר ההוא נקבע לפני 29 שנים ולפי ההודעה של החברה, דלק הוציאה במהלך השנים יותר ממה שקיבלה עבור התפעול הניהולי של השותפות. בקיצור, הם מבקשים לצמצם כאן הפסד של כ-3.5 מיליון דולר בשנה ולהעביר אותו לשותפים האחרים ובכללם המשקיעים מקרב הציבור.

2. בנוסף, דלק מבקשת מהשותפות להגדיל את שכרו של אבו ל-200 אלף שקל בחודש ואת הבונוס השנתי ל-3 מיליון שקל, וכן את האופציות שיקבל בכל שנה ל-3.3 מיליון שקל בשנה. גם שכרו של לסט יגדל ל-120 אלף לחודש, בונוס של 800 אלף ואופציות של 1.5 מיליון שקל. גם שכר העובדים האחרים יגדל לפי ההצעה.

בשנה שעברה שכרו הכולל של אבו בקבוצה הסתכם בכ-8 מיליון שקל והודות לשדרוג המבוקש ייתכן שהסכום הכולל יהיה גדול יותר.

יוסי אבו, מנכ"ל דלק קידוחים, ויגאל לנדאו מנכ"ל רציו. 27 במרץ 2014 (צילום: Moshe Shai/FLASH90)

אחד האנשים שהיו צריכים לאשר את שדרוג השכר למנהלים כאן, הוא האלוף (מיל.) עמוס ירון, שמכהן כדירקטור חיצוני בשותפות הזו, וכביכול אמור לשמור על האינטרסים של הציבור בחברה.

אלא שלמשפחת ירון עצמה יש לכאורה עניין אישי עם בעל העניין הגדול בקבוצה: רון ירון, הבן של עמוס, הוא עורך "אולפן שישי" של ערוץ 12, שיצחק תשובה היה אחד מבעלי המניות הגדולים שם עד לפני כשנה.

3. מהלך מהותי נוסף שהאסיפה של ניו-מד תתבקש לאשר, הוא השקעה של עד 100 מיליון דולר בפרויקטים של אנרגיות מתחדשות ברחבי המזרח התיכון (מצרים, ירדן, מרוקו, איחוד האמירויות, בחריין, עומאן וסעודיה), במיזם שהמשקיעים הנוספים בו יהיו חברת אנלייט, קבוצת דלק ויוסי אבו באופן אישי.

מפת החיבורים של מאגרי הגז לווייתן ותמר (צילום: מתוך מצגת ניו-מד אנרג'י)

שיא העולב: "קרן העוני"

התוצאות המצוינות של ניו-מד, השדרוג בשכר לבעלים, העברת הוצאות הניהול לציבור המשקיעים הנחותים, ההשקעה של המנכ"ל באנרגיה מתחדשת בחו"ל והרווחים שיזרמו לכיסי בעלי לווייתן, מצביעות על חגיגה של ממש לרועים בשדות הגז.

אבל התוצאות האלה הן גם תמונת מראה כואבת ומטרידה למפח הנפש, הביזיון, או הרמיסה – אם חייבים לשמור על שפה נקייה – של זכויות הציבור במאגרים.

הכוונה כאן היא לא לציבור המשקיעים ביחידות ההשתתפות של חברת ניו מד אלא דווקא לציבור הרחב, תושבי ישראל, אלה שהיו אמורים ליהנות מהיטלי מיסוי על מאגרי הגז הגדולים, תמר ולווייתן, שהתגלו לפני כעשור וקצת מול חופי ישראל.

במהלך הדיונים על מתווה הגז וועדת ששינסקי, שהיו אמורים להסדיר את התמלוגים והמיסוי של משאבי הטבע, הבטיח ראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו, שכולנו נהנה מרווחים של מאות מיליארדי שקלים שיזרמו לקופת המדינה.

במהלך הדיונים על מתווה הגז, שהיה אמורים להסדיר את מיסוי המאגרים, הבטיח ראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו, שכולנו נהנה מרווחים של מאות מיליארדי שקלים

בנימין נתניהו מבקר במאגר לווייתן (צילום: מרק ישראל סלם / POOL)

מתווה הגז והחשיבה המחודשת על חלוקת הכסף מהמאגרים אף לוותה בחשש שמבול הכסף שיזרום לכאן ינוון את המשק ואת התחרותיות שלו, כפי שקרה לארצות אחרות ("המחלה ההולנדית"). אז גם נולד הצורך להקים את קרן העושר שתנקז אליה את היטלי הגז ומשאבי הטבע האחרים ותשקיע אותם לרווחת הכלל בצורה מושכלת.

אלא שכיום, עשור לאחר תחילת ההפקה בשדה הגז תמר ושנה וחצי אחרי תחילת ההפקה בלווייתן, אותה קרן עושר מובטחת, הצליחה סוף סוף לקבל את הסכום המינימלי הדרום להקמתה -1 מיליארד שקל.

זאת, בשעה שאפילו בנק ישראל השמרן הבטיח שעכשיו יהיו בקרן 13 מיליארד שקל. גם מתוך הסכום הזניח שכן נצבר שם, המדינה רשאית להשתמש רק בכמה עשרות מיליוני שקלים, שכרגע לא ברור לאן הם יילכו.

הסיבה לכך שהכסף לא הגיע, היא שבעלי שדות הגז האלה, ובכללם ניו-מד שבשליטת דלק, הצליחו לתכנן היטב את תשלומי המס שלהם, כך שלא יזרמו לציבור. ייתכן שזה אחד משיאי העולב ביחס שבין הציבור בישראל למה שמכונה בעלי ההון והשלטון שאיפשר להם את כל ההתנהלות הזו.

הכסף לא הגיע כי בעלי שדות הגז הצליחו לתכנן את תשלומי המס כך שהמיליארדים לא יזרמו לציבור. ייתכן שזה משיאי העולב ביחס שבין הציבור בישראל לבעלי ההון והשלטון

בנימין נתניהו מבקר במאגר לווייתן (צילום: מרק ישראל סלם / POOL)

בטור מיוחד לאתר ICE, ח"כ מוסי רז, יו"ר הוועדה לפיקוח על קרן העושר, סיכם את הנושא היטב: "קרן העושר היא קרן עוני דלה, שעליה אות קין של חוסר שקיפות, הטבות יוצאות דופן לחברות הגז ואוזלת יד של רשות המסים".

אפילו מבקר המדינה, שנוטה לסלחנות כלפי מי שמינה אותו, מצא שגם הכסף שכן היה אמור להגיע לאחר מתווה הגז לא הגיע ליעד, שהתחזיות הוורודות שמכרו לנו לא התממשו, שמשרד האנרגיה (שבראשו עמד יובל שטייניץ) "שכח" לבדוק מה התחדש במיסוי הגז בעולם ולא העביר נתונים על הוצאות ההפקה לרשות המסים.

המטרות "החברתיות כלכליות" שכספי הגז ו"קרן העושר" היו אמורים לשרת, הפכו לחלום רחוק. אחת המטרות האלה היא השקעה באנרגיות מתחדשות. למעשה, עצם גילוי הגז, שהוא מבורך כשלעצמו, בולם את הדחיפות של הממשלה לקדם אנרגיה נקייה וכעת ברור שגם קרן העושר כבר לא תסייע בכך.

צחוק הגורל: מי שכן מצא הון פנוי לקדם אנרגיות מתחדשות, הוא כאמור יוסי אבו עצמו. הבעיה שגם המיזם הזה, יקדם את החשמל הנקי דווקא במדינות השכנות במזרח התיכון ולא בישראל. על רקע המילארדים שחסרים בקרן העושר, קצת תמוה שבעלת העניין הגדולה בלווייתן כבר דורשת לשנות את הסכם התגמול למנהלים הבכירים כך שיקבלו עוד כמה מיליונים.

כאמור, בסיכום תוצאות הרבעון אבו אמר שהשנה הזו מאירה פנים למשקיעים והמנהלים של ניו-מד. והוא צדק. בנוסח משחק המלים העבש שבעבר הופיע מדי פעם בתקשורת (למשל בראיון של יצחק תשובה ליאיר לפיד), אפשר לומר שלווייתן בהחלט נתן גז לתשובה הבעלים, לאבו המנכ"ל, לגבי לסט היו"ר, ולשאר בעלי המניות בלווייתן שכוללים גם את ציבור החוסכים לפנסיה.

בנוסח משחק המלים העבש שבעבר הופיע מדי פעם בתקשורת, אפשר לומר שלווייתן בהחלט נתן גז לתשובה הבעלים, לאבו המנכ"ל, לגבי לסט היו"ר, ולשאר בעלי המניות בלווייתן

לעומת זאת, הציבור בישראל נשאר רק עם הבטחות על מיליארדים שיושקעו ברווחה וחינוך ולא שוות מאום. גורנישט מיט גורנישט.

מחאה נגד מתווה הגז ב-30 בינואר 2016 (צילום: תומר נויברג/פלאש90)