פרופ' ג'ורדן פיטרסון הוא פסיכולוג קליני קנדי, פרופ' לפסיכולוגיה והוגה דעות.  מי שפרסם בשנת 2018 את ספרו "12 כללים לחיים" (התרגום לעברית בהוצאת סלע מאיר, סדרת שיבולת, 2022). הפעם הספר נכתב מזווית פסיכולוגית, בגובה העיניים וללא יומרות מופרזות.

פרופ' ג'ורדן פיטרסון הוא פסיכולוג קליני קנדי, פרופ' לפסיכולוגיה והוגה דעות, שפרסם בשנת 2018 את ספרו "12 כללים לחיים". הפעם הספר נכתב מזווית פסיכולוגית, בגובה העיניים וללא יומרות מופרזות

הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי

למרות שפיטרסון נחשב הוגה שמרני, ספרו מכיל גם תובנות ליברליות.

1

כמו למשל בכלל הראשון – "אל תחפזו לזלזל בערכם של המבנים החברתיים הקיימים וגם לא בהישגי היצירתיות" – שם מסביר פיטרסון ש"המורשת שלנו העניקה לנו מבנים חברתיים מתפקדים, בדמות מערכות היררכיות לפתרון בעיות. אך כבוד למורשת שקיבלנו חייב להכיל גם פתיחות לשינויים ולחדשנות יצירתית" (עמ' 47).

זאת ועוד:

"כשהנסיבות סביבנו משתנות, יש לשנות בזהירות את הכללים שלנו. ישנם […] זמנים שבהם החברה הולכת והופכת פתולוגית, פגומה, מיושנת, מושחתת או מונעת מעיוורון. או אז, חוסר יכולת ההסתגלות הופך לסגולה שערכה רב יותר, משום שבו טמון הפוטנציאל להצעת חלופות יצירתיות מועילות.

העיקרון הזה הוא תסבוכת מוסרית ממשית: איך נדע מתי יש ללכת עם הזרם לעשות מה שהאחרים עושים, לעמוד בדרישות החברתיות ולמלא אותן – ומתי נדרש מאתנו לפעול על פי שיקול דעת ושיפוט אישי. […] במילים אחרות – איך לאזן בין שמרנות רציונלית לבין מקוריות חדשנית, כדי להביא להתחדשות החיים?

ראשית לכול ניצבת בחזית הפסיכולוגית סוגית הטמפרמנט. אנשים נולדים עם מזג, יש ביניהם בעלי מזג שמרני ואחרים בעלי מזג ליברלי ויצירתי. ההבדלים מתבטאים באופנים שבהם כל אחד מהם תופס את העולם ופועל בו. אומנם בנטיות מולדות עסקינן, אך אפשר לשנות ולעדן אותן על ידי חברות" (עמ' 48).

איך נדע מתי יש ללכת עם הזרם לעשות מה שהאחרים עושים, לעמוד בדרישות החברתיות ולמלא אותן – ומתי נדרש מאתנו לפעול על פי שיקול דעת ושיפוט אישי

בכלל מספר 11 – "אל תרשו לעצמכם להיות ממורמרים, רמאים ויהירים", חוזר פיטרסון לסוגיית היחסים בין שמרנות לליברליזם בהסבירו:

"שמרנות וליברליזם הן שתי אידיאולוגיות שונות, הפוכות. שתיהן 'נכונות' – אבל כל אחת מהן מספרת רק חלק מהסיפור" (עמ' 277).

2

הכלל השני הוא -"דמיינו מה הייתם יכולים להיות, ואז כוונו לשם בנחישות", ובו הוא כותב בין השאר:

"אנחנו לעולם לא חדלים לתור אחר גילויים חדשים, לחקור מה שטרם נודע, וכשידע חדש מתגלה, אנחנו מתאימים אותו אלינו" (עמ' 65).

3

הכלל השלישי גורס – "אל תעלימו דברים לא רצויים מאחורי מסך הערפל". בפרק זה מטפל פיטרסון בין היתר במנגנוני ההגנה של הנפש אליבא דה זיגמונד פרויד, וקובע:

"פרויד היה פילוסוף מרהיב של כזב, ולא התבייש לקשר בין חוסר יושרה ופתולוגיות. אבל לטעמי היו לפרויד שתי טעויות בנוגע להבנת הרמייה העצמית. הראשונה, פרויד התמקד בפעולות מרמה מכוונות (אקטיביות)  וכשל מלהבין שחטאים הנעשים מתוך הימנעות סבילה תורמים לתחלואי הנפש לא פחות (אם לא יותר) מחטאים פעילים של הדחקות לסוגיהן".

"אי אפשר להימנע ממחדלים. עם זאת, במצבים מסוימים, העלמת עין מכוונת יכולה להביא לאסון, שקצת יותר (מדי) קל לתרץ אותו מאשר את הפעולה האקטיבית, או הלא מודעת, של תובנה מובנית נוראית".

"עיוורון מבחירה הוא מצב שבו יש משהו שהייתם צריכים לדעת, אך הפניתם מבט כדי לא לדעת אותו, משום שידיעתו עשויה לגרום לכם לאי נוחות. […] (זו) "היכולת המוכחת להכחשה".

"טעותו השנייה של פרויד היא ההנחה המוטעית שאירוע שנחווה הוא אירוע מובן. פרויד הניח שבאזורים מסוימים במוח מאוחסנים זיכרונות מהעבר שמייצגים את מה שבאמת קרה, כאילו נצרבו על סרט הקלטה. זה היה יכול להיות כך לו רשמי החושים היו קולטים מציאות אובייקטיבית, עוברים עיבוד מודע ורק אז – פעולה הייתה יוצאת לדרך, וכל זה היה נשמר בזיכרון למעט חוויות טראומתיות […] שנדחקו ללא מודע והפכו ללא מודעות (או כן מודעות. לדעת פרויד, הן אינן ככאלו). לא כך זה עובד. בפועל, תפיסת החושים והמציאות לא מגיעות בצורתם האובייקטיבית, המנוסחת והנהירה" (עמ' 101-102).

הכלל השלישי גורס – "אל תעלימו דברים לא רצויים מאחורי מסך הערפל". בפרק זה מטפל פיטרסון בין היתר במנגנוני ההגנה של הנפש אליבא דה זיגמונד פרויד, וקובע: "פרויד היה פילוסוף מרהיב של כזב"

4

הכלל הרביעי גורס – שימו לב להזדמנויות במקומות שבהם מישהו השתמט מאחריות. בפרק זה כמו באחרים כותב פיטרסון משפטי תובנה מחודדים:

"בהעדר אחריות – אין אושר. ללא מטרה ערכית או מוערכת – לא תזכו לרגשות חיוביים" (עמ' 127).

וכהמשך לכך הוא כותב:

"החיים שלכם מקבלים משמעות ביחס ישר לעומק האחריות שאתם מוכנים לשאת" (עמ' 131).

5

הכלל החמישי קובע – "אל תעשו את השנוא עליכם", ובו עוסק המחבר בשאלה:

"מהו הרגע הנכון לחדול לשתף פעולה עם תהליכים מטרידים, או שנדמים ככאלו, בשעה שהם נפרשים לנגד עינינו?". (עמ' 136).

6

בכלל השישי – "היפטרו מאידיאולוגיות", ניתנת פרשנות להגות ניטשה, באשר הוא לא בישר על "מות האלוהים מתוך איזו חדוות ניצחון נרקסיסטית או ניהליסטית".

"דאגתו של ההוגה הגדול הייתה שהערכים היודו-נוצריים ששימשו בסיס לציוויליזציה המערבית ותוקפו בהנחת קיומו של אל נשגב כל יכול, קרסו מול מבחן הביקורת הרציונלית, ואיבדו בצורה מסוכנת את אחיזתם".

"האדם נטול היעד, לאחר שהוצא ממסגרת החשיבה המונותאיסטית התכליתית שהתוותה לו את יעדיו, ושהיה בכוחה להעניק עולם של משמעות, כך האמין ניטשה, יביא לעלייתו ההרסנית של הניהיליזם. במקביל, הרעיון האנושי באמונה בקיומו של אב עליון בורא כול נשגב, תוחלף בהזדהות עם אידיאולוגיות נוקשות וטוטליטריות, ספקנות מכרסמת וודאות מוחצת – זה מה שיחליף את האמונות, כך ניבא, לאחר אסון מות האל" (עמ' 150-151).

בכלל השישי – "היפטרו מאידיאולוגיות", ניתנת פרשנות להגות ניטשה, באשר הוא לא בישר על "מות האלוהים מתוך איזו חדוות ניצחון נרקסיסטית או ניהליסטית"

עטיפת הספר "12 כללים לחיים" של ג'ורדן פיטרסן

היריעה אינה מספיקה להקיף את כלל ספרו הקריא והנבון של פיטרסון. אסתפק לסיום באיזכור שאר הכללים מהשישי ועד השניים עשר: השקיעו את כל מרצכם בדבר אחד וראו מה יקרה, קחו חדר אחד בבית ונסו להפוך אותו להכי יפה שרק אפשר, אם זיכרון ישן עדין מציק לכם – כתבו אותו בקפידה ובמלואו, תכננו את הרומנטיקה ביניכם והתמידו בתחזוקתה, אל תרשו לעצמכם להיות ממורמרים, רמאים ויהירים, והכלל האחרון: הכירו טובה למרות הסבל.

יוסי ברנע הוא מוסמך האוניברסיטה הפתוחה בלימודי דמוקרטיה בין תחומיים. בעבר היה מזכיר עמותת "אני ישראלי" שפעלה להכרה בלאום הישראלי. כתב ביקורות על ספרים ומאמרים בכתבי עת ועיתונים שונים.