"נניח שאני במילואים בגדה המערבית, ויוצא לסיור עם עוד חיילים בגבעות הסמוכות לחלמיש (נווה צוף) ודיר ניזאם. אני חייל, במדים, חמוש ברובה, אפוד מלא מחסניות, ואמור להיות מוכן לכל אתגר, ונניח שחמאסניק עם קלצ'ניקוב יורה בי והורג אותי – הרי שהוא ביצע פעולת גרילה.

אבל נניח שאותו חמאסניק בחר בדרך פעולה אחרת ושבוע לאחר מכן הצליח להגיע עם הרובה שלו לתל אביב ומרסס ביריות את קו 25 שאני נמצא עליו, עם אזרחים נוספים, בדרך לעבודה, אחרי שכבר השתחררתי ממילואים, ואני בבגדים אזרחיים – הרי שהוא ביצע פעולת טרור".

אם אני במילואים בגדה, חמוש ברובה ואפוד ומוכן לכל אתגר, וחמאסניק עם קלצ'ניקוב יורה בי והורג אותי – הרי שביצע פעולת גרילה. אם אותו חמאסניק מרסס ביריות את קו 25 שאני נמצא עליו בת"א – זה טרור

כך פתחתי את ההסבר לסטודנטים שלי לגבי ההבדל בין גרילה לטרור.

אחת הבעיות של הציבור הישראלי היא חוסר היכולת להבחין בין גרילה וטרור. זו אינה בעיה ייחודית לנו, גם בריטי ששמע על חייל בן מולדתו שנהרג בידי אפגנים בהלמנד ב-2010, או על ידי קפריסאים בניקוסיה ב1957, או על ידי האצ"ל בתל-אביב ב-1946 – התייחס לכך כאל טרור, למרות שבכל המקרים הללו מדובר בפעולות גרילה.

.
חמושים הפותחים באש על חיילים בשטח כבוש אינם מחבלים.
הם לוחמי גרילה pic.twitter.com/Fka4pKKKTr

— شارون لوزون ???? שרון לוזון ???? sharon luzon (@Sharon_Luzon) September 14, 2022

ההבחנה בין טרור שנתפס כרע מוחלט, ובין גרילה, שנהנית ממידה מסוימת של לגיטימציה במחקר, בספרות ובמשפט הבינלאומי, יכולה להיות מורכבת למדי ולכלול לא מעט גורמים ואבחנות. בואו נאמר שכשלימדתי את הנושא, נדרשתי לעיתים לשעתיים של דיון וזאת אחרי שהסטודנטים קראו את הפרק "לוחמה זעירה" בספרו של פרופ' (אלוף) יהושפט הרכבי "מלחמה ואסטרטגיה" (הוצאת מערכות).

אך ההבחנה הבסיסית פשוטה למדי וניתנת להבנה, בייחוד בהקשר של כיבוש (או כפי שהמשפט הבינ"ל מגדיר זאת "תפיסה לוחמתית"):

לחימה של אוכלוסייה כבושה או חלקים ממנה ופגיעה בחיילים הכובשים היא גרילה. פגיעה חסרת הבחנה באזרחים היא טרור. ומאחר שבסוגיה פוליטית עכשווית עסקינן, ראוי לציין שגם בנימין נתניהו בספרו על טרור חוזר על ההבחנה הזו ואינו מגדיר מי שנלחם נגד חיילים כטרוריסט/מחבל.

לחימה של אוכלוסייה כבושה ופגיעה בחיילים הכובשים היא גרילה. פגיעה חסרת הבחנה באזרחים – טרור. גם נתניהו בספרו על טרור חוזר על ההבחנה הזו ואינו מגדיר מי שנלחם נגד חיילים כטרוריסט/מחבל

הגרילה נתפסת כלגיטימית מכיוון שהמטרה לפגיעה הם אנשים חמושים שמלאכתם היא אלימות. לגרילה נדרשת יותר תעוזה שכן אתה מרים נשק נגד מי שמאומן ומיומן במענה אלים מידי. טרור נתפס כלא לגיטימי ואף כפחדני מכיוון שאין שום גבורה בהשארת פצצה בגן ילדים או באוטובוס. מדובר באוכלוסייה תמימה, חפה מפשע, בלתי מעורבת.

אז למה אצלנו הכול "טרור"? למה תמיד אלו "מחבלים"? כי כך יותר נוח, פוליטית, ומצפונית. במשך שנים ארוכות שהה צה"ל על אדמת לבנון. היה זה כיבוש לכל דבר ועניין, וארגונים מקומיים, בעיקר חיזבאללה, ניהלו לחימה מול כוחות הצבא ששהו במוצבים ובדרכים.

הייתה זו פעולת גרילה לכל דבר לעניין – לחימה בחיילים חמושים, השוהים בשטח כבוש, המבוצעת על ידי יושבי אותו שטח, היא ההגדרה המובהקת לגרילה. אבל אף אחד לא רוצה לתת לאויב שלו את ההילה שיש הקושרים לגרילה, ולכן נוח יותר להגדיר זאת כטרור.

נכון, החיזבאללה פעל גם נגד אזרחים: ירי הרקטות על ישראל ב-2006 והפיגועים בארגנטינה ובבורגס היו פעולות טרור לכל דבר ועניין, אבל לאורך שהיית צה"ל בלבנון, עיקר העיסוק של הארגון הזה היה לוחמת גרילה.

המצב דומה גם בגדה המערבית הנשלטת ע"י ישראל מזה 55 שנים. השטח כבוש, החיילים מתחזקים את הכיבוש ומשמרים אותו, והנלחם בהם הוא לוחם גרילה – זו ההגדרה. ההגדרות הערכיות יותר של "לוחם חופש" וכיוצא באלו הן כבר עניין לשיפוטיות של כל אחד מהצדדים.

לגרילה נדרשת יותר תעוזה שכן אתה מרים נשק נגד מי שמאומן ומיומן במענה אלים מידי. טרור נתפס כלא לגיטימי ואף כפחדני מכיוון שאין שום גבורה בהשארת פצצה בגן ילדים או באוטובוס

סוגיה מורכבת יותר היא סוגיית המתנחלים בשטחים, שמדינת ישראל עצמה הגדירה אותם כמי שמצויים שם למטרות צבאיות (בג"ץ בקעות 1978, בג"ץ דוויקאת 1979) וכך, למעשה, על פי חלק מהפרשנויות, הפכה אותם ליעדים לגיטימיים, קל וחומר כשהם מבוגרים חמושים.

אבל למה חשובה ההבחנה הזו? רובנו איננו תלמידים או חוקרים בתחום הצבא, הביטחון והלוחמה הא-סימטרית. למה חשוב שנדייק?

ההבנה של מהות הלחימה ונתינת השם הנכון, מאפשרת לנו לקבל פרספקטיבה, ופרספקטיבה מאפשרת להתמודד עם הדמוניזציה והדה-הומניזציה ששני הצדדים משתמשים בהן על מנת לתדלק ולתחזק את הסכסוך.

צריך להבין שפעולה נגד חיילי צה"ל בגדה המערבית אינה נופלת בלגיטימיות שלה מפעולה של הלח"י או האצ"ל להרג חיילים בריטיים בתקופת המנדט. במקביל יש להבין שלהטמין פצצה בשוק הערבי בחיפה ב-1938 זו פעולה נפשעת לא פחות מלהתפוצץ בקו 5 בת"א ב-1994. צריך להבין גם שכאשר האצ"ל פוצץ את מלון המלך דוד והרג 90 בריטים, ערבים ויהודים, רובם אזרחים – זו הייתה פעולת טרור לכל דבר.

מלון המלך דוד אחרי פיצוץ האצ"ל ב-1946, דגל הממלכה המאוחדת מתנופף מעל חזית המלון (צילום: ויקיפדיה)

רק אם נקבל את האבחנות הללו, נוכל להבין את הסיטואציה ההיסטורית שלנו באופן ברור יותר. ואז אולי גם נבין לאן עלינו להוביל אותה.

סוגיה מורכבת יותר היא סוגיית המתנחלים בשטחים, שהמדינה עצמה הגדירה בבג"ץ כמי שמצויים שם למטרות צבאיות. כך, למעשה, לפי חלק מהפרשנויות, הפכה אותם ליעדים לגיטימיים, בעיקר כשהם מבוגרים חמושים

כל עוד נתפוס את פעולות האויב שלנו כלא לגיטימיות וכמייצגות רוע מוחלט שאין להתפשר אתו, וכל עוד לא ניזכר שגם אנחנו החבאנו נשק בבתי ילדים בקיבוצים ובבתי כנסת בערים, והרגנו חיילים זרים ששלטו בנו – לא נצליח לעשות את הצעד הראשון בדרך החוצה ממעגל הדמים הזה.

שרון לוזון הוא מרצה באוניברסיטה הפתוחה בנושאי צבא וביטחון, יחסים בינלאומיים, מדע המדינה, מדיניות ציבורית. הוא תל אביבי, שמאלני, סוציאליסט, אקטיביסט, והכי חשוב - אבא של תבל ועלמא.