גדי איזנקוט השיק בסוף השבוע בשלושת ערוצי הטלוויזיה המרכזיים את קמפיין ההצטרפות שלו לפוליטיקה. בניגוד להיסטריית ה"תן לי גנץ" שאיפיינה את כניסתו של מנהיג חוסן לישראל לחיים הציבוריים לפני שלוש שנים וחצי, כשעוד נדמה היה שמערכות בחירות הם עניין רציני ולא אירוע דו-חודשי, איזנקוט בחר להחליק פנימה בלי דרמות מיותרות.
הוא הצטרף למקום השלישי בקונגלומרט של בני גנץ וגדעון סער, שלא זוכה לעדנה בסקרים, והבהיר במפגיע שוב ושוב שהעדיף זאת על פני מספר 2 בתוספת שלל כיבודים שהציע לו מנהיג יש עתיד יאיר לפיד.
גם לראיונות עצמם איזנקוט הגיע בנונשלנט שלא אופייני למקומותינו: עם אילה חסון שיחק סקווש והתראיין במכנסיים קצרים, לעמית סגל ובן כספית אמר בחיוך שהיה לו "חביב" להיות באולפן "פגוש את העיתונות" בפעם הראשונה כמועמד.
אגל זיעה אחד לא ניגר ממצחו. נעלמו החיל והרעדה להם אנו מצפים מהתייצבות ראשונה מול אש עיתונאית צולבת. במקום להרביץ פזצט"א ולתפוס מחסה, איזנקוט היישיר אל מראייניו מבט חסר דאגות. אולי משום כך העיתונאים שראיינו אותו הבינו שסתם חזרה רפטטיבית על שאלות דווקניות ("תשב עם ביבי?") מיותרת הפעם. התוצאה הייתה ראיונות שניתן לצפות בהם עד הסוף בלי להתעצבן.
נעלמו החיל והרעדה להם אנו מצפים מהתייצבות ראשונה מול אש עיתונאית צולבת. איזנקוט היישיר אל מראייניו מבט חסר דאגות. התוצאה הייתה ראיונות שניתן לצפות בהם עד הסוף בלי להתעצבן
בזמן שהכתבים והפרשנים הפוליטיים – חבורה המורכבת ברובה מציניקנים כרוניים המסוגלת לנתח במשך שעות בהתלהבות סוגיות עבות בשר כמו "מי צייץ ראשון ומי דפק את מי: איילת שקד או יועז הנדל" – מנסים להבין על מה הבחירות האלה, איזנקוט החליק פנימה בלאט מהדלת האחורית.
היו זמנים שכניסה של רמטכ"ל אהוד עם אפס סקנדלים וערכיות בלתי מוטלת בספק (הדבר הכי חמור שמצאו עליו, נעבעך, זה שהוא עבד אחרי הפרישה במכון מחקר אקדמי תמורת כ-30 אלף שקל בחודש. ממש סיציליה) היתה נחשבת מפץ גדול, טלטלה במערכת הפוליטית, גיים צ'יינג'ר.
אלא שבינתיים התרגלנו לשחיקה כה מהירה בתדמית התקשורתית והציבורית של כמעט כל גנרל שקפץ לזירה, עד שהלב נחמץ במחשבה כמה מהר ייקח לאומת הטוויטר להגחיך את איזנקוט, ולעיתונאים לנתח כל אמירה לא מוצלחת שלו כאילו היא קובעת גורלות.
התרגלנו לשחיקה כה מהירה בתדמית של כמעט כל גנרל שקפץ לזירה, עד שהלב נחמץ במחשבה כמה מהר ייקח לאומת הטוויטר להגחיך את איזנקוט
לפעמים הפער בין "יאללה בלגנץ" ל"יו-יו-יונית" הוא קצר כמעט כמו אורכו הממוצע של מושב הכנסת בשנים האחרונות. כמה זמן יקח עד שאופירה וברקוביץ' ידברו אל איזנקוט בבוז כמו לח"כ ממוצע מהשורה השלישית?
ההצעה מלפיד, איראן ומדוע לא קיבל טלפון מנתניהו? גדי איזנקוט מדבר על הכול בריאיון עם @TaliMoreno_ ב-#חדשותהשבת pic.twitter.com/eqFCqAYnGo
— כאן חדשות (@kann_news) September 10, 2022
איזנקוט לא סתם התלבט "במשך שבועות" (ובעצם לאורך שנים) אם להיכנס למדמנה הפוליטית הישראלית ששואבת לתוך ואקום ארור את רוב גנרליה. הוא ודאי מודע לכך שכמעט אף אחד לא יצא ממש טוב מהמעבר הזה מאז שאהוד ברק סיים את הכהונה הקצרצרה שלו כראש ממשלה לפני 23 שנים. הוא ודאי מודע לפוטנציאל הממכר וההרסני של השיקוי הפוליטי והתקשורתי, שיכול להפוך גם את הנורמטיבי במפקדים לדמות נלעגת בארץ נהדרת.
הוא ודאי למד היטב גם את התקדימים של גבי אשכנזי שנכנס בתור הבטחה גדולה רק בשביל לפרוש כעבור קדנציה; את הקדנציה כשר לביטחון פנים של עומר בר-לב, גיבור ישראל, שהפך מהר מאד למושא הדחקות הלאומי; ואת הכמעט-רמטכ"ל יואב גלנט שהפך ללעג ולשנינה כמעט מהרגע הראשון שלו בפוליטיקה. שלא לדבר על טל רוסו, המפקד המהולל שפקודיו עמדו בתור להללו עם כניסתו לג'ונגל הפוליטי, רק בשביל לראותו בורח משם אחרי ארבעה חודשים בלבד.
הוא ודאי למד היטב גם את התקדימים של גבי אשכנזי שנכנס בתור הבטחה גדולה רק בשביל לפרוש כעבור קדנציה; ואת הקדנציה כשר של עומר בר-לב, גיבור ישראל, שהפך מהר מאד למושא הדחקות הלאומי
בינתיים, איזנקוט צלח את טבילת האש היטב. כשלא רצה להשיב על שאלה היפוטתית פשוט סירב להשיב, בלי משחקים. כשכן רצה להשיב, אמר דברים נחרצים וברורים: לא לראש ממשלה שנשען על מספר מנדטים ספורים, לא לחזרה לגוש קטיף, לא לישיבה עם איתמר בן-גביר, לא לישיבה עם מנהיג פוליטי עומד לדין פלילי ושיש נגדו מכתב אזהרה של ועדת חקירה ממלכתית.
גם כשנשאל על ביקורת אישית שחטף, מהאלוף יצחק בריל למשל, ענה קצר ולעניין: "אני מעריך את אלוף בריל, אבל הוא לא מכיר את העובדות". וכשטלי מורנו שאלה אותו אם בנימין נתניהו – שעמו היו לאיזנקוט כשהיה רמטכ"ל יחסים תקינים – חיזר אחריו להצטרף לליכוד, ענה בפשטות: "לא. כנראה בגלל פרשייה כזאת או אחרת" (הכוונה לפרשת אלאור אזריה).
לפרקים הזכיר איזנקוט בסגנונו התקשורתי את רבין המנוח: תשובות קצרות וענייניות, ומעט מאוד התחמקות או ניסיון להתחכם. כשאילה חסון הטיחה בו שהוא מצויד בסט כוונות טובות ולא בהכרח בהשקפת עולם הוא לא התבלבל וענה בחיוך "אני בא מכוונות טובות". הוא לא יוותר בקלות על התדמית הנקייה שרכש, אבל גם לא ייתפס מגמגם תשובות מתחמקות ורב-משמעיות כמו ראש מפלגתו.
כשאילה חסון הטיחה בו שהוא מצויד בסט כוונות טובות ולא בהכרח בהשקפת עולם הוא לא התבלבל וענה בחיוך "אני בא מכוונות טובות". הוא לא יוותר בקלות על התדמית הנקייה שרכש
מבין שלושת הראיונות, המשוחרר ביותר היה זה של אילה חסון ברשת 13, שיצאה אל השטח במקום להיצמד לאולפן. חבל רק שבחזרה לאולפן, הפאנל סביב חסון – גדעון לוי, נועם פתחי ורועי עידן – הפגין בורות ושטחיות והרס לה את ההישג. זה בסדר להיות בעד נתניהו, אבל לפעמים כדאי להגיד משהו מקורי, ולא סתם למחזר.
גדי איזנקוט בריאיון לאילה חסון בתוכנית "המטה המרכזי": לפיד הציע לי מספר 2 – ולקחתי הצעה פחות אטרקטיבית
לריאיון המלא – https://t.co/VQiJG78pYM@AyalaHasson pic.twitter.com/GDu7mfbE8F
— חדשות 13 (@newsisrael13) September 10, 2022
מבול יועצי התקשורת המפולפלים באולפנים גם מקשה על התייחסות רצינית לאפשרות (ולו הקלושה) שאיזנקוט יכול להחזיר לזירה תרבות פוליטית אחרת, יותר ישירה ופחות ממוחזרת.
היועץ ברק סרי טען בחום שתשובתו של איזנקוט כי לא יסכים להקמת ממשלה ללא תמיכה ציבורית רחבה בראשה היא "תשובה של טירון פוליטי, של מישהו שעוד לא מבין את כללי המשחק, שלא הסבירו לו שצריך לדלג על שאלות כאלה שלא יקליטו אותך ולא ירדפו אותך".
הגישה הזאת מבטאת חשש סימבולי של שבט היועצים האסטרטגיים, שהתרגלו שמועמדים צריכים ללעוס את המסרים החבוטים שהם מנסחים עבורם, במקום לומר לציבור את האמת. אם איזנקוט לא יקשיב להם – אולי בכל זאת יש כאן תקווה למשהו אחר.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם