"ד"ר עבד אל־קדיר חאן הוא זרע הפורענות, איפה שהוא הסתובב על הגלובוס היה צריך לרחרח", כך מספר ד"ר אמנון סופרין, מי שהיה ראש אגף המודיעין של המוסד באמצע שנות ה־2000. המשפט הזה מסמל את ראשית סיפור הגילוי של הכור הגרעיני בסוריה.

סופרין, תת־אלוף במילואים, צמח באגף המודיעין של צה"ל עד לתפקיד קצין מודיעין שדה ראשי. מייד אחרי השחרור ב־2003 הוא עבר למוסד, שם שירת עד סוף 2008. הכור הסורי נפל במשמרת שלו.

עתה, בריאיון מיוחד לזמן ישראל כ־15 שנה אחרי השמדת הכור בדיר א־זור, מתגלות לא מעט תובנות חדשות השופכות אור על עד כמה ישראל הייתה קרובה לפספוס המודיעיני הגדול ביותר שלה.

סופרין מתאר את המסלול הפתלתל הזה בלשון חדה, לא מתנצלת, ישירה, שלב אחר שלב עד לשיחה המכרעת שערך עם ראש הממשלה דאז אהוד אולמרט ובה הודיע לו סופית כי סוריה תהפוך בתוך כמה שבועות למדינה בעלת יכולת גרעינית.

ד"ר אמנון סופרין (צילום: יוטיוב)

פעמון אזהרה ראשון

"בדצמבר 2003, הבריטים והאמריקאים הודיעו כי אחרי משא ומתן של כמה חודשים הם הצליחו לשכנע את קדאפי לוותר על התוכניות שלו לנשק גרעיני – בתמורה להסרת הסנקציות עליו.

"אני מביט על האירוע הזה ושואל את עצמי: האם ידענו על זה? הבנתי שהייתה איזושהי תשתית בלוב, אבל היינו רחוקים מאוד מלהבין את המצב לאשורו ועד כמה קדאפי היה קרוב לגרעין. כולנו הבנו שישראל מודרה מהתהליך וזה הצריך אותנו להסיק מסקנות מיידיות", מספר סופרין.

מתברר שפרויקט הגרעין הלובי היה בשלבים מתקדמים מאוד. מי שעמד מאחוריו היה ד"ר חאן הפקיסטני, שהחל למכור את הידע שלו לכל דורש. לפחות שתי מדינות נענו וקנו – איראן ולוב

מתברר שפרויקט הגרעין הלובי היה בשלבים מתקדמים מאוד. מי שעמד מאחוריו היה הד"ר אל־קדיר חאן הפקיסטני, שהחל למכור את הידע שלו לכל דורש. לפחות שתי מדינות נענו וקנו – איראן ולוב.

מי שעמדה מאחורי הסתרת הפרויקט הייתה משפחת טינר השוויצרית שסיפקה את חומרי הבנייה לאתרי ההעשרה של הצנטריפוגות באמצעות שטרי מטען מזויפים שהוצגו לשלטונות השוויצרים.

ד"ר עבד אל־קדיר חאן (צילום: AP Photo/B.K. Bangash, File)

שני האתרים המרכזיים בלוב הוסתרו בבית ספר ובחווה כפרית. בשלב מסוים המידע על משפחת טינר הגיע ל־CIA, מה שהפך אותם, למעשה, לסוכנים כפולים שסיפקו מידע על התקדמות הפרויקט שפוקח על ידי ד"ר חאן.

זה היה המודיעין שעליו התבססו ארה"ב ובריטניה כשפנו למועמר קדאפי עם איום מפורש לתקוף את המתקנים. קדאפי עשה חשבון מהיר והבין כי גורלו יכול להיות כגורל סדאם חוסיין – והסכים לחשוף את כל הפרויקט ולאפשר לפקחי האו"ם לפרק אותו.

בישראל, שמודרה בכל השלבים – מהמודיעין ועד למשא ומתן החשאי – היו המומים.

המדען המטייל והשובל המחשיד

"עם ההודעה האמריקאית הבנו שהפקיסטנים היו מעורבים חזק מאוד בלוב", מספר סופרין. "התחלנו לחקור ועלה מייד השם של ד"ר חאן, אבי הפצצה המוסלמית הראשונה של פקיסטן.

טיל שאהין 3 בעל ראש נפץ גרעיני מוצג בתהלוכה צבאית בפקיסטן, 25 במרץ 2021 (צילום: AP Photo/Anjum Naveed)

"עם ההודעה האמריקאית הבנו שהפקיסטנים היו מעורבים חזק מאוד בלוב", מספר סופרין. "התחלנו לחקור ועלה מייד השם של ד"ר חאן, אבי הפצצה המוסלמית הראשונה של פקיסטן

"הבנו שהוא הגיע לאדמת לוב עם האנשים שלו לפרויקט Turnkey (כלומר, ד"ר חאן היה אחראי על הפרויקט באופן כולל). הוא פיזר צנטריפוגות ומתקנים לכל אורכה של לוב. אני מביט על הנתונים ואומר לעצמי, 'רגע, רגע. אם ד"ר חאן הוא הפרויקטור, בואו נראה איפה עוד הוא הסתובב במזרח התיכון'.

"אחרי בדיקה מאוד מהירה מצביעים לי על שלוש מדינות: מצרים, ערב הסעודית וסוריה. את השתיים הראשונות אני מייד שולל, בגלל התלות והפחד שלהן מארה"ב. הערכתי בזמנו שהן לא יעשו מהלך כל כך בוטה ומתריס כלפי ארה"ב".

מתברר שכבר בתחילת שנות ה־2000 הגיע לישראל מידע מסוים מגורם שלישי על פעילויות סוריות הקשורות בצנטריפוגות. המידע היה גולמי וראשוני ולא התפתח עד כדי פתיחת צי"ח (ציון ידיעות חיוניות, שם הקוד למבצע מודיעיני באמ"ן ובמוסד). כל זה, כאמור, עד ההודעה האמריקאית–בריטית על פירוק הפרויקט של קדאפי.

"לגבי סוריה, מייד עלה אצלי חשש", מסביר סופרין, "זה התלכד עם מידע גולמי שהסתובב במערכת. אמרתי לאנשים שלי, 'בואו נראה מה קורה, האם יש כאן משהו שלא זיהינו קודם כסימן מחשיד?' לקחתי שני חוקרים שלי – ותיקים ומנוסים – וביקשתי שייקחו את כל החומר מהעשור האחרון וינתחו את הכוונות של סוריה בהקשר המקרה הלובי.

ד"ר עבד אל־קדיר חאן מתפלל בפקיסטן, ינואר 2010 (צילום: AP Photo)

"הכיוון שלי היה להתמקד בקשר עם הפקיסטניים והאם יש משהו במודיעין שיכול להצביע על פרויקט גרעין. אחרי חודש וחצי של עבודה הם חוזרים אלי עם מסקנה ברורה – לסוריה יש תוכנית גרעין.  לגבי הפרטים, הם לא ידעו להסביר בדיוק מה, איך או למה אבל המסקנה הייתה חותכת – יש פעילות שהמשמעות שלה היא בניית יכולת גרעינית, וזה קורה כבר בינואר 2004".

"הם לא ידעו להסביר בדיוק מה, איך או למה אבל המסקנה הייתה חותכת – יש פעילות שהמשמעות שלה היא בניית יכולת גרעינית, וזה קורה כבר בינואר 2004"

בשלב הזה, מבחינת המוסד, כבר קיימת התלכדות מחשידה של נסיבות, אם כי המסקנות לא חד משמעיות: "יש יותר מדי סימני שאלה בפאזל הזה". אגף המודיעין בצה"ל אומנם המשיך לחקור את הנושא, אבל עיקר האיסוף והניתוח נעשה במוסד.

"ביקשתי לראות את 150 הידיעות המרכזיות שעליהן החוקרים שלי במוסד ביססו את המסקנה. רציתי לקרוא אותן לבד, בשקט, כדי לראות אם אני מגיע למסקנה שונה. במקביל, בניתי 'צוות אדום' שינסה לאתגר את המסקנה הסופית בדבר פרויקט גרעין סורי.

"שמתי דגש על כך שהצוות האדום לא יידע מה הייתה המסקנה של שני החוקרים. במקרה הזה פעלנו במידור יחסי כדי להיות עד כמה שיותר מדויקים בקביעה שלנו. כולנו הגענו לאותה מסקנה – יש שם משהו שאי אפשר בשלב הזה להסביר או להגדיר אותו אבל משהו קורה".

אילוסטרציה: צנטריפוגה חדשה מוצגת באיראן, 10 באפריל 2021 (צילום: Atomic Energy Organization of Iran via AP)

בפברואר 2004 המוסד מוציא לראשונה התראה על אפשרות של פרויקט גרעין בסוריה. לדברי סופרין, המסמך "מצביע באופן חד וברור" על פעילות חשודה בהתבסס על הניסיון הלובי והמעורבות של המדען הפקיסטני.

אולם, בשלב הזה מתמקדים עדיין בחיפוש אחר אתרי העשרה ונתיבי ועקבות אספקה של חלקי צנטריפוגות. ד"ר חאן התמחה במסלול ההעשרה הזה והנחת העבודה הייתה שסוריה הולכת באותו הנתיב – הערכה שבדיעבד התגלתה כשגויה.

בשלב הזה מתמקדים בחיפוש אחר אתרי העשרה ונתיבי ועקבות אספקה של חלקי צנטריפוגות. חאן התמחה במסלול ההעשרה הזה והנחת העבודה הייתה שסוריה הולכת באותו הנתיב – הערכה שהתגלתה כשגויה

מייד אחרי השורה התחתונה של צוותי הבדיקה באגף המודיעין, סופרין מעדכן את ראש המוסד. "אני עולה עם זה למאיר דגן ופורס בפניו את כל התמונה. הוא ותמיר פארדו, שהיה סגנו, מחליטים על הכנת תוכנית פעילויות כדי לחשוף מה קורה שם.

"מדובר בתוכנית עבודה סדורה מאוד של המוסד עם הרבה מאוד מבצעים בדרך. מה שקורה מודיעינית אחר כך דומה לפתיחת חלונות – בכל פעם נפתח לנו עוד חלון עם קצה חוט חדש. בסוף 2006 אנחנו מתחילים להתכנס סביב ההבנה שיש כמה מקומות שבהן קיימת פעילות חשודה. בשלב הזה אנחנו לא יכולים להגדיר מה יש בכל מקום אבל מעריכים שיש פעילות גרעין".

מאיר דגן (צילום: Kobi Gideon/Flash90)

בשלב הזה גם אמ"ן וגם המוסד נמצאים עמוק בתוך מבצע מודיעיני חובק עולם כדי להבין מה הכוונות של בשאר אל־אסד. ישיבות חיתוך המצב של שני הארגונים הוכפלו והפכו לתכופות יותר ויותר.

ראש אמ"ן הנכנס האלוף עמוס ידלין סיפר בכנס של המכון למחקרי ביטחון לאומי כי השיחה הראשונה שלו בתפקיד הייתה עם ראש חטיבת המחקר תא"ל איתי ברון. "אמרתי לו שהדבר החשוב בעיני הוא לגלות את הכור הגרעיני שישראל לא יודעת עליו".

האמירה הזו של ידלין העלתה הרבה מאוד גבות במערכת הביטחון לנוכח תמונת המצב על השלב המתקדם שבו היה המוסד וההתראה החד משמעית שיצאה בינואר 2004. "לאט, לאט אנחנו מגבירים את הפעילות ומשלימים עוד ועוד חלקים בפאזל עצום, אבל, עדיין אין לנו את האקדח המעשן", מספר סופרין.

"בשלב מסוים, באחד הדיונים התקופתיים המשותפים שלנו עם אמ"ן, אחד החוקרים, רב סרן צעיר, אומר לי את המשפט הבא: 'אולי אנחנו הולכים שולל אחרי העוגן שהיה לנו בעניין צנטריפוגות והכיוון הוא בכלל כור פלוטוניום'".

צנטריפוגות בכור ההעשרה הגרעיני בנתנז, איראן, נובמבר 2019 (צילום: Atomic Energy Organization of Iran via AP)

"בשלב מסוים, באחד הדיונים התקופתיים המשותפים שלנו עם אמ"ן, אחד החוקרים, רב סרן צעיר, אומר לי: 'אולי אנחנו הולכים שולל אחרי העוגן שהיה לנו בעניין צנטריפוגות והכיוון הוא בכלל כור פלוטוניום'"

העשרה בכור פלוטוניום נעשית באמצעות ביקוע של מוטות מתכת המוחדרים לליבת הכור. לצורך כך נדרשת בנייה של כור וסביבו כיסוי עופרת ובטון כדי למנוע זליגה. בשונה מהעשרה של צנטריפוגות שיכולות להיפרס על מספר אתרים, כור פלוטוגני נבנה בדרך כלל בסמוך למקור מים כדי לאפשר את קירורו הרציף.

דורך נפוצה נוספת לפצצה היא באמצעות שימוש בצנטריפוגות המעשירות אורניום לרמה של 90%, שממנו מופק חומר הנפץ הגרעיני. האורניום שנחצב בטבע הופך לגז, מוחדר לצנטריפוגות ומועשר על ידי סיבוב שלהן. אחרי ההגעה להעשרה של 90% הופכים את האורניום לחומר מתכתי וזהו לב הפצצה.

חישוב מסלול מחדש

"ההערה הזו של נציג אמ"ן ב־2006 הביאה אותנו לעשות חשיבה מחודשת בהקשר הכיסוי המודיעיני. שאלנו, 'מה צריך לחפש?' משום שאם זה כור פלוטוגני – זה לא תואם את הידע הפקיסטני, אלא דווקא את הידע של קוריאה הצפונית.

"ההערה הזו של נציג אמ"ן ב־2006 הביאה אותנו לעשות חשיבה מחודשת בהקשר הכיסוי המודיעיני. שאלנו, 'מה צריך לחפש?' משום שאם זה כור פלוטוגני – זה לא תואם את הידע הפקיסטני אלא את זה של קוריאה הצפונית"

"ואז, ממש בסמוך, אנחנו מגלים פעילות מתגברת של קוריאנים מקוריאה הצפונית בסוריה. הכרנו את הפעילות הזו במסגרת הסיוע של פיונגיאנג בהקמת פסי הייצור לטילי הסקאד D של סוריה. ואז הבנו שיש קוריאנים נוספים".

טיל בליסטי, שעשוי להיות מותקן בצוללת, במפגן צבאי בקוריאה הצפונית (צילום: Wong Maye-E, AP)

תא"ל במילואים אלי בן־מאיר, מי שהיה ב־2006 ראש הזירה הטכנית באמ"ן, נשאל בראיון לרדיו FM103 על ידי בן כספית האם הדיווחים החריגים על קוריאנים שהגיעו לבתי החולים בסוריה עם קלקולי קיבה היו אלה שהדליקו נורה אדומה. בן־מאיר, לימים ראש חטיבת המחקר באמ"ן, לא הכחיש.

בשלב הזה במוסד סוגרים עוד מעגלים שחיזקו את ההערכה כי מדובר ככל הנראה בכור פלוטוגני. אלא שהאקדח המעשן היה עדיין חסר. לכולם היה ברור שמדובר במרוץ נגד הזמן – עד מרץ 2007 והאירוע בווינה.

מרץ 2007, סימני השאלה הופכים לסימני קריאה

לפי תחקיר של העיתון "ניו יורקר" – שמעולם לא הוכחש על ידי ישראל – סוכני מוסד עקבו אחרי איברהים עוסמן, ראש הסוכנות לאנרגיה אטומית של סוריה, שהגיע למפגש הנגידים השנתי במטה הסוכנות לאנרגיה אטומית של האו"ם בווינה. על פי התחקיר, צוות המוסד חדר לחדר המלון שלו ושכפל את המחשב האישי שלו שנותר בחדרו.

"למעשה, בשלב הזה אנחנו כבר די מבושלים", אומר סופרין. "אחרי שהבנו שהפעילות היא פלוטוגנית ולא צנטריפוגלית, התחלנו לסמן אזורים חשודים לבניית כור. את המבנה בדיר א־זור איתרנו כאחד מהם, אבל לא ידענו לומר מה יש בתוכו.

הכור בסוריה אחרי התקיפה הישראלית (צילום: דובר צה"ל)

"אחרי שהבנו שהפעילות היא פלוטוגנית ולא צנטריפוגלית, התחלנו לסמן אזורים חשודים לבניית כור. את המבנה בדיר א־זור איתרנו כאחד מהם"

"היו לנו הרבה סימנים מחשידים: מדובר באזור מבודד, סמוך לנהר הפרת, בנייה של צינור עם תחנת שאיבה. במבט על כל המרכיבים הללו אתה מבין שמשהו מתפתח במקום, אבל עדיין חסרה לנו הוכחת הזהב".

"טוס לפה!"

הפענוח מאמ"ן מגיע לחטיבת הנשק הבלתי קונבנציונאלי במוסד ביום רביעי בלילה. המומחים של המוסד מנתחים את החומר במשך שעות ונדהמים – הצילומים לא מותירים מקום לספק. הכור הפלטוגוני מוכן להפעלה – כולל ליבה, מערכות קירור וצינורות כניסה והוצאה של מים.

כמו כן, לפי אתר "אינטלי טיימס" מתגלה תמונה נוספת – ראש סוכנות הגרעין של סוריה מצולם בדמשק עם מקבילו מקוריאה הצפונית. "לפנות בוקר אני מקבל טלפון ממטה המוסד ועל הקו נמצאים אנשי המחקר שלי. הם אומרים לי בפשטות: 'תגיע כי יש דברים מעניינים.

איברהים עוסמן לוחץ את ידו של ראש הארגון לאנרגיה אטומית של איראן עלי אכבר סאלחי בווינה, 16 בספטמבר 2013 (צילום: AP Photo/Hans Punz)

"הגעתי מייד, אחרי סקירה קצרה הבנו את המשמעות, חייבים ליידע ומייד את הממונים ואת הדרג המדיני. כל יום חמישי למאיר דגן הייתה פגישת עדכון קבועה עם ראש הממשלה בירושלים. אני תופס אותו בעליות לירושלים ואומר לו, "יש לנו תפוח אדמה רותח ביד". דגן עונה לי, "טוס לפה".

בשלב הזה סופרין מתאר את אחד הרגעים הדרמטיים בהיסטוריה הביטחונית של ישראל. השלב שבו ראש ממשלה מקבל בשורה שהמשמעות שלה היא איום קיומי על המדינה. "נכנסתי לחדר שבו ישבו אהוד אולמרט ודגן, ואמרתי לראש הממשלה: 'אתה זוכר את התדרוך שלנו בעניין גרעין סורי? אז אדוני ראש הממשלה נגמרו סימני השאלה, יש רק סימני קריאה'.

"אולמרט ישב, הקשיב בריכוז גדול ושתק. אחרי כמה שניות הוא התמתח לאחור שיחרר אוויר ושאל: 'מה עושים עם זה?' התשובה שלי ושל דגן הייתה כמו שני רובוטים: 'מורידים את זה'. מכאן הכול התחיל להתגלגל"

"אולמרט ישב , הקשיב בריכוז גדול ושתק. אחרי כמה שניות הוא התמתח לאחור שיחרר אוויר ושאל: 'מה עושים עם זה?' התשובה שלי ושל דגן הייתה כמו שני רובוטים: 'מורידים את זה'. מכאן הכול התחיל להתגלגל: הקמת קבינט מיוחד עם צוותי מומחים ומעקב דקדקני אחרי ההכנות של חיל האוויר.

שעון הזמן אוזל

"בשלב הזה ישראל נכנסת למרוץ נגד הזמן מחשש כי משלוח הפלוטוניום כבר נמצא בסוריה והכור יהפוך להיות חם. במצב כזה כל תקיפה שלו משמעותה פיצוץ גרעיני בלתי נשלט. ראש הממשלה אולמרט פונה לאמריקאים במטרה שהם יתקפו.

נשיא ארה"ב ג'ורג' בוש מתקבל בישראל על ידי ראש הממשלה אהוד אולמרט, 9 בינואר 2008 (צילום: AP Photo/Kevin Frayer)

"בוש הבן מסרב ואולמרט מסיים את השיחה במשפט, 'ישראל תעשה את מה שהיא צריכה לעשות'. בוש, על פי עדות אולמרט, שתק. בריאיון לגלי צה"ל לפני שבועיים חשף ראש הממשלה אולמרט פרט חדש על המציאות שקדמה למבצע והמגעים עם הבית הלבן.

מעבר למאמץ המודיעיני והמבצעי, הנחת העבודה המחמירה של ישראל הייתה כי בעקבות הפצצת הכור – אסד יפתח במלחמה עם ישראל. בשיחות ההכנה עם הנשיא בוש ישראל ביקשה אמצעי לחימה ייחודיים בכמות גדולה. הממשל אישר מייד ושאל: "בטיסה או באוניות?"

בישראל חששו שרכבות אוויריות יחשפו את הכוונות הישראליות כי סוריה כבר החלה לגלות סימני מחשידים. ההחלטה הייתה להביא את החימוש דרך הים אלא שכשהאונייה האמריקאית הגיעה – התברר שהיא גדולה מדי לעגינה בנמל אשדוד.

הנמל היחיד שהתאים היה באי כרתים. האונייה הופנתה לשם ובמשך שלושה ימים אוניות ישראליות הטעינו את המטען בכרתים והובילו אותו לישראל בלי שאף אחד שם לב לפעילות הישראלית האינטנסיבית בים התיכון.

נמל אשדוד (צילום: Flash90)

איזון אסטרטגי: נורה אדומה, טעות

בדיעבד התברר לישראל כי בדיוק כמו במקרה של פרויקט הגרעין של לוב, הכול נעשה מתחת לרדאר, רחוק מהכיסוי המודיעיני הישראלי או האמריקאי. קוריאה הצפונית במסווה של סיוע לתעשיית הטילים הצליחה להערים – שוב – על המערב.

הכור הסורי היה תעתיק מדויק של הכור הגרעיני בקוריאה הצפונית. בניתוח לאחור מספק סופרין תובנה מעניינת מאוד. הפרויקט הזה לא החל אצל אסד הבן אלא אצל אביו חאפז, כנראה כבר באמצע שנות ה־80 עם ההבנה שהסכם השלום של מצרים עם ישראל יציב.

הכור הסורי היה תעתיק מדויק של הכור הגרעיני בקוריאה הצפונית. בניתוח לאחור מספק סופרין תובנה מעניינת מאוד. הפרויקט הזה לא החל אצל אסד הבן אלא אצל אביו חאפז כבר באמצע שנות ה־80

אסד האב הרבה להזכיר בתקופה הזו את האמירה "איזון אסטרטגי". בישראל חשבו משהו אחד – אסד התכוון למשהו אחר. "כשחאפז אסד אמר 'איזון אסטרטגי' חשבנו שהוא מדבר על חיזוק משמעותי של היכולת הצבאית הרגילה שלו כדי להתמודד לבד עם ישראל.

"אסד הבן פלט משהו דומה וחשבנו שזה הדהוד של האבא. רק בניתוח לאחור הבנו שהוא התכוון לגרעין. החשיבה והתכנון היו של האב, בוודאות".