1
שיחת הטלפון ממני תופסת את מיקי רוזנטל, איך לא, בסיור בים המלח. הוא משוטט עם אנשי מקצוע בחלקו הצפוני של האגם, בוחן את קו החוף הנסוג בקליה ומצב הנביעה בשמורת עין פשחה (עינות צוקים).
חלפו כשבועיים מאז שהח"כ לשעבר השיק קמפיין מימון המונים להצלת ים המלח, והוא לא נח לרגע. גם העובדה שבינתיים נאספו רק כ-60 אלף שקל לא מרפה את ידיו: "עד עכשיו הכסף הגיע בעיקר מתורמים קטנים. זה גם נעצר קצת בגלל ראש השנה.
"אני בונה על חברות הייטק וגורמים בעלי אמצעים, אבל תהליך הגיוס מהם איטי יותר. זה הגיוס הראשון שלי, לא הצבתי יעדים לפי לוחות זמנים, אבל ברור שזה עדיין רחוק מהיעד הסופי".
מה היעד?
"בשלב ראשון אני זקוק ל-300-400 אלף שקל כדי שאוכל לגייס איש דיגיטל ומנהל קשרי קהילה ושיהיה תקציב להפגנות ואירועים. אנשי המקצוע היקרים, למשל מתכננים, עובדים איתי בהתנדבות".
להשקת הקמפיין להצלת ים המלח קדמה חרושת שמועות וציוצים על חזרתו של רוזנטל לחיים הפוליטיים, עם הערכות על שריון ברשימת מפלגת העבודה. רוזנטל נהנה מהזמזום סביבו, רמז שהשמועות על שובו לחיים הציבוריים אינן בלתי מבוססות, ורק אחרי שנתן לכתבים הפוליטיים להתבשל מעט הבהיר שפניו לא מועדות לכנסת אלא לים המלח, שממשיך לסגת בקצב של יותר ממטר בשנה ומשווע להצלה.
לרגל המאורע צילם רוזנטל סרטון בו הוא מכין שקשוקה, קריצה ל"שיטת השקשוקה" – סרטו המפורסם שהפך את רוזנטל לדמות מאוד לא אהודה בקרב בני משפחת עופר, הבעלים של מפעלי ים המלח.
מה אתה בדיוק רוצה להשיג? ים המלח זה נושא ענק, מורכב. איך אתה מתכוון להציל אותו?
"בזמן שאנחנו מדברים, יש דיונים אצל החשב הכללי באוצר לקראת פקיעת תוקף הזיכיון של מפעלי ים המלח בסוף העשור. באוצר שוברים את הראש מה לעשות עם תפוח האדמה הלוהט הזה. מצד אחד לחץ מהירוקים, מצד שני המפעלים טוענים שיש להם זכות סירוב מה שעלול לגרום לתסבוכת משפטית.
"יש אלפי עובדים שתלויים במפעלים לפרנסתם ויש אחריות גדולה כלפי האזור והים והצורך לפתח אותו ולשמור עליו. זה רגע מכריע בתולדות ים המלח שיעצב ויקבע את עתידו".
אני אכן חוזר לזירה הציבורית.
הפעם אני לא רץ לירושלים, אלא לים המלח.
בימים אלו נסגר המכרז להפעלת מפעלי ים המלח. אני נאבק להכניס אליו סעיף שיבטיח את הישרדות האגם. לא הרבה פעמים ביקשתי מכם, אבל עכשיו אני מבקש- הרבה סכומים קטנים עושים שינוי גדול. תמכו בנו: https://t.co/5VKVSb6iTe pic.twitter.com/rcLn79vfCR— מיקי רוזנטל (@mikiros1) September 13, 2022
למעשה, רוזנטל מציע שינוי קונספציה: לדידו, המכרז החדש לא צריך להתייחס להפקת אשלג ולמגבלות ולתנאים שיושתו על מפעלי ים המלח או גורם אחר שיזכה בבוננזה שמוערכת בעשרות מיליארדי דולרים.
במקום מכרז לכריית אשלג ומינרלים, רוזנטל מציע שהמדינה תפרסם מכרז להצלת ים המלח. מי שיתגייס ויתחייב להציל את הים, יוכל על הדרך לקבל זיכיון לכריית משאבים והפקת רווחים.
זה לא מסוג הדברים שיש יותר סיכוי להשפיע עליהם מתוך המערכת?
"הייתי שם. עמדתי בראש ועדה מיוחדת שעסקה בענייני ים המלח. עצם הקמת הוועדה היה הישג גדול, אבל הייתי באופוזיציה והיכולת להשפיע משם מאוד מוגבלת. ואז הכנסת התפזרה.
"בכל מקרה, אי אפשר להניע מהלך בלי תמיכה ציבורית רחבה, ראה הדוגמה של מחאת בלפור. הפרלמנט בדרך כלל הולך אחרי התקשורת ודעת הקהל. רק לחץ ציבורי משמעותי יכול להציל את ים המלח. זו שאלת ביצה ותרנגולת שאין לי עליה תשובה חד-משמעית".
"אי אפשר להניע מהלך בלי תמיכה ציבורית רחבה. הפרלמנט בדרך כלל הולך אחרי התקשורת ודעת הקהל. רק לחץ ציבורי משמעותי יכול להציל את ים המלח"
יש מי שהורג את ים המוות ויש מי שנאבק להצלתו. בואו להיות שותפים https://t.co/hprPpCxtqU pic.twitter.com/nWgUGKldNW
— מיקי רוזנטל (@mikiros1) September 29, 2022
מה הסיכויים שלך להצליח? עבור רוב הישראלים ים המלח רחוק מהעין, הסוגיה סבוכה והתהליכים מתמשכים והדרגתיים, זה לא שכל יום אפשר לייצר חדשות סביב ים המלח. תנאי פתיחה קשוחים לקמפיין אפקטיבי.
"ברוב המאבקים שניהלתי בחיי נכשלתי. לא בחרתי אותם לפי הסיכוי להצליח אלא לפי השאלה אם הם היו ראויים. אני אופטימיסט חסר תקנה. זה נכון שבניתוח תקשורתי קר זה מאבק עם הרבה קשיים, אבל מנגד יש גם יתרונות גדולים – ים המלח הוא קונצנזוס, אין פה עניין של ימין ושמאל, אני לא מכיר אחד שאומר 'יאללה שיתייבש הים וזהו'.
"ברוב המאבקים שניהלתי בחיי נכשלתי. לא בחרתי אותם לפי הסיכוי להצליח אלא לפי השאלה אם הם היו ראויים. אני אופטימיסט חסר תקנה. ים המלח הוא קונצנזוס, אין פה עניין של ימין ושמאל"
"רוב הישראלים מצקצקים ובעיקר לא מבינים שזה מעשה ידי אדם ושאפשר לעשות משהו, אז אם לא מבינים אנחנו יכולים להסביר. כל מאבק צריך פרצוף שיהיה מזוהה איתו, אז החלטתי לתרום את הפרצוף שלי.
"חוץ מזה, בפשטות, יש לי אובססיה לים. אני אוהב את המקום ואת נופיו וליבי נשבר כשאני רואה מה קורה לו. אני לא יכול להשלים עם זה שהים ימשיך להיעלם ולא אעשה כלום. לפחות אוכל להגיד שנתתי פייט".
2
כשהפנייה של דנה התקבלה במערכת "יהיה בסדר" בגל"צ סברנו שמדובר בעוד מקרה מקומם של מחסור בנגישות והתעלמות מהצרכים הבסיסיים – והזכויות הבסיסיות – של אנשים עם מוגבלות.
רק שמהר מאוד התברר שלפנינו כשל הרבה יותר רחב: כשל תכנוני מהסוג שנפוץ מאוד במרחב הציבורי בישראל, כשל שפוגע בכולם – לא רק בא/נשים שמתניידים על כיסא גלגלים.
![המדרגות בשכונה החדשה "נוף לעמק" במגדל העמק, ספטמבר 2022](https://static.zman.co.il/www/uploads/2022/10/stairs.jpg "המדרגות בשכונה החדשה "נוף לעמק" במגדל העמק, ספטמבר 2022")
דנה, בת 35, גרה ב"נוף לעמק" – שכונה חדשה במגדל העמק. השכונה יושבת על צלע הר, ובינה לבין השכונה הוותיקה שלמרגלותיה יש הבדלי גובה משמעותיים.
כדי לגשר על פערי המפלס בנו גרם מדרגות – כ-70 מדרגות שמהוות את המעבר בין השכונות. תושבי השכונה החדשה צריכים להגיע אל הוותיקה על בסיס יומי, ואפילו כמה פעמים ביום: שם ממוקמים גני הילדים, גני המשחקים, המתנ"ס ושירותים נוספים.
רק שלדנה קצת קשה עם המדרגות. מעבר לעובדה שהיא אם לשני ילדים בגיל גן, לפני כשנה התפרצה אצלה מחלה גנטית והיא מוגדרת כרגע כבעלת 100% נכות ומתניידת בכיסא גלגלים.
כשראש העירייה אלי ברדה הגיע לחנוך את השכונה החדשה בטקס חגיגי, היא שאלה אותו איך היא אמורה להגיע לגן של הילדים. "תסעי באוטו מסביב", הייתה התשובה שמהווה שילוב מרהיב של אטימות וניתוק.
כשראש העירייה אלי ברדה הגיע לחנוך את השכונה החדשה בטקס חגיגי, היא שאלה אותו איך היא אמורה להגיע לגן של הילדים. "תסעי באוטו מסביב", הייתה התשובה שמהווה שילוב מרהיב של אטימות וניתוק
ראש העירייה לא העלה על דעתו שלא לכל משפחה יש מכונית פרטית, שלא לדבר על כך שאורך העיקוף שבו מדובר הוא בערך קילומטר. במקום לדאוג למעבר מונגש קצר וישיר בין שתי השכונות, הוא שולח תושבת להקיף את השכונה בנסיעה. כמה שירותי מצידו, כמה הגיוני.
אבל הסיפור, כאמור, לא מסתכם בבעיית הניידות של דנה. רצף הליכתי הוא רכיב בסיסי בתכנון של כל שכונה וכל עיר מתקדמת ב-2022. האפשרות לנוע ממקום למקום בנוחות ובמהירות ברגל ובאופניים היא תנאי לקיומו של מרחב עירוני תוסס ופעיל ולהפחתת התלות ברכבים הפרטיים.
כשמדובר באנשים עם מוגבלויות, בהורים עם ילדים בעגלות, בזקנים ובסתם מתקשים זה כמובן גם צורך שמגיע להם על פי חוק, אבל ממרחב מונגש כולם נהנים.
"בשבוע הזה הרגשתי כאילו הרגליים שלי יותר ארוכות, הן הביאו אותי בקלות לכל מקום", אמר לי לאחרונה צעיר ישראלי שחזר מביקור בברלין. הוא חרש את העיר ברגל וחווה את ההבדל בין מטרופולין שמעודד הליכה ותנועה במרחב הציבורי לבין הערים המוכרות לו מבית שמצליחות בכישרון רב לדכא את חדוות ההליכה.
עיריית מגדל העמק, בתגובה שמהווה מופת של התחמקות מאחריות והקטנת ראש, מגלגלת את הכדור למשרד הבינוי והשיכון שבנה את השכונה במסגרת הסכם גג. כאילו לראש עיר בישראל אין מה לומר על איכות החיים של תושביו ואין לו כלים להשפיע עליהם.
במשרד הבינוי והשיכון טוענים שהפרויקט לווה על ידי יועץ נגישות מוסמך. גם שם לא מבינים מה הבעיה. כנראה הגיע הזמן להשתלמות קצרה בברלין.
3
עידן אורון, פעיל סביבה, הגיע לאיצטדיון בלומפילד כדי לצפות במשחק בין נבחרות ישראל ואלבניה. מתקפת הפלסטיק התחילה כבר כשביקש להרוות את צימאונו וניגש למזנון: לצופים אסור להכניס בקבוקים שהביאו איתם מהבית, והאופציה היחידה לשתיית מים היא בכוסות חד פעמיות גדולות עם קשיות פלסטיק.
"באתי עם אחי ושני אחיינים", הוא אומר, "למה בשביל כמה שלוקים צריך להשתמש ולזרוק ארבע כוסות וארבעה קשים?"
אבל זה כלום לעומת מה שהמתין לו, כמו לכל אחד מ-28 אלף הצופים, על המושב ביציע: יריעת פלסטיק גדולה בצבע כחול, שאותה האוהדים התבקשו לנפנף כמחוות עידוד לנבחרת. מישהו חשב שזה רעיון טוב לייצר קילומטרים של ניילון בשביל כמה דקות של עידוד. ומה עושים עם כל הניילון הזה אחר כך?
על המושבים חיכתה יריעת פלסטיק גדולה שהאוהדים התבקשו לנפנף כמחוות עידוד לנבחרת. מישהו חשב שזה רעיון טוב לייצר קילומטרים של ניילון בשביל כמה דקות של עידוד. ומה עושים עם כל הניילון אחר כך?
אולי במפתיע, דובר ההתאחדות לכדורגל שלומי ברזל מקבל את הביקורת של אורון, ומודה ש"חלק מזה זה פאול שלנו". הוא מתוסכל משום שבאופן אירוני, בימים אלה ההתאחדות החליטה לקדם את ערכי הקיימות ושיגרה לאוהדים ברכת שנה טובה ירוקה (צעד שעלה לה בזעם מצד אוהדי הקבוצות שאינן מכבי חיפה). איכשהו בדרך מהרעיונות לביצוע משהו התפספס, או בניסוחו של ברזל: "הרבה כוונות טובות ותוצאה לא טובה".
לגבי הכוסות, ברזל אומר: "פנינו למזנונים, ניסינו לייצר כוס רב-פעמית ממותגת כנהוג בעולם, אבל המשטרה לא מאשרת את זה". ומה באשר ליריעות הפלסטיק? "זה תחליף לנייר בגלל שאת הנייר האוהדים מטיסים לכר הדשא וזה אסור. אבל זה לא יחזור עוד. לא יהיה יותר ניילון".
4
ההתאחדות לכדורגל היא לא הגוף היחיד שבו ניכר פער בין התיאוריה למעשים בפועל. ימים אחדים לפני החג הופיע ראש אגף המודיעין בצה"ל, האלוף אהרון חליוה, בכנס של המכון למדיניות נגד טרור באוניברסיטת רייכמן.
חליוה סקר את האיומים האסטרטגיים שישראל מתמודדת איתם, ואמר בין השאר: "אנחנו נמצאים בעולם מורכב שבו משבר האקלים מתקדם בקצב הרבה יותר מהיר משהאדם העריך. זה מתחבר למשבר המים ומשבר התבואה".
נו, ומה עושים בעניין משבר האקלים? איך מנסים לצמצם את השפעותיו? התשובה ניתנה בהודעה חגיגית שפרסם דובר צה"ל ערב ראש השנה, בה פירט את פריטי המזון שיסופקו ליחידות לקראת ארוחת החג.
לצד מרכיבים מתבקשים כמו 4 טונות תפוחים, 4 טונות רימון ו-5 טונות דבש, נכללו ברשימה גם לא פחות מ-23,220 בקבוקי שתייה קלה. כי באמת – איך אפשר לקבל את פני השנה החדשה עם קנקני מים וכוסות?
לצד מרכיבים מתבקשים כמו 4 טונות תפוחים, 4 טונות רימון ו-5 טונות דבש, נכללו ברשימה גם לא פחות מ-23,220 בקבוקי שתייה קלה. כי באמת – איך אפשר לקבל את פני השנה החדשה עם קנקני מים וכוסות?
5
התחנה הראשונה הופיעה באוטרכט שבהולנד. מאז הרעיון שובה הלב הולך ומתפשט: Bee bus stops – תחנות אוטובוס שהגג שלהן הוא שדה קטן ופורח שמהווה גן עדן לדבורים, פרפרים ושאר חרקים. ההמתנה לאוטובוס מעולם לא נראתה ססגונית יותר.
בבריטניה הקונספט תופס תאוצה ומדברים על התקנה של אלף תחנות כאלה בשנים הקרובות. בעיר לסטר יש כבר 30 תחנות פורחות, בדרבי 18, ושורה של עיריות נוספות – ביניהן גלזגו, קרדיף, אוקספורד וניוקסל – מקימות תחנות ראשונות בשטחן. בברייטון התקינו תחנה כזו אחרי ש-50 אלף תושבים חתמו על עצומה.
הרעיון פשוט: מכסים את גג התחנה בצמחייה מקומית מגוונת, ידידותית לחרקים. היתרונות: החרקים זוכים למפלט בעיר הסואנת שבה יש להם פחות ופחות שטחי מחיה והיצע הצמחים והצוף הולך ומצטמצם.
הרעיון פשוט: מכסים את גג התחנה בצמחייה ידידותית לחרקים – שזוכים למפלט בעיר הסואנת שבה יש להם פחות ופחות שטחי מחיה והיצע הצמחים הולך ומצטמצם
לפי מחקרים, בעשרים השנים האחרונות נחתך מספר החרקים המעופפים בבריטניה ב-60%, כחלק מתהליך העיור המואץ.
אבל לא רק החרקים מרוויחים: חוץ מהשדרוג האסתטי, הגן הקטן שעל הגג מסייע לצנן את הטמפרטורה באי החום העירוני ולנצל באופן מיטבי את מי הגשמים.
בדרך לשינוי יש לא מעט אילוצים: אי אפשר להלביש שדה על כל תחנה, בגלל שהאדמה כבדה בעיקר כשהיא רטובה. אפשר להתקין שדה כזה רק על תחנה שהתקרה שלה הותאמה במיוחד, ולכן בדרך כלל ממתינים עד שתחנות יסיימו את חייהן ויוחלפו ממילא.
מצד שני, בישראל יש תחנות רבות שבהן אין אפילו סככה, והנוסעים ישמחו להתחדש באחת – רצוי כזו שהגגון שלה הוא גן פורח.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו