המלחמה שפרצה בפברואר האחרון בין רוסיה לאוקראינה ועודה נמשכת, מציבה אתגרים רבים לצרכים האנרגטיים של מדינות האיחוד האירופאי, אשר חלקן נסמכות על ייבוא גז מרוסיה.
בשל המלחמה הושתו סנקציות על רוסיה מצד מדינות המערב ובכללן גם חלק ממדינות אירופה, דבר שיצר משבר אנרגטי חמור עבורן ולפיכך הן מנסות למצוא חלופות לגז הרוסי. שמה של ישראל השתרבב לא אחת לרשימת המדינות הנתפסות כאופציה לייבא מהן גז טבעי ובכך למתן את הייבוא מרוסיה או להפסיקו כליל.
אולם, כמויות הגז הנדרשות עבור הצריכה האירופאית הממוצעת השנתית, יכולות הייצוא של ישראל, והצורה המבנית של הסחר העולמי בגז, מעמידות כולן את השאיפה הזו כי ישראל תשמש חלופה לגז הרוסי באור מגוחך.
כמויות הגז הנדרשות עבור הצריכה האירופאית הממוצעת השנתית, יכולות הייצוא של ישראל, והצורה המבנית של הסחר העולמי בגז, מעמידות כולן את השאיפה הזו כי ישראל תשמש חלופה לגז הרוסי באור מגוחך
למדינת ישראל, חרף עתודות הגז הרבות שנחשפו במרחב הימי שלה, אין את היכולות לייצא כמויות גז למדינות אירופה בסדר גודל שיענה על צרכיהן, ולכך מספר סיבות, נתמקד בשתיים מהן.
ראשית, כמות הגז שישראל יכולה בפועל לייצא לאירופה הינה זניחה, עקב מגבלות התשתית הנוכחית. ההצעה כי מדינת ישראל תייצא גז לאירופה ובכך תסייע במאמץ האיחוד להיגמל מן הגז הרוסי, נובעת מהחשיבה כי ישראל תגביר את כמויות הגז שהיא מייצאת למצרים, וזו תגדיל את כמויות הגז שהיא מנזילה ותייצא אותן אל מדינות אירופה הגובלות בים התיכון.
אולם די בהצצה על נתוני אנרגיית הגז של ישראל ומצרים כדי להבין כי אלו כמויות זניחות ביותר מפרספקטיבה אירופית. מצרים הפיקה כ-67.8 BCM גז טבעי בשנת 2021, צרכה כ-61.2 BCM גז טבעי וייצאה כ-9 BCM גז טבעי (הפערים נובעים מכך שחלק מייצוא הגז שלה הגיע מגז מיובא, למשל מישראל).
באותה שנה הפיקה ישראל כ-19.47 BCM גז טבעי, צרכה כ-12.33 BCM וייצאה כ-7.14 BCM גז טבעי. צינור הגז דרכו ישראל מייצאת למצרים הינו הצינור התת-ימי (קו EMFG) מישראל לאל-עריש שבחצי האי סיני ובו קיבולת של 5 BCM גז בשנה. ייתכן שקיימת היתכנות להרחבת הצינור כך שהכמות תגדל ל-8 BCM גז טבעי בשנה, אך זו כמות זניחה בכל מקרה.
גם הצד המצרי לא משביע רצון בכל הקשור לייצוא כמות גז משמעותית לאירופה. מתקן ההנזלה המצרי בפורט-סעיד, אליו משונע בין היתר הגז הישראלי, עשוי להגדיל את הפקותיו למקסימום 7.5 BCFE (כיום הוא מפיק כ-1.6 (BCFE, אך נדרשת יכולת לקלוט כמויות אלו במפעל הנזלה אירופי.
צריך להבין כי סך כמות הגז הנדרשת באיחוד האירופאי הינה עצומה. מדינות האיחוד האירופי ייבאו בשנת 2021 כ-155 BCM גז טבעי ומונזל (LNG) מרוסיה, המהווה כ-45% מסך ייבוא הגז שלהן. באופן ספציפי, גרמניה ייבאה אשתקד כ-56 BCM גז טבעי מרוסיה.
סך כמות הגז הנדרשת באיחוד האירופאי הינה עצומה. מדינות האיחוד האירופי ייבאו בשנת 2021 כ-155 BCM גז טבעי ומונזל (LNG) מרוסיה, המהווה כ-45% מסך ייבוא הגז שלהן
כמות הגז השנתית שנצרכה באותה שנה במדינות האיחוד האירופי עמדה על כחצי מיליארד מטר מעוקב (ממ"ק) גז. כמויות גז אסטרונומיות אלו הן הרבה מעבר למה שמסוגלת מדינת ישראל לספק, גם אם מדובר על כך שרק אחוזים בודדים יגיעו ממנה.
שנית, חוסר ההיתכנות בהחלפת הגז הרוסי בגז ישראלי ומצרי נעוצה בצורה המבנית של הסחר העולמי כיום בגז. גז, להבדיל מנפט, משונע בצינורות קבועים מנקודה גאוגרפית אחת לאחרת. על מנת לבנות צינור גז בתוואי חדש, נדרש זמן וכסף רב וההשקעה חייבת להצדיק את עצמה, כך שכל פרויקט חדש שיקום כיום, התפוקה ממנו תהיה רק לאחר מספר שנים.
למשל, פרויקט בניית צינור הגז EastMed המתוכנן להוליך גז מישראל לאיטליה דרך יוון, אושר כבר ב-2019 והצפי היה שעד שנת 2025 הוא יושלם. אולם בנייתו טרם החלה ואם וכאשר היא תתחיל, היא תארך שנים. בנוסף, נדרשים יחסים גלויים ויציבים בין שני הצדדים שסוחרים ביניהם בגז, שכן החוזה על מכירת ורכישת הגז הוא ארוך-טווח.
יש שיגידו כי עתודות הגז שישראל ומצרים יכולות לייצא הן בעלות חשיבות מכיוון שהן משתלבות עם הכמויות המיובאות לאירופה ממדינות אחרות – למשל אלג'יריה, אוסטרליה וארה"ב.
מומחים רבים דוגלים ברעיון כי ייצוא הגז הישראלי אל אירופה עשוי להיות פרקטי ומשמעותי אם האיחוד האירופי יקצה משאבים לכך, כפי שהוא עושה בניסיונותיו הרבים להגדיל את כמויות הגז המיובאות אליו ממקורות שאינם רוסיים, כמו אלג'יריה. לשיטתם, המגבלות הקיימות כיום בייצוא הגז הישראלי לאירופה הינן פרי של חוסר השקעה ומימון אירופאיים בלבד.
לישראל אין כעת, וגם לא תהיה לה בעתיד הנראה לעין, את היכולת לשמש תחליף לגז הרוסי עבור מדינות אירופה. כמויות הגז שמחזיקה ישראל ושיש באפשרותה לייצא הן מינוריות ולא עולות על אחוזים בודדים מהיקף הצריכה או הייבוא האירופיים.
לישראל אין ולא תהיה לה את היכולת לשמש תחליף לגז הרוסי עבור אירופה. כמויות הגז שמחזיקה ישראל ושיש באפשרותה לייצא הן מינוריות ולא עולות על אחוזים בודדים מהיקף הצריכה או הייבוא האירופיים
לסיכום, משבר האנרגיה החריף שנוצר באירופה עקב ההתנגדות האירופית לרוסיה על רקע מלחמתה באוקראינה, מביא את מדינות אירופה לחפש חלופות לגז הרוסי המהווה את מקור האנרגיה העיקרי עבורן. הגז משמש את משק החשמל, התחבורה והתעשייה האירופי ולפיכך חשיבותו עבור תפקוד המדינות הינה עצומה.
כנראה שגם בחורף הקרוב ישמש הגז הרוסי כמקור אנרגטי עיקרי ומדינות אירופה תצטרכנה למצוא את הנוסחה לפשרה עם ההנהגה הרוסית, כך שהמתיחות בין הצדדים לא תפריע להמשך הסחר בגז המתקיים ביניהם.
בעלת תואר ראשון בכלכלה ומימון ותואר שני במדעי המדינה ואסטרטגיה ימית. בת 30 מקיבוץ עין חרוד מאוחד, כיום נמצאת בעיצומה של עבודת התזה ולאחריה מתכננת דוקטורט. לוקחת חלק בפעילויות ספורט ובמלגות של יהדות, דו-קיום, וכתיבה פיננסית בעמותת מתייעלים
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ניצן היקרה, נהנתי לקרוא את מאמרך.
המסקנה העיקרית הינה כי התלות של מדינות אירופה בגז הרוסי מהווה כלי אסטרטגי בידי הממשל הרוסי, פוגם קשות באפשרות להטיל סנקציות ולשמור על אחדות המערב מול הפוטניזם הקולינאלי.
אשמח לקרוא מאמרים נוספים שלך.
ניצן היקרה, נהנתי לקרוא את מאמרך.
המסקנה העיקרית הינה כי התלות של מדינות אירופה בגז הרוסי מהווה כלי אסטרטגי בידי הממשל הרוסי, פוגם קשות באפשרות להטיל סנקציות ולשמור על אחדות המערב מול הפוטניזם הקולינאלי.
אשמח לקרוא מאמרים נוספים שלך.
מ
מאמר נכון הכתוב בצורה גרועה ומחייב עריכה. בין השאר יש בו טעות גסה לגבי צריכת הגז באירופה, ואין להשתמש ביחידות שונות כמו BCM ו – BCFE שאינן מאפשרות השוואה, ולמצער צריך להסביר מה משמעותן. (BCM – מיליארד מטר מעוקב, BCFE -מיליארד רגל מעוקב).