למה להצביע בבחירות לכנסת 2022? או למה לא להצביע? אכן, יש לא מעט אזרחים שמשתתפים בהליך הבחירות אבל ממש לא מאמינים בכוחם להשפיע ולו במעט. יש בכך יותר מגרעין של אמת. לא אחת אנחנו מצביעים למפלגה מתוך חוסר ברירה. מתוך מחשבה שאנחנו עושים את הרע במיעוטו. אולי אפשר לכנות זאת: להצביע לרע ההכרחי. למפלגה שיש לה סיכוי להרכיב ממשלה כי נמאס מההליכה האינסופית לקלפי.

יש לא מעט אזרחים שמשתתפים בהליך הבחירות אך ממש לא מאמינים בכוחם להשפיע ולו במעט. יש בכך יותר מגרעין אמת. לא אחת אנו מצביעים למפלגה מחוסר ברירה. במחשבה שזה הרע במיעוטו

הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי

אז המסקנה היא שחייבים להצביע, כי ביכולתנו להשפיע בכל צורה שלא תהיה.

רגע אחד, בדיוק מאותה סיבה כדאי לבחור בדרך של הימנעות מהצבעה. להחרים את הבחירות זו החלטה שהמשמעות שלה היא לתת למפלגות החזקות להצליח? האם אז התוצאה היא הרע במיעוטו, הרע ההכרחי? למעשה, כשאני לא מצביע פתקי ההצבעה מתערבבים בלי הפתק שלי וההצבעה שלי בפועל היא כמו משחק רולטה בקזינו.

אז לאחר שסקרנו את ההחלטות של המתלבטים, כלומר רבים מאזרחיות ואזרחי ישראל, שלא יודעים למי ולמה ולשם מה, ננסה לנתח רובד אחר של השתתפות בסיסית בהליך דמוקרטי. ההצבעה, גם אם אנחנו לא שלמים איתה, היא חלק בסיסי בשותפות בין בני האדם במדינה דמוקרטית.

האמת, נטל לא כבד מדי אבל  חשוב. יש בו אמירה, אני רוצה לומר את דעתי. אני יודע שהיא דעתי בלבד אל מול מיליוני דעות אחרות, אבל זו דעתי. לעיתים לא מעטות יש עוד כאלה שחושבים כמוני, אלה שהצביעו למפלגות שעברו את אחוז החסימה. לעיתים התחושה כבדה כשהקול שלי נדחק בגלל אחוז החסימה.

ההצבעה מיסודה מתסכלת, יש בה משהו לא נעים, כפייה בהסכמה. ההצבעה היא כלי אינסטרומנטלי שמחליף את הדיאלוג וההגעה להסכמות.

ההצבעה דומה לחוזה רב עמודים, שנולד בגלל חוסר אמון בין בני אדם. בדיוק כפי שאנחנו כותבים אינספור סעיפים בחוזים, אנחנו מצביעים כשאין הסכמה בקבוצה והפתרון האנושי הוא "הרוב קובע".

האמת, נטל לא כבד מדי אבל  חשוב. יש בו אמירה, אני רוצה לומר את דעתי. אני יודע שהיא דעתי בלבד מול מיליוני דעות אחרות, אבל זו דעתי. לעיתים התחושה כבדה כשהקול שלי נדחק בגלל אחוז החסימה

הפתרון הזה, שהוא בבחינת ברירת מחדל, תפס נחלה מרכזית בדמוקרטיות, על כל הגוונים שלהן. התפישה היא שהצבעה והחלטה מחליפה את השיח ומייצגת את ההסכמה. נכון, הגעה להסכמה היא עניין מורכב לשני בני אדם ומורכב פי כמה למיליוני בני אדם, ולכן מצביעים ולא מנהלים דיאלוג עמוק.

למעשה זו כניעה למגבלות. אני קורה לכך כניעה, שכן בכל תחום אחר אנחנו מוצאים דרכים להקל על מהלכים ודווקא בתחום הזה, הרגיש כל כך, אנחנו מוכנים לקבל על עצמנו פרדיגמות ישנות, שאולי כבר לא מתאימות לעידן שבו אנו חיים.

בנקודה זו אני חייב להדגיש שאין כוונתי לבטל את הקיים ורק אז להתחיל לחשוב מה הפתרון. המצב הנוכחי, עד כמה שהוא גרוע, הוא הרע במיעוטו. זו הסיבה שיש לשנות דיסקט ולחשוב על חלופות לתהליך קבלת ההחלטות, מתהליך בחירת נבחרות ונבחרי ציבור ועד לקבלת חוקים, כללי אתיקה ומוסר ראויים ומקובלים.

כן, ידעתי שהתגובה תבוא כאן "נו הבנו שיש בעיה, תביא את השורה התחתונה". לא פשוט, אבל אפשרי, ובעידן הדיגיטלי ניתן להבין את הרצונות שלנו בני האדם ומכאן להתקדם. יש לנו למידת מכונה, שיש לבחון את הצדדים המוסריים והאתיים שלה. אני מוכן לאפשר לאלגוריתמים לעשות שימוש במידע שאני מספק מרצוני החופשי ובהסכמתי. זאת אומרת שאפשר בעידן הקיים לייצר שאלון פשוט עם מגוון רחב, לא יותר מעשר שאלות קצרות, ולבנות את מאגר הרצונות של אלה שחיים כאן במדינה.

אפשר לעשות זאת פעם ברבעון, כשעיבוד המידע יחייב את מקבלי ההחלטות לפעול למימושו והכל בשקיפות מלאה. במקרה כזה יש למצוא פתרונות לכל אלה שנמצאים בגירעון דיגיטלי. בהערכה כרבע מהאזרחים אינם מתמודדים עם העולם הדיגיטלי בצורה כזו או אחרת.

גם אני, כמו רבים אחרים, חושש מריכוז מידע על אזרחים בידי השלטון. לפיכך אפשר לחשוב על דרך שבה מקבלי ההחלטות מקבלים מידע מעובד ללא נגישות אל מאגרי המידע, שיישארו בידי רשות אזרחית עצמאית, רצוי עמותה שעומדת בכללי מנהל ואתיקה.

גם אני, כרבים אחרים, חושש מריכוז מידע על אזרחים בידי השלטון. לפיכך אפשר לחשוב על דרך בה מקבלי ההחלטות מקבלים מידע מעובד ללא נגישות אל מאגרי המידע, שיישארו בידי רשות אזרחית עצמאית

האם בדרך זו אפשר לעבור גם לבחירת מועמדים ומפלגות? התשובה כן, אבל אסור לנו לוותר על המפגשים הבינאישיים שבונים יחסים בין בני אדם.

יצאתם מבולבלים? אני בסך הכל רוצה שנערך לתקופה חדשה שבה חייבים לשנות את הגישה. במקום הרוב קובע, נגיע להסכמה.

מיכאל מירו הוא דוקטור למדע המדינה, עיתונאי למעלה מארבעים שנה, לשעבר מנהל קול ישראל. חוקר ומתעניין בפוליטיקה, חברה, סביבה, מוסר ואתיקה.