אחד מהמחזות יוצאי הדופן שניתן לראות בעשרת ימי תשובה הוא הטקס השנתי שבו משרד החקלאות, הספונסר הרשמי והמעודד הראשי הלא-רשמי של תעשיית המזון מן החי, יוצא מדי שנה בקמפיין שמבקש למנוע צער בעלי-חיים. ולא סתם בעלי-חיים – תרנגולים מתעשיית הבשר!
אז באיזה קמפיין מדובר? לצמצום צריכת בשר (שישראל חמישית בעולם בצריכתו, והראשונה בצריכת בשר עוף)? לאיסור על עיוותים גנטיים שמבטיחים שניצלים גדולים יותר, וגם חיי סבל, חולי ופציעות, למאות מיליוני תרנגולים בשנה בישראל, שייגדעו בגיל שישה שבועות? אולי רק להפסקת ניסויים שבהם נבדקת היעילות של גידול תרנגולים בכלובי סוללה, שערכו ראשי אגף רווחת בעלי-חיים במשרד החקלאות?
כמובן שלא. משרד החקלאות (בשיתוף פעולה אמיץ עם מועצת הלול, שאחד מתפקידיה, לפי חוק, הוא "לפעול להגברת הצריכה של תוצרת ענף הלול בארץ ובחוץ לארץ"), יוצא בקול גדול נגד מנהג הכפרות באמצעות תרנגולים, וקורא לעשות "כפרות בכסף", בתרומה לנזקקים במקום בעינוי והריגת תרנגולים.
דומה שרוב גדול של הציבור הישראלי, גם הדתי, מסכים שמנהג הכפרות הוא מנהג פסול ואכזרי, או לכל הפחות בעייתי ומיותר. גם בעל השולחן הערוך והרמב"ן התנגדו לו. משרד החקלאות אוחז בסמכות לאסור את המנהג, אבל מעדיף לאפשר אותו, במגבלות מסוימות, ובה בעת להשקיע מאות אלפי שקלים (מתקציב ההגנה על בעלי-חיים, שמוקצה לפי החלטת ממשלה) בהסברה נגדו.
דומה שרוב גדול של הציבור הישראלי, גם הדתי, מסכים שמנהג הכפרות הוא מנהג פסול ואכזרי, או לכל הפחות בעייתי ומיותר. גם בעל השולחן הערוך והרמב"ן התנגדו לו
בסרטון שמוביל את הקמפיין, נראה תרנגול במשק תעשייתי, שנבחר לשמש במנהג הכפרות. כשהוא מונף אל האוויר הוא פוצח במונולוג נגד מנהג הכפרות, בעד ערבות הדדית ובעד כפרות בצדקה, לקול תשואות הקהל.
"כולנו משוחררים!", הוא נסחף, "וכל תרנגול יקבל מענק שחרור ולול פרטי בסביון!". הבנתם? דרישות מעבר ל"לא-להניף-תרנגול-מעל-הראש" הן הפאנצ'ליין. ובאמת – כבר 28 שנה נחגגו לחוק צער בעלי-חיים, ומשרד החקלאות עוד לא קבע סטנדרטים מינימליים לגידול של עופות בתעשיית הבשר.
מעניין לבחון את הבחירה הזו של משרד החקלאות – זהו הקמפיין היחיד שלו למען רווחת בעלי-חיים, למעט קמפיינים שנקבע להם תקציב ייעודי בחוק. מדוע, אם כן, קמפיין שנתי מיוחד לכפרות מדי שנה עוד מ-2015?
מעניין לבחון את הבחירה הזו של משרד החקלאות – זהו הקמפיין היחיד שלו למען רווחת בעלי-חיים, למעט קמפיינים שנקבע להם תקציב ייעודי בחוק. מדוע, אם כן, קמפיין שנתי מיוחד לכפרות מדי שנה עוד מ-2015?
הבעיה המרכזית של רוב הציבור עם מנהג הכפרות הוא שהוא מנהג מכוער. בריש גלי, מנופפים בתרנגול ושוחטים אותו, במעין טקס פגאני של העברת חטאים. על כיעור גלוי כזה גם למשרד החקלאות אין בעיה להעביר ביקורת. מה גם שאין לו "תכלית חקלאית": משרד החקלאות מדגיש שאכילת בשר התרנגולים שנשחטו באתר הכפרות מסוכנת לבריאות הציבור.
הדוגמה של היוזמה האחת של משרד החקלאות למען בעלי-חיים מבהירה, יותר מהכול, למה המשרד הזה לא יכול להמשיך ולהיות אחראי על חוק צער בעלי-חיים: הוא לא רוצה, ולא מסוגל, לעמוד מול התעשייה.
הוא תמך בפיטום אווזים (תקנות שבג"ץ פסל), בכלובי סוללה לתרנגולות בתעשיית הביצים (תקנות שבג"ץ עיכב), ותומך בסירוס והשחתת זנבות, מקורים ושיניים בתעשייה. לכן שורת ארגונים למען בעלי-חיים, ויותר מ-100,000 שכבר חתמו על העצומה, קוראים להעברת חוק צער בעלי-חיים לרשות עצמאית שתפעל תחת המשרד להגנת הסביבה.
משרד החקלאות לא מסוגל להגיד את האמת על התעשייה גם כשהוא מעמיד פנים שהוא דואג לבעלי-החיים. גם הסרטון שלו לטובת בעלי-החיים הוא תעמולה לטובת התעשייה: תרנגולים בריאים למראה (ולא המעוותים גנטית שמיוצרים בתעשייה) חיים בלול כבר חמש שנים (ולא שישה שבועות כמו במציאות), והחשש הכי גדול שלהם הוא מנהג הכפרות, ואחרי זה: לול בסביון.
מי שמכיר את התעשייה אפילו קצת יודע כמה הקמפיין הזה ציני. שמניעת צער בעלי-חיים מחייבת צמצום שלה, או לפחות קביעת סטנדרטים מינימליים ואכיפה שלהם. משרד החקלאות מוכיח כבר 28 שנה שזה לא מעניין אותו. כפרה עליו.
מניעת צער בעלי-חיים מחייבת צמצום שלה, או לפחות קביעת סטנדרטים מינימליים ואכיפה שלהם. משרד החקלאות מוכיח כבר 28 שנה שזה לא מעניין אותו. כפרה עליו
עו"ד ארז וול הוא מנהל המחלקה המשפטית של עמותת "תנו לחיות לחיות". בוגר תואר ראשון במשפטים וספרות באוניברסיטת תל אביב, ותואר שני (בהצטיינות) ב-University College London, בהתמקדות בתורת המשפט ובזכויות בעלי חיים. (צילום תמונת פרופיל: הילה ספאק).
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו