שעת בן ערביים בעמק חפר. בפאתי מושב גן יאשיה מתחילים להרגיש את הסתיו. ד"ר גלית שאול, ראשת המועצה האזורית, ונסים אלמון, מנכ"ל רשות ניקוז ונחלים שרון, מביטים בשביעות רצון במתחם החפור שמשתרע למרגלותינו.
אלמון מצביע על הסכר הקטן שהוקם על האפיק של נחל שכם שזורם בסמוך. בשבועות הקרובים, אולי אפילו ימים, הסכר יורד, המים יזרמו בכוח הגרביטציה אל מקבץ הבריכות החפורות שממתינות להם, יעברו טיהור טבעי דרך אבני החצץ שמצטופפות בקרקעית הבריכה ואחר כך דרך השורשים של צמחי המים שכבר נשתלו שם, ויחזרו לאפיק הנחל כשהם הרבה יותר נקיים.
קוראים לזה "אגנים ירוקים", מעין פילטר אקולוגי שמסנן מים מזוהמים, וזו יוזמה מקומית-אזורית שבאה לחפות על מחדל לאומי מתמשך.
בגל הפיגועים של מאי האחרון עלתה לכותרות העובדה שקו התפר באזור השומרון פרוץ לחלוטין. אבל הוא לא פרוץ רק לבני אדם. גם הביוב זורם מהשטחים לישראל באופן חופשי.
נחל שכם, אחד היובלים הגדולים של נחל אלכסנדר, סופג אספקה שוטפת של ביוב עירוני מטול כרם ויישובי הסביבה, וכל הטוב הזה חוצה את הגבול לישראל באפיק שעובר למרגלות הבתים האחרונים של היישוב בת חפר. סבכה שהוצבה בנחל בולמת את פריטי הפסולת הגדולים – רהיטים, צמיגים, פגרים של בעלי חיים – אבל את הביוב הריחני אי אפשר לעצור.
נחל שכם, אחד היובלים הגדולים של נחל אלכסנדר, סופג אספקה שוטפת של ביוב עירוני מטול כרם ויישובי הסביבה, וכל הטוב הזה חוצה את הגבול לישראל באפיק שעובר למרגלות הבתים האחרונים של בת חפר
מאות נהרות ונחלים חוצי גבולות יש ברחבי העולם, וכדי לטפל בהם ולמנוע מהם להפוך למפגע סביבתי ותברואתי יש צורך בהידברות בין העמים משני צידי הגבול.
לרגע אחד, בסוף שנות ה-90' ובאדיבות הסכמי אוסלו, היה נדמה שזה יכול לקרות גם כאן – עיריית טול כרם והמועצה האזורית עמק חפר חתמו על הסכם לטיפול משותף בבעיות הזיהום של הנחל.
מוצאו של נחל שכם באזור הר גריזים, משם הוא זורם על פני 23 קילומטר בתחומי הרשות הפלסטינית, חוצה את הקו הירוק וממשיך 7 קילומטרים נוספים עד שנשפך לנחל אלכסנדר.
רק שאז פרצה האינתיפאדה השנייה, בהמשך הוקמה גדר ההפרדה וכמו בשאר התחומים, גם בכל הנוגע לטיפול המשותף בביוב – הכול התמסמס, כפי שנחשף בתחקיר שפורסם לפני מעל שנתיים בזמן ישראל. כשבצד הישראלי הבינו שיצטרכו לטפל בביוב לבד, הקימו כפתרון חירום זמני את מט"ש (מתקן טיהור שפכים) יד חנה שממוקם על קו התפר בסמוך לנקודה שבה נחל שכם חוצה את הגדר לכיוון ישראל.
רק שכרגיל אצלנו הפלסטר הזמני הפך לפתרון הקבוע, והמט"ש הצנוע – שתוכנן לטפל בכ-6,500 קוב שפכים ביום – הופקר לבדו בחזית הביוב יחד עם תושבי האזור.
כרגיל אצלנו הפלסטר הזמני הפך לפתרון הקבוע, והמט"ש הצנוע – שתוכנן לטפל בכ-6,500 קוב שפכים ביום – הופקר לבדו בחזית הביוב יחד עם תושבי האזור
בעשרים השנים שחלפו מאז, טול כרם התרחבה, האוכלוסייה הפלסטינית באזור גדלה, וכיום זורמים בנחל כ-25-30 אלף קוב ביום – פי 4-5 מהכמות שאיתה מסוגל להתמודד המט"ש הישן. התוצאה: חלק ניכר מהביוב מגיע בסופו של דבר לנחל אלכסנדר ומשם לים.
באירועי שיא – למשל כשהנחל מתמלא דם שמקורו באחת המשחטות, כשהדגים באפיק מתים או כשהחוף הפופולרי (בית ינאי) הסמוך לשפך נסגר בשל זיהום – המצב החמור מגיע לכמה רגעים לכותרות. רק שהכותרות עוברות במהירות לנושא הבא, והזיהום בשטח נותר.
הצורך הדחוף בהרחבה דרמטית של המט"ש ושל הקיבולת שלו ידוע לכל גורמי הממשלה הרלוונטיים, ובכל זאת העניין נגרר כבר שנים. ראשי המועצה ותושבי עמק חפר לוחצים וזועקים, ב-2014 אף הוגשה עתירה לבג"ץ שבמסגרתה המדינה התחייבה להקים מט"ש חדש בעלות של 250 מיליון שקל. רק שהשנים חלפו, הכספים לא הגיעו מהאוצר, והביוב ממשיך לזרום כמים.
זהו הסיפור המוכר, הקבוע, של התשתיות בישראל: הן כל הזמן נמצאות בפיגור עמוק אחרי המציאות והצרכים בשטח. עד שמתכננים, ומתקצבים, ומוציאים לפועל, המציאות כבר בורחת והאופק מתרחק. המחסור החמור בתשתיות ובחשיבה לטווח ארוך לא קיים רק בתחבורה, רק שבניגוד למכוניות, הביוב לא עומד בפקק – הוא ממשיך לזרום.
בעמק חפר אמנם שבעי הבטחות, אבל בחודשים האחרונים בכל זאת נרשמה תפנית: "יש אור בקצה המנהרה", אומרת ד"ר שאול, ראשת המועצה, "יש תקצוב ויש התחייבות ויש לוחות זמנים וב-2025 סוף סוף יהיה לנו מט"ש מתאים. המצב ביום-יום בלתי נסבל אבל לפחות יש תאריך יעד ואפשר לראות את הסוף".
"יש אור בקצה המנהרה. יש תקצוב ויש התחייבות ויש לוחות זמנים וב-2025 סוף סוף יהיה לנו מט"ש מתאים. המצב בלתי נסבל אבל לפחות יש יעד ואפשר לראות את הסוף"
בעמק חפר החליטו לא להמתין עד שהמדינה תואיל בטובה לזוז. ביוזמת שאול, אלמון וכן מחזיק תיק הסביבה חזקי סיבק, פרויקט האגנים הירוקים קרם עור וגידים במהירות והבריכות שמשתרעות על פני 30 דונם כמעט מוכנות להשקה.
בדרך היה צריך לשכנע את תושבי גן יאשיה (בעלי הקרקע) והשכנים למודי העקיצות והריחות מבת חפר שזה לא עומד להיות עוד מפגע של יתושים וסירחון אלא להיפך, פרויקט שיפחית את כל אלה.
למען הסר ספק, שאול ואלמון מסבירים שאגנים כאלה לא יכולים להחליף מתקן גדול ומתפקד של טיהור שפכים ושהם לא יכולים להתמודד לבדם עם כמויות גדולות של ביוב.
כשיהיה מט"ש, הבריכות ייתנו את הליטוש הסופי לאיכות המים, ובינתיים הן משמשות כטלאי זמני – אמנם יעיל ואקולוגי, אבל רק עד שמתקן טיהור השפכים המובטח סוף סוף יעמוד על תילו. בתקווה שהפעם הפלסטר הזמני לא יהפוך כמיטב המסורת לפתרון הקבוע.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם